בתשובה לאסף ארצי, 14/02/08 18:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הכל טוב ויפה, אבל באופן מעשי, בארצות אחרות וגם במקרה אחד, לפחות, בארץ, הזוגות ההומוסקסואלים לא חובקים עולל בחיקם, כמקובל במקרים רבים אחרים, אלא מאמצים - אל ליבם ואל ביתם, אם לא כאקט רשמי - נערים שסולקו מבתיהם כאשר הוריהם גילו שהם הומוסקסואלים. כך היה הדבר במקרה של הזוג הפרופסור עוזי אבן והדוקטור נחשון קמה. פרטי הסידור המשפטי שנקבע בעניינם, לבסוף, אינם ידועים לי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עמית קמה, לא נחשון. בני הזוג אבן-קמה היו משפחה אומנת ליוסי, לא אימצו אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן עמית ולא נחשון. בתגובה 471672 סייגתי פעמיים, גם במשפט: "...הזוגות ההומוסקסואלים לא חובקים עולל בחיקם, כמקובל במקרים רבים אחרים, אלא מאמצים - *אל ליבם ואל ביתם*, *אם לא כאקט רשמי* - נערים שסולקו מבתיהם כאשר הוריהם גילו שהם הומוסקסואלים", וגם בהערה בסוף: "פרטי הסידור המשפטי שנקבע בעניינם, לבסוף, אינם ידועים לי". כוונת התגובה לא היתה להשתתף בויכוח על שאלת סמכותו של בית המשפט אלא לומר משהו על מאפיין מסויים באימוץ (לא הרשמי - המעשי!) המקובל אצל זוגות גברים הומוסקסואלים, לעומת אימוץ אצל כלל אוכלוסיית המאמצים, שהוא בד"כ אימוץ תינוקות. יוסי מצא מחסה אצל הזוג אבן-קמה כאשר היה מבוגר יחסית, קרוב מדי לגיל הגיוס, ולא היה טעם להתחיל בתהליכי אימוץ גם לו היה הדבר מקובל ואפשרי אז - והוא היה עדיין לא מקובל ובלתי אפשרי. מדובר בשנת 1995, 10 שנים לפני פס"ד ירוס-חקק שפתח את הפתח בנושא האימוץ לזוגות חד-מיניים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |