 |
ראשית, לענין המחיר ששילם חיזבאללה - כמו החמאס, הארגון הזה לא נורא מוטרד מתשלום של מחיר דמים כבד כל עוד הוא משיג את מה שהוא רוצה. לחמאס נהרגו הרבה יותר לוחמים והרבה יותר אזרחים, אבל הוא הצליח להפוך לשליט יחיד ברצועה ולכוח שישראל (בינתיים לפחות) אינה מעזה להכנס לעימות חזיתי איתו. נסראללה שילם מחיר כבד, אבל הוא היום הכוח החזק בלבנון, חזק צבאית ופוליטית משהיה לפני המלחמה. הוא מילא את הבטחתו להחזיר את כל האסירים הלבנונים; אולמרט לא מילא את הבטחתו להחזיר את הישראלים. ביום החטיפה הוא הסביר למנהיגינו שהם טירונים ועדיף להם לחשוב פעמיים לפני שיסתבכו איתו; הם היו נחושים להוכיח שהוא טועה. התוצאה - אנחנו הידחנו בעקבות המלחמה את שר הבטחון וכמעט כל צמרת הצבא, ובקרוב נדיח סוף סוף את ראש הממשלה. הפרשנים שלנו אוהבים לטעון שנסראללה יחשוב פעמיים לפני שינסה לחזור על פעולה כזו - אבל הם שוכחים לציין שאם הוא יעשה את זה ישראל תחשוב מאה פעם לפני שתעז לחזור על תגובה כזו (היא כבר עושה את זה בעצם בעזה).
ובכל זה עוד לא הזכרתי את פערי הכוחות בין הצדדים. למה הדבר דומה? לפרחח רחוב בן שמונה שחוטף מגבר בן שלושים את תעודת הזהות שלו. הלה מתחיל להרביץ לו; לאחר כמה דקות של התכתשות הילד נשאר על עומדו, אמנם חבול ופצוע, ובידו התעודה - בעוד המבוגר צולע לו הביתה כשהוא ממלמל קללות. לאחר זמן חוזר המבוגר למקום, ומשלם בדיוק את מה שרצה ממנו הפרחח מלכתחילה כדי לקבל את התעודה בחזרה (ורק אז הוא מגלה שהיא נקרעה והוא צריך בכל מקרה ללכת למשרד הפנים כדי להחליף אותה). מי היית אומרת שניצח כאן?
לגבי האינטרס להחזיק את שבויינו בחיים, דווקא לא נראה לי שהעסקה הזו השפיעה עליו באופן משמעותי. שילמנו מחיר בעד גופות - אבל המחיר הזה היה לפי תג מחיר של גופות, לא של אדם חי. טוב הכלב החי מן האריה המת, כתב קהלת; ראי מה שילמנו ב-2004 תמורת שלוש גופות וסוחר סמים חי אחד לעומת מה ששילמנו כאן, ותראי שהכלב החי טננבוים עדיין טוב לחיזבאללה בהרבה מהאריות המתים. גם בחמאס מבינים את זה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש