בתשובה לדב אנשלוביץ, 13/07/08 22:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין לי שום כוונה להרגיז או ללעוג למישהו או למשהו. אני מצטער גם על כך שנגררתי לתיאור פרטי הארוע. כפי שאמרתי יש לי חשדנות עמוקה בנוגע לרמת האמינות של התקשורת הישראלית ואני מניח בבסיס טיעוני את השערתי שהידע שלי (לדעתי של כולנו) לגבי מה שהתרחש שם הוא חלקי ולא אמין. לכן איני בא לטעון נגד מעשה שעשה מישהו, שכאמור כלל איני יודע אם אכן נעשה. אני איני יכול להשלים ללא מחאה עם אורח חיים שבו וידוא הריגה וחיסול שבויים הפך לנורמה ובו אזרחים לוקחים את אי החוק לידיים גם כאשר אנשי החוק נמצאים במקום. אני איני רוצה להחריש כאשר ישראל משוייכת לדרשת בר מצווה של מי שרק אתמול הרג אדם. היה רק חסר שאותו אברך חמוש היה מודה לאבא ואמא שהביאוהו עד הלום ומוסר ד''ש עם שיר לחברים בישיבה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הצהרה: אם הייתי במצב דומה, ואם לא הייתי קופא מפחד או מת מהתקף לב, לא הייתי לוקח שום סיכונים בקשר לאותו מחבל (האם הבליטה הקטנה שם היא חגורת נפץ קטנה או שהוא רק חולם על שבעים הבתולות?) כדי להפיס את דעתם של ההומניסטים, אלא עושה כל מה שביכולתי כדי להקטין את הסיכון, אפילו אם זה סיכון מדומה. אם המחבל היה נראה מת אבל היה לי כדור במחסנית, הייתי מכוון היטב אל בין שתי עיניו ויורה (ומן הסתם מפספס והורג את השוטר ממול, אבל זה כבר שייך לאופרה אחרת). מחיר השגיאה האפשרית בהחלט נסבל אם אני בוחר בדרך הפעולה הזאת, ובלתי נסבל לחלוטין אם אני בוחר באלטרנטיבה השניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע שתשמור כמה כדורים במחסנית גם לרוצח של גב' פלינר, לשודדי הקשישים, לאנסים נבחרים ולנהגי ג'יפים בחוף הים. בעצם כדאי אולי להקצות חלק מסיוע החוץ כך שכולנו נוכל להצטייד כיאות ולעשות סוף סוף סדר במערב הפרוע שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתא מחמיץ, ככל הנראה בכוונה, את לוז העניין: אני לא קורא ללינץ' בפושעים מטעמי נקמה ו/או אפקטיביות הרתעתית, אלא מפעיל את השכל הישר שאומר לי שראוי להקטין ככל האפשר את הסיכון המיידי לחיי חפים מפשע, ביחוד כאשר אחד מאותם חפים מפשע הוא אני1. מצד שני אין לי שום התנגדות שאתה תנקוט במדיניות אחרת, כל עוד אתה מסכן את עצמך ולא אותי. תפאדל. __________ 1- עד שלא הוכח אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני רוצה להגרר שוב לויכוח על מה היה צריך לעשות שם או בכלל מה קרה שם. כאמור איני יודע (יותר נכון איני מאמין). לי מפריעים תשואות הקהל ושירי הגיבורים הנקשרים למישהו שירה בבן אדם גוסס. נראה שעל כל אחד המוכן להסתער מול מחבלים יש מאה המתנדבים לוודא הריגה. מפריע לי נאום הבר מצווה של חתן השמחה המודה לאלו שנתנו לו את ההשראה למעשי גבורתו. בעיני הריגתו של אדם, כל אדם, כולל רוצח מסוכן היא חטא. החטא הזה הוא לפעמים פשע לפעמים צדק ולפעמים הכרח לא יגונה. בכל מקרה, אין כאן מקום לנאומי תודה. לכל היותר אפשר להסביר את הכרחיות המעשה. חיסול בני אדם, גם מסוכנים, אינה מצווה שצריך לרדוף אחריה. זוהי הרגשתי ומי שרוצה לחזור לימי ''הרג שאול באלפיו ודוד ברבבותיו'' יבושם לו. הייתי מעיר גם כי אי הבאתם לדין של רוצחי החייל נתן-זאדה בשפרעם לדין חמורה בעיני עוד יותר מן הברבריות וצמאון הדם של הציבור הישראלי. מי שאחראי לכך אחראי גם למעשי האלימות והפשע הבאים שיעשו אותם נוקמי-דם, וגם לאוירת הההפקר ואי האמון ברשויות החוק המביאה לחרדה הציבורית ולהרגשת האי-הבטחון שהיא המקור לאוירת הלינץ' ברחוב ולכך שהציבור מריע למי שהפריע לשוטרים במילוי תפקידם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני, כמוך, מאמין שמה שעשה אותו חייל בחופשה היה המעשה הנכון. אם היה מדובר במפגע שיורה ללא הבחנה הדברים אמנם היו נראים אחרת. במקרה הזה הוא דרס אנשים והטרקטור היה כלי הנשק שלו. אני באמת לא חושב שהייתה ברירה אחרת וודאי למדי שהוא היה ממש להרוג לולא נעצר והומת. לשיקולים מוסריים יש מקום במקרים כמו אלו של המחבל בקו 300 או של המחבל נתן זאדה אבל לא כאן. איני מאמין באמרה "הקם להורגך השכם להורגו", לא במובן המניעתי שלה, קרי חיסולים, אבל כאשר אדם מפצע פיגוע והדרך היחידה, או לפחות אחת מהדרכים היחידות לעצור את ההרג, היא להרוג אותו אז אני לא רואה בזה בעיה ואני גם לא מוצא אלטרנטיבה טובה יותר. למחרת אותו יום בו אירע הפיגוע בירושלים בכותרות העיתונים הצהובים (מעריב וידיעות וכן חלק מהיומונים החינמיים) נכתבה המילה גיבור. אפי איתם שיבח את החייל שירה והטור שכתב היה מלא בגאווה על כך שאותו בחור למד בישיבת הסדר. בית גידולו של החייל העסיק את התקשורת כמעט כמו שישיבת מרכז הרב העסיקה אותה בזמנו, בפיגעו שבו נהרגו שמונה תלמידים, כספינת הדגל של הציונות הדתית. הציבור הזה, וזה משהו שמכעיס אותי ודוחה בעיני, משתמש באירועים מסוג זה לצרכים פוליטיים. אני תוהה אם חייל אחר, שלא התחנך באותה צורה, שאינו משוייך לאותו ציבור דתי לאומי ימני, היה פועל באותו אופן ובאותה יעילות. המילה יעילות כאן אינה מביעה תמיכה, היא המקבילה של פיגוע איכותי לצורך הענין. אני לא בא לפרגן לחייל. אני לא חושב שהוא גיבור. הוא עשה כנראה מה שהוא היה צריך לעשות בסיטואציה נתונה. ההערצה וקריאות העידוד של הציבור והתקשורת אינן מוצאות חן בעיני. אירועים מסוג זה למעשה משטחים את המציאות והופכים אותה למופע בינארי של מצד אחד התגוננות ישראלית ומצד שני של תוקפנות פלסטינית נטולת רציונל. איני תומך באלימות משום סוג אבל ברור לי שהמציאות של הסכסוך אינה חד משמעית ואינה פשוטה כל כך, בעיקר בירושלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי משהו, אבל מחקתי, כי לא רציתי שוב למצוא את עצמי מנסה למצוא נימוקים למשהו שהוא מובן מאליו, ובעצם, חוזר על דברים שאמרתי, כפי שקרה לי כאן לא אחת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |