בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 10/10/08 23:51
''יצירות אישיות, א-פוליטיות'' 492823
אם הסרט היה מציג את האתוס הציוני באופן כלשהו, ונותן לו משמעות חיובית, אז היה משהו בדבריך.
''יצירות אישיות, א-פוליטיות'' 492833
אבהיר: אני לא חושב ש"פרו האתוס הציוני" הוא מסר שקוסאשווילי מעביר במפורש בסרט, ואולי זה בכלל לא מעניין אותו; מה שאני אומר הוא שזה מסר שמשתמע, נובע, מתוך המסר שהוא כן מעביר במפורש (יחסית) בסרט.
''יצירות אישיות, א-פוליטיות'' 492839
קיימת גישה שנוהגת להצמיד את המילה ''פוליטי'' לכל דבר שמתאר השקפת עולם מנוגדת לבעל הגישה. הדברים מגיעים לאבסורד כשמישהו מציג את השקפת עולמו כלאומית ושל זה שהוא מתנגד לא, כבעלת מניעים פוליטיים.
''יצירות אישיות, א-פוליטיות'' 492845
מאחר שהבהרת, גם אני אבהיר.

גם מסר "משתמע" צריך להגיע מהקשר מובנה.

לדוגמא: סרטי ה"רגישות החדשה" של שנות ה70 נוצרו בהתייחס לסרטים הלאומיים שקדמו להם (1) ולסרטים מסחריים בני תקופתם. כך שהעובדה שהפרוטגוניסטים אינם ממשים את האתוס הציוני, אכן יכולה להיקרא כאלמנט הסותר את הקיים בסרטים הישראליים המוקדמים. ואווירת הנכאים שאופפת אותם היא אווירה המנוגדת לאווירה האופטימית לכאורה בסרטים הלאומיים והמסחריים.
לפי שיטתך, העובדה שמופיעות דמויות שאינן ממשות את האתוס הציוני בתוך אווירת נכאים למעשה מאשררת את האתוס הציוני. האמת, (אנטי)תזה מעניינת.

את הסרטים של קוסאשווילי צריך אבל להבין בהקשר אחר. מדובר בתקופה שבה האתוס הציוני וההתרסה נגדו דהו כבר. הזירה הפרטית קיבלה לגיטימציה כזירת התרחשות מרכזית בחייו של האינבידואל. ההשתייכות לעדות/קבוצות ספציפיות על החיובי והשלילי שבדבר הפך שמשהו שקודם כל רואים אותו, ושנית, עוסקים בו (2). וקוסשווילי שייך לגל הזה.

(1) מותר לי לקרוא להם סרטי תעמולה, בלי שישתמע מדברי שאני שוללת אותם?
(2) ברוב הסרטים בשנות השבעים והשמונים הזהות המופרדת היתה: "מזרחי", ""אשכנזי"", "גוי", "ערבי". אם היתה לדמות תווית זהות יותר ספציפית, כמו סלמוניקו היווני, לא היו לה מאפיינים שבאופן מחודד והיסטורי התייחסו למעשה לזהות העדתית המסויימת שלו.
''יצירות אישיות, א-פוליטיות'' 492864
מסכים.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים