בתשובה לדב אנשלוביץ, 13/07/08 17:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כפי שאמרתי נראה שהתקשורת הישראלית משקיעה הרבה מאוד מאמץ במיידיות הדיווח ומעט מאוד מאמץ באמינות הדיווח. כבר הרבה זמן לא נתקלתי באמצעי תקשורת אשר מיוזמתו מעכב פרסום כלשהו עד שתתברר מידת אמינותו. אם רצונך בכך, זכותך להאמין בדיווחים לפיהם המרצח מת מפגיעת כדורים של שוטרת מג"ב שלאחריהם הוא קם לתחייה כתוצאה מיידוי אבן של גיבור ישראל אלמוני והחל לנסוע עד אשר נורה שוב ע"י חייל בחופשה שהצליח לשלוף נשק של שוטר אחר ולקלוע במחבל שנאבק עם שוטרים או אזרחים אחרים, כאשר את המלאכה סיים שוטר מג"ב אחר שתקע עוד 2 כדורים בגופו של הרספוטין הערבי הזה. זכותך להאמין בכך ולבסס את ה"תחקיר" שלך על כך. זכותי לחשוד שהמדובר בצרור ידיעות שנאסף ע"י כתבים בשיטת "הוא אמר, היא אמרה" ולא להכנס לניתוחים מסוג זה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הדברים צולמו בזמן אמת, וכך שודרו בטלויזיה, אני מניח שאתה לא מאמין בקונספרציה כל כך עמוקה, ברמת פיברוק הצילומים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי אלא לחזור על דברי אנטילופה. *הטרקטור נראה נוסע בסרט.* את העובדה הזאת לא יישנו דברי הלעג שלך לפיהם כאילו מישהו אמר שמת קם לתחייה ושאני האמנתי בכך. בדבריך האחרונים האלה הצטרפת לעדת מרגזיי באייל, וחבל. עד כה הצלחתי לנהל אתך דו שיח פחות או יותר הגיוני, למרות חילוקי הדעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי שום כוונה להרגיז או ללעוג למישהו או למשהו. אני מצטער גם על כך שנגררתי לתיאור פרטי הארוע. כפי שאמרתי יש לי חשדנות עמוקה בנוגע לרמת האמינות של התקשורת הישראלית ואני מניח בבסיס טיעוני את השערתי שהידע שלי (לדעתי של כולנו) לגבי מה שהתרחש שם הוא חלקי ולא אמין. לכן איני בא לטעון נגד מעשה שעשה מישהו, שכאמור כלל איני יודע אם אכן נעשה. אני איני יכול להשלים ללא מחאה עם אורח חיים שבו וידוא הריגה וחיסול שבויים הפך לנורמה ובו אזרחים לוקחים את אי החוק לידיים גם כאשר אנשי החוק נמצאים במקום. אני איני רוצה להחריש כאשר ישראל משוייכת לדרשת בר מצווה של מי שרק אתמול הרג אדם. היה רק חסר שאותו אברך חמוש היה מודה לאבא ואמא שהביאוהו עד הלום ומוסר ד''ש עם שיר לחברים בישיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצהרה: אם הייתי במצב דומה, ואם לא הייתי קופא מפחד או מת מהתקף לב, לא הייתי לוקח שום סיכונים בקשר לאותו מחבל (האם הבליטה הקטנה שם היא חגורת נפץ קטנה או שהוא רק חולם על שבעים הבתולות?) כדי להפיס את דעתם של ההומניסטים, אלא עושה כל מה שביכולתי כדי להקטין את הסיכון, אפילו אם זה סיכון מדומה. אם המחבל היה נראה מת אבל היה לי כדור במחסנית, הייתי מכוון היטב אל בין שתי עיניו ויורה (ומן הסתם מפספס והורג את השוטר ממול, אבל זה כבר שייך לאופרה אחרת). מחיר השגיאה האפשרית בהחלט נסבל אם אני בוחר בדרך הפעולה הזאת, ובלתי נסבל לחלוטין אם אני בוחר באלטרנטיבה השניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע שתשמור כמה כדורים במחסנית גם לרוצח של גב' פלינר, לשודדי הקשישים, לאנסים נבחרים ולנהגי ג'יפים בחוף הים. בעצם כדאי אולי להקצות חלק מסיוע החוץ כך שכולנו נוכל להצטייד כיאות ולעשות סוף סוף סדר במערב הפרוע שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתא מחמיץ, ככל הנראה בכוונה, את לוז העניין: אני לא קורא ללינץ' בפושעים מטעמי נקמה ו/או אפקטיביות הרתעתית, אלא מפעיל את השכל הישר שאומר לי שראוי להקטין ככל האפשר את הסיכון המיידי לחיי חפים מפשע, ביחוד כאשר אחד מאותם חפים מפשע הוא אני1. מצד שני אין לי שום התנגדות שאתה תנקוט במדיניות אחרת, כל עוד אתה מסכן את עצמך ולא אותי. תפאדל. __________ 1- עד שלא הוכח אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני רוצה להגרר שוב לויכוח על מה היה צריך לעשות שם או בכלל מה קרה שם. כאמור איני יודע (יותר נכון איני מאמין). לי מפריעים תשואות הקהל ושירי הגיבורים הנקשרים למישהו שירה בבן אדם גוסס. נראה שעל כל אחד המוכן להסתער מול מחבלים יש מאה המתנדבים לוודא הריגה. מפריע לי נאום הבר מצווה של חתן השמחה המודה לאלו שנתנו לו את ההשראה למעשי גבורתו. בעיני הריגתו של אדם, כל אדם, כולל רוצח מסוכן היא חטא. החטא הזה הוא לפעמים פשע לפעמים צדק ולפעמים הכרח לא יגונה. בכל מקרה, אין כאן מקום לנאומי תודה. לכל היותר אפשר להסביר את הכרחיות המעשה. חיסול בני אדם, גם מסוכנים, אינה מצווה שצריך לרדוף אחריה. זוהי הרגשתי ומי שרוצה לחזור לימי ''הרג שאול באלפיו ודוד ברבבותיו'' יבושם לו. הייתי מעיר גם כי אי הבאתם לדין של רוצחי החייל נתן-זאדה בשפרעם לדין חמורה בעיני עוד יותר מן הברבריות וצמאון הדם של הציבור הישראלי. מי שאחראי לכך אחראי גם למעשי האלימות והפשע הבאים שיעשו אותם נוקמי-דם, וגם לאוירת הההפקר ואי האמון ברשויות החוק המביאה לחרדה הציבורית ולהרגשת האי-הבטחון שהיא המקור לאוירת הלינץ' ברחוב ולכך שהציבור מריע למי שהפריע לשוטרים במילוי תפקידם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני, כמוך, מאמין שמה שעשה אותו חייל בחופשה היה המעשה הנכון. אם היה מדובר במפגע שיורה ללא הבחנה הדברים אמנם היו נראים אחרת. במקרה הזה הוא דרס אנשים והטרקטור היה כלי הנשק שלו. אני באמת לא חושב שהייתה ברירה אחרת וודאי למדי שהוא היה ממש להרוג לולא נעצר והומת. לשיקולים מוסריים יש מקום במקרים כמו אלו של המחבל בקו 300 או של המחבל נתן זאדה אבל לא כאן. איני מאמין באמרה "הקם להורגך השכם להורגו", לא במובן המניעתי שלה, קרי חיסולים, אבל כאשר אדם מפצע פיגוע והדרך היחידה, או לפחות אחת מהדרכים היחידות לעצור את ההרג, היא להרוג אותו אז אני לא רואה בזה בעיה ואני גם לא מוצא אלטרנטיבה טובה יותר. למחרת אותו יום בו אירע הפיגוע בירושלים בכותרות העיתונים הצהובים (מעריב וידיעות וכן חלק מהיומונים החינמיים) נכתבה המילה גיבור. אפי איתם שיבח את החייל שירה והטור שכתב היה מלא בגאווה על כך שאותו בחור למד בישיבת הסדר. בית גידולו של החייל העסיק את התקשורת כמעט כמו שישיבת מרכז הרב העסיקה אותה בזמנו, בפיגעו שבו נהרגו שמונה תלמידים, כספינת הדגל של הציונות הדתית. הציבור הזה, וזה משהו שמכעיס אותי ודוחה בעיני, משתמש באירועים מסוג זה לצרכים פוליטיים. אני תוהה אם חייל אחר, שלא התחנך באותה צורה, שאינו משוייך לאותו ציבור דתי לאומי ימני, היה פועל באותו אופן ובאותה יעילות. המילה יעילות כאן אינה מביעה תמיכה, היא המקבילה של פיגוע איכותי לצורך הענין. אני לא בא לפרגן לחייל. אני לא חושב שהוא גיבור. הוא עשה כנראה מה שהוא היה צריך לעשות בסיטואציה נתונה. ההערצה וקריאות העידוד של הציבור והתקשורת אינן מוצאות חן בעיני. אירועים מסוג זה למעשה משטחים את המציאות והופכים אותה למופע בינארי של מצד אחד התגוננות ישראלית ומצד שני של תוקפנות פלסטינית נטולת רציונל. איני תומך באלימות משום סוג אבל ברור לי שהמציאות של הסכסוך אינה חד משמעית ואינה פשוטה כל כך, בעיקר בירושלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי משהו, אבל מחקתי, כי לא רציתי שוב למצוא את עצמי מנסה למצוא נימוקים למשהו שהוא מובן מאליו, ובעצם, חוזר על דברים שאמרתי, כפי שקרה לי כאן לא אחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד על פיברוק צילומים: כמה טילים ירתה אירן, שלושה, ארבעה, אף אחד? וארול מוריס כותב בני"ט על סטאלין שהולך ונעשה בודד, כשמתמונה לתמונה נעלם חבר עד שלבסוף, בציור שנעשה עפ"י התמונה האחרונה סטאלין ניצב לבדו. מכאן, כותב מוריס, שהשאלה המעינינת איננה כמה טילים ירתה אירן אלא איך אנחנו יכולים לדעת מה משמעות הירי, איום, בלוף או אולי מלחמה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו בפוקר (ע''ע תורת המשחקים), מתחיל בבלוף עם שלושה קלפים טובים, נסחף עם הקופה ובסוף הופכים את השולחן ושורפים ת'מועדון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעון שלך על אמינות הדיווח לעומת מיידיותו לא ממש מחזיק מים במקרה הזה, שכן אנחנו לא מדברים על עובדות ודיווחים ''מיידיים'' - הפיגוע ארע לפני שבוע וחצי, וכל התחקירים בעניינו הסתיימו זה מכבר. שיטת ''הוא אמר, היא אמרה'', כלשונך, אולי מתקיימת בשעות ובימים הראשונים שלאחר אירוע כזה, אבל לא בשלב כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשו לי להגן על שוקי שמאל (דב, בלשונך להרגיז): לא הקלטתי את הצילומים והשווויתי את לוח זמני הדריסות. משהו שם לא מצא חן בעיני ולצערי אין לי האפשרות לנתח את האירוע בשנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתב הגנה מבריק, שהחוסר היחידי בו היא הטענה כי מדובר בנושא מורכב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנושא אינו מורכב. אני פשוט די חשדן לאור נסיוני גם בהודעות רשמיות וגם בכל האמור בדם. מה שבטוח שאם אלו שהיו על השופל היו מעיפים אותו מההגה, היינו יודעים היום מה היו מניעיו. נזכרתי בגיבור מדימונה שחיסל את המחבל. אם אינני טועה המחבל כבר לא היה מסוכן כשהו הרג אותו- אבל אולי אני טועה. אני זוכר שהיתה לנו התקלות עם מחבלים, כשהייתי בסדיר והיה מירדף. בסופו של דבר המחבלים חוסלו ושכבו מתים וכל אחד מהפמליה של המגד ברוך (לא אזכיר את שם המישפחה המפורסם)שהופיעו בשטח, היה חייב להכניס להם כדור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שלא את כל הפרטים אפשר לדעת ממה ששודר בטלויזיה, אבל להסיק מהקטע המצולם שהטרקטור נראה נוסע לקראת סוף האירוע קל מאד, ולא צריך להיות גאון גדול. זה כמובן בהנחה שעל הקטע המצולם הקצר הזה לא נעשתה עבודת עריכה של גזירה והדבקה, אבל בפרוש זה לא נראה ככה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |