בתשובה להתש''חניק האלמוני, 12/05/09 0:57
שתי תשובות ושאלה 510503
הגבול המוסרי, לדעתי, הוא מאד גמיש, ותלוי ברמת התודעה שיש לבעל החיים, ולרמת האמפתיה שאני מרגיש כלפיו וכלפי הסבל שלו. מבחינת איך שהחוק צריך להראות, אנלאיודע... בגלל זה אני שואל שאלות ונותן לאחרים לענות.
שתי תשובות ושאלה 510511
רמת התודעה - רלבנטי, אני מסכים. רמת האמפתיה שיש לך - לא רלבנטי לדעתי.

אז לגבי רמת התודעה: זה אמנם רלבנטי, אבל דורש הבהרה. אם מסתפקים בלהגיד "מקור הזכויות הוא תודעה" זה נראה לי לא פחות שרירותי מלהגיד "מקור הזכויות הוא עיניים כחולות". בעיני אין להסתפק בזה ויש להסביר למה התודעה מקנה זכויות ובאיזה אופן.

כפי שאני רואה את הדברים, זכויות צצות כשאדם שואל את עצמו איזו מערכת יחסים לכונן עם האובייקטים שמסביבו. כל עוד לאובייקט אין תודעה ברמה כזו שמאפשרת לו לייחס זכויות לאדם בחזרה, הוא פרימיטיבי מכדי שתהיה לאדם סיבה לכונן אתו מערכת יחסים אחרת מאשר לעשות בו ככל העולה על רוחו. זה מפסיק להיות נכון כשמדובר באובייקט שיש לו תודעה מפותחת מספיק, אז נפתח הפתח לאמנה בנוסח "אני אכבד את הזכויות שלך בתמורה לכך שתכבד את הזכויות שלי". לפרות חד משמעית אין תודעה ברמת כזו שמאפשרת להן לייחס זכויות לאדם בחזרה, ולכן לדעתי אין שום סיבה להעניק להן זכויות - זה פשוט לא מועיל, ולא יכול להועיל, לאיש.

אגב, מהתיאור הזה של הדברים משתמע שלדעתי הכרה בזכויות הזולת היא דבר וולונטרי או מותנה. זה נכון ברמה מסוימת, אבל לא כל כך משנה - מי ששותף לאמנה החברתית שלי פשוט שותף לה, והיתר לא משאירים לי ברירה אלא להסתפק בברירת המחדל ולכונן אתם מערכת יחסים כמו עם אובייקטים אחרים, כלומר לעשות בהם ככל העולה על רוחי. בכלל זה אני עשוי לבחור "לשלול מהם זכויות" כדי למנוע מהם לפגוע בי, למשל.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים