בתשובה לשוקי שמאל, 05/11/08 11:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לקבוע ש"בחירתה של פיילין היתה כשל חמור ... משום שהבחירה עצמה הראתה חוסר הבנה בולט של מקיין של עיקרי מערכת הבחירות." זוהי, במקרה הטוב, חוכמה שלאחר מעשה. צריך לזכור שכשמקין נבחר למועמד המפלגה הרפובליקנית, הוא לא נחשב ל"רפובליקני אמיתי", והוא נחשד בנטיות ליברליות ר"ל. למועמד מהסוג האמור היה סכוי (תיאורטי...) לזכות בקולות הצפים, הרבה יותר ממועמד מסוגו של בוש. אלא שהדמוי "השמאלני" יצר חשש במחנהו של מקין, שמא הוא יזכה בתמיכת המרכז והקולות הצפים, אבל יאבד בדרך את קולות הרפובליקאים המסורתיים - הימין השמרני. כדי לחפות על האגף הזה מונתה שרה פיילין. האם היה כאן over shoot? ייתכן. אבל יכול להיות שבשום מקרה לא היה סכוי לאף מועמד רפובליקאי (אלא, אולי, אם קוראים לו אברהם לינקולן), ללא קשר למועמד לסגנו, כי "זוהי הכלכלה, טמבל". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חוכמה לאחר מעשה? פוייה! הצץ ב: תגובה 489129 תגובה 489167 ושים לב לתאריך. אמרתי לכם או לא! לגבי "זוהי הכלכלה, טמבל" אנו מסכימים. אני חושב שגם עניין עיראק תרם את שלו. הצדקת ההתערבות בעיראק ע"י קשרי עיראק לאל-קאעידה, פיתוח נשק לא קונבנציונלי וקיומה של אופוזיציה עיראקית "דמוקרטית", היה אולי בלתי נמנע בנסיבות זמנו, אבל בדיעבד, כשכל אלו התבררו ככוזבים, נוצרה לממשל בוש תדמית של חוסר אמינות והטעייה מדעת, אשר הזיקה מאד לעמדתו ביחס לקשרים ה"אינטימיים מדי" בינו לבין תשלובת הנשק והנפט בארה"ב. גם הטפטוף הדליל אך מתמיד של אבידות בעיראק ביחד עם העויינות הלאטנטית של המשטר העיראקי הנוכחי (שעליו מגינים האבידות הנ"ל) פעלו בבחינת "מים שחקו אבן". כאשר זוכרים את הנטייה האינהרנטית לבדלנות במדיניות החוץ של המחנה הרפובליקני שמרני, אפשר להבין את האפקט השלילי שהיה לכל העניינים הללו שכשלעצמם הם משניים. כך אפשר גם להסביר לאן נעלמו המצביעים של ה"רוב המוסרי". לסיום, אי אפשר גם לבטל לחלוטין את הקשר שבין הצורה השקולה והנבונה שבה ניהל אובמה את מסע הבחירות שלו לבין הצלחתו. הניהול החכם של המסע התבטא בין היתר בהימנעות מלהגרר לתגובות ארכניות ודיון ממושך בכל מיני כשלים שנמצאו במחנהו. באופן זה גם ארועים בקמפיין שלו, שלא היו לטובתו מלכתחילה (הכומר המשתלח בכנסייה שלו, ההתבטאות הלא-פטריוטית של אשתו "בפעם הראשונה אני גאה בארה"ב ...") שיחקו לטובתו, הטיפול המהיר והממוזער בארועים הללו, איפשר לו לשמור את הקיצונים השחורים במחנהו בעוד הקו המרכזי שלו מדבר אל האמצע. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |