בתשובה למוס גולמי, 11/02/08 17:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. לא בהכרח, אם תחזיות האנליסטים לא נראו למשקיעים. אפקט העדר הוא תופעה מעניינת: בבסיסו הוא באמת לא רציונלי, אבל ברגע שיש כמות מספיקה של שחקנים לא רציונליים כאלה כבר משתלם גם לרציונלים לפעול בהתאם. ב. הצרכן (לפחות הישראלי) קפריזי למדי ובאמת הוא פוגע בהשתכללות השוק, אבל מי שמעריך שהליכה של דקה שווה לו יותר משקל וחצי אינו בלתי רציונלי בהכרח. ג. אם הסכמתי לקנות סוכר בעשרה שקלים, התועלת שהערכתי שיש לאותו סוכר עבורי היא לפחות עשרה שקלים. זה שבעיניך הערכתי אותו הערכת יתר לא מעלה ולא מוריד. ד. ללא מלים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' א. אולי לא הסברתי עצמי בבירור. המניה צנחה ב-10% ביום בו פורסמו תוצאות רבעוניות מצוינות, שעקפו אפילו את התחזיות המוקדמות (והטובות אף הן) של האנליסטים. כלומר, לפני ההפתעה המשמחת השוק העריך את מחיר המניה בעשירית משוויה יותר מאשר לאחר פירסום הדו"חות. זו בפירוש אי-רציונליות. לגבי התנהגות עדרית - מדובר בד"כ בהמוני משקיעים פרטיים ולא בגופים מוסדיים. מכיוון שמשקל אחזקותיהם המצטבר די זעום ביחס, הרציונל של בעלי עניין בפירמה וגורמים מוסדיים הוא לפעול דווקא בניגוד למגמת שעטת העדר. ב. למה אתה סבור שבהכרח מדובר בהליכה נוספת של דקה? לפחות בחצי מהמקרים מדובר גם ברווח כספי של שקל וחצי וגם בחיסכון הליכה של שתי דקות. (רמז קל - תלוי נקודת היציאה של הקונה לעבר הפיצוציה הקרובה למקום מגוריו/העבודה/הבילוי) ג.על אותו מדף בסופר מוצבות שתי אופציות לרכישת 1 ק"ג סוכר. אחת באריזת צנצנת פלסטיק ורעותה בעטיפת נייר. מחיר הפלסטיק כפול מהנייר. ז"א המשתנה היחיד העומד לפניך כצרכן נבון אינו איכות הסוכר ו/או כמותו, שכן מדובר באותו מפעל, אלא תוספת התועלת השולית מהמארז. חוסר הרציונליות בבחירה בפלסטיק, לפחות מהפעם השניה והלאה (שהרי ניתן למלא את הצנצנת הריקה מחדש באמצעות אריזת הנייר), צועק לשמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדרך כלל ההבדלים במחיר הוא בין פיצוציות (אליהן מגיעים ברגל) או מכולות שכונתיות (כנ"ל) לבין הסופרים שבד"כ רחוקים יותר משכונות המגורים. _______ העלמה עפרונית, עזבה דירה במרחק יריקה מסופרמרקט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא לא רק המרחק, אלא גם סוג הקניה (מתוכננת לעומת אימפולסיבית) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסתי לב' בתגובה מעלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' עובדה היא שגם בהינתן פער של דקה הליכה בין שתי פיצוציות מסוימות, עדיין אחת גובה מחיר נמוך משמעותית מהאחרת על אותן סיגריות. מה שמראה כי רציונליות אינה מידה שופעת אצל קהל הצרכנים (המקומי בסביבה. שאחרת, העתקה גורפת של הביקוש היתה גורמת לצימצום, ואף ביטול הפער מצד ההיצע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחשת שהיקרה יותר גם פתוחה בשבת, אז הקהל כמעט-שבוי (לא ממש שבוי, כי אם יילך ברגל עוד 5 דקות יגיע לאחד הסניפים המבאסים של AM:PM, אבל לא עושים דבר כזה בפיג'מה בשבת בבוקר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' מוזר, אבל דווקא הפיצוציה הזולה יותר פתוחה 24/7. מה שמביא למסקנה כי בעלי הפיצוציה 'היקרה' בונים יותר על קהל קונים מזדמן שלא מכיר את טווח המחירים בסביבה. ואולי גם יוצרים יחסים כאילו ידידותיים עם המשתמשים הקבועים, AM-PM נקטו באסטרטגיה ידועה מתורת השיווק. בשלב החדירה לשוק ופתיחת הסניפים הראשונים הם התחרו ברשתות הגדולות דרך מחירי המצרכים. כיום, כשהם פרושים ברחבי העיר, הוקפצו מחירי מוצרים רבים מעל ומעבר למה שמציעים הסופר-ים מהרשתות הארציות. אכן ביאוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר מחרימה אותם, מהסיבה הזו ומסיבות נוספות (ומקווה שהסניף הנוסף שלהם בשינקין יהיה תחילת הסוף). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' בהחלט מסבים איתך כי הם התפרעו לגמרי בפתיחת סניפים חדשים ללא כל הגיון כלכלי-טריטוריאלי. העלאות המחירים, השירות הגרוע והזלזול בלקוחות גם המאיסו אותם עליי. חבל, כי יש מקום לרשת פרטית מסוג זה בהוויה האורבנית של למשל לעשות הזמנה בשעת לילה מאוחרת שכזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהבחנתי בסופרים בירושלים הוא שיש רבים שבודקים את מחיריהם לא לפי התעריף אלא לפי הצורה: הם מניחים מראש שככל שהסופר מכוער וזנוח יותר כך הוא זול יותר, והולכים אליו - גם אם הוא יותר רחוק - בדבקות יתרה. בינתיים, הסופר היותר נאה ומטופח נשאר זול יותר ועמוס פחות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאן הגענו? שאני אגן על העמדה השוחיסטית? לסוכר באריזת פלסטיק יש תכונה שאין לסוכר באריזת הניר: כל כמות הסוכר, עד הגרגר האחרון, עושה את דרכה מהמדף שבמרכול ועד למטבח שבבית המשתמש בתוך האריזה המקורית. יש אנשים שהתכונה הזאת שווה להם כמה שקלים (במיוחד אם הם לא משתמשים בק"ג סוכר אחד לסנגריה, אלא ב 5 גר' סוכר לתה.) ____ מה גם שאת אריזת הפלסטיק הריקה, לאחר מצוי הסוכר ממנה, הם מנצלים ככלי קיבול למזונו של החתול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' כמובן שיש לצנצנת הפלסטיק יתרון שימושי. זו הסיבה שחברת סוגת יצאה לשוק עם אריזה נוספת מלבד הבסיסית. תמורת כמה אגורות נוספות בעלות הייצור היא מוכרת לך אותו ק"ג סוכר במחיר כפול ממה שמאפשר לה הפיקוח על מחירי מוצרי מזון בסיסיים. כך גדל הרווח שלה על ק"ג במאות אחוזים. טריק שיווקי ברור. זה שאינך משתמש כבד בסוכר, פלוס העובדה שממילא מדובר בשקלים ספורים פר יחידה, בהחלט מכניס אותך למשפך הביקוש שהחברה מבקשת ליצור לאריזת הפלסטיק. ולהתעלם מחוסר הרציונליות ברכישה. היה סמוך ובטוח כי בנקודות מכירה לקהל קונים חלש כלכלית לא תמצא הרבה צנצנות פלסטיק, אם בכלל. (אלא אם כן חברת סוגת עושה סקר נפרד על תפוצת החתולים הביתיים בסביבה) ---------------------------------- מה זה שוחיסטים/שוחיזם וכו'? כנראה לא הייתי פה בתקופה בה הוגדר המושג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שו"ח - שוק חופשי. שו"חיסטים - חסידי השוק החופשי (הגלילי כתב את זה בלי מרכאות, אבל בד"כ מקובל עם). הם היו היו בערך בין ארבעה לשישה, אבל בתפוקת התגובות שלהם ובסגנונם הפסקני והקולני (נהגנו לומר: תוקפני, גס רוח, מזלזל), הם נשמעו כמו כמה עשרות. הזכורים לי כרגע ואולי הבולטים ביותר: יעקב, ד"ר בר ביצוע, אורי רדלר. למשל בדיון 2258. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' תודה, ותודה על ההפניה לדיון. לעניות דעתי המוטרדת כלכלית, אפשר להיות שו''חיסט בעקרון, ועדיין לראות ברעיונות מילטון פרידמן הזיה סהרורית. שו''חיזם טהור משול לחסידי הרבי מלובאביץ' כמשיח עכשיו. גם אם הוא מת לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני, אף אחד מנפילי השו"ח באייל לא נשבע בשם מילטון פרידמן; הגדול מכולם, אורי רדלר, אפילו דיבר במפורש נגד משנתו. דומני שהתיאורטיקן המועדף עליהם היה אחד, מיזס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' מכיוון שאין לי בקיאות מיוחדת בתולדות השו"חיסטים באייל הקורא (שהרי עד לפני יום-יומיים בלבד אפילו לא הייתי מודע לעצם קיומם, ולהגדרתם כקבוצה), אני יכול להביע רק את דעתי העניה: רעיון השו"ח הוא מבורך. רק לא ממש פרקטי. ובכלל, אין צורך להתייחס ברצינות מופרזת לתיאוריות כלכליות. קל מאוד להוכיח שכלכלה אינה מדע, במקרה הטוב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאיננו פרקטי- הוא די שיקרי וצבוע. מיטב בעלי ההון שמהללים את השוק החופשי מהבוקר עד הערב, פועלים במרץ רב נגדו בכל האמור לאינטרסים שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' רעיון השו"ח כשלעצמו מייצג איזו שהיא אמת נקיה. הוא המשך האמונה התמימה ב'יד הנעלמה'. כמובן שאינטרסנטים שונים נושאים את שמו לשווא. בעיקר תאבי בצע חזיריים, שמטבע הדברים הם בעלי ההון הגדולים. אבל גם אנשים חרוצים ויצרניים מדברים גבוהה גבוהה בפומבי בזכות השו"ח, אבל בפרקטיקה היומיומית מנסים כל העת להשיג יתרונות פרוטקציוניסטים. [ע"ע סטף ורטהיימר ולהבי ישקר, שסחט מהמדינה שיעור מס שערורייתי לגמרי {ניחוש פרוע מי היה אז שר האוצר - נכון! א. א.) שיעבור גם למשקיע האגדי וורן באפט. הפרש המס שלא ישולם יכול היה לפרנס בכבוד את אוכלוסיית הקשישים מתחת לקו העוני] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אותו אורי רדלר כתב בעצמו, בלהט, שכלכלה אינה מדע - בדיוק בגלל זה הוא התנגד למילטון פרידמן; זה לא הפריע לו להיות שו"חיסט רהוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' שו"חיזם טהור הרי אינו יותר מאשר אוטופיה. גם הקפיטליזם הכי פרוע לא יצליח לעולם להתגבר על המכשלה העיקרית בתיאוריית השו"ח - היעדר רגולוציה והתערבות ממשלתית. אני לא מכיר, כאמור, את משנתו של מר רדלר, ולכן איני יכול להיות תנא מסייע לעמדותיו ו/או לבקרן. מה שכן, אפשר שיהא אדם רהוט עד מאוד, וטועה ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את הפסקה הראשונה, אבל אני מנחש שזה דיון שאני לא רוצה לפתוח (שוב), אז אתה בהחלט פטור מלהסביר. באשר לרדלר, אתה כמובן צודק - לא חסרות תגובות באייל שבהן גם לדעתי הוא טעה ביותר, וגם הצד שכנגד באותם דיונים נפילים התברך (בחלקו) ברהיטות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלמנטרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל יש גם אריזות ''צלופן'' (כמו של אורז). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |