בתשובה לאשי, 12/10/07 16:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"בשל חוק הקסדה הגורף, מצטיירת הרכיבה באופניים כעיסוק מסוכן" "בגלל שהרכיבה נתפסת כמסוכנת, שיעור המצטרפים החדשים לרכיבה באופניים נמוך יותר" הטיעון הזה ממש לא מתיישב עם הנתונים שאתה ואחרים מביאים כאן. כולם מצטטים שמספר רוכבי האופניים באוסטרליה צנח בין לילה לאחר שעבר החוק. אז מה שאתה טוען זה שכל מי שרכב עד עכשיו, פתאום בגלל החוק זה התחיל להיראות לו מסוכן ולכן הוא הפסיק? הרי אם הוא רוכב מיומן ומנוסה, זה נשמע בלתי סביר שפעולה שהוא כבר עושה אותה ומכיר אותה מקרוב תצטייר לו פתאום כמשהו מסוכן ולכן הוא יפסיק. ואם שיעור המצטרפים החדשים נמוך יותר, אז המספרים היו צריכים להמשיך לרדת, ועובדה שעכשיו הם בעלייה. אגב, לא ברור לי ע"ס מה אתה אומר שהעלייה היא דווקא באלה שמשתמשים בזה כספורט ולא כתחבורה. הנתונים באתר שאני ראיתי היו של ספירת כמות האופניים בנקודות מסויימות בכבישים. בשום מקום לא ראיתי שעצרו את הרוכבים לברר את מטרת הרכיבה שלהם, ובסופו של דבר זה גם לא משנה לסטטיסטיקה. אם הם רוכבים ממקום למקום והם נצפים ונספרים, אז זו תחבורה, גם אם משולב בה אלמנט ספורטיבי, שקיים בכל מקרה ברכיבה על אופניים. כמו שלא עשו את ההפרדה הזו קודם (מאיזו סיבה אנשים רוכבים) והיא לא הפריעה לכולם להשתמש במספרים בלי להתחיל לבדוק מי רכב לאיזו מטרה, אז אי אפשר פתאום להחליט שעכשיו הסטטיסטיקה בעצם לא רלוונטית, כי המספרים הם לספורט ולא לתחבורה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
די קל לברר את זה - על פי סוגי האופניים הנמכרים יותר (וע''פ כמויות האוחזי אופניים שעל המכוניות). ותאמיני לי- אין צורך לברר- ספורט הרכיבה על אופניים (בסופי שבוע, לא ככלי רכב יומיומי) זכה בשנים האחרונות לפיצוץ-על וממשיך להתנפוץ עוד ועוד, כמו ויכוח לשם ויכוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסביר: תכף לאחר חקיקת החוק, צנח מספרם של רוכבי האופניים בגלל סיבה אחרת מאשר הצטיירות הרכיבה כמסוכנת: זה לא שלפתע, בשל חקיקת החוק, הרוכבים נבהלו מהסיכון ברכיבה. אולי אצל חלק קטן מהם זו אכן כן היתה הסיבה, אך לצניחה המיידית קיימת סיבה הרבה יותר ברורה: רוכבים לא רצו לרכב עם קסדה בשל סירבול ואי נוחות. הרכיבה עם קסדה מעיקה ומיזעת, ההתעסקות בקסדה לפני, במהלך הרכיבה ולאחריה אינה משהו נוח, והצורך להסתובב עם הקסדה לכל מקום גם הוא אינו מעודד, בלשון המעטה, את הרוכבים שרכבו, להמשיך לרכב. (ובבקשה לא לחזור על המנטרה "כולה קסדה". המנטרה הזאת נאמרת כמעט אך ורק ע"י מי שאינם רוכבים ועל כן אינה קבילה בדיון שלנו. לאנשים יש נטיה לבחור בפתרונות קשים עבור מישהו אחר. ובבקשה גם לא לחזור על ההצעה הנאיבית לקשור את הקסדות לאופניים בעת חנייתן. לא מעשי במציאות שלנו. אצלינו גונבים אפילו פעמונים ומחזירי אור). הרבה יותר סבירה התנהגות אנושית הנובעת מטבע האדם באשר הוא, והקושי שבקסדה אינו דבר שניתן להתווכח עליו. יש שיאמרו שהקושי אינו רב (לדעתם!) ושהרוכבים "סתם מפונקים" (שוב, לדעתם!), אך אין ספק שנוצר קושי שלא היה קודם. לרכיבה לצורכי תחבורה יש אלטרנטיבות ממונעות נוחות למדי, ולהגיע למקומות שונים עדיין צריך, ולכן חלק מן הרוכבים יעדיף לוותר על רכיבה. וזה אכן קרה. בעניין הזה טבע האדם ממשיך להכתיב את המציאות, למרות טענת התומכים בחוק שדווקא במקרה הזה (למה?), זה לא יהיה כך. לאחר שחלף הזמן, ולאחר אותה צניחה במספר הרוכבים, החלה להצטרף לסיבות למיעוט מספרם ביחס למקומות ללא חוק קסדה גם הסיבה השנייה שציינתי לעיל (שלדעתי היא עמוקה ומסוכנת יותר): הצטיירות הרכיבה כעיסוק מסוכן. כאן המדובר כבר ברוכבים חדשים, שלא רכבו קודם. את אלה רכיבת האופניים הפסידה, כנראה לתמיד, ומכאן גם את הילדים שלהם וגו'. ניתן לבחון זאת מהכיוון ההפוך: האם הגיוני להניח שעקב החובה לחבוש יקום מאן דהוא ויאמר בהתלהבות "יופי, כעת בגלל שסוף סוף נחקק החוק, אצטרף גם אני לרוכבים"? לא סביר בעליל. זה לא שאין מצטרפים חדשים. יש, אבל פחות. ומכאן אולי נובעת הטעות בהבנת דברי. אמחיש זאת בדוגמא: לאוכלוסיה א' מצטרפים בכל שנה 10% מצטרפים חדשים. לאוכלוסיה ב' מצטרפים רק 5% מצטרפים חדשים. עדיין ניתן יהיה לומר שגם אוכלוסיה ב' גדלה עם הזמן, אלא שבהשוואה לאוכלוסיה א' היא תגדל בשיעור מופחת, והפער בין גודל האוכלוסיות ילך ויגבר עם הזמן לטובת אוכלוסיה א'. עובדה מעציבה היא שכיום אוסטרליה מתמודדת עם בעיית השמנה של ילדים ובני נוער, שניה בחריפותה רק לארה"ב. הממשל החל לתת דעתו בעניין, ובין היתר מופעלים מבצעים שמטרתם לעודד את הילדים והנוער לחזור ולהגיע לבתי הספר בכוחות עצמם, קרי בהליכה או ברכיבה (מה שנקרא 'תחבורה פעילה'). לבית הספר שבו חלה העליה הרבה ביותר מוענקים פרסים שונים. אך כרגיל, טבעם של מבצעים הוא שלאחר שהם מסתיימים, חוזרת המציאות שקדמה להם (אולי לא לגמרי, ישנה מן הסתם איזושהי תועלת, אך היא מוגבלת בהיקפה ובטווח הזמן שלה). גם כאן טבע האדם מנצח, מה לעשות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |