בתשובה לאח של אייל, 13/11/07 15:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ועוד הערה, לא הסברתי למה אפשר ''להסתדר'' בלי תקן כאשר כותבים שלטים, הסברתי למה אם התקן והנורמה סותרים זה את זה, האינטרס המובהק של כותב השלט ושל קורא השלט הוא שהשלט יצמד לנורמה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"האינטרס המובהק של כותב השלט ושל קורא השלט הוא שהשלט יצמד לנורמה." אתה לא מרגיש שיש בזה סתירה? אתה יוצא מנקודת הנחה שלכותב ולקורא השלט יש אותה נורמה. המציאות, היא לא בהכרח כזו. אם הנורמה של כותב השלט וקורא השלט סותרות אחת את השנייה, ההגיון אומר להיצמד לתקן, כי הוא אחד ויחיד. נדמה לי שכבר היתה הסכמה בדיון שהנורמה משתנה עם הזמן, שונה ממקום למקום ומאדם לאדם (וזה אכן בא לידיד ביטוי בשילוט, עובדה!). ההחלטה של מי שמכין את השלט בפועל להיצמד לנורמה המסוימת שהוא מכיר היא שרירותית הרבה יותר מאשר להיצמד לתקן. אם נצמדים לתקן, אז כנהג אתה צריך להכיר מערכת חוקים אחת ויחידה, ברורה ואחידה. לעומת זאת בנורמה יוצא שבכל פעם אתה צריך לנחש למה הכוונה, שלא לדבר על זה שאם הנורמה של מכין השלטים השתנתה, נובע מזה שהוא צריך להחליף את השלטים, או ששוב נאלץ לנחש (או לא להבין) למה הוא מתכוון (בהנחה שלו ולי היתה אותה נורמה מלכתחילה). מה שמזכיר לי דוגמה טרייה מהשבוע האחרון: בפורום שאני כותבת בו פרסמו אירוע שמתרחש בקיבוץ דביר. נכנסתי ל-2 אתרי מפות שונים ובשניהם לא היה יישוב כזה במדינה. הקרוב ביותר שמצאתי היה "דבירה". לאחר ששאלתי שוב, הוסבר לי שזה בעצם אותו המקום (והשם שונה מסיבות דתיות, או לא בדיוק הבנתי מה). העובדה היא שקימות כיום שתי נורמות, ואני הייתי צריכה לשאול ולברר פעם נוספת, אחרת פשוט לא ידעתי למצוא את המקום הזה. הדוגמה הזו מחזקת את הטענה שלי: אחידות חשובה מעין כמוה כשמדובר בהעברת מסרים. אני רואה סתירה בין הטענה שלך ששפה צריכה לשמש לתקשורת, לבין הטענה השנייה "שכל אחד ידבר איך שהוא רוצה" ולא צריך לנסות ליצור אחידות מסוימת. ההיסטוריה הוכיחה אין ספור פעמים שכשאין גורם מאחד, אנשים באמת מדברים באופן שונה, ואכן נוצרים אינסוף דיאלקטים, וגם אי הבנות רבות. הסיבה שכיום זה קורה מעט, היא קיומו של גורם מאחד כזה, אפילו יותר מאחד, אבל אני אתמקד בשניים העיקריים: א. מערכת החינוך ב. מערכת התקשורת א. מערכת החינוך מפוקחת ע"י משרד החינוך (זה מפתה, אבל בואו נשאיר את ההערות הציניות על איכות הפיקוח ומצב המערכת בצד...) כך שיש אחידות בחומר ובספרי הלימוד שתלמידי ישראל לומדים איתם בכיתה א' (ונשים את המגזרים בצד). לפעמים יש יותר מספר אחד, אבל המגוון מצומצמם למדי, וגם אם שיטת הלימוד שונה, הרי שחומר הלימוד עצמו זהה. ב. כולנו חשופים לאמצעי התקשורת – טלוויזיה, עיתונים וכו'. העברית בתקשורת מכונה "עברית בינונית" והיא לרוב העברית הנורמטיבית. כלי התקשורת משתמשים מצד אחד בעברית שתהיה ברורה ומובנת לעם, ומצד שני תישען במידה כזו או אחרת על העברית התקנית. יונית לוי לא מגישה את חדשות ערוץ 2 בשפת רחוב, אבל היא חורגת פה ושם מהתקן של האקדמיה (אם כי רוב הזמן לא במודע, זה נשמע שהיא דווקא משתדלת מאד). הבנתי שכיום כבר לא שולחים קריינים לקורס לשוני, אבל בעבר כל קרייני החדשות בארצנו (וזה היה המסלול שעברו בו מגישי חדשות ברדיו ובטלוויזיה, וגם שדרים, כתבים ועיתונאים רבים) עברו כולם בלי יוצא מן הכלל קורסים בעברית תקנית למהדרין, וכך נשמעו גם החדשות בארצנו. אגב, שמעתי שכשאבשלום קור (עובד גל"צ) מאזין לחדשות התחנה וקולט שגיאה לשונית, הוא מתקשר לשם מיד ונוזף בקריין הסורר. להגיד שזה לא השפיע? ודאי שהשפיע. אנשים אולי לא עברו לדבר בהמוניהם כמו דן כנר, אבל מה שהם שמעו נספג אצלם בתודעה. ברגע שבגלגל"צ מדווחים עשרות פעמים ביום ש"צומת ___ חסום" או "צומת ___ עמוס בשני הכיוונים", זה משפיע. מן הסתם לא על כולם באותה המידה, אבל השבוע שמעתי את נהג המונית הרוסי שמחזיר אותי הביתה מהעבודה מתייחס ל"צומת" בזכר, וכמעט נשכתי את הלשון מההפתעה (וכמובן, זה שימח אותי). מה רציתי לומר? ובכן, שיש מי שמכתיב נורמה במדינה, ואפילו משתדל (עד רמה מסוימת) שהיא תיצמד לתקן. והעובדה היא שמאז שיש רדיו וטלוויזיה, והעולם נהיה "כפר גלובלי", אכן האחידות בשפה גברה, וכבר אין מצב (שהיה קיים לאורך שנים בהיסטוריה) שאדם היה נודד כמה כפרים, ומפסיק להבין את השפה, ומתקשה לתקשר עם המקומיים. אחרון, היחס שלך לאקדמיה. הבנתי שבעיניך האקדמיה הם השטן, או מקור כל רע, גוף מיותר שכל תכליתו היא לבזבז לך את המסים וכו'. כשאתה כותב ש"אלוהי האקדמיה החליטו", משתמע מדבריך שיושבת שם חבורה של אוכלי חינם שהקשר בינהם לבין העברית לא ברור, ומתוך שעמום הם מתכנסים כל זמן מה כדי לקבוע החלטות שרירותיות מטופשות כמו להחליף לאנשים מהסכנים את האל"ף בה"א ולבלבל את העם היושב בציון. מתחילת הדיון אתה מנפנף שוב ושוב באותה הדוגמה, משל היתה זו פעילותה היחידה של האקדמיה. אין לי שום קבילה על כך שאתה לא מסכים עם ההחלטה המסוימת הזו. זכותך. היא לא מחייבת אותך, היא מחייבת אך ורק את מוסדות המדינה (גם אני לא אימצתי את כל כללי האקדמיה, יש כללים שאני בוחרת שלא ליישם). אבל לפטור את ההחלטות (זו ואחרות) בזלזול, זה קצת מקומם בעיני. האקדמיה ללשון מאוישת באנשים בעלי תארים מתקדמים בלשון ובבלשנות, כאלה שהקדישו שנים רבות מחייהם ללימוד ומחקר של הנושא. אפשר לא לכבד את החלטותיהם, אבל בעיני ראוי לכבד אותם, בדיוק כפי שראוי לכבד מומחים בתחומים אחרים. אני יודעת שבמדינה שלנו מקובלת גישה של "אני מבין יותר טוב מכולם, ודאי שיותר טוב מהפרופסורים האלה באוניברסיטאות" אבל מכותבים באתר הזה אני מצפה (אולי לא בצדק) לאיזשהי הכרה בכך שלאנשים כאלה יש ידע נרחב בתחומם, ולא מן הנמנע ששווה לפחות להקשיב להם. ייתכן שהחלטות האקדמיה, חלקן או כולן, נראות לך מטופשות ו"מונפצות", אך הן לא נתקבלו כלאחר יד, אלא לאחר מחקר ודיונים והן כולן מנומקות ולא שרירותיות. לא קם בבוקר עובד אקדמיה ומחליט "האות אל"ף היא מכוערת, יאללה, בואו נחליף אותה בה"א!"). על הגדרת האקדמיה ועל מטרותיה ניתן לקרוא כאן (זה קצר): אני מצטטת את שלוש מטרותיה: 1. לעשות לכינוסו ולחקירתו של אוצר הלשון העברית לכל תקופותיה ושכבותיה; 2. לעשות לחקירת מבנה הלשון העברית, תולדותיו וגלגוליו; 3. לכוון את דרכי התפתחותה של הלשון העברית לפי טבעה, לפי צרכיה ואפשרויותיה בכל תחומי העיון והמעשה, באוצר המילים, בדקדוק, בכתב, בכתיב ובתעתיק. על 1 ו-2 לא התווכחת, אבל אם תהית למה המסים שלך מממנים גוף כזה, או למה המדינה רוצה בקיומו, אז הנה לפחות סיבה אחת ראויה: תרבות. השפה העברית היא לא רק אמצעי התקשורת שלנו, היא גם חלק בלתי נפרד מהתרבות שלנו, ויש לנו רצון לחקור אותה, לשמר את הממצאים, לתעד ולפרסם את הידע שנצבר. זה לא שונה מכך שיש תקציב ממשלתי לנושא הארכיאולוגיה, או שיש תמיכה כספית בסופרים, ביוצרי סרטים, בתאטראות ועוד (והאחרונים אפילו מרוויחים כסף ממכירת התוצרת לקהל, ועדיין זוכים לתקצוב). גם האוניברסיטאות מתוקצבות כגופים מחקריים בתחומי ידע שונים, כי המדינה רוצה שיהיה מחקר ומעוניינת לשמר, לפתח ולעודד תרבות. אפשר להתווכח האם זה נכון או רצוי, אבל זה כבר דיון אחר. הנקודה היא שהשפה היא חלק בלתי נפרד מאלה, וראויה לכך לא פחות מתחומים אחרים (בעיני אף יותר). לגבי 3, אני מבינה שאתה חושב שזה מיותר, אבל בכל זאת אני אתיחס לכך. כאמור, האקדמיה קובעת תקן אחיד בנושאי כתיבה ותעתיק. כיוון שהתעתיק הוא לאותיות לטיניות, הרי שלשפות לטיניות אין צורך בתקן כזה מלכתחילה (אז לא לנופף שוב באנגלית, כי זה באמת לא רלוונטי). התעתיק מגדיר את המעבר משפה זרה לעברית, וכיצד לכתוב שמות בעברית באותיות לטיניות. כפי שהוסבר ונטען שוב ושוב לאורך הדיון, ברגע שאין תקן וכל אחד מחליט לכתוב איך שבא לו, מגיעים תיירים לארץ ולא מבינים למה בשלט אחד כתוב ככה ובשלט אחר אחרת (אותו שם!). נשמע לך מצב תקין והגיוני? אולי לך, לי לא. כמו כן מוגדר תקן לכתיבה, כדי שכשמדינת ישראל מפרסמת פרסומים רשמיים, תקנות וחוקים, הם יהיו כתובים בשפה ברורה ואחידה. המדינה לא מעוניינת שיווצר מצב שבו חוק אחד כתוב לשון מסוימת וחוק אחר לשון אחרת, וכלל שאמור להיות אחיד וברור, הופך לבעייתי (וזה קורה, עדיין, ללא ספק; אבל המטרה היא לנסות לצמצם את ריבוי המשמעות ואי הבהירות ככל שניתן, והיצמדות לתקן מסוים בהחלט תורמת לכך). גם באנגלית יש תקן, הוא פשוט לא תמיד רשמי. אבל דוברי אנגלית לא מאייתים כל מילה איך שמתחשק להם. הם קיבלו חינוך בבי"ס, הם קראו ספרים ועיתונים שהשתמשו בתקן הזה, הם (אולי, אפילו!) פתחו מילון. אכן באנגלית אמריקנית יש מסורת כתיבה שונה במקצת למספר מצומצם של מילים. אבל במרבית המילים זה לא המצב, והאנגלית שמרנית לגבי הכתיבה שלה (וזו שפה שבה הפער בין צורת הכתיבה להגייה גדול בהרבה מעברית, נדמה לי שיש דוגמה מפורסמת על איות המילה fish). עברית היא מחד שפה עם מקורות עתיקים בהרבה, ומאידך כשפה מודרנית מדוברת היא קיימת כ-100 שנים בסה"כ, קצת יותר. בעת חידוש השפה העברית היו בה חסרים לקסיקליים רבים, והם מולאו ע"י אליעזר בן יהודה, ועד הלשון העברית, ולאחר קום המדינה ע"י האקדמיה ללשון העברית. מרבית המילים שבפיך לא הומצאו ברחוב (ואני לא מדברת על הסלנג, שכבודו במקומו מונח). כמו כן, רוב ההמצאות הטכנולוגיות לא מומצאות בשפה העברית. נכון, לא כל חידוש של האקדמיה מצליח. לעתים המילה המוצעת לא נקלטת כיוון שהיא לא נוחה, לא שקופה, או שכבר יש מילה שנקלטה והשתרשה בשימוש. אבל כולנו משתמשים (במילים) מקלדת, צג, מחשב, חמרה, תכנה, כונן ועוד, ורבים משתמשים גם בדפדפן, דואל, אתחול ועוד. אז אולי האקדמיה בכל זאת מצדיקה, פה ושם, את המשכורת שמשולמת לעובדיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חוק אחד כתוב *ב*לשון מסוימת וחוק אחר *ב*לשון אחרת". תודה, סליחה ושליחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבת שלום, מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שבת *ל*שלום". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש משהו לא בסדר ב"שבת שלום"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש משהו לא בסדר ב"מועדים שמחה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביטוי "שבת שלום" מקביל בצורה ובמשמעות לביטוי "שנת שלום". באחרון ברורה הסמיכות ושקופה - היא מתבטאת בשינוי הה"א לת"ו. הביטוי "שבת שלום" דומה בצורתו יותר לביטוי "דין צדק": בשניהם הסמיכות אינה שקופה ואינה באה לידי ביטוי בהגייה. דין צדק הוא דין של צדק ושבת שלום היא שבת של שלום. בילדותי הרחוקה מקובל היה למדי לברך ב"שבת שלום ומבורך". האם לא שמעת את הברכה הזאת בילדותך? הייתכן שגדלת בסביבה סוציאליסטית שהיתה "מטוהרת" בקפדנות מכל עקבות מסורת ויידישקייט? עכשיו בדקתי, ולהפתעתי, הברכה מופיעה ברשת 22,600 פעמים. הברכה מבוססת, ככל הנראה, על שיר שבת קצר, "לכה דודי", שהולחן ע"י מרדכי זעירא, ואשר מילותיו, מאת שלמה הלוי, התבססו על מילות הפיוט הידוע של ר' שלמה אלקבץ באותו שם. לכה דודי לקראת כלה, לקראת כלה פני שבת נקבלה, נקבלה שבת שלום, שבת שלום, שבת שלום ומבורך (השיר מופיע בשירונט אך נסיונות הלינקוק מסרבים לעבוד) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קישור לשירונט: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוקר *ל*טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אתה לא מרגיש שיש בזה סתירה?" לא. "אתה יוצא מנקודת הנחה שלכותב ולקורא השלט יש אותה נורמה" נורמה היא לא דבר פרסונלי, אני יוצא מנקודת הנחה (הגיונית למדי) שכותב השלט מכיר את הנורמה של רוב קוראי השלט הפוטנציאלי, וששאר קוראי השלט יכולים ללמוד את הנורמה של הרוב (וברור שזה מצב עדיף על האפשרות שהמיעוט ילמד את הנורמה של הרוב, או על האפשרות שכולם ילמדו תקן חדש בגלל שאת החלטת שהוא טוב יותר). "נדמה לי שכבר היתה הסכמה בדיון שהנורמה משתנה עם הזמן, שונה ממקום למקום ומאדם לאדם" לא, לא, נורמה היא נורמה. יש כמה נורמות, אבל הן לא שונות ממקום למקום או מאדם לאדם. גם את וגם אני מכירים ומשתמשים באותה נורמה כשאנחנו נמצאים בסיטואציה דומה. הנורמה משתנה בין השוק לאוניברסיטה, אבל גם את וגם אני (וגם המוכר בדוכן וגם הפרופסור באוניברסיטה) מכירים את שתי הנורמות, ומשתמשים בהם בהתאם לסיטואציה. "שלא לדבר על זה שאם הנורמה של מכין השלטים השתנתה, נובע מזה שהוא צריך להחליף את השלטים" נו, באמת, עברית היא שפה דינאמית, אבל לא עד כדי כך. ואם כן, אז בהחלט עדיף להחליף שלט אחד מאשר ללמד את כל הנהגים מילה שהם לא מכירים. שינוי השם של קיבוץ דביר מוכיח את טענתך? איך? בואי נראה מה קרה. יש ישוב מסויים, קיימת נורמה שקוראת לו דביר. בא פקיד של המדינה והחליט לשנות סדרי עולם, ולקרוא לו דבירה, בניגוד לנורמה. הכותבים בפורום שלך נצמדו לנורמה (באופן טבעי) וכתבו דביר, ואת לא מצאת, בגלל שהמפות נצמדו להחלטות של הפקיד. המסקנה שלי, מן הסתם, היא אחרת לגמרי משלך. וטוב יותר אם כותבי המפות היו מוסיפים את הנורמה בצד ההחלטה, משהו כמו דבירה (דביר), כמו שמתרחש במקומות שונים בארץ. "אני רואה סתירה בין הטענה שלך ששפה צריכה לשמש לתקשורת, לבין הטענה השנייה "שכל אחד ידבר איך שהוא רוצה" ולא צריך לנסות ליצור אחידות מסוימת." בגלל שאת מתעלמת מההמשך, שאומר "שכל אחד ידבר איך שהוא רוצה, ושפה אחידה תווצר באופן טבעי". "ההיסטוריה הוכיחה אין ספור פעמים שכשאין גורם מאחד, אנשים באמת מדברים באופן שונה, ואכן נוצרים אינסוף דיאלקטים, וגם אי הבנות רבות" אני מכיר היסטוריה אחרת, שמראה שגם כשיש גורם מאחד אנשים באמת מדברים באופן שונה, ואכן נוצרים אינסוף דיאלקטים, וגם אי הבנות רבות. ובכל זאת, למרות הדיבור השונה, ילדי דרום אפריקה יכולים להנות מבוב הבנאי וילדי בריטניה יכולים להנות מדורה, ולמרות הדיאלקטים המוזרים, ילדים מאוסטרליה יכולים לדבר עם הדודה שלהם מקנדה, ואפילו, תאמיני או לא, להבין מה היא אומרת. ומה שהכי מוזר, אני יכול לדבר עם מישהו שגדל בסין, והוא יכול לדבר איתי, ושנינו מבינים זה את זה. בחיי. "מערכת החינוך מפוקחת ע"י משרד החינוך..." העובדות שקיימת נורמה ושהיא שונה מהחינוך של מערכת החינוך מוכיחה שמערכת החינוך לא אחראית לנורמה, או, במילים שלך, היא לא גורם מאחד (בכל מה שנוגע לשפה העברית). "כולנו חשופים לאמצעי התקשורת – טלוויזיה..." שלמזלנו היא, עדיין, חופשית (יחסית), ולכן כולם מכירים את החידושים של ארץ נהדרת (או הגשש), ומעטים מכירים את חידושי האקדמיה. "הבנתי שבעיניך האקדמיה הם השטן, או מקור כל רע, גוף מיותר שכל תכליתו היא לבזבז לך את המסים וכו"' ממש לא, סתם עוד אוסף של פקידים שלוקח כסף ולא מועיל . "...אני מצפה (אולי לא בצדק) לאיזשהי הכרה בכך שלאנשים כאלה יש ידע נרחב בתחומם...", אני בהחלט מכיר בזה שיש להם הרבה יותר ידע ממני בתחומם (ולא רק בתחומם). אני לא חושב שהידע הזה מכשיר אותם לקבל החלטות בתחומם, לא מתוך חוסר הערכה לידע, אלא מתוך החשיבה שאין אדם שיכול לקבל החלטה כזאת. מה שכן יש לי איזושהי חוסר הערכה לאתיקה שלהם, בכך שהם הסכימו להשתתף בפארסה הזאת. אבל, זאת זכותם המלאה, ואני לא בטוח שלא הייתי נוהג כך במקומם. "...על 1 ו-2 לא התווכחת..." אני גם לא מתווכח, זה לא המקום להתווכח על השאלה אם המדינה צריכה למממן אקדמיה (והפעם, כזאת הראויה לשמה). אני כן חושב שעדיף היה לרכז את כל המחקר הזה במכוני מחקר ובאוניברסיטאות, כמו כל מחקר אקדמי בכל תחום, אבל זאת באמת שאלה מינורית, שבהנתן הנמקה, אין לי בעיה שדווקא את התום הזה יחקרו במכון כזה. לגבי התעתיק, בגלל שהוא לא נוצר באופן טבעי, אין לי בעיה שיהיה איזה פקיד שיחליט על זה. "...המדינה לא מעוניינת שיווצר מצב שבו חוק אחד כתוב לשון מסוימת וחוק אחר לשון אחרת, וכלל שאמור להיות אחיד וברור, הופך לבעייתי..." את האחיד נשאיר בצד רגע, לא ברור לי למה זאת מטרה כל כך נעלה, נדבר על הברור. כמו שראינו, במקומות בהם התקן הוא לא נורמטיבי, הברור (לכל מי שלא כתב את התקן) הוא הנורמטיבי, ולכן, דווקא מתוך השאיפה לבהירות החוק, אנחנו צריכים לשאוף לקבלת הנורמה! ".... אבל דוברי אנגלית לא מאייתים כל מילה איך שמתחשק להם..." ודאי שלא, זה הרי מגוחך וחסר טעם. מובן מאליו שזה גם לא יהיה המצב בישראל אם וכש... "...מרבית המילים שבפיך לא הומצאו ברחוב..." מרבית המילים שאומצו על ידי דוברי העברית לאחר שהעברית הפכה להיות מדוברת לא הומצאו על יד האקדמיה, חלקן אומץ על ידי האקדמיה, חלקן לא, אבל ברור שלא היינו צריכים את האקדמיה בשביל זה. חברי האקדמיה יכול להציע את המילים כ"סתם" פרופסורים מכובדים, והציבור היה מאמץ (או לא מאמץ) באותה מידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה שדי נגמר לי מהדיון הזה, אז בשלוש נקודות קצרות: 1. אני חושבת שאני מבינה את הבעיה העיקרית בבסיס הדיון: אתה סבור שהנורמה היא אחת ויחידה, בעוד שאני (וגם האח של) טוענים אחרת. אגב, לא ברור לי איך ייתכן שהנורמה היא אחת ויחידה אם הנורמה היא כל העברית המדוברת, והעברית המדוברת אינה אחידה, אבל ניחא. 2. הסיבה שדוברי שפות שונות בעולם מבינים זה את זה היא שהם שימרו את המסורות בלימוד השפה ובכתיבה, ונצמדו למעשה לאורך שנים לתקן מסוים, גם אם הוא לא היה רשמי. כשזה לא קרה, נוצרו דיאלקטים שונים ואף התפתחו לשפות שונות. אגב, בערבית המדוברת יש כ"כ הרבה דיאלקטים שבהם באמת לא תמיד מבינים כהלכה אחד את השני, ואם למדת דיאלקט מסוים ותיסע לארץ דוברת ערבית אחרת, לא בהכרח תבין את האנשים ברחוב, עד כדי כך. הדבק שמאחד אותם הוא השפה הכתובה, אחרת אני מניחה שהשפה כבר היתה מתפצלת לתת שפות. אגב, בקרוב בישראל: האקדמיה ללשון הערבית (קראתי בחדשות). 3. אתה בפירוש טועה. ועד הלשון והאקדמיה בתורהּ חידשו הרבה מכפי שנדמה לך. השפה "הנורמטיבית" שאתה מדבר מורכבת מהחלטות רבות שהגופים האלה קיבלו, ובפירוש לא אימצו בעקבות הרחוב. העובדה שאתה לא מודע לכך ומתייחס לחידושים האלה כטבעיים ו"נכונים" עבורך, רק מחזקת את הטענה שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני לא חושב הנורמה היא אחת ויחידה. אני בטח לא חושב שהנורמה היא *כל* העברית המדוברת. הנורמה היא מה שנורמטיבי. 2. וחשוב להדגיש את זה *גם אם הוא לא היה רשמי*. אולי שוב? *גם אם הוא לא היה רשמי*. רגע, כתבת את זה בלי לשים לב, אולי נחזור על זה שוב *גם אם הוא לא היה רשמי*. אין לי בעיה אם את ואח של רוצים לנסח לכם תקן מטעמכם. בהצלחה. אגב, אם היו שואלים אותך לאיזה מצב את מעדיפה לשאוף, למצב דומה לערבית, בה יש לכל מחוז שפה משלו, והשפה המדוברת היא שונה לחלוטין מכולם, ככה שכששני ערבים מתכתבים זה עם זה הם צריכים לתרגם פעמיים כל דבר, מול מצב דומה לאנגלית, בו סקוטי יכול להתכתב עם ניו זילנדי בלי תיווך ותרגום, מה היית בוחרת? כי, להזכירך, מבין שתיהן הערבית היא השפה בעלת התקן, ולמעשה, התקן והאימוץ שלו כשפה כתובה בלעדית הוא זה שמונע מהערבית המדוברת מלהתאחד. 3. ואם זה לא היה "האקדמיה", אלא "סתם" אוסף של פרופסורים מכובדים שנפגשים ומציעים הצעות, זה היה שונה? אם כן, אז צריך לפרק את האקדמיה(שמונעת התפתחות טבעית של השפה) ואם לא, אז על אחת כמה וכמה צריך לפרק את האקדמיה (כי היא מיותרת). אין מה לעשות, אני לא רואה הטיעון הזה יכול לקדם אותך לאן שאת רוצה שהוא יקדם אותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחד *גיסא* ומאידך *גיסא*. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזמן לא היתה תגובה מושקעת ומדויקת כזו באייל (בלי קשר להסכמה או אי-הסכמה לתוכן שלה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרף למברכים על ההשקעה מחד, ולמתקטננים מאידך: "צג" דווקא לחלוטין לא נקלט בעברית מדוברת. משום מה משתמשים במלה עברית אחרת, "מסך", שלפחות מבחינה אטימולוגית היא בחירה אומללה ("מסך" אמור להיות משהו ששמסתיר דווקא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה הדוגמה המפורסמת של איות fish? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 463348 | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |