בתשובה לדורון הגלילי, 08/07/08 7:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מסכים עם הקביעה הזו, וחוסר ההסכמה שלי נובע בעיקר מהמאפיינים של דמוקרטיה ייצוגית. כמו שהמסביר ניסה להסביר, שרון החליט את ההחלטות שהוא החליט מתוך אידאולוגיה מסויימת. מי שבחר בו בגלל החלטות ספציפיות שהוא ציפה משרון להחליט ולא בגלל אידאולוגיה כללית *הונה את עצמו*. לא סביר לחייב פוליטיקאי במשך קדנציה שלמה להצהרה נחרצת כזו או אחרת שהוא הפריח לפניה או בתחילתה. וזה בדיוק לב העניין - בדמוקרטיה ייצוגית נבחרי הציבור מקבלים את ה*שלטון* למשך ארבע שנים. הם *לא* מקבלים אך ורק את התפקיד האדמיניסטרטיבי המצומצם של יישום תכנית מפורטת כזו או אחרת שבה בחר הציבור. מעבר לכך בדמוקרטיה הישראלית כמו בכל דמוקרטיה אחרת קיימים מנגנונים להגן על התהליך הדמוקרטי מפני ניצול ציני שלו. בעניין הספציפי הזה קיימות הצבעות אי-אמון בדיוק בשביל המטרה הזו. שרון, וכל ראש ממשלה אחר לצורך העניין - לא היה דיקטטור. היו סביבו מקורבים, יועצים, מנהלי מנגנונים, חברי סיעה וחברי סיעות אחרות בקואליציה. על מנת לממש את תכנית ההתנתקות שרון הזדקק למידה מסויימת של תמיכה מכל אותם אנשים שבלעדיה התכנית הייתה נכשלת וייתכן אף שממשלתו של שרון הייתה נופלת. מהסיבה הזו גם לו שרון היה קם בוקר אחד עם אידאולוגיה הפוכה לזו שהוא החזיק בה עד לאותו הרגע לא היה בכך מספיק כי לממש את ההתנתקות. והרי אך אחד לא טוען ש*כל* אותם פוליטיקאים, יועצים מקורבים וכו' גם הם הפכו את עורם או נקנו על-ידי השמאל, שהרי זו טענה מגוחכת. מכיוון שהתסריט הנ"ל לא סביר בעליל, נותר לנו לחפש הסבר אחר למצב, וקיים הסבר חלופי ופשוט בהרבה: ייתכן שאותם אנשים שמצטטים את "דין נצרים כדין תל-אביב" ומאשימים את שרון בבגידה ובעיוות הדמוקרטיה - למרות הקולניות שלהם - אינם מייצגים את כלל ציבור הבוחרים של שרון ושאר הסיעות שישבו בקואליציה בזמן ההתנתקות. ייתכן שפשוט הרוב הדומם בציבור הבין והסכים שההתנתקות הייתה הדבר הנכון לעשות באותו הזמן, בדיוק כמו שהבין זאת שרון, ואם זה נכון סביר ששרון הבין או ניחש שכך הציבור חושב. וכמוהו גם פוליטיקאים אחרים. העובדה שלא הייתה התנגדות מספיק חזקה כלפי ההתנתקות והעובדה שממשלתו של שרון לא נפלה מחזקת את ההשערה הזאת. מהסיבות האלו אני מוצא את הטענות שהועלו כאן בהקשר הזה שגויות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. למעשה התסריט שלך הוא כתב אישום כלפי שרון לא פחות חמור ממה שדב מנסה להדביק לו. משתמע מטענתך ששרון שינה את דעתו כדי להתאים אותה לדעת הרוב הציבורי הדומם. הרי הויכוח הוא האם ההתנתקות טובה או רעה לעתיד מדינת ישראל. דעת הציבור אינה בבחינת תשובה לשאלה זו. הרוב הדומם אינו דומם משום שהוא אינו רוצה לבטא את דעתו אלא משום שאיש לא מעוניין בדעתו. תפקידו של הרוב הוא לבחור את נבחריו ולא להיות פוסק ראשון ואחרון בענייני ממשל ובטחון. הציבור בוחר את נבחריו ולמעשה קובע את דעתו בענייני המדינה בעיקר ע''פ מה שנבחריו מספרים לו. הציבור בחר את שרון לראש ממשלה ולא את אדון נועם שליט, משום שחשב ששרון מוסמך ויכול לקבוע מה טוב ומה רע לבטחון ישראל. אם שרון קבע מהלכיו לא ע''פ האינטרס הבטחוני-קיומי של ישראל אלא ע''פ משענת הקנה הנעה ברוח של דעת הקהל בעניין זה או אחר, הוא מעל בתפקידו. ב. נראה לי שדוקא בנקודת הזמן הזו צריך לשפוט את ההתנתקות. הזמן הנוכחי הוא זמן של התפכחות בו המציאות מפנה מן השטח אשליות ואיומים היסטריים חסרי בסיס. בנקודת זמן זו חוינו את מטחי הרקטות והפצצות על עוטף עזה וקבלנו הפסקת אש לא יציבה שככל הנראה נכפתה על ישראל בלחץ תושבי הגבול ובלחץ חטיפתו של גלעד שליט. דוקא כעת אני חושב שההתנתקות היתה צעד חשוב ונכון לטובת עתידה של מדינת ישראל. לישראל עדיף המצב הלבנוני ברצועת עזה מאשר מצב הכיבוש ביהודה ושומרון. ג. לטווח ארוך, נורמות ההתנהגות של אספסוף עם הרצחנות, ההיסטריה, והבהמיות של ציבור שחוגג והופך וידוי הריגה של אדם גוסס או גופה לנורמה, היא תוצאה של ההחזקה בשטחי יו''ש ולא של המצב בגבול עם לבנון או עזה. תחושת אי הביטחון, אזלת היד וחוסר היכולת של שלוחות השלטון ההולכת יד ביד עם צעקנות והתפארות שווא של אנשי לינץ' ותמיכה משפטית בענישה ע''פ השתייכות אתנית של הנאשם, מסכנים את עתיד ישראל כמדינה דמוקרטית (ולכן כמדינה בכלל), לא פחות מקסאם הפוגע בשדרות. אפשר להתווכח היכן הסכנה הקיומית גדולה יותר, אבל אצלי לפחות, טעם הקיום עצמו סופג מהלומה רצינית ממחזות מבחילים ומעוררי שאט נפש כמו התנהגות הישראלים בפרשת המפגע עם הטרקטור ממז' ירושליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל יש מקום גם לסייג: א. טענתך עלולה להתפרש כאילו רוה"מ נבחר כדיקטטור ל-4 שנים שבהן אין לו שום מחוייבות או כפיפות לרחשי הלב של הציבור. זהו ההופכי לטענתו של דב כאילו רוה"מ איננו אלא נער שליח של כל זב חותם בציבור. האמת כנראה באמצע: הוא נבחר כדי להנהיג אבל לא יכול לעשות זאת בלי תמיכה ציבורית (שבאה לידי ביטוי בכנסת). למנהיג מוצלח חייבת להיות אינטראקציה לא פורמאלית ומתמדת עם הציבור, לכן הוא צריך קצת כריזמה ונחישות (כדי להשפיע על הציבור) וקצת גמישות (כדי לא להיתקל עם הראש בקיר). ב. גם אני חושב שההתנתקות הייתה צעד חיובי לטובת עתידה של מדינת ישראל - ובמיוחד לעתידו של עמה. אבל צריך לחדד את המושג "כיבוש". לדעתי ראוי שמדינת ישראל תחזיק ביו"ש ועזה כוחות צבא כדי לסכל פעילות עויינת נגד אזרחי המדינה. אם ניגזר על המדינה להילחם, עדיף לעשות זאת בשטח האוייב, ואם צריך ואפשר אז גם להחזיק בו. אבל את ההתיישבות בשטחים הכבושים יש לעקור מהשורש - כי היא זאת שעוקרת כל זיק של תקווה להפסקת פעולות האיבה. במילים אחרות, כיבוש שטח למטרות של מגננה הוא מעשה מוצדק בעיני, בעוד שכיבוש שטח למטרות השתלטות והתיישבות הוא מעשה מאוס ומתועב כמו שוד קשישים, הלכאת נשים ואונס ילדים - רק במספרים גדולים. ג. אין שופטים אספסוף בשעת צערו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. טוב, אבל המציאות הדמוקרטית של ישראל מוגנת היטב מפני הרעיון של נבחר הציבור כדיקטטור לתקופה קצובה. ישנם הבעת אי-אמון של הכנסת, הבג"ץ, חופש הביטוי והמידע ובעיקר ישנו הרצון של הנבחר להבחר פעם נוספת. לעומת זאת נראה כי המציאות הישראלית נטולת נוגדנים מול הירידה לחייהם והביזוי האינסופי של נבחרי הציבור. נראה שלנבחרי הציבור אין עוצמה מספקת כדי להגן על עצמם מפני פגיעה בשמם הטוב. יש להם כנראה מספיק כוח כדי לגרור כל עניין כזה עד לזרא, אך אין להם יכולת לגבות מחיר הולם ממי שפגע בהם לחינם. בעצם יש להם מערכת משפטית שהשתלטו עליה אברכי משי של לגאליסטיקה למדנית והפכו אותה למתפלפלת, מתמהמהת ואולי כבר לא רלאבנטית. מצב עניינים זה משרת את נבחרינו הגרועים יותר ומדכא את אלו הטובים יותר. התוצאה תהיה בודאי פחות שרונים ויותר אולמרטים. א.1. ראה לאן הגיעה אותה דיבה מורעלת לפיה "כעומק ההסתבכויות [של שרון], עומק ההתנתקות". היום נראה שהציבור כולו מאמץ את השקר העלוב הזה. אני מכנה את התאוריה הזו שקר חסר שחר משום שהעובדות מלמדות שלא היה זה אלא ספין של המתנחלים ותומכיהם שהם עצמם לא האמינו ולא החשיבו אותו, אלא כאמצעי כשר ככל האחרים כדי להכשיל את פינוי ההתנחלויות. אילו באמת האמינו בקשר הזה, המקום להילחם בהתנתקות היה בבתי המשפט ומעל דפי המדורים המשפטיים ולא בחולות עזה. לרשות הימין תמיד תעמוד הטענה שכל אלה היו מכורים מראש לטובת השמאל (מה שכנראה לא הפריע להם להפיץ את עצם הטענה עצמה). יחד עם זאת, מי שבחר להלחם בשחיתות של שרון ע"י ידוי ביצים ואבנים על חיילי צה"ל ולא באמצעות תלונות לפרקליטות ובג"צים, לא יכול להתלונן אם לא ממש נאמין לו. ג. נראה שהתקשורת שלנו מתעניינת הרבה יותר במיידיות הדיווח מאשר באמיתותו. על כן, אני מתעקש להניח כי כל מה שהופיע בתקשורת שלנו לגבי הארוע עצמו אינו נכון עד שיוכח אחרת (והדיון שהתפתח פה סביב עובדות האירוע לא ממש טופח על פניי). לכן איני משים עצמי מומחה ושופט מול אף אחד שהיה שם. אני מדבר על התנהגות כולנו כקבוצה. ההמון שנאסף שם לא היה אספסוף של יושבי קרנות הנחפזים להבעיר בעירות מפני הבטלה והאבטלה. הם אוסף מקרי של אזרחים שנקלעו לפיגוע. גם כל אותם משפטנים וזרזירי משפטים הנחפזים להרוס את ביתו של מרצח ערבי בזמן שהם אינם מעלים זאת על הדעת לגבי פרחח הדוקר אמא ל-2 ילדים או כנופיית עבריינים הדוקרים צעיר ליד דיסקוטק, אינם אספסוף. שאלתי היא, מתי החלטנו שמותר לנו לכולנו לאמץ נורמות התנהגות של אספסוף? ג.1. באחד הדיונים כאן נטען בעקבות חגי סגל כי הפייסנות והשמאלנות של ממשלות ישראל בעסקות חילופי הגופות עם אויבינו גרמו לחיסול שבויים ישראלים ע"י האוייב. מעניין שלא עלה על דעתם של אנשי המוסר הללו שמי שעוסק בינתיים בחיסול שבויים היא ישראל. אולי הפסיבדונים "וידוי הריגה" בלבל אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נכון. אני מסכים שהפלת ראש ממשלה - כל ראש ממשלה - הפכה כאן לספורט לאומי. בספורט הזה מצטיינות במיוחד קבוצות שוליים אשר פועלות להפיל כל ראש ממשלה כדי לשתק את המדינה - "אם המדינה לא הולכת בכיוון שלנו, נעשה הכל כדי שהיא לא תלך בכלל". לכן, לא משנה מי הוא ראש הממשלה (זוכר מי הפיל את נתניהו?) או כמה הוא מושחת. הספורטאים הללו יעשו הכל כדי להפיל אותו ויפיצו סיפורים מהסוג של "כעומק השחיתות כך עומק הנסיגה, או השלום, או המלחמה או ...". יחד עם זאת, לא הבנתי מה אתה מלין על אברכי הלגאליסטיקה. אני חושב שהם באמת מטרד אבל חושש שבלעדיהם, הספורטאים הנ"ל ושליחיהם ינצחו במשחק. משל למה הדבר דומה, לביתר י-ם שמעדיפים לשחק בסכנין בלי שופט ובלי משטרה. ג. לא ראיתי את הדיווח על האירוע ההוא. אבל את החיפזון להרוס את בית המחבל לא הייתי דוחה על הסף. למלחמה במתאבדים אין ברירה אלא למתוח את הגבולות המוכרים לנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב אילו ראשי ממשלה יכבו בספורט הזה: נתניהו,שרון ואולמרט. שכחנו כבר את התנהלות הנשיא נתניהו. את הסתבכותו בכל מיני שקרים, את הסכסכנות הבוטה שלו- הלחישה הרועמת על אזנו החרשת של זקן המקובלים וכו'. שרון היה מושחת באופן כמעט קונסנסואלי אך הספורט הלאומי היה דוקא לאתרג אותו. אולמרט עומד לפנינו צח וטהור; גם הזיכוי שלו בעניין החשבוניות הפיקטיביות איננו מחמיא יותר מדי. לומר עליו שכל מה שהולך סביבו זו מזימה- ספורט לאומי להפילו -לא הייתי מגזים בצורה כזאת. אני מסכים שמגיע גם לברק לברק אותו אל מחוץ למערכת הפוליטית ולצרף אותו לספורט הלאומי. חבל שהספורט הלאומי הזה נזקק למישטרה ולפרקליטות ואינו מקיא את הזן הזה של הפוליטיקאים אל מחוץ למגרש הפוליטי וכל זה בגלל החולשה והתפיסה המוסרית המעוותת של הציבור בישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. שני המקרים האחרונים לא היו מתאבדים. הם הסתכנו מאוד, ונהרגו בסופו של דבר, אבל לא פוצצו את עצמם. אם אלה מתאבדים כל מטכ''ליסט הוא מתאבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המקרה האחרון ממש לא בטוח אפילו שהוא היה מחבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה, ההילוך לא נכנס לו לניוטראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם זה יכול להיות. וגם יכול להיות שהוא השתגע באותו רגע, כפי שכבר קרה עם לא מעט יהודים ישראלים. וגם יכול להיות שהיה לו שבץ מוחי, הרי לא ניתחו את הגופה עד כמה שידוע לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנים האחרונות אירעו מספר מקרים של רצח מפגעים מיד לאחר שבצעו את מעשיהם, כשמקרים מסויימים דובר בפיגוע של ערבים כנגד יהודים, ובאחרים ההפך. המאמר הראשון שכתבתי באייל עוד ב-2000 עסק בהתייחסות לשקולניק שירה במחבל כפות, והשוואותו למקרה קו 300 ולמקרה רצח גולדשטיין במערת המכפלה בחברון. ממש לא מזמן נוסף למקרה הזה גם מקרה רצח המפגע היהודי בשפרעם, שהומת גם כן בהיותו כפות. מקרה המפגע על הטרקטור שונה בתכלית. הריגתו הייתה בפרוש לא מעשה רצח אלא מעשה גבורה של הגנה עצמית, משום שעד רגע מותו ידיו ורגליו היו על דוושות ההיגוי של הכלי המסוכן, והוא הצליח לרצוח אישה אם לתינוקת גם אחרי שנפגע מירי השוטרת, ונוטרל לזמן קצר שלאחריו התאושש, ואחרי נסיונות כושלים של השוטר הראשון שעלה על הטרקטור לנטרל את פעולתו מבלי לירות בו. מעניין שדווקא מעשה גבורה והצלת חיים טהורה גורמים לך שאת נפש . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שאתה צודק אבל כשראיתי בטלויזיה את השתלשלות העניינים, היא לא נראתה לי פשוטה כל כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא לא הייתה פשוטה, בודאי לא מנקודת ראותם של אלה שניסו לעצור את הטבח, שהיו צריכים להבין מהר מה קורה, ולהחליט החלטות נכונות (ובודאי לא היה להם די זמן לבדוק בעזרת סטטוסקופ את מצב הדופק של המחבל). מה שראינו בטלויזיה היה סוף האירוע. על מה שלא ראינו סופר, וסדר האירועים היה זה: הטרקטור הפך אוטובוס ודרס כמה מכוניות על יושביהם, אחר כך נורה נהגו ע"י שוטרת "בשכר" שהייתה במקום בתפקיד. הירי הפסיק את פעולת ההרג לזמן מסויים, אבל לפתע התאושש המחבל, הניע שוב את הכלי, והספיק לרצוח עוד אישה צעירה שהייתה עם התינוקת של בתוך מכוניתה. עכשיו עלה על הטרקטור שוטר שהחליט להשתלט על המחבל ללא ירי, ונכנס לתוך תא הנהג. בשלב זה הטרקטור עוד היה בתנועה ואחר כך עצר. מסוף החלק שבו הטרקטור נע ועד עצירתו מתחיל הסרט שכולנו ראינו בטלויזיה. כפי שהתברר השוטר היה תקוע בתוך תא הנהג במצב לא כל כך טוב (משום שכאשר הוצא משם הוא הושכב ונראה כמי שזקוק לעזרה), מאחורי השוטר בפתח תא הנהג היה עוד איזה מאבטח שלא ירה. החייל בחופשה שעלה אחריו לקח את אקדחו של המאבטח עם התיק שבו היה, שלף משם את האקדח וירה מלמעלה מעבר למאבטח ולשוטר במחבל שלושה כדורים. אחר כך, ירה גם שוטר ישם שעלה על הטרקטור מאוחר יותר עוד כדור. במסקנה לאחור ברור שהשוטר הראשון שעלה והמאבטח שאחריו טעו בכך שלא ירו (אני לא מאשים. בסיטואציה כזאת לא תמיד מצליחים לנתח את המצב, ולפעול בהתאם, וניתן להבין שגיאה כזאת), כי הוכח שבאותו רגע המחבל היה במצב שבו הוא עוד יכול היה לרצוח (מרגע שרצח את האישה שהזכרתי ועד רגע זה הוא לא נורה ומצבו, לכאורה, לא השתנה), אבל החייל ושוטר הישם פעלו ללא דופי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שהשוטרת ירתה בו עלה על הטרקטור שוטר שהחליט שלא צריך לבצע ווידוא הריגה כי הנהג היה חסר תנועה בלי דופק וירד לו דם מהראש. אחרכך שמעתי את המפכל או בכיר אחר אומר שהמשטרה לא עושה ווידוא הריגה כי זה לא מוסרי ולא חוקי. השוטר בטרקטור נסה להוציא את המפתח ולהזיז את הגופה ואז אדם דתי {לפי תאור השוטר] זרק אבן שפגה בנהג והעירה אותו ואז הוא לחץ על הגז ודרס את האישה הנוספת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל שלושת הנרצחים נדרסו לפני שהמחבל נורה. איש לא נהרג בשלבים שלאחר התאוששות המחבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שוטר ישם"? מילא פעם אחת, אבל פעמיים זה כבר מעלה חשד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני סבור שאין בידי מידע מהימן על מי מתי או מה ארע בזמן הפיגוע ולכן איני משים עצמי שופט ובוחן למה שעשה זה או אחר בזמן הפיגוע. אני מצר על ההתנהגות של הציבור הישראלי ככלל בארוע זה ובאחרים. בין בני אדם יכולים להיות חילוקי דעות לגיטימיים בנוגע לדרכי תגובה ולחימה באוייב. הייתי מצפה שיהיו גם כמה הסכמות. הסכמה כזו יכולה להיות, שאין זו איסטרטגיה טובה לגבור על או לשרוד מאבק מול יריב גדול ממך ע''י אימוץ דרכי ונורמות ההתנהגות שלו. ב. אין דומה הדבר כאשר אתה מתבשר שמישהו ממכריך חלה בסרטן למקרה בו אתה מתבשר שאתה גופך לקית בו. איני רוצה להיות צבוע ולטעון שזה מקרה ראשון או שאין לו תקדימים בעבר. יחד עם זה הדיסוננס בין זעקות ה''מה יפית'' בפסטיבל עסקות השבויים לבין האדישות בה מתקבלות הפיכת ''וידוי ההריגה'' לנורמה, נורמות הויג'ילנטה והענישה ע''פ מוצא אתני היא די סיבה לשאט נפש ומחאה. לא נעלמת ממני האפשרות שתופעות אלו הם תוצאות צפויות של אוזלת היד של רשויות החוק והבטחון הממוסדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חוזר ומכנה את מה שאירע "וידוא הריגה" 1, ולא ברור לי למה. המחבל נורה כדי שלא יוכל להמשיך לפגוע בחפים מפשע, ולכן מדובר במקרה מובהק של הגנה עצמית. אם היו מורידים אותו חי מהטרקטור ויורים בו כשהוא על הרצפה, נניח, אז הייתי מבין אותך. אבל זה רחוק מאוד ממה שקרה. 1 - וידוי עושים אצל הכומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה לא להכנס למחלוקת עובדתית משום שאיני סומך על האמינות העובדתית של התקשורת הישראלית (ועיין בתגובות אחרות בפתיל זה, למשל תגובה 484198) ולכן אני מנסה גם לא לשפוט מעשים ספציפיים. בעיניי העובדה שאזרח ירה בגופו של אדם גוסס כאשר במקום נכחו נציגים מוסמכים של החוק היא מספיק לינץ' ווידוא-הריגה בשבילי. וידוא ההריגה מוצדק תמיד בסיכון שעדיין מהווה השבוי. האם יש שלב כלשהו בו השבוי חדל להיות סיכון לפני שהוא מת לגמרי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זכרוני לא מטעה אותי, הרי שהחייל בחופשה ירה במחבל כדי לחסל אותו, שלוש או ארבע פעמים, ונראה שפעל כשורה, שניה אח''כ ירה היס''מניק לבוש המדים והקסדה שתי יריות מרובהו וזה היה ה''וידוא הריגה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וידוי ווידוא הן שתיהן מאותו השורש ובאותו הבניין. ומשהו שיכול לקרות לפני וידוי הריגה: יידוי אבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניין ומשקל זהה - אכן. אך השורש שונה 1. "וִדּוּא" - מהשורש וד"א ("וִדֵּאתי", "לְוַדֵּא" כמו "מִלֵּאתי", "לְמַלֵּא"). "וִדּוּי" - מהשורש וד"י/ה (כפי ששורש המילה "שִנּוּי" הוא שנ"י/ה ולא שנ"א). וגם אם אני טועה ומדובר בשורש זהה (ר' 1), הרי שבעברית המודרנית נהוג להשתמש ב"וידוא" וב"וידוי" במובנים שונים: "וידוא" היא פעולה שמטרתה להגיע לוודאות, ואילו "וידוי" היא פעולת הודאה בפשע. ______________ 1 - עבר הרבה מאוד זמן מאז שעסקתי בנושאים האלה, ולכן יכול להיות שמסתתרת כאן איזו תופעה לשונית ששכחתי או הבדלי לשון מקרא לעומת לשון חז"ל, ובמקרה כזה אני מתנצל מראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומתני ש''וידוי'' איננו בהכרח הודאה בפשע דווקא, אלא לפעמים ברגשות, למשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם וידוי וגם וידוא כוונתם לגילוי האמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וידוא הריגה הוא שם כללי שיכול לתאר מקרים מרצח פסול ועד הגנה עצמית מתבקשת. במקרה של פיגוע הטרקטור שאותו הזכרת, זה היה דוגמה לאפשרות השניה, כי הטרקטור נראה נוסע גם אחרי שנהגו נפגע לראשונה, ולא הושגה הפרדה בין המפגע ובין מוטות ההיגוי של הכלי המסוכן(1). איני יודע מה בהתנהגות הציבור הישראלי במקרה הפרטי הזה גרם לך שאט נפש, ומבלי שתביא דוגמא ספציפית אחרת, לא אדע מה גורם לך שאט נפש מהתנהגות הצבור במקרים אחרים. (1) אני חוזר ואומר זאת, למרות שבתחקיר שנעשה לאחר המקרה התברר שגם ההרוגה האחרונה נפגעה לפני הירי הראשון, ככתוב בקישור שמישהו הפנה אותי אליו, בניגוד למה שחשבתי וכתבתי קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאמרתי נראה שהתקשורת הישראלית משקיעה הרבה מאוד מאמץ במיידיות הדיווח ומעט מאוד מאמץ באמינות הדיווח. כבר הרבה זמן לא נתקלתי באמצעי תקשורת אשר מיוזמתו מעכב פרסום כלשהו עד שתתברר מידת אמינותו. אם רצונך בכך, זכותך להאמין בדיווחים לפיהם המרצח מת מפגיעת כדורים של שוטרת מג"ב שלאחריהם הוא קם לתחייה כתוצאה מיידוי אבן של גיבור ישראל אלמוני והחל לנסוע עד אשר נורה שוב ע"י חייל בחופשה שהצליח לשלוף נשק של שוטר אחר ולקלוע במחבל שנאבק עם שוטרים או אזרחים אחרים, כאשר את המלאכה סיים שוטר מג"ב אחר שתקע עוד 2 כדורים בגופו של הרספוטין הערבי הזה. זכותך להאמין בכך ולבסס את ה"תחקיר" שלך על כך. זכותי לחשוד שהמדובר בצרור ידיעות שנאסף ע"י כתבים בשיטת "הוא אמר, היא אמרה" ולא להכנס לניתוחים מסוג זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדברים צולמו בזמן אמת, וכך שודרו בטלויזיה, אני מניח שאתה לא מאמין בקונספרציה כל כך עמוקה, ברמת פיברוק הצילומים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי אלא לחזור על דברי אנטילופה. *הטרקטור נראה נוסע בסרט.* את העובדה הזאת לא יישנו דברי הלעג שלך לפיהם כאילו מישהו אמר שמת קם לתחייה ושאני האמנתי בכך. בדבריך האחרונים האלה הצטרפת לעדת מרגזיי באייל, וחבל. עד כה הצלחתי לנהל אתך דו שיח פחות או יותר הגיוני, למרות חילוקי הדעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי שום כוונה להרגיז או ללעוג למישהו או למשהו. אני מצטער גם על כך שנגררתי לתיאור פרטי הארוע. כפי שאמרתי יש לי חשדנות עמוקה בנוגע לרמת האמינות של התקשורת הישראלית ואני מניח בבסיס טיעוני את השערתי שהידע שלי (לדעתי של כולנו) לגבי מה שהתרחש שם הוא חלקי ולא אמין. לכן איני בא לטעון נגד מעשה שעשה מישהו, שכאמור כלל איני יודע אם אכן נעשה. אני איני יכול להשלים ללא מחאה עם אורח חיים שבו וידוא הריגה וחיסול שבויים הפך לנורמה ובו אזרחים לוקחים את אי החוק לידיים גם כאשר אנשי החוק נמצאים במקום. אני איני רוצה להחריש כאשר ישראל משוייכת לדרשת בר מצווה של מי שרק אתמול הרג אדם. היה רק חסר שאותו אברך חמוש היה מודה לאבא ואמא שהביאוהו עד הלום ומוסר ד''ש עם שיר לחברים בישיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצהרה: אם הייתי במצב דומה, ואם לא הייתי קופא מפחד או מת מהתקף לב, לא הייתי לוקח שום סיכונים בקשר לאותו מחבל (האם הבליטה הקטנה שם היא חגורת נפץ קטנה או שהוא רק חולם על שבעים הבתולות?) כדי להפיס את דעתם של ההומניסטים, אלא עושה כל מה שביכולתי כדי להקטין את הסיכון, אפילו אם זה סיכון מדומה. אם המחבל היה נראה מת אבל היה לי כדור במחסנית, הייתי מכוון היטב אל בין שתי עיניו ויורה (ומן הסתם מפספס והורג את השוטר ממול, אבל זה כבר שייך לאופרה אחרת). מחיר השגיאה האפשרית בהחלט נסבל אם אני בוחר בדרך הפעולה הזאת, ובלתי נסבל לחלוטין אם אני בוחר באלטרנטיבה השניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע שתשמור כמה כדורים במחסנית גם לרוצח של גב' פלינר, לשודדי הקשישים, לאנסים נבחרים ולנהגי ג'יפים בחוף הים. בעצם כדאי אולי להקצות חלק מסיוע החוץ כך שכולנו נוכל להצטייד כיאות ולעשות סוף סוף סדר במערב הפרוע שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתא מחמיץ, ככל הנראה בכוונה, את לוז העניין: אני לא קורא ללינץ' בפושעים מטעמי נקמה ו/או אפקטיביות הרתעתית, אלא מפעיל את השכל הישר שאומר לי שראוי להקטין ככל האפשר את הסיכון המיידי לחיי חפים מפשע, ביחוד כאשר אחד מאותם חפים מפשע הוא אני1. מצד שני אין לי שום התנגדות שאתה תנקוט במדיניות אחרת, כל עוד אתה מסכן את עצמך ולא אותי. תפאדל. __________ 1- עד שלא הוכח אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני רוצה להגרר שוב לויכוח על מה היה צריך לעשות שם או בכלל מה קרה שם. כאמור איני יודע (יותר נכון איני מאמין). לי מפריעים תשואות הקהל ושירי הגיבורים הנקשרים למישהו שירה בבן אדם גוסס. נראה שעל כל אחד המוכן להסתער מול מחבלים יש מאה המתנדבים לוודא הריגה. מפריע לי נאום הבר מצווה של חתן השמחה המודה לאלו שנתנו לו את ההשראה למעשי גבורתו. בעיני הריגתו של אדם, כל אדם, כולל רוצח מסוכן היא חטא. החטא הזה הוא לפעמים פשע לפעמים צדק ולפעמים הכרח לא יגונה. בכל מקרה, אין כאן מקום לנאומי תודה. לכל היותר אפשר להסביר את הכרחיות המעשה. חיסול בני אדם, גם מסוכנים, אינה מצווה שצריך לרדוף אחריה. זוהי הרגשתי ומי שרוצה לחזור לימי ''הרג שאול באלפיו ודוד ברבבותיו'' יבושם לו. הייתי מעיר גם כי אי הבאתם לדין של רוצחי החייל נתן-זאדה בשפרעם לדין חמורה בעיני עוד יותר מן הברבריות וצמאון הדם של הציבור הישראלי. מי שאחראי לכך אחראי גם למעשי האלימות והפשע הבאים שיעשו אותם נוקמי-דם, וגם לאוירת הההפקר ואי האמון ברשויות החוק המביאה לחרדה הציבורית ולהרגשת האי-הבטחון שהיא המקור לאוירת הלינץ' ברחוב ולכך שהציבור מריע למי שהפריע לשוטרים במילוי תפקידם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני, כמוך, מאמין שמה שעשה אותו חייל בחופשה היה המעשה הנכון. אם היה מדובר במפגע שיורה ללא הבחנה הדברים אמנם היו נראים אחרת. במקרה הזה הוא דרס אנשים והטרקטור היה כלי הנשק שלו. אני באמת לא חושב שהייתה ברירה אחרת וודאי למדי שהוא היה ממש להרוג לולא נעצר והומת. לשיקולים מוסריים יש מקום במקרים כמו אלו של המחבל בקו 300 או של המחבל נתן זאדה אבל לא כאן. איני מאמין באמרה "הקם להורגך השכם להורגו", לא במובן המניעתי שלה, קרי חיסולים, אבל כאשר אדם מפצע פיגוע והדרך היחידה, או לפחות אחת מהדרכים היחידות לעצור את ההרג, היא להרוג אותו אז אני לא רואה בזה בעיה ואני גם לא מוצא אלטרנטיבה טובה יותר. למחרת אותו יום בו אירע הפיגוע בירושלים בכותרות העיתונים הצהובים (מעריב וידיעות וכן חלק מהיומונים החינמיים) נכתבה המילה גיבור. אפי איתם שיבח את החייל שירה והטור שכתב היה מלא בגאווה על כך שאותו בחור למד בישיבת הסדר. בית גידולו של החייל העסיק את התקשורת כמעט כמו שישיבת מרכז הרב העסיקה אותה בזמנו, בפיגעו שבו נהרגו שמונה תלמידים, כספינת הדגל של הציונות הדתית. הציבור הזה, וזה משהו שמכעיס אותי ודוחה בעיני, משתמש באירועים מסוג זה לצרכים פוליטיים. אני תוהה אם חייל אחר, שלא התחנך באותה צורה, שאינו משוייך לאותו ציבור דתי לאומי ימני, היה פועל באותו אופן ובאותה יעילות. המילה יעילות כאן אינה מביעה תמיכה, היא המקבילה של פיגוע איכותי לצורך הענין. אני לא בא לפרגן לחייל. אני לא חושב שהוא גיבור. הוא עשה כנראה מה שהוא היה צריך לעשות בסיטואציה נתונה. ההערצה וקריאות העידוד של הציבור והתקשורת אינן מוצאות חן בעיני. אירועים מסוג זה למעשה משטחים את המציאות והופכים אותה למופע בינארי של מצד אחד התגוננות ישראלית ומצד שני של תוקפנות פלסטינית נטולת רציונל. איני תומך באלימות משום סוג אבל ברור לי שהמציאות של הסכסוך אינה חד משמעית ואינה פשוטה כל כך, בעיקר בירושלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי משהו, אבל מחקתי, כי לא רציתי שוב למצוא את עצמי מנסה למצוא נימוקים למשהו שהוא מובן מאליו, ובעצם, חוזר על דברים שאמרתי, כפי שקרה לי כאן לא אחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד על פיברוק צילומים: כמה טילים ירתה אירן, שלושה, ארבעה, אף אחד? וארול מוריס כותב בני"ט על סטאלין שהולך ונעשה בודד, כשמתמונה לתמונה נעלם חבר עד שלבסוף, בציור שנעשה עפ"י התמונה האחרונה סטאלין ניצב לבדו. מכאן, כותב מוריס, שהשאלה המעינינת איננה כמה טילים ירתה אירן אלא איך אנחנו יכולים לדעת מה משמעות הירי, איום, בלוף או אולי מלחמה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו בפוקר (ע''ע תורת המשחקים), מתחיל בבלוף עם שלושה קלפים טובים, נסחף עם הקופה ובסוף הופכים את השולחן ושורפים ת'מועדון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעון שלך על אמינות הדיווח לעומת מיידיותו לא ממש מחזיק מים במקרה הזה, שכן אנחנו לא מדברים על עובדות ודיווחים ''מיידיים'' - הפיגוע ארע לפני שבוע וחצי, וכל התחקירים בעניינו הסתיימו זה מכבר. שיטת ''הוא אמר, היא אמרה'', כלשונך, אולי מתקיימת בשעות ובימים הראשונים שלאחר אירוע כזה, אבל לא בשלב כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשו לי להגן על שוקי שמאל (דב, בלשונך להרגיז): לא הקלטתי את הצילומים והשווויתי את לוח זמני הדריסות. משהו שם לא מצא חן בעיני ולצערי אין לי האפשרות לנתח את האירוע בשנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתב הגנה מבריק, שהחוסר היחידי בו היא הטענה כי מדובר בנושא מורכב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנושא אינו מורכב. אני פשוט די חשדן לאור נסיוני גם בהודעות רשמיות וגם בכל האמור בדם. מה שבטוח שאם אלו שהיו על השופל היו מעיפים אותו מההגה, היינו יודעים היום מה היו מניעיו. נזכרתי בגיבור מדימונה שחיסל את המחבל. אם אינני טועה המחבל כבר לא היה מסוכן כשהו הרג אותו- אבל אולי אני טועה. אני זוכר שהיתה לנו התקלות עם מחבלים, כשהייתי בסדיר והיה מירדף. בסופו של דבר המחבלים חוסלו ושכבו מתים וכל אחד מהפמליה של המגד ברוך (לא אזכיר את שם המישפחה המפורסם)שהופיעו בשטח, היה חייב להכניס להם כדור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שלא את כל הפרטים אפשר לדעת ממה ששודר בטלויזיה, אבל להסיק מהקטע המצולם שהטרקטור נראה נוסע לקראת סוף האירוע קל מאד, ולא צריך להיות גאון גדול. זה כמובן בהנחה שעל הקטע המצולם הקצר הזה לא נעשתה עבודת עריכה של גזירה והדבקה, אבל בפרוש זה לא נראה ככה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך בטח המון צער ולבטי נפש בגלל שירו והרגו גם את החלאה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח. בהנחה הבלתי מבוססת שמה שכתוב בעיתון נכון, יש כאן מקרה בו אזרח ושוטר הגיבו לפעולת חבלה ומנעו סכנה מן הציבור. אף אחד כאן לא חטף נשק משוטרים, לא נשא נאומי ''תודה לאבא ואמא שהביאוני עד הלום'' ולא הולך לקבל את עיטור העוז. לא נטען שמישהו בצע וידוי הריגה ולא ספרו לנו על אדם ''מת'' הנוהג בטרקטור. וכן, גם אם אני מצטער בעיקר בשל הפצועים שלנו, אני עדיין מצטער גם על סופו של אחד מברואי האלוהים בין אם הוא ''שהיד'' ובין אם הוא ''חלאה'', ואני לא מחליט אם להצטער ע''פ גזעו ודתו של המת. יש דברים רבים שצריך לעשות. לא כולם מחייבים ''שמחת עשייה''. נ.ב. כדאי גם להמנע מהתלהבות רבה מדי במשימות דב (דיכוי בוגדים). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |