בתשובה לניר יניב, 09/05/00 9:40
את הנשמה ואת הלב... 4636
לטובת העניין אבאר את אמרות השפר שהעלתי בתגובות הקודמות:
1. אל תשתין נגד הרוח: אל תנסה לפגוע באילו שהם הרבה יותר חזקים ממך בצורה כל כך ישירה ולא מתוחכמת משום שבסופו של דבר רק תיפגע בעצמך.
2. היושב על ערמת צואה בל יתלונן על הצחנה: אם אתה עורך מוזיקלי של תוכניות בערוץ 2 (התודעתי לעובדה הזו במהלך שידורי החג) ומלחין ונגן פרסומות, אל תתלונן על כך שתרבות הריטינג היא הרסנית משום שרק תעשה צחוק מעצמך.
3. סוף גנב לתליה: סוף מי שרימה את המערכת במטרה להשיג ממנה חשיפה, שיוחרם ע"י המערכת ותימנע ממנו בעתיד גם החשיפה שמגיע לו.

בעניין הקושי להיכנס לתוכניות טלוויזיה וכאן שוב אציין את העובדה שמדובר באומן מוכר שכבר היו לו להיטים ושבנוסף לכך הוא עורך מוזיקלי של כמה תוכניות ויש לו קשרים בערוץ 2 . אין שום סיכוי שתצליח לשכנע אותי שהוא לא היה יכול לזכות לחשיפה כמו כל מוזיקאי אחר ברמתו שמוציא דיסק חדש גם בלי הרמאות הזו.

בעניין גניבת האמפתיה. אם לדעתך תחושת רחמים והזדהות עם אדם סובל היא "השלכת רגשות" שאינם שווים, אז כנראה אינך מסוגל להבין את העניין מכיוון שאין בך אמפטיה כלפי סבל של אחרים.
את הנשמה ואת הלב... 4638
כלומר - לאדם שהוא חלק ממערכת אין את הזכות להתלונן על אותה מערכת, לנסות לשנות את סדריה או להדגים את חולשותיה. זכות זו שמורה ל... מי? המממם.

בעניין הקושי להכנס לטלויזיה - אין טעם לחזור על דברי מקודם - זה המצב. לנוכח תגובתך אני תוהה בכל זאת - אתה אומר "יש לו קשרים בערוץ 2". ואם היה מגיע לטלויזיה בזכות קשרים אלה - ודאי היתה זו חשיפה לגיטימית וכשרה, מה?

אין בי כלל אמפתיה כלפי סבל שאני קורא עליו בעיתון (לו הייתי קורא עיתונים) או רואה בטלויזיה (לו הייתי) או, לצורך העניין, ברחוב - סבל מאותו הסוג המאוס של "ראו כמה אני מסכן" - בו בעל המום מפגין את מומו לעיני כל ורוצה כסף על כך. הרגש היחיד שדבר זה מצליח לעורר בי הוא כעס.
את הנשמה ואת הלב... 4646
צינוביץ ככותב ג'ינגלים ועורך מוזיקאלי בערוץ 2 אחראי באופן ישיר למצב שעליו הוא מתלונן. הוא מצד אחד מקדם את תרבות הריטינג במו ידיו, ומצד שני מתלונן על כך שבגלל אותה תרבות ריטינג הוא לא מקבל חשיפה כאומן רציני.
הזכות לביקורת נתונה בידי כל אחד אבל במקרה הזה הוא גם המבקר וגם המבוקר שזה הופך אותו לסתם צבוע.

הוא טען שהטלוויזיה החרימה אותו אבל אני פשוט לא מאמין לו. נכון שהשגת דברים תוך ניצול קשרים זה לא כשר ולא טוב אבל הוא טען שרק בתור שרוף הוא יכול היה להיכנס לתקשורת וזה פשוט לא נכון. הוא יכול היה להופיע בתור צינוביץ האומן המוכר, הוא יכול היה להופיע בתור חבר של ארז טל, אבל בצורה הזו הוא היה מקבל 3 דקות ושיר כמו שאר האומנים. הוא גם יכול היה להיכנס לכתבה בעיתון בתור אומן מתוסכל שיש לו בטן מלאה על התקשורת, הרדיו והטלוויזיה ואז הוא היה מקבל כתבה של עמוד וחצי בשחור לבן עם תמונה קטנה ולא קטנת שער. הוא רצה יותר ממה שכל השאר מקבלים, הוא לא יותר טוב מאנשים שנדחפים בתור וזה לגיטימי לחלוטין לחשוב שהוא חרא של בנאדם.

אם אתה לא קורא עיתונים ולא רואה טלוויזיה, אז מאיפה אתה יודע על השרוף בכלל?

אם אין בך אמפתיה כלפי סבל שאינו נוגע בך אישית או באנשים בסביבה המיידית אליך אז אתה לא מסוגל להבין את המשמעות של גניבת אמפתיה באותה מידה שאני לא מסוגל להבין את צערו של ביל גייטס על אותם 15 מיליארד דולר שנגרעו מחשבונו בעקבות נפילת מניית מיקרוסופט. ולכן כל הויכוח הזה חסר טעם. (ד"א אני לא זכיתי לקרוא את הכתבה בעיתון אלא ראיתי את השרוף רק אצל יאיר לפיד כאשר כבר היה ברור שמדובר בצינוביץ ולכן לא "נפגעתי" מהרמאות).
את הנשמה ואת הלב... 4647
הבנתי. זאת אומרת, אתה *החלטת* מה מגיע ומה לא מגיע לצינוביץ', ושמת לו גבולות ברורים, שידע מאיפה לא לחרוג. כתבה קטנה - מותר. חשיפה זהירה - מותר. כתבת צבע ראשית - אסור. למה? כי זה מקומו. אה.

אני יודע על השרוף פשוט כי הרבה מידידי המוסיקאים מדברים על זה, זה הכל. תתפלא, אבל גם בימינו אלה שמועות עוברות מפה לאוזן. בכל אופן - המקרה עניין אותי עד כדי כך שטרחתי לקרוא כתבה (די מקיפה) עליו ב-"העיר".

אני שמח לבשר לך שהאנשים הכותבים ומלחינים פרסומות אינם *המפרסמים*, ואינם *רשויות השידור*. עבודה כזו היא בדרך כלל עבודה קבלנית (מנסיוני האישי), כאשר המלחין/אמן משמש כקבלן משנה של חברת הפרסום. כלומר - אתה יכול להלחין ולהקליט מאות ואלפי ג'ינגלים לטלויזיה בלי להכיר איש טלויזיה אחד. אולי לא זה המקרה כאן, אבל הקישור הישיר והחד-חד-ערכי שאתה עושה בין הלחנת פרסומות לבין התקשורת הוא פשוט לא נכון. לכן, גם, הרעיון שכותב ג'ינגלים קשור באיזשהו אופן לקידום תרבות הרייטינג נראה לי מופרך מעיקרו.

"הוא לא יותר טוב מאנשים שנדחפו בתור" - לא זה המצב. הוא לא גזל מאומה מאף אחד, ובכלל - איזה תור? מי הקרבן שנדחף הצידה?

באשר לאמפתיה, הרי שבאופן עקבי אינך מתיחס לנקודת המפתח - היות "קרבנות גניבת האמפתיה" *דורשי* אמפתיה. לא היותם "מסכנים", אלא *הדרישה* להכיר בהם ככאלה, ומכאן - כסף.
את הנשמה ואת הלב... 4650
כשהייתי בצבא, בכל פעם שהיו נשארים שבת היו מגיעים מספר חיילים למפקד עם רשימות תירוצים.''סבא שלי גוסס, זה הסדר האחרון שלו בחיים ואני חייב להיות אתו'', ''לאמא שלי יש דלקת ריאות ואני חייב לטפל בה'' ... ככל שהתרבו הסיפורים המפוברקים, סבלו אילו שבאמת היו להם בעיות ולא זכו להתחשבות (''עוד פעם אתם עם הסיפורים שלכם'') מה גם שהבעיות האמיתיות ניראו מינוריות ליד אילו המומצאות (בר מיצוה של בן דוד נראית תירוץ די עלוב ליד אח שעבר תאונת דרכים אתמול ולא ברור אם הוא יעבור את הלילה) .
צינוביץ הוא אחד מאילו שמבקשים יחס חריג בגלל ש ''תשמע אדון עורך יש לי בעיה אני נכה ונשרף לי הפרצוף ותבין אני חייב לצאת שבת'' ובשבת החברה מהפלוגה השניה פוגשים אותו בדיסקוטק. גם אם העובדה ששחררו אותו לא פגעה באף אחד זה לא גורע מהזכות שלהם לכעוס עליו או לחשוב שהוא חרא של בנאדם וזה גם מקטין את הסיכויים של ההוא שבעוד חודש אחיו מתחתן, לצאת לשבת חתן.

צינוביץ לא רק עוסק בפרסום הוא גם עורך מוזיקאלי של תוכניות טלוויזיה, הוא חלק מהמערכת.

קורבנות גניבת האמפתיה הם נותני האמפתיה אנשים שריחמו על אותו אומלל ומצאו את עצמם מרומים. הם אולי פתיים אופטימיסטיים ומטומטמים בעיניך אבל, יש להם הזכות המלאה לכעוס על האמן ולהחרים את הדיסק. אותם אנשים שנאלצים לבקש את רחמי הציבור הם נפגעים משניים בלבד.

השבחים שחולקים לצינוביץ דומים לשבחים שזוכים להם בארץ מעלימי מס, משתמטים ממילואים ושאר אנשים שמשיגים הטבות שונות באמצעות שקרים ורמאויות קטנות. הוא הגבר ש''שיחק אותה'' אני הפרייר שמרגישים שעבדו עליו ואין לי מה לעשות בעניין, רק לבוז לו. אתה יכול להמשיך להעריץ אותו על זה שהוא הראה לחברה מהתקשורת ''מאיפה משתין הדג'' אבל אני מקווה שלא תשתמש בטריקים מלוכלכים כאילו במהלך הקרירה שלך.
את הנשמה ואת הלב... 4653
לדעתי הדוגמא שהבאת מדגימה עד כמה אתה מוציא את המקרה מהקשרו. אינני חסיד של שקר כדרך חיים, אך גם איני חסיד של דבקות פנאטית באמת השלמה והמושלמת - דבר היכול לעתים לגרום לנזק רב בהרבה.
לא טענתי מעולם כי למישהו אין זכות לכעוס על צינוביץ' - זו מדינה חפשית, תכעסו כמה שאתם רוצים. חבל רק שכעס זה אינו מוביל לשום מקום, לאמר: צינוביץ' חטא, ודי.

השבחים שחולקים לצינוביץ' *אינם* דומים לשבחים שזוכים להם מעלימי מס ומשתמטים (אילו שבחים הם אלה, בדיוק? אשמח לדוגמא). אם, לאחר כל הדיון הזה, הרושם היחיד שנשאר בך ממני הוא שאני מעריץ את צינו "הגבר" ש-"שיחק אותה" - כנראה שלא הבנת דבר.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים