 |
בקלות: כל שאר החוקרים. יובל (שאיננו מומחה לנושא) וזנד (שודאי וודאי איננו מומחה לנושא) לא היו עושים כל-כך הרבה רעש אילולא דעותיהם היו מנוגדות לקונצנזוס המחקרי. כמובן שנוח מאוד ליובל וזנד להתעלם מכך שאפילו ציוני מובהק כב"ז דינור לא טען שהיה אקט אחד של הגליה אלא תהליך מתמשך, שסופו אחד - כשם שגם גלות בבל לא הייתה אקט אחד אלא שלושה לפחות, ומן הסתם יותר. למעשה, כיוון שאת התלמוד הירושלמי סיימו בארץ ישראל במאה הרביעית, הידע על קיום לא מעט יהודים בארץ אחרי החורבן לא היה סוד אף פעם, ולא היה נתון במחלוקת. אלא, כמובן, שפה יש פער גדול בין דינור לביניהם - כי דינור מאשים, בפועל, את הערבים, ומציב את תמונת . זנד ויובל למעשה בנו להם איש קש, התעלמו מהתוצאה לצורך המצאה משלהם (ההתבוללות עם 'אבותיהם של הפלסטינים', תוך התעלמות הן מכך ש*גם על זה* אין ממש מקורות היסטוריים אלא רק הנחות, ועוד יותר מכך מגידול האוכלוסיה בימי מוחמד עלי וצפונה, שאומר שאבותיהם של רוב הפלסטינים דהיום בכלל לא היו בסביבה בימי חורבן בית שני). והם תמונת המראה של דינור בעניין: כמו שהוא יצא מנקודת הנחה ציונית ומצא את הפרטים הנוחים לו, גם הם יוצאים מנקודת הנחה לא ציונית ומוצאים את הפרטים הנוחים להם. גם אצלם, אף בן אדם מהוגן לא יטען ש*לפני* שזנד כתב את הספר הוא היה ציוני גדול ומאמין בתיאוריה ה'קלאסית' של הגלות כפי שהציג אותה. כנ"ל לגבי יובל, שאמנם לא נחשב קודם לכן כמומחה לאותה תקופה אבל בהחלט נחשב למי שעיסוקו בניפוץ מיתוסים, מעלילות הדם ועד השפעת היהדות על הנצרות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש