בתשובה לדורפל, 01/10/08 13:51
491992
הספרות לא מסבירה במובן המדעי (נניח, של גזירת אירוע מחוקים כלליים פלוס תנאי התחלה). מאחר שהיא לא מנסה להיות מדע, קשה לטעון נגדה שהיא לא עומדת בקריטריונים מדעיים וש"יכלה להסביר גם את המצב ההפוך, בדיוק באותה מידה של הצלחה".

הספרות מאפשרת לנו - בין השאר - להתבונן במחשבות וברגשות של אנשים אחרים, שהם לא אנחנו, לראות איך העולם נתפס בעיניהם, איך הם מפרשים אירועים "מבפנים" - וכך להרחיב את ההיכרות וההבנה שלנו של מצבים אנושיים ומחשבות אפשריות.

"הבנתנו של מקור הדחפים" - אני לא בטוח מדוע אנחנו צריכים להבין את *מקור* הדחפים. זאת שוב גישה מדעית, שאומרת שהסבר דבר פירושו העמדת הדבר על סיבותיו. כשאנחנו מדברים על עולם הרוח או הרגש, אני לא יודע אם הגישה הזאת באמת תורמת להבנתנו, או שהיא מהווה אשלייה של הבנה.
492233
אבל אמרתי - ספרות מאפשרת לנו לחשוב, *באופן שלא הוכח שאיננו מוטעה*, שאנחנו מבינים את האחר. להזדהות עם מישהו באופן מלא, ולהיות משוכנע שאתה מבין אותו, אתה יכול גם כשהאמת היא שאתה לא מבין אותו בכלל.
492243
אני לא מבין בכלל את הערעור שלך. ספרות אינה מדע, והיא לא מציעה לך חוקים שאפשר להחיל על מקרים באופן נכון או מוטעה. ספרות מרחיבה את מרחב ההבנה שלך לקשת הרגשות והתגובות האנושיים (ולו רק בגלל שאת הספרים כתבו אנשים אחרים). אין כללים פורמאליים שקובעים כיצד להחיל את ההבנה הזאת על מקרים וכאן אתה צריך להשתמש בכישוריך כאדם.
אתה יכול לטעות, אבל אפילו יותר מזה: אתה יכול לשנות את המציאות באמצעות ההבנה שלך, כי רגשות ותגובות אנושיות נוצרים במסגרת חברתית, כשכל אחד מנסה להבין את זולתו ואת עצמו. זה מעגל של הבנה ופרשנות ולא התאמת חוקים לעובדות ניצפות.
492458
מערער על אמירתך "הרוח, היא המנצחת בגדול. הספרות, האמנות, המוזיקה - הן כלים להבין ולעבד פנטזיות" מתגובה 491969

ראשית, בכיוון הזה, לכל היותר אפשר להגיד שהספרות היא כלי *להעברת* ידע על הרוח האנושית. ידע שנרכש באופנים אחרים.

שנית, בכיוון אחר, אפשר להגיד שאפשר להביט בספרות - כמו שאפשר להביט בתחומי יצירה אנושיים אחרים - וללמוד מהם על בני אדם באופן כללי. אבל זה לא שהספרות היא הכלי ללמידה. הספרות היא מושא החקירה הישיר (כשאנשים הם מושא החקירה העקיף, אך הראשי).

"ספרות מרחיבה את מרחב ההבנה שלך" - לנטיעה של שגיאה גסה במקום שבעבר הייתה בורות-מודעת לא הייתה קורא "הרחבת ההבנה" (או שיפור). קיימים מספיק קוראים-נלהבים שהביאו לדרגת אומנות את המגושמות החברתית, בכדי לפתח חשדות חזקים בתזה הזאת, שמספרות לומדים על בני אדם. הייתי חולק איתך כמה אנקדוטות אישיות, אבל הן מתקופת הילדות, אז אני לא בטוח ברלוונטיות שלהן.

להסיק באופן לא פורמלי אפשר מכל דבר לכל דבר. יש שתי דרכים בלבד לשפוט תהליכי הסקת מסקנות - נביעה לוגית, ומבחן התוצאה. אתה אומר שהדרך הראשונה לא רלוונטית, ואני אומר שמהדרך השניה עוד לא למדנו שספרות היא כלי להבנת הרוח האנושית.

אני לא מבין למה זה רלוונטי לדיון שאני יכול לשנות את המציאות באמצעות ההבנה או אי-ההבנה שלי.
492470
נראה לי שאתה חושב על הומניסטיקה כעל משהו מקביל למדע: יש לנו גוף ידע, שאנחנו יכולים ללמוד אותו ("למידה" בגרסה זאת היא, כנראה, "העברה" של הידע לתוך המוח). אותו ידע אמור להתאים לעולם החיצוני, ולכן אנחנו יכולים לבדוק את ההתאמה הזאת בכל מיני דרכים ולהשתמש בה כדי לשפר את חיינו (דהיינו, יישומים פרקטיים, "טכנולוגיה", למשל כדי להימנע ממגושמות חברתית).
אני לא בטוח שזאת תמונה נכונה של המדע, אבל אני משוכנע שזאת לא תמונה נכונה של מקצועות הומניסטיים.

אני חושב שביסוד ה"הבנה" ההומניסטית לא עומדת "העברה" של חומר נתון, אלא – אם להשתמש במטאפורה שחוקה – מפגש עם טקסט. המפגש הזה לא מפיק תוצאות ידועות מראש – אפילו כשמדובר על אותו טקסט ואותו אדם בזמנים שונים. מאחר שהטקסט לא משתנה, אני מניח שאנחנו נמצאים בתהליך של שינוי מתמיד, וה"הבנה" שלנו היא תוצר של מוכנות נפשית ובגרות, הבעיות שמעסיקות אותנו באותו זמן וכדומה. לכן, המפגש לא "נוטע שגיאה גסה". הוא לא נוטע כלום. הוא מרחיב עוד קצת את גבולות התודעה שלנו ביחס לשאלה "מה זאת אומרת שיש אנשים שונים מאיתנו". מה זה אומר שיש אנשים שמרגישים כל מיני דברים שאף פעם לא הרגשנו. מה זה אומר שיש אנשים שחשבו דברים אחרים על העולם. מה זה אומר לחשוב בצורה אחרת מזאת שהתרגלנו לה.

מבחן התוצאה? לא נראה לי רלוונטי כי אנחנו מדברים על מפגש ולא על העברה. אנחנו מדברים על מציאות שנוצרת במפגש ולא על מידת ההתאמה למציאות חיצונית (אגב, מציאות שבכלל אי אפשר למדוד).
אז האם יש הוכחה מדעית להבנה הומניסטית? התשובה, כמובן, היא לא.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים