בתשובה לנועה ו, 03/07/08 0:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נהפוך הוא. לבריה"מ היתה מדיניות רשמית של עידוד ילודה. האמת היתה יותר סבוכה. היתה שם בעיה דמוגרפית וגזענית. ברוסיה יש ילודה ברמה נמוכה (ברמה אירופאית ממוצעת, משהו בין הולנד לבלגיה). אלא שהמספרים הנמוכים באים מן האוכלוסיה האירופאית. בעמים האסיאתיים/מוסלמים הילודה גבוהה. הרוסים חששו מכירסום הרוב המוחלט של הרוסים הסלאביים באימפריה הסובייטית. כאשר מסתכלים על המספרים המוחלטים, קשה להבין את הסיבה לדאגה, אבל הרוסים סובלים ממידה גדושה של גזענות וקסנופוביה. השלטונות הסוביטיים ניצבו בפני המשימה הבלתי אפשרית של עידוד הילודה בקרב אוכלוסיה עם דפוסי ילודה נמוכה מבלי לעודד את הילודה אצל אוכלוסיות עם דפוסי ילודה גבוהה. התוצאה הצפוייה היתה שלא היתה בעצם שום מדיניות אפקטיבית. עןד נקודה מעניינת בבריה"מ היתה הילודה הנמוכה במשולב עם רמת חיים לא גבוהה. ברמה המקומית, אפשר והדבר קשור לתפיסת החיים הרוסית הפסימית שבודאי הועצמה ע"י ההשפעות ארוכות הטווח של מלחמת העולם השנייה ומציאות החיים האפורה בחברה הקומוניסטית. ברמה יותר כללית, יתכן שהדבר מרמז שילודה נמוכה אינה קשורה דוקא ברמת חיים גבוהה או זכויות אזרח מפותחות, אלא יותר להשכלה הכשרה מקצועית ועבודת נשים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הערתך בנוגע לתפיסת החיים הפסימית ברוסיה ובייחוד אחרי מלחמת העולם השניה, ראויה לדיון מיוחד. זכור לי ששמעתי שהאבוריג'נים באוסטרליה, בראשית ההתישבות הבריטית, שימשו למתישבים כ''שועלים'' לציד ספורטיבי, והם כתוצאה מהלחץ הפסיקו להתרבות, מענין מה קורה בשטחים, בויטנאם קוריאה ואירופה בזמנים הקשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על שדרות כבר יש השפעה: ירידה של 15% בילודה מאז מאי אשתקד: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/999274.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שתופעה דומה היתה אצל האינדיאנים באמריקה (וזו היתה הסיבה לפריחה בסחר העבדים האפריקנים שם). נראה שיש קשר לאורך זמן בין דכאון ברמה לאומית או קבוצתית לבין ירידה בשיעורי הילודה. בעקבות משבר קריטי המתרחש במשך זמן מוגבל יש הרבה פעמים השפעות ארוכות טווח. לשינויים ברמת הילודה בזמן המשבר יש משמעות מוגבלת מפני שהזמנים הללו בדרך כלל קצרים והביטוי העיקרי שלהם הוא בשיעורי התמותה. השפעה יותר גדולה צריך ליחס להשפעות ארוכות הטווח של המצב. סיום של מלחמה ממושכת או מצב קיצוני אחר (רעב, מגיפה) מתבטא לעיתים קרובות בקפיצה ברמת הילודה כמו הבייבי-בום של שנות ה-50. כאשר המשבר היה קשה מאוד וממושך, בעקבות הבייבי-בום באה לעיתים קרובות הסתגלות לשיעורי ילודה נמוכים יותר המבטאת מעין דכאון פוסט-טראומטי לאומי. התופעה הזו שונה ממה שקורה בחברות המתקיימות לאורך זמן עם שיעורי תמותה גבוהים. שם יש הסתגלות לשיעורי ילודה גבוהים הנובעים מן הצורך להבטיח בטחון קיומי לעת זקנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסייפא שלך לא מסתדרת לי. שיעורי תמותה גבוהים נותנים תחושה שרוב האנשים אינם מגיעים לגיל זקנה, ולכן דווקא אינם צריכים להבטיח לעצמם ביטחון קיומי לתקופה כזאת, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכה, ילדיו יקיימו אותו לעת זקנתו. לא זכה, מה הפסיד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגיעים בגיל שבחברה המערבית של ימינו לא נחשב לגיל זקנה, לבלאי בריאותי ולמצב גופני ''זקן'' שבו זקוקים לתמיכת הילדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, טוב, חשבתי שב''שיעורי תמותה גבוהים'' הכוונה היא לתוחלת חיים ממוצעת שאינה מגיעה לגיל זקנה על פי הגדרת המקום והזמן הרלוונטיים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגדול חשבת נכון, אלא שמילת המפתח היא *ממוצעת*. הממוצע הזה מורכב מתמותת תינוקות וילדים רבה. מי ששרד עד גיל 20, סיכוייו להגיע לשיבה ( על פי הגדרת המקום והזמן הרלוונטיים) אינם מבוטלים כלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו מי שהגיע לגיל 10. עיקר התמותה הוא כמדומני עד גיל 5. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |