בתשובה להתש''חניק האלמוני, 18/05/09 7:57
זאת בדיחה עצובה על חשבוננו 511066
אני חושב שעניתי להשגותיך והסברתי את עמדתי. ההסברים שלי נראים לי טובים, אבל מי יודע? אולי אני פשוט תקוע על רעיון אחד.

ואני חייב להוסיף שאני מכיר את כל הפיליטונים והסיפורים על השירות הציבורי. אולי זה היה נכון בעבר, אבל אני מוצא את המגעים שלי עם אנשי השירות הציבורי מספקים לא פחות מהמגעים שלי עם המגזר הפרטי. בין אם מדובר על בזק (לפני ההפרטה), משרד הפנים או מנהלת האוניברסיטה, השירות ניתן באופן יעיל, אדיב ומהיר. אולי תרצה להעלות את ההשערה שזה החיוך שלי שעושה את זה, השערה שאני לא בטוח שאמצא את תעצומות הנפש להתנגד לה, אבל עדיין - לאור כל מה שאמרת השירות שאני מקבל מפתיע מאוד.
שני סיפורים על השירות הציבורי: 511080
1. לפני כחצי שנה זומנתי לחד יומי בשעה 9:00 בבוקר באיזה חור בפתח תקווה. בשעה 9:00 (אחרי שעתיים של נסיעה) התייצבתי יחד עם עוד כ40 אזרחים בחור. ב-‏11:00 הגיע כבודו קצין הקישור. ב-‏12:00 הוא סיים לשתות את הקפה ולצעוק עלינו (מישהו העז להזכיר לו שאנחנו משלמים את המשכורת שלו, ושאנחנו קצת יותר מבוגרים ממנו) והתחיל לרשום מי הגיע. ב-‏13:00 הוא הועיל בטובו להסביר לנו למה הוא הזמין אותנו. ב-‏16:00 התחלנו לעשות את מה שהיינו צריכים לעשות. ב-‏16:25 סיימנו לעשות את מה שהיינו צריכים לעשות. ב-‏19:00 התחילו לדבר על מתי ישחררו אותנו. ב-‏21:00 קיבלנו את האישור החד יומי. ב-‏22:20 הגעתי הביתה אחרי יום עבודה של 25 דקות. אדיבות ויעילות.

2. לפני כשנה הביטוח הלאומי החליט שאני חייב לו כסף. אחרי דין ודברים קיבלתי רשימה של טפסים להעביר לביטוח הלאומי, והעברתי את כל הטפסים. לפני שבועיים (שנה אחרי ששלחתי את הטפסים) קיבלתי מכתב נוסף מהביטוח הלאומי, מתברר שהטפסים אותם שלחתי (ואותם הם ביקשו) לא מספיקים, ואני צריך לשלוח עוד טפסים. בניגוד למצופה, המכתב לא הכיל את המילים "סליחה", "תודה" או "בבקשה". לעומת זאת, המכתב כן הכיל איומים לא מוסווים. למען האמת, דון קורליאונה היה מרגיש לא נעים לפני שהיה חותם על מכתב כזה, וחברה פרטית שהיתה שולחת לי מכתב כזה היתה שוכחת ממני (ומי כל מי שאני מכיר) כלקוח. אדיבות ויעילות.
שני סיפורים על השירות הציבורי: 511090
מילואים.
האם הפכתם שולחן?
האם דיברתם על 15 הדקות שמחכים למפקד?
האם לקחתם פרטים אישיים מכל בעל דרגה בסביבה?
האם הוגשו תלונות?
ביטוח לאומי.
האם השבת במכתב משלך + ארבעים עותקים?
שני סיפורים על השירות הציבורי: 511106
אני עדיין מתלבט מה לעשות בקשר לביטוח הלאומי. מי הם ארבעים המכותבים האידיאלים?
שני סיפורים על השירות הציבורי: 511107
על זה אבא שלי היה שואל "למה עושים נייר טואלט תלת שכבתי?"
שני סיפורים על השירות הציבורי: 511104
אז אני מניח שזה בכל זאת החיוך שלי.
שני סיפורים על השירות הציבורי: 511113
הצבא זו מערכת מאד סינגולרית, אם מאפיינים דוחים וייחודיים לה, שבכל מקרה לעולם לא תופרט. זו לא דוגמא טובה.

ניסית פעם לבטל את חיבור האינטרנט שלך, מהחברה הפרטית בשוק המשוכלל שמספקת לך את השירות? או לקבל זיכוי מוצדק מחברת התקשורת הסללורית שלך?

אלה היו חוויות הרבה (הרבה!) פחות נעימות ויותר קשות, מכל הפעמים בהם נעזרתי בשירותי משרד הפנים, הביטוח הלאומי והערייה לאחרונה (והיו לא מעט פעמים כאלה, באופן מפתיע - בהם קיבלתי שירות אדיב ויעיל).

יצויין לגנאי משרד הרישוי. אבל אפילו שם היה מוצלח יותר, מהדוגמאות שפירטתי בהתחלה.
שני סיפורים על השירות הציבורי: 511114
למה לא דוגמא טובה? כל השירותים שהמדינה נותנת הם שירותים שלא אמורים להיות מופרטים, ובכל זאת, אפשר היה לצפות לקצת יותר אדיבות ושירות קצת יותר טוב.

התנתקתי כבר מהרבה חברות אינטרנט, בכולן השירות היה אדיב ויעיל באופן מפתיע.

חברות הסלולר (לפחות פלאפון) הן באמת דוגמא של חוצפה וחוסר יעילות. אבל:
1. יש ארבע חברות כאלה, כולן זכיניות של הממשלה (שגם מתערבת בהחלטות העסקיות שלהן) -> אין תחרות -> שירות מחורבן.
2. אני עם פלאפון לא אחתום על עסקה נוספת (הלוואי שהייתי יכול לוותר בכזאת קלות על השירותים של הדון הלאומי).

ועם כבר מדברים על מזרד התחבורה, http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3713546,00.h...
שני סיפורים על השירות הציבורי: 511116
התנקת מהרבה חברות אינטרנט ללא בעיה? וואו. מרשים מאד.

בשתי הפעמים בהן עשיתי זאת בשנים האחרונות (שתי חברות שונות, כמובן), הדבר היה כרוך בעשרות(!) שיחות טלפון, פקסים התכתבויות ובסוף עצבים ואיומים - וזאת מבלי שהייתי מחוייב (אפילו לטענתן) לשום תוכנית. מדבריי חברים ומכך שהאיטנרנט מלא בסיפורים כאלה, אני משער שהחוויה שאני מתאר מאד שכיחה. אשריך.

הצבא, מלבד העובדה שהוא גוף ממשלתי המבוסס על ותק וקביעות, הוא גם בהגדרתו גוף היררכי, נוקשה ואלים - ועל כן יוצא דופן. אבל הנקודה המהותית ביותר בגללה ההשוואה לא רלוונטית, היא שכמילואימניק, מערכת היחסים בינכם היא בערך ההפך הגמור מ-"נותן שירות ולקוח". אתה חייל. לא לקוח. הוא לא נותן לך שירות, אתה (מחוייב) לתת לו שירות.
שני סיפורים על השירות הציבורי: 511117
על מה דיברת איתם בעשרות שיחות?!
שיחה אחת:
איש שירות: "שלום, מדבר שלומי... במה אוכל לעזור לך?"
לקוח: "שלום, אני לקוח מספר 12341234 ומעוניין להתנתק מהשירות שלכם."
איש שירות: "שלום אדוני, אני מצטער לשמוע. האם אפשר לדעת מה הסיבה?"
לקוח: "אני הולך לקבל אינטרנט על חשבון העבודה"\\ "אני נוסע לשלוש שנים בחו"ל"\\ "אני הולך להתחתן, וארוסתי יש כבר חשבון טוב יותר"\\ "קיבלתי הצעה טובה יותר משלכם"\\ "השירות שלכם מחורבן"
איש שירות: "האם תהיה מעוניין לשקול את עמדתך מחדש במידה וניתן לך הצעה טובה יותר?"
לקוח: "לא תודה, החלטתי"
איש שירות: "טוב, הבנתי, אבטל לך את החיוב, ונשמח אם תחזור אלינו בהקדם"
לקוח: "יום טוב"
איש שירות: "ביי".

קצין הקישור הוא לא המפקד שלי, הוא קצין שתפקידו לקשר ביני, האזרח, לבין הצבא. אני, האזרח-חייל-המילואים, הוא הלקוח שלו, המעסיק שלו, ומי שמשלם לו את המשכורת.
שני סיפורים על השירות הציבורי: 511118
השיחה שתיארת מאד משעשעת. כתבת אותה בעצמך? כל מי שמכיר את המציאות היה נזקק להרבה דמיון כדי לכתוב אחת כזו. כל הכבוד.

מערכת היחסים בינך לבין קצין הקישור היא ללא ספק *לא* מערכת יחסים של מעסיק-מועסק או שירות-לקוח. המעסיק שלו, בסופו של דבר, היא הממשלה (ואתה לא שר הביטחון, או הבוס שלו), ואין לו לקוחות, כי הוא לא איש-שירות.
שני סיפורים על השירות הציבורי: 511136
הבוס של קצין הקישור הוא הרמטכ"ל, הבוס של הרמטכ"ל הוא שר הביטחון, הבוס של שר הביטחון היא הכנסת, והבוס של הכנסת הוא אני. קוראים לזה "ריבונות העם" וזה חלק מהותי בכל דמוקרטיה ראויה. למרות שקצין הקישור שלי, אתה והרמטכ"ל‏1 לא מכירים בזה. אני בהחלט הבוס שלו.

וקצין הקישור הוא כן איש שירות.

שני סיפורים על השירות הציבורי: 511143
אם כבר, הבוס של שר הביטחון הוא הממשלה. על כל פנים, אתה לא הבוס של הכנסת ולא של הממשלה (אם אתה לא מעמין לי, אתה מוזמן לנסות ללכת לפטר חבר כנסת, או סתם לומר לו מה לעשות - ולראות מה יקרה, אם בכלל תצליח לקבוע איתו פגישה). העם הוא ה-''ריבון'' (שזה לא כמו ''בוס'' בכלל) ואתה בסה''כ חלק די קטן ממנו. בערך כמו שהעובדה שאיזה שבריר פרומיל של גוגל נמצא בפורטפוליו שלי, לא הופכת אותי לבוס של אריק שמידט.

קצין הקישור הוא חייל, שחייב דין וחשבון רק למפקד שלו - לא לך כשאתה במילואים. שים לב שהמכתב שאתה מקבל, הוא ''צו'' ולא ''הזמנה''.
שני סיפורים על השירות הציבורי: 511148
אני חושב שהבנתי. הסיבה לפער הגדול בין המפגש שלי תגובה 511080 עם השירות הציבורי למפגש שלך תגובה 511113 עם השירות הציבורי הוא כנראה לא בעצם ההתרחשות, לשנינו התייחסו כמו אל כלבים, אלא בצפיה. כשאני נפגש עם פקיד בשירות הציבורי, אני מצפה לקבל שירות, אני מתייחס לפקיד כאל נותן שירות, ואני מצפה שהוא יתייחס אלי כאל לקוח, וכאל מי שמשלם לו את המשכורת. כשאתה נפגש עם פקיד של השירות הציבורי, אתה מצפה שהוא יתייחס אליך כמו אל "חלק קטן", "פרומיל", בעצם כמו אל ג'וק, וכשהוא מתייחס אליך כמו אל כלב... רק ההעלאה בדרגה מג'וק לכלב גורמת לך להסתנוור...

עכשיו, כל מה שנשאר לקוראים זה לשאול את עצמם, באיזה סוג מדינה הם היו מעדיפים לחיות, מדינה שהעם משרת את פקידיו או מדינה שהפקידים משרתים את העם. יש בהיסטוריה דוגמאות לשני הסוגים, ולא צריך זכוכית מגדלת בשביל לראות איזה מתפקד יותר טוב, ולאן מדרדרים האשכנזים והממקודמים את מדינת ישראל.
שני סיפורים על השירות הציבורי: 511151
חצי נכון. כשאני מגיע לצבא כמילואימניק, הציפיות שלי (מאד) שונות מכשאני מגיע לקבל שירות מגוף כלשהו (ציבורי או פרטי). אני *חייל*, לא *לקוח*. אולי זה רק אני.

אבל זה רק חצי נכון, כי הצבא הוא פשוט לא דוגמא שקשורה לנושא. מגופים ציבוריים אחרים (משרדי ממשלה והערייה, למשל) אני בהחלט מצפה לקבל שירות אדיב ויעיל - ולרוב אני גם מקבל שירות לא רע בכלל. הוא בפרט לא רע ביחס ליחס לו אני זוכה מגופים פרטיים שאמורים לתת לי שירות.

יש לי כמובן דוגמאות לשירות רע שקיבלתי מגופים ציבוריים (משרד הרישוי ואיזו קונסוליה אחת בחו"ל, הן דוגמאות אקטואליות), אבל יש לי גם דוגמאות לשירות רע (יותר!) שלמיטב ניסיוני ניתן באופן רוחבי וגורף בענפים שלמים בשוק הפרטי (טלפוניה סלולרית, טלוויזיה דיגיטלית, ספרי אינטרנט). בסה"כ, הניסיון האישי שלי בהחלט לא מצביע על עדיפות מובהקת לאחד הצדדים.

ולסיום: וואו, כמה דמוגגיה בגרוש יש בהודעה הקצרה שלך. כל העניין עם "הפרומיל" נכתב, להזכירך, רק בהתייחס לטענה המוזרה שלך לפיה בשל האזרחות שלך, "אתה הבוס של שר הביטחון" (ולכן, כמובן, גם של כל קציני הקישור בצבא). זו תהיה ההודעה האחרונה שאני כותב בנושא, ומכאן והלאה - הדברים אכן ישארו לשיקול דעתם של הקוראים. לילה טוב.
A more likely story 511121
A more likely story 511134
ההבדל בין הסיפורים לא כל כך גדול.

1. משום מה הוא בחר שלא להגיד את האמת, ואפילו לא למצוא שקר סביר.

2. חצי פוסט הוא התלבט אם לתת או לא לתת את מספר הטלפון הנייד שלו. מה הבעיה, הרי ברור שאף אחד לא יתקשר אליו.

3. משום מה הוא לא ביטל את ההרשאה לכרטיס האשראי, וחיכה לראות אם יחייבו אותו.

4. מה שכן, שיחה אחת, וזהו.
A more likely story 513844
איך הצלחת למצוא את הבלוג הזה?
A more likely story 513865
A magician never reveals his secrets.
A more likely story 513885
OK, I reluctantly admit I know the guy.
A more likely story 513882
מקרה דומה: http://reshet.ynet.co.il/5527.aspx
שני סיפורים על השירות הציבורי: 511170
סליחה שאני קטנוני, אבל שווקי האינטרנט והטלפוניה הסלולרית אינם חופשיים. בשניהם ספקי השירות צריכים רישיון מטעם המדינה, ובשני מספר הרישיונות שהמדינה מחלקת אפילו מוגבל באופן מוצהר.
שני סיפורים על השירות הציבורי: 511264
ובמדינה החפשית שלך ספקי שרותים לא ידרשו לרשיון מטעם המדינה. גם לא נהגי מוניות, ודאי שלא מסיעי טרמפיסטים בחינם. קל וחומר שלא אנשים המסיעים את עצמם בלבד.

אלוהים ישמור! איכשהו אני מעדיף לחיות במדינה קצת פחות חפשית, כזאת שלפעמים נדרשת הסכמתה (או הסמכתה) לביצוע דברים מסוימים. אני מעדיף שבמדינה הסוציאליסטית שלי אותם רשיונות יחולקו ע"ס קריטריונים ידועים ורלוונטיים, אבל כן, גם אם תשלל זכותו הטבעית של מישהו לנהוג ברכב, זה עדיף על פני האלטרנטיבה.
שני סיפורים על השירות הציבורי: 511313
גם היום אנשים יכולים לצאת לרחוב מתי שהם רוצים, ללבוש חולצה בכל צבע שמתחשק להם, לשוחח עם איזה חברים שבא להם בטלפון והכי גרוע - להחזיק באיזה דעות פוליטיות בוחרים! אלוהים ישמור!!!
שני סיפורים על השירות הציבורי: 511330
נו? אז מכאן שמדינת ישראל כיום היא מדינה חפשית, ובלצ"ג.
שני סיפורים על השירות הציבורי: 511273
ושני אלה משתמשים ואף מזהמים בקרינה את השמים/אוויר של הכלל ובקווים פיזיים בדרכי הציבור, הפעילות שלהם גורמת לנזק לכלל, כמובן שהם גם מביאים תועלת, למשתמשים בלבד, שיש לציין שבעקיפין מביאים תועלת לכלל מבלי שיבקש או ירצה.
סיבוך שכזה רק וועדה ציבורית יכולה לשקול ולהעריך, ואז להקצות מספרים קטנוניים לאנטנות, תדרים, גודל חברות שיבטיח את פעולתן לפרק זמן סביר, ובמספרים נמוכים כדי לא להסתבך בבעיות בריאות בעוד ארבעים שנה.
זאת בדיחה עצובה על חשבוננו 511168
את ההסברים שלך אפשר לכלול תחת הכותרת "אני מרוצה מהתוצאות בשטח".

אני לא מרגיש מסופק, משלוש סיבות:

א. אתה לא מציע קריטריון אבסולוטי שינחה אותנו איך לשפוט את התוצאות בשטח, וקריטריון השאוותי לא ייתכן מפני שאיננו יודעים מה התוצאות בשטח של המדינה החופשית. אע"פ שהמדינה החופשית קיימת כרגע רק כתאוריה, אתה מתעקש להעביר את ההתמודדות בינה ובין המדינה הסוציאליסטית לזירת התוצאות בשטח. אבל בזירה הזאת התמודדות אינה אפשרית, משום שאין תוצאות בשטח של המדינה החופשית. אין ברירה אפוא אלא לערוך את ההתמודדות ברמת התאוריה, אך אתה מתעקש שלא לעשות זאת, מה שנראה לי לא מוצדק.

ב. אתה לא מסביר מה לא נכון בטענה, שגם שם אופציונלי וגם אני העלינו (הוא ביתר כישרון), שבמדינה הסוציאליסטית הפוליטיקאים נוהגים באופן כללי לדפוק את הציבור הרחב, מאחר שיש להם תמריץ לעשות זאת. כדי להתמודד עם הטענה הזאת אתה רק מספר שאתה באופן אישי מרוצה מהשירות שאתה מקבל מפקידי ממשלה, מה שנראה לי לא רציני.

ג. אתה מתעלם משורה ארוכה של דוגמאות לתוצאות בשטח שאדם נורמלי לא יכול לחוש איתן בנוח, כמו למשל הדוגמה של אנשים שמתים מכיוון שהתרופות למחלותיהן לא נכללות בסל התרופות. ההתעלמות הזאת אמנם נוחה לך, אבל לא ברורה לי.
זאת בדיחה עצובה על חשבוננו 511171
ג. בסעיף הזה חבויה ההנחה שבמדינה חופשית לחלוטין, כל התרופות יהיו זמינות לכל האנשים. בדרום אפריקה ואוגנדה התרופות לאיידס זמינות לכל האנשים; כמה מהם קונים אותן?
זאת בדיחה עצובה על חשבוננו 511189
לא חבויה בו שום הנחה: שוק חופשי או לא, תמיד יהיו מי שימותו כי המשאבים מוגבלים ואי אפשר לספק לכולם טיפול רפואי אופטימלי.

אולי בסעיף הזה הייתי צריך לומר דברים מפורשים יותר: קל מאוד לראות תוצאות חיוביות (אם המדינה לוקחת כסף מאבי ומשקיעה אותו בקניית תרופה שבלעדיה בני ימות, קל לראות שבזכות המדינה בני לא מת); קשה יותר לראות תוצאות שליליות (שהכסף שלקחו מאבי הוא בדיוק הכסף שחסר לו כדי לקנות תרופה שהוא זקוק לה, ולכן בגלל המדינה הוא מת).

לנוכח זה, יש מקום לבחינה מחדש של התחושה המשותפת לרובנו שהתוצאות בשטח לא רעות.
זאת בדיחה עצובה על חשבוננו 511175
א. אני לא מאמין בקיום קריטריונים אבסולוטיים. אני שותף לכמיהה לקריטריונים כאלה, ואני מנסה ללמד את עצמי להיפטר ממנה. מצטער, הפסילה של חשיבה אוטופיסטית היא עבורי עניין עקרוני ולא טכניקת דיון.

ב. העובדה שאני מרוצה מהשירות שאני מקבל היום היא סוג של הפרכה לטענה שפוליטיקאים ואנשי השירות הציבורי נוהגים לדפוק את הציבור הרחב. ובכל מקרה, אותה טענה שהעליתם תקפה גם למדינה השו''חסטית. אם הפוליטיקאים תמיד דואגים לאינטרסים שלהם ושל מקורביהם, אז הממשל השו''חיסטי הוא לא יציב מטבעו ובהזדמנות הראשונה (איום בטחוני, כלכלי, פרויקט מפתה) הוא יקרוס לטובת מערכת אנושית רגילה.

ג. הפתרון לכך שיש אנשים שמתים מכיוון שהתרופות למחלותיהן לא נכללות בסל הבריאות היא לבטל את סל הבריאות. סלח לי. אני לא מצליח להתייחס לטענה הזאת ברצינות.
זאת בדיחה עצובה על חשבוננו 511206
א. תראה, אתה בא ואומר שהתוצאות בשטח הן טובות. אז אני שואל את עצמי אם אתה מתכוון שהן טובות יחסית למדינה החופשית או אבסולוטית. מכיוון שאינך יודע מה התוצאות בשטח של המדינה החופשית, אני מסיק שאינך מתכוון שהן טובות יחסית למדינה החופשית, ומכאן שאתה מתכוון שהן כאלה אבסולוטית. לזה התכוונתי כשאמרתי שאינך מספק קריטריון אבסולוטי - אינך אומר שהציפיות שלך ממדינה הן כאלה וכאלה ושאתה נוכח שהמדינה הסוציאליסטית במקרה עומדת בהן (ולמען האמת קשה לי להאמין שקריטריון כזה ייתכן, ולו משום שמושג הרווחה הוא גמיש ותלוי במציאות הטכנולוגית). להפך, אפילו יש חשד שאתה גוזר את הציפיות שלך ממה שאתה רואה סביבך, ואז אין שום משמעות לטענה שלך שהן טובות.

ב. העובדה שאתה מרוצה מהשירות שאתה מקבל אינה מפריכה את הטענה העקרונית. יכולים להיות לה הסברים שונים (כמו למשל שהרעינות הסוציאליסטיים יקרים לך מבחינה רגשית ולכן פועלת אצל הטיה בעניין), ובכל מקרה היא לא רלבנטית לטענה העקרונית וודאי שלא מפריכה אותה.

מה שכן, אתה צודק שפוליטיקאי תמיד צפוי לנצל את הכוח שניתן לו כדי לקדם את האינטרסים הפרטיים שלו, וכן הוא צפוי לנסות ולצבור עוד כוח. לכן חשוב שמדינה חופשית לא תאפשר לו להתערב במשק, ואת זה אפשר להשיג באמצעות חוקה מתאימה.

ג. סל הבריאות כאן הוא רק משל - כל מה שהמדינה הסוציאליסטית עושה נמשל במשל הזה: כל מה שהיא עושה מסתכם בהעברת משאבים מיד ליד, והמשאבים האלה חסרים למי שהם נלקחו מהם‏1.

***

תרשה לי להעיר משהו כללי: אתה כל הזמן מעלה טענות סובייקטיביות (כמו: "אני מרוצה מהשירות וזה מפריך את הטענה שלך"). בשביל שיהיה מצע משותף לדיון צריך לצקת בטענות תוכן אובייקטיבי. לכאורה זה דרוש רק בשביל שתהיה הבנה הדדית, אבל בעצם זה דרוש גם מסיבה עמוקה יותר: אם אינך מסוגל לצקת תוכן אובייקטיבי לטענות שלך, למה לך להמשיך ולהחזיק בהן? האם אינך שואף להחזיק בתפישת עולם פוליטית שתואמת גם את המציאות ולא רק את רגשותיך?

1 אתה מן הסתם מדמיין לעצמך שהמשאבים נלקחים משרי אריסון ולא נראה לך נורא שהם ייחסרו לה, אבל בפועל הטענה העקרונית מסעיף ב מעלה ספקות אם תמונת העולם הזאת שלך, שבה המשאבים נלקחים משרי אריסון, מסתדרת עם המציאות, וגם לא ברור איך היא מתיישבת עם התוצאות בשטח החביבות עליך כל כך - ככלות הכול שרי אריסון עשירה מאוד.
זאת בדיחה עצובה על חשבוננו 511212
שוב שרי אריסון? צ'מע חביבי, כדאי לך לטפל בזה עכשיו, ללא דיחוי, ולא לחסוך על אנשי מקצוע מעולים - בשלב מאוחר יותר זה גורם מיגרנות, צרבת, יתר לחץ דם ויש טוענים שגם אנגינה פקטוריס.
זאת בדיחה עצובה על חשבוננו 511232
א. למה אתה צריך לחשוד? אני אומר את זה במפורש: אני גוזר את הציפיות שלי ממה שאני רואה מסביבי ומההיסטוריה הידועה. אני חושב שיש שתי דרכים לנסות להתקדם בשינוי חברתי. דרך אחת היא להציב מודל אידיאלי ולשנות את החברה בהתאם לו. אני מתנגד לדרך הזאת מטעמים שונים: התיאוריה לא יכולה לקחת בחשבון את מורכבות המציאות; סוג החשיבה הזה הוביל לאסונות חברתיים ופוליטיים במאה שעברה; הוא מחייב תיאוריה מהותנית על טבע האדם ואני חושב שטבע האדם הוא חברתי; הסיכון שנלקח כאן בשינוי כולל הוא גדול מדי ואנחנו משחקים בחיי בני אדם.
דרך שנייה להתקדם בשינוי חברתי היא לא לעבוד עם מודל כללי של "איך החברה האידיאלית צריכה להיות" אלא לקחת את המצב הנתון ולפתור בעיות פרטיקולריות, כל פעם בעיה אחרת. הבעיות עולות מתוך החיים בחברה ולא מתוך הפער בין המצב הנתון למודל. למשל, אם חלקים בשירות הציבורי לא מתפקדים כהלכה, בוא נחשוב איך לשפר אותם. אם יש חוקים שמגבילים מדי את החירות, בוא נחשוב אם אפשר לבטל אותם בלי לגרום נזק. ההתקדמות כאן היא ביחס לעבר, ביחס לבעיות שנתקלנו בהן ולא ביחס למודל אוטופי.

ב. העובדה שאני מרוצה מהשירות שאני מקבל במגזר הציבורי מתיישבת עם הטענה שלי שגם אם אנשים פועלים בהתאם לאינטרסים שלהם, דרכי התגמול המוסדיות שונות מאלו של השוק החופשי. ועל כן השירות הציבורי לא נדון להיות גרוע ולא יעיל מטבעו. ואף יותר מזה: אני יכול לטעון, וטוען, שגם בשוק הפרטי לדרכי הפעולה המוסדיות יש יותר השפעה מאשר למניע הרווח.

אני מסכים לטענת שיכול להיות שרק נדמה לי שאני מקבל שירות טוב מעובדי ציבור, והכל הטייה אישית שלי. אני רוצה להוסיף שיכול להיות שאני גם חי בחלום ובעצם אני פרפר שמרחף לו שאנן וחסר דאגות מעל שדות ירוקים לפני המהפכה התעשייתית. אבל אז זה קצת טפשי לקיים דיון איתי. אלא אם כן אתה רוצה להצטרף אלי במעופי.

וחוקה לא מחזיקה מול טבע האדם. אפילו חוקת ארה"ב מפורשת שוב ושוב, ורק לאחרונה אנחנו מגלים כמה הנשיא הקודם לא שם עליה. חוקה דרקונית בהרבה פשוט תיזרק לפח האשפה של ההיסטוריה יום אחרי שתיכתב.

ג. לרוב האנשים חסרים משאבים כבר היום, גם אם נוסיף להם את המסים שהמדינה לקחה מהם. אתה בטח מדמיין את שרי אריסון וכו'.

איך לדעתך אני יכול לצקת תוכן אובייקטיבי לטענות שלי? אני אשמח להבין.
יעיל, אדיב ומהיר 512886
יעיל, אדיב ומהיר 512901
ממתי לומדים דברים מסיפורים של סייד קשוע? הוא הרי לא יהודי ולכן אי־אפשר להאמין למה שהוא מספר.

יעיל, אדיב ומהיר 513173
יעיל, אדיב ומהיר 513174
"[ה]מוקד הטלפוני (המופעל ע"י חברה פרטית המאופיינת במידע לא עדכני ונציגי שירות שנחתו הרגע מהטיול במזרח).

...

כן, גם שירותי הדואר של הביטוח הלאומי מופעלים ע"י חברה פרטית, הפועלת ברוח ערכיו של המוקד הטלפוני."

הכל בגלל ההפרטה :-)

נקודה נוספת שעליה חשבתי כשקראתי את הכתבה: הכותבת כלל לא מרגישה מודעות לסוגיות של פרטיות.
יעיל, אדיב ומהיר 513176
למה אתה מתכוון בפרטיות?
יעיל, אדיב ומהיר 513195
כמה פקידים באילו גופים (הביטוח הלאומי אינו בדיוק משרד ממשלתי) צריכים לדעת מתי עבדת ואיפה וכמה כסף הרווחת?
יעיל, אדיב ומהיר 513217
דווקא ביטוח לאומי שייך למשרד הרווחה, ופקידיו הם עובדי מדינה. לא?
יעיל, אדיב ומהיר 513180
לא ברור לי למה היא מצפה שביטוח לאומי ולשכת התעסוקה יהיו בהכרח סמוכים זה לזה. העובדה ש*היא* נזקקקת לשירות שניהם באותו הקשר, לא אומר ש*כולם* נזקקים לכך. בפעם האחרונה שנזקקתי לשירותי הביטו"ל, ערכתי את כל הבירורים בטלפון, אמרו לי שאפשר להדפיס את הטפסים שמופיעים באינטרנט, ולשים אותם בתיבה (ככה שאני לא צריכה להגיע דווקא בשעות הפעילות של המקום). זהו.
יעיל, אדיב ומהיר 513183
רוב מי שנזקק לשירותי לשכת התעסוקה נזקק גם לשירותי הביטוח הלאומי. מגוחך לשלוח את כולם מאחד לשני רק בשביל להעביר טפסים (גם בעולם שלפני המצאת הטלגרף אפשר היה לחשוב על למקם סניף של ביטוח לאומי ליד לשכת התעסוקה, או לחלופין, להעביר את כל הטפסים ביחד בעזרת שליח. ועל אחת כמה וכמה שבעולמנו כבר הומצא הטלגרף, ואפילו אמצעי תקשורת מהירים יותר, ואפשר לחתום אותם ולהצפין אותן, ככה שכל עניין העברת טפסי הנייר הופך לפרוצדורה מיותרת בעליל, ובטח לא פרוצדורה שצריכה לחייב את הנישום ללכת ממשרד למשרד, בטח לא כשהמשרדים לא קרובים זה לזה).

כנראה שלך וליהותן יש חיוך מיוחד, לא כל האזרחים מקבלים שירות כזה.
יעיל, אדיב ומהיר 513189
אני יכול להעיד על סיטואציה בה שני המנהלים של מ. הכנסה וב. לאומי, הוצאו ממשרדיהם שבאותה הקומה, באותו הבנין, כדי לפתור את בעית התקשורת הבין-משרדית.
היה זה חיוכו הצעקני במיוחד של אחד, אליהו.
יעיל, אדיב ומהיר 513190
טוב, אם ככה כנראה זה באמת החיוך שלי, שיש בו משהו מיוחד. בפעם האחרונה הוא עזר לי לקבל הנחה של עשרים אגורות(!) על זר בצל ירוק.

ולגופו של עניין - למיטב ידיעתי, ללשכת תעסוקה צריך להגיע פעם בשבוע/פעם בחודש לפי הגיל. לביטוח לאומי צריך להגיע פעם אחת בשביל להגיש את הטפסים לתביעת דמי אבטלה. כאמור - עניין חד פעמי ולפחות בירושלים - כזה שניתן לעשות בזמנך החופשי. למה הגברת מלשכת התעסוקה צריכה לראות את טפסי המשכורת האחרונים שלי או את הסיבה בגללה הפסקתי לעבוד? מה זה עניינה בכלל כמה הרווחתי קודם? למה שדווקא לשכת התעסוקה תהיה צמוד לביטוח לאומי ולא, נאמר, סניף מס הכנסה? כן, אם אפשר היה לבנות מלכתחילה את כל המשרדים הממשלתיים (שמשרתים ישירות את הציבור) במקום אחד זה היה עדיף. לא זה המצב.
יעיל, אדיב ומהיר 513200
רוב האנשים קונים חלב פעם בשבוע וחיטה פעם בחודשיים. אפשר היה להקים את החנות החלב בצד אחד של העיר, וחנות החיטה בצד השני. השוק הפרטי, שמונע על ידי רצון הצרכנים, מעדיף להקים מכולות וסופרים בהם מוכרים גם חלב וגם חיטה. המצב הוא לא גזירה משמיים, אלא עדות על אופיו של השירות הציבורי, והיחס שהוא נותן לצרכים של הלקוחות שלו.
יעיל, אדיב ומהיר 513204
(הלקוח של השירות הציבורי היא המדינה, לא האזרחים).
יעיל, אדיב ומהיר 513209
(המדינה היא של האזרחים, לא?)
יעיל, אדיב ומהיר 513212
זה ניסוח קצת בעייתי לדעתי, אבל אני יכול לחיות איתו. העניין הוא שההשוואה לשוק הפרטי מחמיצה את המאפיין החשוב של השירות הציבורי שקובע שלרוב מקבלי השירותים אינם הלקוחות. המצב הזה מציב אתגר ניהולי או מערכתי מסוג שונה מהאתגרים האלה במגזר הפרטי. וההבדל הבסיסי הזה נשאר גם במצב ששירותים ציבוריים ניתנים באמצעות חברות חיצוניות או עמותות כל זמן שמזמינת השירות היא המדינה.
יעיל, אדיב ומהיר 513214
באיזה מובן מקבלי השירות אינם הלקוחות?
יעיל, אדיב ומהיר 513215
הלקוח היא המדינה - כלל האזרחים כהגדרתך, או נציגי המדינה. מקבלי השירות בדוגמא שהועלתה כאן הם המובטלים.
יעיל, אדיב ומהיר 513218
והמובטלים הם חלק מהאזרחים. (כשיש ניגוד אינטרסים בין כלל האזרחים לבין חלקם הייתי מקבל את ההסתייגות שלך, אבל במקרה הנוכחי, האינטרס של המובטלים זהה לחלוטין לאינטרס של כל האזרחים, ולא רק בתור מובטלים פוטנציאלים, אלא גם בתור משלמי מיסים שצריכים לממן את הבזבוז החלמאי הזה).
יעיל, אדיב ומהיר 513220
לא אמרתי שזה לא בזבוז או שלא כדאי לתקן אותו. הערה עקרונית על ההשוואה שנעשתה, זה הכל.
יעיל, אדיב ומהיר 513234
לשם השוואה: במשרד הפטנטים האמריקאי החליטו ליצור מצב כלכלי יותר: מגישי הפטנטים יממנו בבקשותיהם את בדיקת הפטנטים.

התוצאה: לחץ על בודקי פטנטים לבדוק ולאשר כמה שיותר פטנטים. הצטברות של המון פטנטים לא אמינים.
יעיל, אדיב ומהיר 513223
כאמור, אני לא חושבת שהעברת טפסים לביטו"ל וחתימה בלשכה נעשים באותה הפעם. את מגיעה ללשכת האבטלה, מובטלת תמימה וחסרת נסיון, מקבלת שם הוראות בנוגע לטפסים שאת צריכה למלא ("את יכולה להדפיס אותם מאתר הביטוח הלאומי, אבל יש גם כאן אם את צריכה"), הולכת הביתה, מחפשת את כל המסמכים שלך שאת צריכה לצרף לטפסים ורק אז הולכת לביטוח הלאומי. היות וכבר הגעת הביתה ויצאת שוב, מה זה משנה אם יצאת שוב למקום שכבר היית בו או למקום אחר?
ואגב, את החלב אני באמת לא קונה באותו מקום בו אני קונה את הירקות. ירקות זה אצל הירקן או בשוק, גבינות זה בסופר או במכולת.
ההבדל הנוסף הוא, כמובן, שירקות וגבינות אני (כלומר, לא אני. האדם הסביר) קונה כל שבוע. לביטוח לאומי אני מגיעה במקרה הרע פעם בשנה.
יעיל, אדיב ומהיר 513225
את קונה חיטה אצל הירקן? טוב, רוב האנשים מעדיפים לקנות חיטה במכולת או בסופר (רובם גם מעדיפים לקנות את החיטה שלהם בצורת קמח, אני לא חושב שיש את זה אצל רוב הירקנים). אני מקווה שאת לפחות מכירה בעובדה שאפשר לקנות בסופר מגוון דברים, ושהרבה אנשים באמת עושים את זה, ועושים את זה בגלל שהם לא אוהבים ללכת לעשרות חנויות (גם בגדים קונים לפעמים בסופר, ואת זה עושים פעם בכמה שנים). אם את אוהבת לטייל ברחבי העיר לצרכי הקניות שלך, או הסידורים שלך, זאת זכותך, אבל רוב האנשים לא ממש נהנים מזה, ולאף אחד אין כוונה למנוע ממך את החוויה שלך, כל מה שמתבקש משירות "יעיל, אדיב ומהיר" הוא שיתן גם את האפשרות לאלה שלא נהנים לסיים את זה במהירות, באדיבות וביעילות.

אגב, כמה טפסים כבר צריך? ואם התשובה היא יותר ממה שחשבת להביא מראש, אז הצבעת בעצמך על עוד מופע של שירות ציבורי שאינו אדיב, מהיר או יעיל.
יעיל, אדיב ומהיר 513228
לתביעת דמי אבטלה? משכורות של 18 חודשים אחרונים, מכתב מהמעסיק על סיום עבודה ועוד אחד או שניים. ומה זאת אומרת "יותר ממה שחשבת להביא מראש"? לא חשבתי להביא מראש שום דבר.

בכל מקרה, שלא יתפרש כאילו אני חושבת שהשירות הציבורי בארץ מושלם ונטול פגמים. אני כן חושבת שהתיאור שהציגה אוסטרייכר הוא מוגזם או לכל הפחות - לא תואם את המציאות כמו שאני מכירה אותה (ומשום מה אני לא חושבת שזה בזכות החיוך שלי. יש גבול ליומרה). אני לא "נהנית" ללכת לביטוח חלאומי כמו שאני לא "נהנית" ללכת למס הכנסה. אני כן זוכרת שבכל אחת מהפעמים בהן נדרשתי לתקשר עם משרדים מהסוג הנ"ל זכיתי לשירות יעיל, אדיב ומהיר גם באופן אבסולוטי, וגם ביחס למה שציפיתי. בהתחשב בעובדה שלמס הכנסה, למשרד הפנים ולביטוח לאומי אני צריכה לגשת בסיטואציות שונות, לא ברור לי איך היה עוזר לי שהם יהיו כולם באותו מקום.

(אגב, אני מהמפונקות שלא מטיילות בכל העיר לצורך קניות. למרבה השמחה הירקן, המכולת, המאפייה והפיצוציה נמצאים כולם ברחוב בו אני גרה)
יעיל, אדיב ומהיר 513229
אף אחד לא מסתובב בין "עשרות חנויות" מתוך אהבת הטיול. כשהעפרונית רוצה לטייל היא חוסכת פרוטה לפרוטה (יש להניח), ואז היא נוסעת במקלה ובתרמילה לדרום אמריקה ועוברת שם הרפתקות מרתקות שלא תעבור בחנויות ירושלים.

בסופרים ניתן למצוא מגוון מסויים של מוצרים סטנדרטיים (או מוצרים שרובם סטנדרטיים ומיעוטם קצת מעבר לכך). אדם מסויים קונה ירקות וגבינות בסופר, אך כיון שהוא אוהב לחמים שאינם כלולים במגוון המוצע שם, הוא הולך ל"לחם ארז", למשל, וקונה לחם המותאם יותר לדרישותיו. אדם שני קונה את הגבינה והלחם בסופר, אך אכפת לו מטריותם של הירקות - יותר משאכפת לאנשים רבים אחרים - אז הוא קונה את הירקות בחנותו של הירקן מר "טרי-טרי-טרי", המפורסם בטריות סחורתו. אדם שלישי הולך במיוחד לחנות גבינות, וכך הלאה וכך הלאה.

אה, וגברת אחת אמרה לי שתחתוני הילדים הנמכרים בסופרים מסומנים, אמנם, במידות המקובלות (עכש"ז - עפ"י גיל הילד) - אבל הם תמיד קטנים יותר מתחתוני המידה המקבילה הנמכרים בחנויות, והם לוחצים לילדיה (שמן הסתם אינם מדקיקי הגזרה, אך גם אינם שמנים במיוחד). לא בדקתי את התיאוריה הזאת, אבל לא אתפלא אם יש בה משהו נכון. סטנדרטי, אמרתי כבר? - אז אולי בענייני תחתונים, הסחורה שבסופר היא אפילו למטה מן הסטנדרטי.

(הבהרה: תגובה זו לא נועדה להבאיש את ריחם של הסופרים בעיני הקונים הפוטנציאליים אלא רק לשפוך אור על המציאות)
(לא דרום אמריקה) 513243
(לא דרום אמריקה) 513245
(דרום אמריקה כמשל, הטראקים המסוכנים וכו'. נו, אבל את זכורה לי מהתגובות כאחת שנסעה, אז אולי תתני המלצות על כמה מקומות מעניינים, רק למען הידע הכללי?)

(חיטוט ודחיפת אף, האם האייל היה אותו אייל בלעדיהם. ארכיבאי, אתה מוכן עם הפנקס?)
(לא דרום אמריקה) 513248
אה, אני בטוחה שדרוממריקה מעניינת, רק שהיא פחות עניינה אותי.
(אבל לטובת הארכיבאי - כמעט כל מרכז אמריקה, קובה, לאוס וחלקים זעירים מתאילנד, בטעות)
(לא דרום אמריקה) 513251
אה, בעצם שאלת על מקומות מעניינים. במקרה כזה, תוריד את תאילנד מהרשימה.
(לא דרום אמריקה) 513246
לאן הטיול הבא?
הודו. 513247
הודו. 513252
כמה זמן היית בקובה? יש לך סיפורים מעניינים על החיים שם?
הודו. 513263
לצערי רק עשרה ימים.
יעיל, אדיב ומהיר 513258
חיטה היא דגן, לא ירק.
יעיל, אדיב ומהיר 513385
תירס (דגן) קונים אצל הירקן. (ופתילנו, לאן?)
יעיל, אדיב ומהיר 513389
בגרסתו הטריה.
יעיל, אדיב ומהיר 513259
ההיסטוריה התקדמה קצת.
רוב האנשים קונים חלב פעם בשבוע, וחיטה, בצורת לחם ו/או פסטה - פעם-פעמיים בשבוע. מדי פעם אנשים קונים גם חיטה בצורת קמח.
חיטה בצורת חיטה רוב האנשים קונים רק כשהם רוצים *לבשל* חיטה.
וזה אכן לא קורה מדי יום.

הואיל והסופרים רק *מוכרים* את החלב והחיטה, ולא מייצרים אותם, ניתן למצוא בכל סופר גם חלב וגם תוצרי-חיטה.
אבל השירות הציבורי דנן, היינו ביטוח לאומי, מס הכנסה ולשכת התעסוקה, דורש אנשי מקצוע שונים (גם אם כולם - בהגדרה - פקידים) ולא בהכרח הגיוני לשים בעיר אחת כמה תחנות כאלה, שבכל אחת מהן יש גם וגם וגם וגם.
יעיל, אדיב ומהיר 513306
כשאני רוצה לאפות עוגה, אני צריך קמח, שמרים, שוקולד, ביצים, חלב, וניל, שמנת... *אפשר היה* למכור את כולם במקומות שונים, *אבל* אפשר גם למכור את כולם באותו המקום. ובאמת, באופן מפתיע, מוכרים את כולם באותו המקום, ומי שרוצה לעשות עוגה ולא נהנה מעצם הקניות לא הולך למוכר הקמח, למוכר הביצים, למוכר החלב... אלא הולך לסופר. אין בעיה למי שנהנה מעצם הקניות, גם היום הוא יכול ללכת לקנות כל מוצר בחנות נפרדת, ואם הוא רוצה, הוא יכול לקנות כל מוצר גם בעיר נפרדת. רובנו מוותרים על התענוג, וקונים את כל המוצרים בסופר, באותו מקום בו אנחנו קונים את שאר האוכל שלנו.

למה "לא בהכרח הגיוני לשים בעיר אחת כמה תחנות כאלה"? בהכרח כן הגיוני לשים את כל התחנות האלה קרוב זו לזו, כך שמי שצריך בהכרח את שתיהן (וכל מי שרוצה לקבל את דמי האבטלה שלו, וכל מי שהולך ללשכת התעסוקה רוצה לקבל את דמי האבטלה, צריך בהכרח את שתיהן) יוכל ללכת לשתיהן ביחד. זה בדיוק ההבדל בין שירות יעיל (הסופר) לשירות לא יעיל (ביטוח לאומי). זה כל כך ברור.
יעיל, אדיב ומהיר 513196
מחד אתה ממש שונא את הפקידים. מאידך גיסא אתה רוצה לתת להם שליטה מלאה על תהליך העברת המידע. לא ישאר לך אפילו paper trail.

בשביל מה להצפין?
יעיל, אדיב ומהיר 513201
בשביל paper trail מספיק לתת קבלה או העתק (ובאמת, זה הפתרון שאליו הגיעו חברות האשראי).

כשאתה מעביר בטלגרף את פרטי האזרח, אתה לא רוצה שאיזה מישהו יירט את הפרטים ואחר כך ישתמש בהם לצרכיו.
יעיל, אדיב ומהיר 513203
בשביל למנוע את יירוט הפרטים, אתה צריך מדיום מאובטח בדרך זו או אחרת. הצפנה היא דרך אחת לממש את זה.

כרטיסי האשראי היום הם דוגמה לאמצעי לא אמין שמשתמשיו משלמים עמלת רמאות קבועה.
יעיל, אדיב ומהיר 513207
למה אתה מתכוון ב"עמלת רמאות"? (היום הגיע אלי החיוב החודשי של כרטיס האשראי ולא מצאתי בו עמלה כזאת).
יעיל, אדיב ומהיר 513208
הוא מתכוון לכך שעלויות עמלות האשראי (הן לך והן לעסקים בהם אתה קונה) מגלמות בתוכן גם את ההפסדים השנתיים מרמאויות כרטיסי אשראי.*

*עד גבול מסויים, אחרת הייתי צריך להניח שהעמלה הגבוהה יותר של דיינרס מאשר ויזה מעידה שבדיינרס מרמים יותר.
יעיל, אדיב ומהיר 513233
למעט עמלת ''תשלום דחוי'' לא נתקלתי בשום עמלה שמושתת עלי. אין לי מושג כמה עמלה בעלי העסקים משלמים, אבל ברובם המכריע המחיר באשראי זהה למחיר במזומן כך שהעמלה לא חלה עלי בכל מקרה.
יעיל, אדיב ומהיר 513211
כמי שעסק רוב השירות הצבאי שלו בזיוף טפסים, קשה לי לראות בטפסים כאמצעי אמין במיוחד.
יעיל, אדיב ומהיר 513235
קל לזייף טופס. הרבה יותר קשה להגניב את העותק השני שלו שלו לארכיון הרצוי. לכן הערך של הדרישה בחתימה של פקיד הוא בעיקרו ערך הרתעתי.
יעיל, אדיב ומהיר 513244
לא הבנתי את הטענה שלך. אני, כ"שונא פקידים" צריך לסמוך על זה שהפקיד שנתן לי כרגע את טופס הנייר יתייק אותו כמו שהוא בארכיון הנכון, ואחר כך לא יכנס לאותו ארכיון וישנה או יחליף אותו, בזמן שאם במקום טופס נייר הוא היה ממלא טופס ממוחשב ונותן לי קבלה הייתי צריך להרגיש פחות בטוח? בשביל לזייף ארכיון ממוחשב שבנוי נורמלי צריך גישה לארכיון, הרשאה מתאימה וידע טכני, בשביל לזייף מסמך בארכיון נייר צריך גישה לארכיון. למה אני צריך להרגיש שהאחרון בטוח יותר?
יעיל, אדיב ומהיר 513249
הטענה שלי היא שכמי שמתעתד לזייף מסמך אתה צריך לסמוך על כך שהוא לא יתייק אותו.
יעיל, אדיב ומהיר 513253
איזה אינטרס יש לי (כמקבל השירות) לזייף מסמך? למה זה יותר קשה לזייף העתק של טופס נייר שתוייק מלזייף קבלה של רשומת מחשב שנרשמה?
יעיל, אדיב ומהיר 513250
אני לא מבין במחשבים, אבל נראה לי שבעלי ידע טכני יכולים לגשת לארכיון ללא הרשאה, לזייף בלי להשאיר הוכחות ולהעלם.
בגישה פיזית הדברים יותר מסובכים.
מידע אישי, אני יכול להעיד שפגשתי כל חיי רק שניים שהיו בעלי ידע וכישורים לזיוף.
(האחד, זייף מסמכים בזמן המלחמה בבריטים,
השני, האיש שמכר את ''סלע אנדרומדה'' עם אישורי העיריה ותוכניות המלון לתייר ארגנטינאי).
יעיל, אדיב ומהיר 513255
עם בסיס הנתונים מוגן כמו שצריך, צריך הרבה מאד (מאד מאד מאד) ידע טכני בשביל לשנות בו רשומה בלי הרשאה מתאימה. כמעט כל הבנקים בעולם היום מנוהלים בעזרת בסיס נתונים אלקטרוני. למעשה, אם אתה רוצה לשנות את בסיס הנתונים של בנק הפועלים, לא הייתי מציע לך להתחיל ללמוד מחשבים, רוב הסיכויים הם שגם אחרי שתצבור ידע טכני במשך 20 שנה לא תצליח לעשות את זה (הייתי מציע לך לנסות להשיג את ההרשאה המתאימה, בעזרת ניחוש הסיסמא של הפקיד המתאים, שוחד לפקיד המתאים, סחיטת הפקיד המתאים...).

איזה כישורים צריך בשביל לזייף מסמך? עסקתי בזה במשך שלוש שנים בלי שום כישור מיוחד, והכרתי רבים נוספים שעסקו בכך.
יעיל, אדיב ומהיר 513256
יש להניח שהמסמכים שעסקת בהם לא עברו בדיקות, כמו רב הניירת הצבאית/ביורוקרטית, אם היית נאלץ להתמודד עם בדיקה, האם היית עובר?
יעיל, אדיב ומהיר 513257
המטרה היחידה של קיום המסמכים היתה בשביל האפשרות של "ביקורת". עברתי כ-‏10 ביקורות שונות, חלקן "פתע" וחלקן ידועות מראש, החל מביטחון שדה ועד לשתי ביקורות מטכ"ליות. עברתי את כולן (וזה לא שאני כל כך טוב, רוב הפקידים בזמנו זייפו מסמכים, ולא הכרתי אף אחד שנתפס על זיוף).
יעיל, אדיב ומהיר 513260
''ביקורת'' אני מכיר, בדיקת מסמך זה ענין אחר לחלוטין המתעורר בד''כ כשיש מי המערער על אמיתותו.
יעיל, אדיב ומהיר 513308
אם מי שבודק את הטופס בודק רק את המסמך המדובר, או רק בארכיון אליו יש למזייף גישה, הוא יזהה את הזיוף רק אם המזייף טיפש בצורה יוצאת דופן. אם הוא בודק את הטופס מול מקור חיצוני אליו אין למזייף גישה, הוא יגלה את הזיוף גם אם המזייף הוא המזייף הטוב בעולם. כל הפואנטה של הזיוף הוא למנוע חשדות, כי ברגע שחושדים בך, ובודקים את הזיוף מול מקור אחר הלך עליך (תאר לעצמך שהתייר שקנה את סלע אנדרומדה היה חושד במזייף, והולך לבדוק מול צד שלישי אמין שלא משתף פעולה עם המזייף. נגיד שהוא היה הולך לטאבו, ובודק אם אבג הוא באמת הבעלים החוקי של סלע אנדרומדה... זה נוכלות למתחילים: מניעת החשד חשובה בהרבה מאיכות הזיוף).
יעיל, אדיב ומהיר 513312
''מניעת החשד...''
כנראה הצדק איתך, אכן אותו אבג היה מעבר לכל חשד,
וצייר אקוורלים מחונן.
לעולם לא אשכח את דמותו, עומד נינוח, לבוש בחליפה אביבית אלגנטית,
על סיפונה של חסקה ועוזריו הנאמנים חותרים בעוז,
אבג הולך לרכוש (בלי אגורה על התחת) את היאכטה של קפטן בוסי (שעובד כסקיפר בשכר עבור הבעלים).
הרבה בירה נשפכה שם...
(יש יופי של דייג ליד סלע אנדרומדה).
יעיל, אדיב ומהיר 513738
(רק אל תאכל את מה שאתה דג שם)
יעיל, אדיב ומהיר 513759
למה? זה אזור נקי מביוב.
הדבקה שו''חיסטית 552744
כבאים סירבו לכבות שריפה בגלל שבעל הבית לא שילם את דמי המנוי השנתיים למכבי האש, וצפו בבית נשרף עד תומו:
הדבקה שו''חיסטית 552840
אני משערת ששירות הכבאות מופרט.
הדבקה שו''חיסטית 552848
הןא דווקא לא מופרט. הוא עירוני והעיריה גובה $75 לשנה ממי שרוצה שרותי כיבוי. המשפחה הזו בחרה לא לשלם. כשפרצה השריפה הם היו מוכנים לשלם כל סכום, אבל הכבאים לא הסכימו לכבות את האש אצלם.
הדבקה שו''חיסטית 552856
סיפור נחמד. זאת אנקדוטה או שאת רואה השלכה כלשהי לסוגייה?

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים