בתשובה להאייל האלמוני, 14/05/08 20:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתן לך דוגמה. נניח שמוקמת המדינה הזו והיהודים הופכים בה למיעוט של 49%. בבחירות הבאות הפת"ח מקבל 25.5% והחמאס 25.5%. הם מקימים יחד ממשלה. הפת"ח מקבל את ראשות הממשלה ותיק החוץ; החמאס את הבטחון והאוצר. הפת"ח מבקש לעצמו את המשרדים הכלכליים - תעשיה ומסחר, תיירות, תשתיות, תקשורת. החמאס מבקש את החברתיים - חינוך, בריאות, רווחה, דתות. במשרד לבטחון פנים יש שר מפת"ח עם סגן שר מחמאס; במשרד הפנים להפך. מובן שכל השרים האלה מביאים איתם מנכ"לים, ותוך זמן קצר מתחילים להחליף את צמרת השרות הציבורי. מה דעתך על המדינה שתתקבל, שהפת"ח יביא אליה את הנורמות שלו בתחום נקיון הכפיים והחמאס יהיה אחראי לדאוג בה גם לחינוך ולבריאות שלך ושל ילדיך, שהשוטרים בה יהיו ותיקי הכוח המבצעי של החמאס עם דיפלומה בירי קסאמים ותכנון המרחב והסביבה בה יהיה בידי אנשים כמו מוחמד דחלאן, נניח? אתה היית רוצה לגור במדינה כזו? אפילו לא דיברתי כאן על אפליה שתתפתח בין שתי הקבוצות, רק על נורמות שלטון. הענין, כמובן, הוא יותר בסיסי מזה. יש סיבה לכך שמדינות בעולם הוקמו בדרך כלל על בסיס לאומי ושרוב אלה שלא הוקמו על בסיס כזה סובלות מבעיות קשות. תנאי לתפקוד סביר של מדינה (של מדינה דמוקרטית, בכל אופן) הוא לכידות חברתית ברמה מסוימת, שאותה הלאומיות מספקת. הדמוקרטיה מניחה במובלע שלכל התת-קבוצות באוכלוסיה יש ענין משותף, שהמדינה עצמה (אין כונתי לגוף המנהלי אלא למסגרת החברתית המיוצגת על ידו) חשובה להן. אם לא כך הם פני הדברים אז האזרח מרגיש שהמדינה אינה מייצגת אותו ואז מי שיכול להתחמק מלשלם מסים יתחמק, מי שיכול להמנע משירות ימנע וכן הלאה. לא קשה לראות את ההתנהגויות האלה בקבוצות שאינן מזדהות עם המדינה בחברה הישראלית היום. המדינה הדו-לאומית (בפרט כאשר היחסים המספריים שקולים פחות או יותר) מביאה זאת לקיצוניות, למצב של משחק סכום אפס. במקרה שלפנינו, שבו שני הצדדים מגיעים עם מטענים עצומים של איבה וחשדנות, כשלונו של הניסוי מובטח מראש. הוא לא ייהפך לשיתוף פעולה אלא לתחרות שבה הצלחתו של האחד תתבטא במידת יכולתו לדרוך על השני. אמור לי, אילו היית רואה שכן ושכנה שבמשך ארבעים שנה זורקים זה על זו אבנים, מקללים, משליכים אשפה זו על זה ומרביצים זה לזו האם היית אומר ברצינות שהדרך לפתור את הבעיה היא לחתן אותם מתוך הנחה שאם הם יצטרכו גם לישון במיטה משותפת ולנהל יחד את התקציב הביתי הם יסתדרו יותר טוב? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני אמנם מתנגד למדינה דו לאומית, אבל בכל זאת.... סביר להניח שאם וכשתקום כאן מדינה דו לאומית זה יהיה רק אחרי שרוב אזרחי ישראל ותושבי השטחים יצביעו בעד הקמת מדינה כזאת במשאל עם. לא סביר להניח שאזרחי ישראל יצביעו בעד מדינה דו לאומית אם יהיה בישראל רוב לליכוד... בעצם, ברור שאם יהיה רוב להצעה כזאת, אז רוב אזרחי ישראל ימצאו שמאלה ממר"צ. אותו הדבר מתקיים עבור תושבי השטחים, לא סביר שתומכי החמאס ופת"ח יצביעו בעד הצעה כזאת, לכן אפשר גם להניח שרובם קומניסטים. יותר מזה, אזרחי ישראל לא יצביעו בעד מדינה דו לאומית אם הם ידעו שיש בשטחים רוב לחמאס, ותושבי השטחים לא יצביעו בעד מדינה דו לאומית אם הם ידעו שיש בישראל רוב לליכוד. לכן, אם הצעה כזאת תעבור באופן דמוקרטי, אז, מן הסתם, הקואליציה שתקום אחר כך תהיה בין רק"ח והמפלגה הקומניסטית הפלשתינית, והאופוזיציה תהיה כל השאר. רוב מדינות העולם שלא הוקמו על בסיס לאומי סובלות מבעיות קשות? ארה"ב, בריטניה, בלגיה, הולנד, איטליה, ספרד, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, צרפת... הלוואי עלינו בעיות קשות כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או קיי. מההערכות שלך לגבי הנטיות הפוליטיות של התושבים אני מבין שאתה מעריך את סיכויי החזון הדו-לאומי להתממש באופן דומה למה שאני מעריך אותו, כלומר סיכוי דומה לסיכוי של אחמדינג'אד להתגייר ושל הרב אלישיב להתאסלם. אנחנו מסכימים. ניסוח לא מדויק מצדי. התכוונתי למדינות רב לאומיות (או רב-שבטיות, רב-אתניות וכו') - מדינות שלא הוקמו על בסיס לאום קיים ותרבות משותפת ומורכבות מקבוצות רוב ומיעוט נבדלות. רוב המדינת שציינת אינן נכנסות להגדרה הזו, אבל בכל זאת - ארה"ב, למשל, אינה דוגמה לענין זה כי היא כוננה את הלאום של עצמה; היא לא היתה מורכבת מקבוצות שונות ומי שלא השתייך נדרש להתאים את עצמו ולקבל את מערכת הערכים והתרבות האמריקאיים (כלומר של ה-WASP שהקימו את המדינה). בלגיה אכן סובלת מבעיות קשות ועומדת על סף פירוק; ספרד סובלת מטרור מצד בדלנים - דומני שאילו הבסקים היו קרובים למחצית האוכלוסיה שם הבעיה שלהם היתה חמורה לא פחות משלנו. הבריטים סבלו מבעיות קשות בדיוק כמו שלנו בצפון אירלנד. קנדה עומדת באופן מתמיד מול סכנת פילוג ובדלנות של הקוויבקים. באיטליה המחוזות הצפוניים שואפים גם הם להתנתק מהעניים בדרום. אוסטרליה וניו זילנד כוננו את הלאום של עצמן ואין בהן מיעוטים משמעותיים. צרפת היא מדינת לאום קלאסית, רק שהחל משלב מסוים היא החלה להגדיר את הלאומיות באופן רשמי דרך האזרחות; זה לא שינה את התחושה של האנשים ברחוב לגבי מיהו "צרפתי אמיתי" ומי אינו כזה. שאל את שורפי המכוניות עד כמה צרפתים הם מרגישים - ואתה מוזמן לטייל ברבעים מסוימים בפאריס או במרסיי ולספר לי אם אתה עדיין חושב שאין להם בעיות. ומה בדבר המדינות שלא התיחסת אליהן כמו שכנתנו מצפון, יוגוסלביה ז"ל, עיראק, סודאן וכיו"ב? מה קרה כשנוסדו הודו ופקיסטאן? איך הרגישו הצ'צ'נים במדינה הרב-לאומית הרוסית? האם התושבים הגרמנים-האתניים בסודטים תמכו בממשלתם מול היטלר או שמא הם רצו דווקא להיות מסופחים על ידו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאתה מבין שמנקודת מבטו של מי שתומך במדינה דו לאומית, להפסיק לתמוך בזה בגלל שאין לזה תמיכה עממית זאת נבואה שמגשימה את עצמה. ההיסטוריה האנושית, והיהודית-ערבית, מכירה לא מעט מקרים בהם דעת הקהל השתנתה באופן קיצוני. אני לא חושב שמי שתומך במדינה דו לאומית מאמין שזה יפתור את כל הבעיות. אני חושב גם שתומכי המדינה הדו לאומית מבינים שגם אחרי שתקום ישארו בכל לאום תנועות לאומיות שיקראו לפירוק המדינה. בלגיה "עומדת על סף פירוק" כבר 170 שנה , ואולי היא באמת תתפרק עוד מעט, אבל אולי לא, ובינתיים אף אחד שם לא זורק קסאמים על השני, והמחסום היחיד שבלגי רואה זה בטלויזיה. הלוואי עלינו את הבעיות של בלגיה. ספרד אמנם סובלת מטרור מצד בדלנים, אבל כמה ספרדים נהרגו בשלושים שנה האחרונים מטרור? וכמה בישראל? קשה להגיד על הבעיות בין האנגלים, וולשים וסקוטים שהם "קשות כמו שלנו". גם בצפון אירלנד המצב היום הרבה יותר טוב מאצלנו. קנדה אמנם עומדת באופן מתמיד מול סכנת פילוג ובדלנות של הקוויבקים, וככה מן הסתם תהיה גם המדינה הדו לאומית שתקום. בכל זאת נראה לי שזה עדיף על קסאמים. צרפת, ניו זילנד, אוסטרליה וארה"ב הן מדינות לאום במובן שהן מדינות שנוצר בהן לאום, כתוצאה מקיום המדינה. אבל מי שמרכיב אותן בא מלאומים שונים. "אתה מוזמן לטייל ברבעים מסוימים בפאריס או במרסיי ולספר לי אם אתה עדיין חושב שאין להם בעיות" בעיות יש לכולם. "מה בדבר המדינות שלא התיחסת אליהן" לא התייחסתי עליהן בגלל שהן מדינות במצב רע, ואני לא רוצה ללמוד מהן. גם אתה, אני מניח, לא רוצה להקים מדינת לאום כמו קוריאה הצפונית, שכנתנו הדרומית או בורמה. בסופו של דבר, נראה לי, שהקריטריון הקובע הוא מידת הדמוקרטיזציה של המדינה ולא האם היא מדינת לאום או לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>>בכל זאת נראה לי שזה עדיף על קסאמים<< ירו עליך כמה רקיטות ארטליריות והפתרון שלך זה לוותר על הזהות הלאומית שלך ולהקים את ישראסטין זה בערך מה שאתה אומר. אז אני חושב שנירה עליך זילזאלים של חצי טון, ונראה כמה אפשר להוריד עוד במחיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרא את ההבהרה בשורה ראשונה בתגובה 478213. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שינויים היו ויכולים להיות. גם מי שמאמין שאחמדינג'אד יתגייר והרב אלישיב יתאסלם יכול להצביע לתקדימים היסטוריים. איש לא העלה בדעתו שאורי זוהר יחזור בתשובה. כל עוד מה שאני רואה בשטח מצביע רק בכיוון של הגברת הקיצוניות והחרפת האיבה בשני הצדדים וצמצום הלגיטימציה שכל צד נותן לקיומו של השני (עד כמה שניתנה כזו מלכתחילה) וההכרה בזכויותיו (עד כמה שהכרה כזו היתה קיימת מלכתחילה), הייתי שמח אם מי שמאמין שבפועל יתרחש ההפך יסביר כיצד זה יקרה. מה ישכנע את תומכי החמאס ברצועת עזה להכיר בזכותנו להתקיים כאן בכבוד יחד איתם, מה ישכנע את אלה העולים מחדש להריסות חומש מדי כמה ימים שלפלשתינים יש זכות לאזרחות שווה ולכל מה שזוכה לו יהודי כאן. כיצד יתרחש תהליך חינוכי מופלא שכזה בתוך מציאות שבה שני הצדדים מכים אחד בשני בעיוורון. יש מקומות בעולם שבהם תנועות בדלניות מסתפקות בצעדי מחאה מנומסים, משאלי עם והפגנות והצעות לסדר. יש מקומות אחרים שבהם הן בוחרות לבטא את רגשותיהן בעזרת חומרים נחמדים כמו עופרת, אבק שריפה, דינמיט או סמטקס. דוגמאות לסוג הראשון הן בלגיה או קנדה; הסוג השני יכול להיות מודגם בעזרת הצ'צ'נים, הכורדים ואחרים. לאור הכרותך עם התנהגותם של המועמדים להשתתף בתנועות האלה כאן, במה הם יבחרו? האם הבעיות שתהיינה לנו במצב כזה תהיינה כמו של בלגיה או של צ'צ'ניה? כדאי לציין כאן עוד משהו. עוצמת הבדלנות מושפעת מכל מיני גורמים, ביניהם הבדלים במוצא אתני, בשפה, בדת, במערכת הערכים והתשתית התרבותית הכוללת ובמצב כלכלי. במקרה של מדינות כמו קנדה או בלגיה הפערים האלה קטנים יחסית. אצלנו יש פער גדול בכל אחד מהתחומים האלה בין שתי הקבוצות - מתכון לבדלנות חריפה. לגבי הספרדים, ההשוואה שלך אינה במקומה. הבסקים מקבלים זכויות אזרח בספרד. לכן מתאים יותר להשוות אותם למצבם של ערביי ישראל. כמה נהרגו בשלושים השנה האחרונות מטרור מצד ערביי ישראל? קח את המספר הזה ותתאים אותו לגודל היחסי של המיעוט הבסקי בספרד והערבי בישראל, ונראה מה תקבל. בשנים האחרונות לא היו לבסקים הרבה הצלחות והאווירה הבינלאומית היתה נגדם ולכן זה כבר קצת נשכח, אבל בשנים 85-87 הם הרגו 34 בני אדם בספרד. המצב בצפון אירלנד היום טוב יותר מאצלנו, אבל במשך עשרות שנים הנסיון של הבריטים לכפות על האירים מדינה רב לאומית עלה להם בהרבה מאד קרבנות. גם המצב אצלנו בין שנת 82 ל-86 היה טוב יותר מאשר בספרד או בריטניה באותה תקופה. אז מה? משהו לא מוצלח עשוי להיות "עדיף על קסאמים" אם הוא בא במקומם. לי נראה שהוא בא בנוסף ולא במקום. מי שמרכיב את צרפת בא מלאומים שונים? אתה יודע, צרפת קיימת בגבולותיה הנוכחיים פחות או יותר מאז ימי השושלת הקרולינגית ולא חלו בה חילופי אוכלוסיה משמעותיים; הלאום שנוצר בתוך המסגרת הזו היה הלאום הצרפתי. נכון שמאז שנות הששים היגרו לצרפת בני אדם רבים, ואלה שהתאזרחו נחשבים רשמית כבני הלאום הצרפתי. למרות זאת בפועל הם (או יותר נכון המוסלמים שביניהם) לא חשים כבני הלאום הזה ולא זוכים לשוויון זכויות (וגם לא לחירות ואחווה) ואת התוצאות רואים במכוניות הבוערות. מה היה מתרחש בצרפת אילו החלק שלהם באוכלוסיה היה גדול כמו זה של ערביי ישראל כאן? שאלה מעניינת. לא הייתי רוצה לברר את התשובה. אתה לא רוצה ללמוד מהמדינות האלה, גם אני לא, אבל השאלה היא מהי הדרך שבה אתה יכול למנוע מאיתנו להיות במצב שלהן. גם בלבנון היתה מידה נאה של דמוקרטיה עד שהחלה שם מלחמת אזרחים. כאשר תפישת הדמוקרטיה של חלק מהמעורבים היא שאם תפשת את השלטון לגיטימי לזרוק מהקומה החמש עשרה פעיל של המפלגה השניה אני מעדיף את הדמוקרטיה שיש לי כאן היום עם מגבלותיה. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כל עוד מה שאני רואה בשטח מצביע רק בכיוון של הגברת הקיצוניות והחרפת האיבה בשני הצדדים וצמצום הלגיטימציה שכל צד נותן לקיומו של השני" בשנות השמונים, בישראל, הדיבורים על מדינה פלשתינים היו פחות או יותר בגדר בגידה, היום זה המדיניות המוצהרת של ראש הליכוד. "הבסקים מקבלים זכויות אזרח בספרד. לכן מתאים יותר להשוות אותם למצבם של ערביי ישראל" אני מניח שמי שמדבר על מדינה דו לאומית מדבר על זכויות אזרח לערביי השטחים, לכן ההשוואה דווקא במקומה. המצב אצלנו בין שנת 82 ל-86 היה טוב יותר מאשר בספרד או בריטניה באותה תקופה? יש לך מספרים (יחסית לגודל האוכלוסיה)? "לי נראה שהוא בא בנוסף ולא במקום." גם לי, אבל נראה לי שמי שתומך במדינה דו לאומית יוצא מנקודת הנחה אחרת. בצרפת, לפני שהיתה צרפת, היו גאלים ופראנקים ורומאים ואנלא יודע מי עוד. בלבנון לא היתה אף פעם דמוקרטיה. ואני לא חושב שאתה יכול להצביע על דמוקרטיה רב לאומית שאין לנו מה ללמוד ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שהמדיניות המועדפת פורמלית השתנתה, אבל נכון גם שאנחנו הורגים הרבה הרבה יותר פלשתינים משהרגנו בעבר, שצעדים שפעם נחשבו קיצוניים ומטורפים כמו ירי ארטילרי חסר הבחנה לתוך שכונות אזרחיות מועלים היום על ידי שרים בממשלה ועל ידי תומכי אותה מדינה פלשתינית עצמה. בשנות השמונים אנשים כאן עוד הוטרדו ממדיניות של הכאה באלות של מפגינים ומיידי אבנים, היום לרבים מאותם אנשים עצמם לא מזיז שבחיסול של מבוקש נהרגים כמה חפים מפשע. לא הצלחתי למצוא מספרים מדויקים לגבי מספר הקרבנות אצלנו ובספרד. לגבי בריטניה אתה יכול לראות נתונים כאן: מי שסבור שבמדינה הזו המצב יהיה אחר צריך להראות איך תהיינה למדינה הזו שיטות מניעה טובות יותר מהקיימות - לא באופן של פרישת חזון אחרית הימים שבו יגור מתנחל עם חמאסניק אלא באופן של תאור התהליך שיוכל להביא למצב הזה. צרפת לפני אלף שנים, מי זוכר... צרפת המודרנית כפי שהיתה עד תחילת גלי ההגירה של שנות הששים היתה מדינה בעלת לאום הומוגני ונטולת מיעוטים משמעותיים. מדינות רב לאומיות שיש בתוכן מתחים אלימים הן בעלות דמוקרטיה חלקית (טורקיה, לבנון בעבר, עיראק, רוסיה) או נטולות דמוקרטיה בכלל. ברור שאם אתה מוציא מהחשבון את המדינות האלה נשארת רק עם אלה שבהן העסק הצליח ואז זו לא חוכמה גדולה. שווה לבדוק האם באותן מדינות רב-לאומיות דמוקרטיות הפכו להיות דמוקרטיות במצב של אלימות פעילה בין הצדדים או שכבר היו בשלב שבו לא היו מתחים אלימים. בקנדה למשל לא היתה אלימות בין דוברי הצרפתית לאנגלית גם כשהיא נשלטה בידי הנציב הבריטי; התרבויות מספיק קרובות כדי לא ליצור קונפליקט אלים. כפי שציינתי בתגובה קודמת, בינינו לבין הפלשתינים יש הבדלים גדולים בכל פרמטר (לשוני, דתי, ערכי תרבות, מעמד) בנוסף לאיבה היסטורית עמוקה - מה שמבטיח שאצלנו לניסוי הזה אין סיכוי. אני לא מאמין בהנדסת אנוש - לא במובן של ארגונומיה אלא במובן של נסיון לעצב מחדש בני אדם לפי הזמנה. זה מה שנדרש כדי שהחזון הזה יצליח. ידידנו ג'ורג' W חשב שזה מאוד פשוט. עשרות אלפי קרבנות הוכיחו שהוא טעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לא ברור בפתרון פדרטיבי? דיברתי עליו כבר הרבה פעמים כאן. בפתרון כזה לממשלה הראשית יש יכולת מוגבלת לנהל את התקציב ואת מערכת החינוך (סתם כי אלו הדוגמאות שאתה נתת) של כל אחד מהקנטונים. מלבד זאת, כפי שכתבתי לנועה ו., וכפי שהאלמוני האחר ציין - כשהמדינה הדו-לאומית תקום היא תקום מתוך הבנה של שותפות גורל ומתוך עניין בשמירת זכויות האחר. אני אחזור על זה כי אולי זה פוספס, אבל זו נקודה חשובה - אמנת החמאס לא תהיה רלבנטית בה וגם לא רעיון ה-"גר תושב". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אם אתה רוצה להתייחס לתגובות קודמות שלך מוטב שתאמץ לך כינוי. אין לי מושג על מה "האייל האלמוני" דיבר או לא דיבר ואין שום יכולת לחפש. אחת מהשניים: או שהאוכלוסיות נבדלות גאוגרפית ואז ניתן לקיים קנטונים וגם ניתן להקים מדינה פלשתינית - או שהן מעורבות לבלי הפרד ואז לא ניתן לבצע את זה ולא את זה. ממילא התחושה שאני מקבל ממה שאתה אומר היא שמידת העצמאות של הקנטונים בחזון שלך היא כזו שהמדינה היא מדינה רק בכך שיש לה שם אחד וקול אחד באו"ם. מעבר לכך, מדינה כזו תהיה חייבת לאפשר לכל אזרח לעבור לגור בכל מקום שירצה - מה שימנע אפשרות לקנטונים הומוגניים מבחינת אוכלוסייתם. הייתי שמח להגיע למצב שבו הרעיונות של הקיצוניים בשני הצדדים יהיו עד כדי כך לא רלבנטיים שלא יהיו אפילו בודדים שינסו לקדם אותם באלימות. למרבה הצער איני רואה שום דרך שבה זה יכול לקרות (ושוב, אם היתה דרך כזו ניתן היה גם לממש חזונות אלטרנטיביים לחזון הדו-לאומי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המערכת המקרו-כלכלית (בנק מרכזי, מכסים, לדוגמה) תהיה משותפת, וכך גם מדיניות חוץ ובטחון. המערכת החברתית (חינוך, רווחה, ימי שבתון) תהיה עצמאית בכל קנטון. אפשר להתווכח על הפרטים, כל עוד הדברים המרכזיים - שמהם נובעת הזכות של כל אזרח במדינה הזו להתגורר איפה שהוא רוצה ולקבל את מנת חלקו במשאבים הטבעיים כאן - נשמרים. אם אתה רוצה לקרוא לזה "שתי מדינות שאזרחים יכולים לנוע ביניהם באופן חופשי" אתה מוזמן. לא אכפת לי ממש מה יהיה השם. אחד המאפיינים החשובים ביותר של המדינה הזו, כאמור, הוא החופש לבחור היכן להתגורר, והמחויבות לקבל על עצמך את החוקים המקומיים של הקנטון בו אתה מתגורר (מה שבא, באופן טבעי, עם זכות הצבעה לרשויות הקנטון הזה). אחרי הכל, חלק מהרעיון של המדינה הזו הוא שיהודים יוכלו לשבת בעיר הקדושה להם חברון, ופלסטינים יוכלו לרכוש דירה במקום בו עמד בית סבם ביפו (דוגמאות כלליות). בניגוד אליך, אני לא חושב שצריך לשאוף ל-"קנטונים הומוגניים". אני מאמין שמה שיהיה הם קנטונים עם רוב מכריע לאחד מהצדדים. המספרים הללו יהיו קטנים למדי ביחס לאוכלוסיה הכללית מהסיבות המובנות 1 - באופן כללי אנשים רוצים לגור ליד אנשים שדומים להם, ובאזור שמוכר להם. אני לא רואה בדמיוני הגירה המונית של יהודים לבית אל או אלון מורה, ואני לא רואה הגירה המונית של פלסטינים לנתניה. הם לא יכולים להרשות לעצמם שם דירות בכל מקרה. לכן, לדוגמה, מערכת החינוך בקנטון בו יהיה רוב מוחלט יהודי תמשיך להתנהל כפי שהיא מתנהלת כעת, ואני מקווה שבאופן טבעי יכובדו זכויות המיעוטים בו (דבר שאמור להיות מוגן על ידי החוקה). אי אלימות היא עקרון שאני, והשותפים הפלסטינים עמם יצא לי לפעול, מאמצים כקו מנחה. הרעיון הוא לשכנע את הציבורים והקהילות בהם אנחנו חיים שהפתרון הזה הוא הפתרון הנכון. עם בודדים שמנסים לנקוט באלימות ניתן להתמודד (קוראים לזה "משטרה") עם קבוצות גדולות ומאורגנות כבר לא. 1 אני אפרט שוב כי אתה צודק ואי אפשר לצפות ממך לעקוב אחרי אלמוני ספציפי בים הבלתי נשלט הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגירה המונית לנתניה לא, אבל לתל אביב כן. בכל מקום בעולם בו יש חברה עניה מתקיימת זרימה של צעירים מהפריפריה לעיר המרכזית. כך בקהיר, במקסיקו סיטי וכו'. במקרה שלנו, הפלשתינים יחליפו את הרומנים והתאילנדים בדרום תל אביב והעיר העברית הראשונה תהפוך לעיר הערבית החדשה. אילו הייתי מקבל את ההנחה שלך לפיה אין זליגה משמעותית של אוכלוסיות לא הייתי יכול להסביר חלק גדול מהתהליכים הדמוגרפיים בשכונות מסוימות בירושלים ובערים אחרות. חוקה היא דבר מועיל כל עוד הציבור מרגיש מחויב לה. כאשר קבוצה מרגישה מחויבת לעצמה יותר מאשר למסגרת שעליה חלה החוקה, אז המסמך הזה הופך לפיסת נייר חסרת תועלת. גם ללבנון יש חוקה - אבל מי שיכול מבין הנוצרים בורח משם. אותו דבר נכון לגבי הפלשתינים הנוצרים בשטחים, אגב, ולגבי מיעוטים לא-מוסלמיים אחרים ברחבי המזה''ת. אי אלימות היא דבר נפלא. למרבה הצער, נראה לי שהמאמץ הנדרש לשכנע את כלל הציבור הישראלי והפלשתיני (להוציא אולי בודדים) בדרך הזו גדול הרבה הרבה יותר מזה הנדרש אפילו כדי לעקור מאתיים אלף מתנחלים ממקומם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר אתה מדבר על מהגרי עבודה. כמה כאלו יהיו? למה עכשיו אין הגירה גדולה של ערבים מהגליל או מהנגב לתל אביב? השינויים הדמוגרפיים בשכונות בירושלים (עיר מגורי) מתבצעים על פני טווחי זמן ארוכים יחסית. אבל ירושלים תמיד היתה עיר מעורבת, וגם כאשר חרדי עבר לגור בשכונה חילונית הוא לא היה רחוק יותר מדי מבית כנסת, מחנויות של חרדים ומהישיבה בה הוא לומד. לא סתם השכונות שהופכות מחילוניות לחרדיות הן כאלו שגובלות בשכונות חרדיות אחרות. אגב - בירושלים יש גם תופעה מעניינת במסגרתה, בשל מצוקת הבניה ואי-אישור תוכניות מתאר במזרח העיר, ערבים עוברים לשכונות יהודיות שגובלות במזרח העיר כגון הגבעה הצרפתית (במקביל, קבוצות קטנות של יהודים עוברות, בצורה אלימה מאוד, לגור במזרח העיר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין הגירה גדולה כיוון שהמצב הכלכלי בגליל ובנגב טוב יותר מאשר ברצועת עזה. כידוע לך, לפני שהיו סגרים היו מאות אלפי פלשתינים מעזה ומיו"ש שעבדו באזור המרכז (ובאזורים אחרים בארץ). למה המקומות האלה נתפסו על ידי תאילנדים ורומנים ולא על ידי ערבים מהנגב והגליל? מאותה סיבה. עזתי שיבוא לתל אביב לא יהיה רחוק מיפו (אולי הוא פשוט יבוא ליפו). הוא גם יוכל לבוא ללוד או רמלה. בסופו של דבר מדינה חופשית לא תוכל לשמור על צביון הומוגני של איזור כלשהו, ואיפה שאין אוכלוסיה הומוגנית מתעוררים מתחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלפי העזתי היתה אמפטיה בעבר. היום? כבר לא. אף אחד לא יחבר עליו את "ערבב את הטיח, אחמד" ואת "אחמד הממהר". הוא יתקל בהרבה מאוד שנאה כלפיו. את התאילנדים והרומנים אמנם מנצלים, אבל אף אחד לא שונא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אז איך אפשר יהיה להקים מדינה יחד איתו? בכל אופן, כשפלשתינים מקבלים התרי עבודה אין להם בעיה גם היום למצוא מעסיקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בעד מדינה אחת? אני אלמונית אחרת! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברגע שהנושא הופך כספי, אם תנינים אוכלי אדם היו זולים בבניין היית רואה הרבה פועלי בניין ירוקים בארץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין למה צריך להמציא דפוסים של הגירת עבודה. בכל העולם הגירת עבודה היא הגירה של האדם העובד (לרוב הגבר) שמשאיר את המשפחה מאחור. בארץ זה פחות רלבנטי כי המרחקים קצרים. עזתי לא צריך לעבור לגור ביפו כדי לעבוד בה, הוא יכול להמשיך ולהתגורר בעזה ולהגיע לתל אביב כל יום. לכל היותר הוא יעבור לשינה במהלך השבוע בתל אביב ויחזור בסופי השבוע לעזה. ככה זה מהגרי עבודה. ככה זה גם היה לפני שהיו סגרים, כשבאמת אלפים רבים של פלסטינים עבדו בתוך הקו הירוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני הסגרים אסור היה להם להתגורר בתוך הקו הירוק. אנחנו מדברים על מציאות שבה יש להם זכות חוקית מלאה לעשות את זה. ברור מאליו שכל מי שיצליח לצבור כמה אגורות בעזה ישאף לעבור למקום פחות צפוף עם איכות חיים יותר גבוהה. כמעט אף אחד בעזה (בוודאי לא במחנות הפליטים) לא נמצא שם כי זה הבית של הסבא של סבא שלו ורק אותו הוא אוהב. אם זה גם חוסך שעה וחצי נסיעה בכל כיוון אז בכלל. כך או אחרת, הנקודה המרכזית נשארת תקפה: במדינה חופשית לא ניתן יהיה ליצור ולשמר קנטונים הומוגניים מבחינת אוכלוסייתם, וכל עוד יש עוינות בין שתי הקבוצות העובדה הזו מבטיחה בעיות קשות מאד. בעיראק השכנות הלא-טובה הזו מביאה לתהליך של בריחת/גירוש תושבי מיעוט מבתיהם באיזורים מעורבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קרה, הצומוד נגמר כשמדובר בעזה? הצומוד חל רק על נתניה ורמת גן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתניה. חצי מרמת גן יושבת על שטחים חקלאיים של טמפלר בשם אברלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והחצי השני - על אדמות סלמה וחיריה. לפחות עפ"י "זוכרות". אליבא ד"זוכרות", על אדמות חיריה הוקמו כפר המכביה, שיכון הצנחנים, גן ערמונים, רמת עמידר, שיכון המזרחי ומרום נווה - קיבוץ אפעל, שכונות בבני ברק ואוניברסיטת בר אילן. ב"התנחלויות ציוניות שהוקמו על אדמות הישוב לפני 1948" (כנראה שב"זוכרות" לא מכירים בקניית אדמות) - נמנים בני ברק, כפר אז"ר ורמת אפעל. על אדמות סלמה הוקמו רמת שקמה ורמת חן - וכן, כמובן, שכונות דרומיות של תל אביב. לפני הנכבה הוקמו על אדמות הכפר רמת גן וגבעתיים. מצד שני - ב"זוכרות" מונים את ישובי הטמפלרים כישובים שנחרבו בנכבה, כך שכנראה הם לא מקור אמין במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע הטמפלרים הפליטים היושבים באוסטרליה לא תובעים הקמת מדינה תלת לאומית? ואם ישובי הטמפלרים נחרבו בנכבה ,למה לא קוראים להם להם טמבלרים? ואם סבתי היא טמפלרית, האם אני פליט פלשתינאי וזכאי לזכות הבכייה או שאני שד לבן צהוב שיער? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |