 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז יש מודל המקשר סיבתית בין פעילות אלקטרוכימית אנלוגית, פיזית בעליל, לבין "מצבי תודעה". אך גם אם יתברר איכשהו כי הקשר הינו מלא וחד-חד ערכי, עדיין לא יהיה זו ניצחון הגישה המטארליסטית. העניין הוא שבדיוק בפי שכתוב - ניתן לתאר מודל דטרמיניסטי שיגיב ויתנהג (חיצונית) בדיוק כאדם. נניח שנוכל לממש מודל שכזה באמצעות מכונת חישוב מסוג זה או אחר. האם לאותו "מכשיר" - שלצורך העניין יגיב בכל סיטואציה נתונה בדיוק כמו רון בן יעקוב - תהיה תודעה? יש שיגידו שכן, יש שיגידו שלא - אבל עובדה אחת ברורה: לא ניתן להכריע זאת ע"י מדידה. אם כך: שתי מערכות, התנהגות זהה לחלוטין, כאשר לראשונה ישנה תכונה וודאית (תודעה) לשניה...אולי. אם כן - אין לה השפעה פיזית משום סוג, ולכן - ממש כמו פילים מעופפים חסרי השפעה פיזית - המסקנה המתבקשת היא שאותה תכונה בפשטות אינה פיזית. מה היא אם כן? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בד"כ אני משתדל להתעלם מהערות של אלמונים אבלאני רוצה להודות לך ולהתייחס לשתי נקודות חשובות שהעלית. 1) המודל הזה איננו בדיוק דטרמיניסטי ואני אחזור לזה אי"ה במאמר על הרצון. 2) לעניין ההכרעה אם יש לאורגניזם מסוים תודעה או לא, התייחסתי במשפט האחרון ודחיתי את הדיון בזה למאמר על האני. זאת בעייה עקרונית שיכולה לנבוע מסיבות פסיכולוגיות ואו מקיבעונות עמוקים ביותר במוחות שלנו, או מעמימות השפה והקריטריונים הפילוסופיים שמגדירים מה זה פרטי ומה זה ציבורי. תחשוב רק שלמרות שלייבוביץ, למשל, קבע שבחיים לא יהיה ניתו לחדור לרגשות הפרטיים שלנו, הרי הפסיכולוגיה ההיתנהגותית דווקא נותנת לנו כלים לחדור לרגשות הסוביקטיביות של האחר. כל אחד מאיתנו מסוגל לזהות על פי התנהגות של אנשים או בעלי חיים כל מיני רגשות פרטיים של שמחה, פחד ,כאב ,עונג ועוד שכביכול רק אותם אורגיניזמים מודעים להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל להסביר לי איך אפשר *לדעת* (בניגוד להערכת הערכה מסתברת) על רגשות סובייקטיביים של הזולת? יש לי חשד כבד שכשאומרים ש"הצליחו" לזהות רגשות של האחר מתכוונים ל"כנראה", "בערך" ו"זו הדרך המסתברת ביותר להסביר את...". דברים פיזיים ניתן לגלות במובן חזק הרבה יותר: רואים אותם בעין. והערת אגב: אני לומד עכשיו על דקרט, ומסתבר שב"אני חושב משמע אני קיים" הוא התכוון לכל פעילות של התודעה (רצייה, הרגשה וכו') ולא רק לחשיבה. גם המבנה הלוגי של הטיעון שלו תומך בזה. כך שלא בטוח שהוא היה חולק על רוסו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה קטנה - לייבוביץ התייחס אל הרגשות הפרטיים כאל משהו בלתי מדיד ולכן גם סובייקטיבי. דבר שהוא מדיד ניתן להסבר ותאור אשר כל אחד יכול להבין את כוונת האומר, לא כך הדבר עם רגשות סובייקטיביות מאחר ואינן ניתנות למדידה - באמירה כמו אני אוהב את הקפה שלי מתוק או אני אוהב את א' יותר מב' או כואב לי הראש וכו', אין אדם שיוכל לדעת או להבין דברים אלה אלא האומר עצמו מאחר ודברים אלה אינם ניתנים למדידה כמותית וככאלה אינם ברי השוואה. אפרים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |