בתשובה לא. דה בוטון, 06/07/08 16:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שלח עסק רבות בנושא הזה כולל כהונה באיזושהי ועדה שבחנה אותו. למרות זאת הייתי מציע לקחת את השקפותיו בערבון מוגבל. קראתי בשעתו ביקורת על ספרו ''שבויים בלבנון'' שהראתה עד כמה הוא חזר בו מטיעונים שהוא עצמו העלה בכתיבתו לפני המלחמה (כולל התמהיל הדרוש בין סוגי היחידות בצבא, שהוא נקודה מרכזית בטיעון שלו בעד צבא מקצועי) - ולא רק שהוא לא טרח לציין שלפני המלחמה הוא חשב אחרת, הוא אף תקף את הקצינים שהחזיקו באותן עמדות שהוא עצמו החזיק בהן... בקיצור, שלח מדבר בפסקנות רבה אבל לא בטוח שיש לה כיסוי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה לפני שלח (אחרי מלחמת לבנון הראשונה), עסק עמנואל ולד בדו"ח ולד ובספרו "קללת הכלים השבורים" בנושא. הספר פחות פסקני ופחות מאמין בפתרונות קסם (אם הבנתי כאן נכון את משנתו של עופר שלח), אבל המסקנות דומות. ולד מתאר את התנפחות הדרג העורפי של צה"ל ומסביר כיצד הוא מנוון את הדרג הלוחם. בדיעבד ולד ניבא את מה שקרה ב-20 השנים האחרונות. נדמה לי שהנימוק העיקרי בעד ביטול גיוס החובה הוא אתי ומוסרי. לי אישית קשה מאוד לסבול תופעות של אנשים המוכנים להלחם עד טיפת דמו האחרונה של מישהו אחר בעד האידיאלים והדעות שלהם. אבל גם אם צודקים אלו הטוענים שמדינת ישראל ללא כוחות מילואים מאומנים היא בעמדת נחיתות עד כדי סיכון קיומי, נראה שיש צורך בשינויים ארגוניים מרחיקי לכת שייצרו הפרדה ארגונית כלכלית והתנהגותית בין כוחות הצבא המקצועי הקטן יותר לבין הדרג המסייע הרחב יותר המתנהל באופן טבעי בנורמות של ארגונים מסורבלים ובלתי גמישים. הקונספט של אהוד ברק / בני בגין / מרידור (אני כבר לא זוכר מי בדיוק) בדבר איים של מצויינות היה אופטימי מדי. התהליך ה"טבעי" הולך בדרך כלל בכיוון ההפוך. תהליך בכיוון של התמקצעות והצטיינות אינו מתרחש באופן ספונטני. כדי לקבל אותו צריך לשלם במאמץ ובכסף וזה יכול להתבצע על גופים מוגבלים יותר שאינם אמורים לעסוק בביטחון שוטף ובהצגות היסטריות מטעמם של אנרכיסטים בעד א"י הגדולה או נגד גדר של א"י הקטנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא שלח לא היה כל כך פסקני ובוודאי לא דיבר על פתרונות קסם. הספר שלו הציע לבחון את האפשרות של צבא מקצועי ולא לפסול אותו על הסף והסביר מדוע אימוץ מאפיינים מקצועניים בצבא עשוי ישפר את בטחון ישראל ואת מבנה החברה בארץ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפתרון קסם כוונתי היתה לביטול מוחלט של גיוס החובה והפיכת הצבא מאוניברסלי לצבא מקצועי שכיר. עם זאת, יתכן שדוקא הפתרון הזה הוא בבחינת הכרח בל יגונה. העיוותים הקשים שנוצרו במדינת ישראל בגלל הפטורים הרחבים משירות ובגלל חוסר התגמול ההולם למשרתים אולי מחייבים פתרון זה, גם אם נזק וסכנה של ממש בצידו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הפתרון הוא להפסיק עם הפטורים. חוק שירות לאומי לכל - חובה לכולם לשרת, גם ערבים וחרדים. וגם חרדיות. מי שלא צריך אותו בצבא ישרת שירות לאומי, ויבוא לציון גואל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולזה את קוראת פתרון? אמאל'ה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתפתח פה דיון מאוד מעניין בנושא צבא הקבע מול צבא העם. רציתי להוסיף כמה נקודות שלדעתי לא צויינו עד עתה או לפחות לא הודגשו. א. לדעתי יש שני נימוקים מאוד משמעותיים נגד צבא שכיר (ביחס לצבא אוניברסלי). הנימוק הראשון הוא שביטול הגיוס האוניברסלי בהכרח יוריד את רמת כח האדם שיגיע לצה''ל. כפי שהעירו כמה מגיבים לפניי, הצבא אינו אקדמיה או תחרות כשרונות ולא בדיוק ברור מהם סוג הכישורים וההשכלה הדרושים לחייל במילוי תפקידו. במציאות הישראלית, הרבה מאוד חיילים יוכלו לטעון ביושר גמור שלא ממש נזקקו למיצוי כישוריהם ויכולתם בזמן שירותם. נימוק זה פחות משכנע בעיני. ב. הנימוק השני הוא לדעתי נימוק כבד משקל באמת. במצבה של ישראל מול העולם הערבי, ביטול הגיוס האוניברסלי עשוי להעמיד אותה בנחיתות מספרית בלתי נסבלת מול אויביה ולסכן אותה. אני מתקשה להתווכח עם הטיעון הזה ולכן לדעתי הפתרון האמיתי צריך להיות מורכב יותר וצריך לכלול אלמנטים של גיוס נרחב לכוחות הלוחמים תוך קיום מוסד מקביל של שירות אוניברסלי והוצאת אלמנטים רבים ככל האפשר ממסגרת הצבא (מודיעין, פיתוח, מעברי גבול ומשמר החופים, תנאי שירות). המודל הזה די קרוב למודל האמריקני. ההבדל העיקרי שצריך להתחשב בו הוא כאמור אלמנט הגודל (ארה''ב מול ישראל). ג. כפי שטענתי בסעיף הקודם יש מידה רבה של דמיון בין המצב הישראלי לזה האמריקני. מדובר בשני מדינות שהן חיבור די רופף של קהילות שונות בעלות אינטרסים שונים ולעיתים קרובות ממש עוינות. כלפי אלו הטוענים שהפתרון צריך להיות ''יישור'' ותיקון חוקי הגיוס הבלתי הוגנים של מדינת ישראל, צריך להזכיר את הקשיים הקריטיים שגרם גיוס אוניברסלי לארה''ב בזמן מלחמת האזרחים ומלחמת וייטנאם. ד. נראה לי שגם מדינאי ישראלי שממלכתיות אינה זרה לו, צריך לחשוב איך יתקבלו מחזות בהם הממסד הישראלי ינסה לגייס בכוח אברכי משי, בתולות חסודות, ערבים גאים, אנארכיסטים נגד גדר וסתם פרחי זמרה למיניהם. ה. כיוון הפתרון הנכון בעיני הוא יצירת הפרדה מנהלית ותגמולית בין כוח לוחם מתנדב לבין דרג מסייע אוניברסלי. הדבר דרוש כדי שיהיה אפשר לנהל את הכח הלוחם בנורמות גמישות ועצמאיות יותר מאלו הנדרשות לניהול מוסדות אוניברסליים. נסיון לקבוע נורמות אחידות בסיירת מטכ''ל ובאפסנאות הוא חסר סיכוי ומזיק. ו. בניגוד למה שנטען בכמה מן התגובות כאן, מתברר שלא רק משך ההכשרה בכוח לוחם מודרני הוא חשוב, אלא גם משך השירות עצמו. אחת מנקודות התורפה העיקריות בצבא ארה''ב שרבים מצביעים עליה הוא משך השירות המוגבל באיזורי הקרב (שנה או חצי שנה כמדומני). רבים הצביעו על נקודה זו כבעייתית הן בעת מלחמת וייטנאם והן בפריסות הנכחיות באפגניסטן ועירק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהזכרת בסעיף ו' היה אילוץ. היו צריכים להגביל את השירות באיזורי לחימה בגלל דמורליזציה שפשטה ביחידות הללו. אנחנו דנים כאן בלחימה כאילו היא עבודה ככל עבודה אחרת והיא איננה כזאת כלל וכלל. יחידות של חיילים, בין אם מיקצועיים ובין אם חיילי חובה,החלו להתפורר. ההתפוררות התבטאה בסמים, שתיה, פשע ואף איבוד צלם אנוש. זכור מויאטנם המיקרה של טבח מאי לאי שאולי הוצג כמעשה חריג אך הוא לא היה כזה. http://www.vietnamwar.com/mylai.htm |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, הבנתי הפוכה לגמרי. הנימוק שהעלית נראה לי מופרך. השירות בוייטנאם היה מוגבל בזמן למן ההתחלה, הרבה לפני שהתופעות שאתה מדבר עליהן התרחשו. גם לגרסתך תקופות השירות המוגבלות לא הצליחו למנוע את המצב הזה (לדעתי הם דוקא תרמו לו). עצם ההצהרה על דימורליזציה של הצבא האמריקני בוייטנאם מחייבת דיון שלם בפני עצמו. צריך גם להפריד בין דמורליזציה, השחתה (פשע וסמים) ופשעי מלחמה. יש קשרי גומלין בין התופעות האלו אבל הן אינן חבילה אחת. ההשחתה של הצבא האמריקני בוייטנאם נבעה מן המגע עם החברה והצבא הוייטנאמי המושחתים עד היסוד. הדמורליזציה במידה שהיתה נבעה מאובדן התמיכה מבית ומן הצורך להסתכן בלחימה בעיצומו של תהליך התקפלות. זוהי אופנה רווחת לדון במאי לאי ויתר פשעי המלחמה האמריקניים בוייטנאם (והיו כנראה כמה מאות). להשוות אותם עם מסע פשעי המלחמה של הצבא האדום בגרמניה פחות מקובל (לכל הפחות מחוץ לגבולות גרמניה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאתה נגרר להשוואות לפשעי המילחמה של הצבא האדום. המילחמות באופן כללי גוררות פשעי מילחמה ברמות שונות -במיוחד אם הן מתארכות ומסתבכות.ההשחתה של הצבא האמריקאי אמנם הושפעה מן המגע עם החברה והצבא הויאטנמי המושחתים עד היסוד, אבל כל ההתערבות והכניסה למילחמה שם היתה נגועה בשחיתות ברגע שהבסיס שלה היתה תמיכה ולחימה למען מישטר מושחת ושנוא על האוכלוסיה. האמריקאים נלחמו נגד חלקים גדולים של האוכלוסיה-אם לא רובה. ברגע שכל זה קרה- התוצאה של מעשי זוועה היתה בלתי נמנעת. הזוועות של האמריקאים בויאטנם היו גדולות בהשוואה לכל מילחמה. החל מהשיטה של שריפה ומחיקת כפרים, דרך ריסוסי הג'ונגלים וההפצצות המאסיביות. ההשפעה של הזוועות נמשכה הרבה לאחר המילחמה במיקרי הסרטן הרבים שגרם חומר ההדברה שרוסס על הג'ונגלים. הזוועות לא כללו רק את ויאטנם אלא גם את לאוס. קטע מהויקיפדיה מספר את כל הסיפור: During the conflict, approximately 3 to 4 million Vietnamese on both sides were killed, in addition to another 1.5 to 2 million Lao and Cambodians who were drawn into the war.11 הבנתך שהפוכה לשלי אינה מבוססת על עובדות ממשיות של המילחמה בויאטנם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע אין מקום להשוואה בין הצבא האמריקאי בוייטנאם שבצע לא מעט פשעי מלחמה שחלקם נבעו מן האסטרטגיה האמריקאית שם לבין הצבא האדום במלה"ע ה-II שכתוצאה מהסתה ואינדוקטרינציה מלמעלה, פשעי מלחמה הפכו אצלו נורמה והתנהג כמו ההורדות של גי'נג'יס חאן? האם הצבא האמריקאי שדד מיליוני אזרחים, אנס מאות אלפי נשים ורצח עשרות אלפי אזרחים ושבויים, כמו הצבא האדום במזרח אירופה ובגרמניה? כמו לגבי הצבא האדום, אל פשעי המלחמה שביצעו האמריקאים בוייטנאם צריך להתיחס כאל אינדיקציות של המוטיבציה, יכולת הביצוע ורמת המשמעת בצבא הזה ולא כאל אינדיקטורים של נכונות וצדקת המטרות שלו. את רמת התמיכה של הוייטנאמים במנהיגיהם הקומוניסטים, אפשר לשער ממאות אלפי הפליטים שנמלטו מן הצפון לדרום לפני המלחמה וממאות אלפי הפליטים שנמלטו מן הדרום אחרי המלחמה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |