 |
תתנדב לכמה שבועות במחלקת יולדות באחד מבתי החולים בדרום הארץ ותפגוש את עמך ישראל, אנשים שאינם נמנים על השכבה ההשכלתית סוציו-אקונומית המוכרת לך (?), ותשמע את הזוגות שבהם הגבר אלים. אם תתנדב לעוד קצת - גם תראה משהו מהאקשן. לא תראה סצינות של אלימות מזעזעת עם ידיים ורגליים שבורות, מהסוג שמגיע לכותרות בעיתונים, אבל תראה פה ושם בעל ואשתו שילדה הבוקר מתווכחים על איך יקראו לרך הנולד, דברים מסוג זה. ובתוך הויכוח הוא מניף קצת את היד קרוב אל הפנים שלה ואז היא משתתקת. בבית זה נגמר בשתי סטירות, במחלקה מול כל הקהל - כמובן שלא, אבל אתה יכול לראות את זה מתקרב.
לא מדובר בשוליים, מדובר בשכבות שהן המרכיבות את הארץ הזאת וכל יושבי-בה. טייחים, רצפים, אינסטלטורים, ספריות, עובדות נקיון, מובטלים משני המינים - כל אלה שכותבי המאמרים נזהרים תמיד שלא לומר בפה מלא שאצלם זה קורה הרבה יותר, שזו תרבות, שזו מסורת, שזה עולם מושגים. במאמרים הרי זה בדרך כלל - "המחקרים מראים שהתופעה חוצה נתוני השכלה, מוצא עדתי והכנסה".
ומה שהכי יפה זה שלשניהם - לאותם בעל ואשתו היולדת - זה נראה חלק לגמרי טבעי ומובן מהחיים. אם היית אומר להם שהבעל הוא טיפוס אלים, הוא היה מתרגז והיא היתה נעלבת - מה פתאום? אלימות? אצלנו? אלימות זה אצל אחרים! לא אצלנו! מה זה בסך הכל סטירה או שתיים פעם ביומיים-שלושה? זה אלימות זה? תראה את השכנים שלנו, איך שהוא מפוצץ'תה במכות - *זהההה* אלימות! אבל אצלנו? מה פתאום? נו, אז לפעמים הוא קצת דוחף עד שהראש נדפק בקיר, אז מזה לעשות סיפור גדול? זה בכלל היה בטעות, הוא לא התכוון, וחוץ מזה כולם יודעים שככה זה גבר, גבר זה גבר, הוא צריך להוציא על מישהו ת'עצבים או שהוא לא גבר. זה נקרא אלימות? נו באמההההההת!
ואחר כך אתה אומר - "מנסיוני האישי עם זוגות רבים במהלך השנים - כנראה כמה מאות - לא נודע לי מעולם (וגם בדיעבד, לאחר גירושים או פרידה) על בעל מכה/מתעלל פיזית". ולא זו בלבד, אלא שגם שאלת קולגות לעבודה וגם הם אמרו שאין חיה כזאת. כמה נחמד.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש