בתשובה לשוקי שמאל, 16/05/08 20:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמה הערות קטנות וחצי-אקראיות: - אני לא צריכה להיות אדם "מיוחס" ובעלת אויבים רבים - מספיק שאני הילדה הכי-לא-מקובלת-בכיתה כדי שיהיו הנשמות הטובות ירצו ללכלך עלי. למי אכפת? לאף אחד לא אכפת, פרט לי, לשאר הילדים בכיתה, ולשאר הילדים בקיבוץ ומשפחותיהם. בדיוק כשם ששמה של הילדה שנאנסה או האשה שהוכתה לא מעניין באמת אף אחד - חוץ מאשר אלו שמכירים אותם. - האם מי שפרסם את שמו של ילד קטין שמעורב בתקיפה מינית מבצע עבירה שהוא יכול היה לעשות גם ללא הטוקבקים? כמובן. אבל השאלה אם הדברים נאמרים בשיחת סלון או ברשת כולה משמעותית לא רק מבחינת היקף הנחשפים למידע אלא גם מבחינת משך הזמן בו הוא מופיע. רוצה לומר, מה שאני אומרת מתפוגג ונעלם ברגע שאחרון המשתתפים שוכח ממנו. מה שאני כותבת ברשת נשאר לדראון-גוגל, ניתן להפצה ולשעתוק במהירות ובקלות. במקרים כאלו, הכמות הופכת לעתים לאיכות. אם אני רוצה לכתוב מניפסט, לצלם אותו ולתלות אותו ברחבי השכונה אני בהחלט יכולה לעשות את זה, רק שהמאמצים והאנרגיות שאצטרך להשקיע בכך יגרמו לי לחשוב ברצינות אם המאמץ שווה לי, ובדרך כלל - אלא אם מדובר בעניין חשוב ומהותי עבורי - אני לא אעשה את זה. האם מרבית הטוקבקיסטים היו מוכנים להשקיע את האנרגיות האלו רק בשביל לומר "אני מכירה אותו, יש לו ריח רע מהפה והוא גם שקרן"? אני בספק. - אתה לא צריך להיות ידוען בשביל לבקש הסרת טוקבק פוגעני. בארץ אומץ (לפחות בפרקטיקה, לפחות בחלק מהמקרים, ואני נזהרת מאד בדברי) הליך של "הודעה והסרה". כלומר, בהרבה מקרים, לפחות כשמדובר באתרי החדשות הגדולים, אם תפנה לעורך האתר ותבקש ממנו להסיר טקסט פוגעני שמהווה לשון הרע או פגיעה בפרטיות, סביר שהוא יוריד אותו בלי וויכוחים (וגם בכך יש לא מעט בעיות שמתעוררות). אתה לא צריך להיות טומי לפיד בשביל זה - האתרים מפחדים מדי מתביעות גם היום. - ההבדל בין מקורות אנונימים לבין מגיבים אנונימים, היא שהמערכת העיתונאית היא שנושאת באחריות על הדברים שאמר המקור הלא מזדהה. כשאני מגיבה בוואלה באנונימיות, אף אחד לא יכול להצליב את המידע שאני מפרסמת, להעביר אותו תחת בחינה של יועץ משפטי, למתן את הדברים או להיות כתובת למקרה שלנשוא האמירות יש תלונה. (וכל זה, בלי קשר לעובדה שאני חושבת שטוב שהצעת החוק של חסון נעלמה, לפחות בינתיים, מהשטח) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אינני נגד הסרת תגובות מן האינטרנט. מה שמפריע לי הוא הפגיעה באנונימיות של המגיבים. הגדרת יפה מאוד את ההבדל בין מקור אנונימי לבין מגיב אנונימי. אך נראה לי שההבדל הוא פחות רלאבנטי לעניין האנונימיות עצמה. העיתון אחראי לאמינות הפרסום ולנזקיו האפשריים בין אם המקור אנונימי או לא. העיתונאים מגינים בחרוף נפש על המקורות שלהם גם אם הם שקרו והטעו אותם. הסיבה לכך היא אחת: ללא מודיעים, לא תהיה עתונאות מן הסוג הזה. אני מנסה לטעון אותה טענה. פגיעה באנונימיות התגובות עשוייה לפגוע בדברים טובים וחשובים שיש באינטרנט. אנסה לעשות סדר במחשבות שלי: א. נראה שכמעט כולנו מסכימים שפגיעה באנונימיות, תפגע בצדדים חיוביים של האינטרנט (למשל האפשרות לגבש ולחדד לעצמךך תפיסת עולם פוליטית מתוך ויכוח עם עמדות שונות ומבלי שכל שכניך ומוקירי זכרך ידעו בדיוק למי אתה מצביע. למשל הגבלה וריסון של האפשרות ש"מאפיה" תקשורתית-פוליטית תבנה למיוחסיה תדמיות המסתירות חלקים מהותיים של המציאות). השאלה היא מה יכולה להיות סיבה מספקת לקבל עלינו את הנזקים הללו? ב. ראשית נראה לי שערבבתי יותר מדי בין שני עניינים נפרדים (כנראה בעיקר בעקבות מאמרו של ט. לפיד). ראשית ישנם הטוקבקיסטים המגדפים ובעיקרו של דבר פשוט מפגינים עוינות כלפי מישהו/מישהם/משהו. שנית, ישנם אלו הגורמים נזקים של ממש ע"י שקר ועלילה או ע"י חשיפת מידע אמיתי שטובים מהם החליטו שראוי לא להפיצו. ג. לראשונים נראה לי שאין משקל רב וככלל, הטוקבק נראה כעדיף בהרבה על האופציות האחרות לפרוק העוינויות וההתלהמויות הללו. בודאי שאין כאן סיבה ראוייה לפגוע באנונימיות של מגיבים אחרים. הסיבה האמיתית להצעות, היא רצונם של אבירי התקשורת לשמור על אחוזתם האליטיסתית וטוהר לשונה ולבודד עצמם מן ההתלהמות של ההמון הרועש. ד. לגבי השניים, נראה שהצורך הרבה יותר רציני. כל מי שדוגל ב"דמוקרטיה אינה אנרכיה" יבין את הצורך בכך שמדליפים כאלו יענשו במידה נגד מידת הנזק שגרמו. ה. לדעתי, מספר המדליפים מן הסוג השני בטל בשישים לעומת הסוג הראשון. אני לא מבין גדול באינטרנט, אך נדמה לי שגם היום המגיב באינטרנט הוא לא באמת אנונימי וטכנית תמיד אפשר בסופו של דבר לאתר אותו. זו רק שאלה של מידת המאמץ הנדרש לשם כך. נראה שמידת המאמץ הזו יוצרת את החיץ הנדרש כדי להבטיח שרשויות החוק לא ינצלו את האפשרות הזו כנגד כל המדליפים ובפרט אלו שלא גרמו נזק ממש ממש גדול. ו. לסיכום, פגיעה באנונימיות של כל מגיבי האינטרנט והכנסה לתמונה של כל מיני גורמים בירוקרטיים מסורבלים ואטומים, רק כדי לטפל במקרים המעטים בהם נגרם נזק של ממש למישהו, תהיה בבחינת לשפוך את התינוק עם המים. ז. לגבי "הילדה הכי-לא-מקובלת-בכיתה ..." , טענתי היא שבמקרים כאלו הנזק האינטרנטי אינו גדול בהרבה מהשמצה מקומית על לוח הכיתה או בלוח המודעות של בית-הספר. מצד השני הנפגעת תתקשה להפעיל את המערכת לחשיפת המשמיץ, לא פחות משהיא תתקשה להפעיל היום את הנהלת ביה"ס ו/או המשטרה כדי לגלות מי כתב את מה שכתב על הלוח. לכן נראה שהאינטרס כאן אינו שלה אלא של ה"מיוחסים" שתהיה להם היכולת להפעיל את מערכות החשיפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמת את האצבע על המניעים העיקריים של יוזמי החוק וטומי לפיד. זה לא רק באינטרנט: מהשנה שישבתי במועצת מנהלים אני יכול לומר לך שחלק לא קטן מהסודות ששומרים, אינם חומר עיסקי רגיש אלא חומר אישי רגיש -לא חס ושלום חומר רגיש על אנשים פשוטים אלא מנהלי התאגיד. חומר שחכול להביך אותם קצת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא הבנתי את שיטת המספור שלך, אבל ננסה להתמודד - ג. הטוקובק עדיף על אופציות אחרות לפריקת עוינות והתלהמויות, אבל מבנה הטוקבקים (לפחות באתרי החדשות הגדולים בישראל) מעודד במידה מסוימת התלהמות. מעבר לכך, אם בעבר הייתי קוראת רכילות בעיתון וחושבת לעצמי "שיאללה, איזו כונפה מכוערת", היום אני מטקבקת את אותם הדברים בדיוק. זה עדיף? לא בטוח. שוב - אני לא תומכת בחוק הטוקבקים ולא מסכימה עם דבריו של טומי לפיד, אבל החיים (גם ברשת) הם לא שחור ולבן. ה. המגיב שחושב שהוא אנונימי, בד"כ באמת אנונימי כלפי חוץ בלבד. כלומר, אפשר לחשוף את כתובת האיפי שלו, לפנות לספק ולגלות את הפרטים שלו (ולפעמים גם בדרכים אחרות). מצד שני, אם מישהי רוצה לשמור באמת על אנונימיות, היא יכולה לעשות את זה בקלות וללא ידע טכנולוגי מיוחד - פשוט לפרסם באמצעות מחשב בקפה אינטרנט, בספריה או באוניברסיטה (באותו אופן בו אם אתה מתקשר מטלפון ציבורי, אי אפשר לדעת מי ביצע את השיחה אחרי שאתה עוזב את המקום). ו. שוב - ההבדל הוא בזמינות, בקלות ובגודל התפוצה. אם אני מפרסמת תגובה ובה שמך ופרטים פרטיים עלייך, גם אם תבקש למחוק את התגובה עדיין אנשים רבים הספיקו לראות אותה, ועדיין היא נשארת בצ'ייס של גוגל במידה זו או אחרת. אם אני תולה מודעה על לוח המודעות הכיתתי, רק מי שנמצא פיזית באזור יוכל לראות אותה. וחוצמזה, גם לתלות מודעה וגם לפרסם טוקבק או פוסט עם שקרים עלייך (או גרוע לא פחות - אמיתות) זה לא בסדר. אפשר וראוי לטפל בשניהם. "הפעלת המערכת" אינה בלתי אפשרית ל"אדם הפשוט". נכון, היא דורשת פנייה לרשויות המוסמכות, אך כך גם הדבר כשאנשים פוגעים בך בסיטואציות מחוץ לרשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
cache מבוטא כמו cash עכש"י. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. אז כתבת "שיאללה, איזו כונפה מכוערת", היכן הנזק הגדול בכך? אם כוונתך היא לנזק לתדמית העיתון או לרמת השיח הציבורי בו, אני חושב שזה עניינו של העיתון/האתר. אף אחד לא מכריח אף אחד לפרסם טוקבקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. ב''שיאללה, איזו כונפה וגו''' אין בעיה של ממש. הנזק נגרם כשמדובר באמירות אלימות ברמה זו או אחרת - אמירות שלא מחליפות התנהגות אלימה פיזית אלא עומדות בפני עצמן. מכך נגרם נזק, בהחלט - גם לפרט בו מדובר וגם לרמת השיח הציבורי בכלל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |