בתשובה לטל כהן, 30/10/07 20:23
לרבע את הלולאה. 461532
לא יכול להיות שהחישוב ה-lossy חיוני לתבונה חישובית, משום שמוכח שהיכולת החישובית של אלגוריתם סטטיסטי זהה לזו של אלגוריתם דטרמיניסטי. אם המוח פועל באופן חישובי והסתברותי אז אולי לא ניתן לבצע סימולציה של המוח שלך דווקא, אבל ניתן לסמלץ באופן דטרמיניסטי מוח טיפוסי. חוץ מזה, כאשר מדברים על בינה של מחשב, הרעש הסטטיסטי מיושם באמצעות פונקציות פסוודו-רנדומיות, כלומר עקרונית האלגוריתם הוא דטרמיניסטי לכל דבר.

ה"תוכנית" של המוח היא מצבו ההתחלתי. אם "צילמת" אותו ברגע נתון ואכסנת את המצב בזכרון חיצוני כלשהו, אז אתה יכול לגשת לזיכרון ולבדוק אותו בכל רגע בלי בעיה. כמובן, ה"מערכת" במקרה זה היא המוח פלוס הזכרון החיצוני. אז מה? במקרה של מכונת טיורינג אפשר לתכנן אותה כך שהפעולה הראשונה שלה תהיה להדפיס על הסרט את טבלת הפעולה, וזו תהיה זמינה לכל אנליזה לאחר מכן. זה אקווילנטי לתוכנית שהזכרתי בתגובה קודמת, אשר מדפיסה את עצמה. אני מציע לך לנסות לכתוב תכנית כזו ולהווכח שמדובר בעניין טכני פתיר לחלוטין. זה תרגיל די מאלף.

ולמעשה, כל מה שכתבת לא רלוונטי פרט לפיסקה האחרונה. נכון שהמחשב יכיר את האלגוריתם של עצמו "בגלל שאמרו לו את זה" אבל זה נכון לכל מה שהמחשב יודע. המחשב יודע ש1+1=2 בגלל ש"אמרו לו את זה". לפי הגישה הביהוויוריסטית (שלך, לא שלי!) לא משנה בכלל מה מקורות המידע ומה קורה "בפנים" אלא רק מה המחשב עושה בפועל - מבחן התוצאה. המחשב יכול לבחון את הקוד של עצמו, ומשתמש בעובדה (הנכונה!) שזה הקוד של עצמו. מה הבעייה עם זה?
לרבע את הלולאה. 461537
<דמיין כאן אנחת כאב של מישהו שנמאס לו לחזור על עצמו>

אף אחד לא מדבר על "רעש סטטיסטי" ועל איבוד מידע רנדומי. מדובר באיבוד מידע מכוון – בחירה אלגוריתמית של מה חשוב לזכור ומה לא, שמירה סלקטיבית של חלקים מהמידע. ביצירת תמונת JPEG אין שום גורם אקראי, אבל האלגוריתם הוא lossy. כן, הוא גם דטרמיניסטי, אבל זה לא קשור בכלל לנושא הדיון.

גם אתה יודע כי 1+1=2 "כי אמרו לך את זה", אבל בהמשך הבנת את זה. אתה (כרגיל) מערבב בין רמת החומרה של המחשב (שלא "יודעת" כלום, אבל יכולה לחשב את 1+1 ממש כפי שהניורונים בראשך יכולים לבצע סכום של קצב היריה של ניורוני הקלט שלהם) לבין הרמה המודעת של מחשב תבוני, שיודעת כי 1+1=2 בהתחלה כי אמרו לה את זה, ואח"כ כי תבין את זה.

(אל תגיד "היא לא תבין". אל תניח את המבוקש).
לרבע את הלולאה. 461590
<דמיין כאן אנחת כאב של מישהו שנמאס לו לחזור על עצמו>

אתה מזכיר לי מישהו שטוען שניתן לבנות פרפטום-מובילה. מסבירים לו שמכונה כזו סותרת את חוקי התרמודינמיקה, ובתגובה הוא אומר: לא, משתמשים בגלגליות המותקנות על שרשרת המחוברת לשסתום הידראולי המופעל באמצעות שדה מגנטי. זה פותר את העניין!

כל התחום של חקר חישוביות מבוסס על תזת צ'רצ'-טיורינג לפיה כל מערכת חישובית חזקה דיה אקוויוולנטית למכונת טיורינג (ולכל מערכת חישובית חזקה דיה אחרת). זה בכלל לא משנה אם הישום הוא סטטיסטי, lossy, כתוב ב-שפת-על, בשפת מכונה, מבוזר, מקבילי, מבוסס על מערכת של גלגלי שיניים או על מליארד סינים המאותתים זה לזה בדגלים. כל אלו יתנו את אותה תוצאה *בדיוק*.

אז שיהיה lossy. מה זה משנה? זה עדיין חישובי. עדיין ניתן לעשות אותו דבר במכונת טיורינג, או בבייסיק, או במאטלאב, או בעובדים זרים מסין. ההתעקשות על דיון בישום זה בסך הכל מיסוך עשן שאיננו רלוונטי וגורם לשנינו להאנח בתסכול.

התוכנה מכירה את הקוד של עצמה כי כך היא בנויה (ואם היא לא בנויה כך מראש, ניתן להוסיף תכונה זו בקלות). כמו שתוכנה יכולה לשנות את הקוד של עצמה, היא יכולה לקרוא ולזהות אותו. לא צריך להסביר לתוכנה כלום, רק להוסיף עוד כמה שורות קוד. האם טענתך ששורות הקוד האלו יגרמו ל"בינה" המלכותית להתפוצץ ולעלות בלהבות?
לרבע את הלולאה. 461593
הבעיה עם זה היא ש"הקוד של עצמו" משתנה ללא הרף, כך שהמחשב שבודק אם זה הקוד של עצמו משנה את הקוד של עצמו תוך כדי בדיקה בגלל עצם הבדיקה (אם תרצה, הוא "לומד" משהו חדש) ולכן אינו עוצר או שהוא נותן תשובה שגויה. גם המתמטיקאי א.ע. נתקל בבעיה דומה כשניסה לענות לך על השאלה, וזאת הסיבה שלא קיבלת תשובה ושהמניות של גוגל נפלו.

תוכל, אולי, לטעון שאפשר להגיד למחשב לכבות את פונקציית הלמידה בזמן ביצוע הבדיקה, אבל זה יהיה יעיל כמו להגיד לך "שכח את מה שאמרתי". הקוד של המחשב לא מאפשר לכבות את הפונקציה הזאת אלא במצב תרדמת שבו כל הפונקציונליות שלו נעלמת. כל פעילות תבונית מקושרת מעצם טיבה עם שינוי התוכנה (איך אני יודע? מהתבוננות במכונות טיורינג תבוניות בסביבה הקרובה שלי).

התנגדות אפשרית אחרת היא להגיד שניתן למחשב קוד שישתנה אף הוא תוך כדי בדיקה במקביל לשינוי במחשב הבודק, כלומר לא קוד "מת" אלא מחשב מראָה, ושני המשובטים יבדקו זה את זה הדדית ובו-זמנית. אני חושב שיש רכיבים (פסאודו) רנדומליים שמפילים את האפשרות הזאת.

שטויות? בסדר, שכח את מה שאמרתי.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים