 |
|
 |
||
|
||||
 |
הקפיצה הלוגית שלך מהזכות לחיים אל הזכות לקניין לא ברורה לי. > את הקניין הגדרתי כאובייקטים שרק היחיד רשאי לקבוע > מה ייעשה בהם, ועמדתי על כך שזכות הקניין היא חלק > בלתי נפרד מהזכות לחיים, כי בלי שיהיו דברים שרק > היחיד רשאי לקבוע מה לעשות בהם, זכותו לחיים תתרוקן > מכל תוכן: אם הזולת רשאי לקחת ממנו כל דבר מזון שהוא > מגיש לפה, למשל, במהרה הוא יגווע ברעב וזכותו לחיים > לא תועיל לו כלל. כשלים בטענה: א. אתה טוען שאם מישהו יכול לקחת ממני משהו, הוא יכול לקחת ממני הכל ב. אתה שוכח שאם מישהו יכול לקחת ממני משהו, הוא יכול באותה מידה לתת לי משהו. והכי חשוב, אתה מתעלם מהרבה הסברים חלופיים. למקרא דבריך התחלתי כבר לחשוש שמא כולנו חיים באיזשהו עולם מטריקס מוזר, ואז בדקתי שוב דוגמאות מסביבי ונרגעתי. הסברים חלופיים: א. אנחנו מרשים למדינה לקחת חלק מההכנסות שלנו. בתמורה היא מספקת לנו שירותים ב. אנו נותנים את כל רכושינו למדינה ומתחלקים בהכל. ידוע בשם קומונה. עובד היטב בקבוצות קטנות ועם מעט רכוש, לדוגמה. ג. האנרכיסטים אפילו לוקחים את זה רחוק יותר (למרות שהתאוריות שלהם לא ממש מומשו בקנה מידה רציני) מכאן שההכרה בערך החיים לא מחייבת את הקניין המוחלט ושלילת זכות המדינה להתערב. יש מודלים אחרים למערכת האקסיומות הזו שלא מחייבות "זכות קניין אטומית" (בלתי ניתנת לחלוקה). הטענה הנגדית שלך היא: "בעלות משותפת (במירכאות על חייך, בלי מירכאות על קניינך) אינה אפשרית, פירושה שאתה אינך הבעלים כלל ותלוי לגמרי בחסדי הזולת". הבעיה היא שאנו חברה. אדם לא יכול להתקיים בפועל ללא חברה. האמנה שלך גם היא אמנה עם חברה. לכן הנסיון שלך להציג כאן אי־תלות בשאר החברה הוא מצג שוא. זה נכון בעיקר בחברה מורכבת כמו שלנו. ההודעה שלי תגיע אליך מייד. אולם בכך מעורבת עבודתם של לפחות עשרות אנשים שונים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אלה אינם כשלים בטענה: א. לא טענתי שאם לוקחים ממך משהו לוקחים ממך הכל, זה בוודאי לא נכון. טענתי שאם ויתרת על חלק מ*זכות* הקניין (לא מהקניין עצמו!) ויתרת על כולה. זה בהחלט נכון, ונובע ישירות ממשמעותה של זכות הקניין. ב. בשביל זה יש מסחר בהסכמה. >> מכאן שההכרה בערך החיים לא מחייבת את הקניין המוחלט ושלילת זכות המדינה להתערב לא דיברתי על ערך החיים, דיברתי על הזכות לחיים, וטרחתי להסביר בדיוק למה אני מתכוון. אני מבין שככל שהדברים אמורים לגביך הטרחה היתה מיותרת. נו, מילא. איך שלא יהיה, הדבר שאני דיברתי עליו, הזכות לחיים, בהחלט כן מכיל בתוכו את זכות הקניין, כפי שהסברתי. >> אדם לא יכול להתקיים בפועל ללא חברה זה לא נכון עובדתית. אין שום מניעה שאדם יתקיים לבדו, ויש לכך דוגמאות (אנשים שנקלעו לאי בודד, למשל). כל שאר הדברים שאתה כותב בפסקה האחרונה פשוט לא קשורים לדברי. הם משתמשים באותן מילים בערך, ומתיימרים להיראות כביקורת, אבל למעשה אינם מתייחסים למושאם כלל. למשל, אתה כותב "הבעיה היא שאנו חברה". נו, בסדר, אז אפשר להסתכל על קבוצת אנשים כעל חברה. איך זה רלבנטי לדברי? איך זה מערער אותם? אתה משתמש הרבה פעמים במילה הסברים בתגובתך - הסברים למה בדיוק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסברים: כמו שכתבתי במפורש. מכיוון שאתה משתמש הרבה שמינוח של אקסיומות: > מכאן שההכרה בערך החיים לא מחייבת את הקניין המוחלט > ושלילת זכות המדינה להתערב. יש מודלים אחרים למערכת > האקסיומות הזו שלא מחייבות "זכות קניין אטומית" (בלתי > ניתנת לחלוקה). יש מערכות שבהן קיימת זכות החיים ובהן לא מתקיימת זכות הקניין האטומית שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת יש מערכות שבהן קיימת הזכות לחיים ולא קיימת זכות הקניין? זאת טענה היסטורית? פילוסופית? אחרת? אם אתה מתכוון שיש אנשים שמחזיקים בתורות מוסר שיש בהן הזכות האחת ולא האחרת, זה לא מסייע לנו בכלל משום שלמרות שאנשים מחזיקים בהן הן עשויות להיות שגויות. אם אתה מתכוון שיש תורות מוסר מוצלחות (דהיינו: רציונליות, מתאימות למציאות שלנו וכן הלאה) שיש בהן הזכות האחת ולא האחרת, אתה נדרש להצביע עליהן ולהסבירן. אם התכוונת לדבר אחר, אנא הסבר למה התכוונת. בכל אופן, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הבעיה תהיה פשוט להראות איפה במבנה הדדוקטיבי שלי טעיתי, כי אם לא טעיתי לא תיתכן תורת מוסר אחרת שהיא רציונלית ומתאימה למציאות שלנו, ואז הדיון על תורות מוסר אלטרנטיביות נראה קצת מיותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מערכת אחת שמוכרת לנו: דמוקרטיה. הזכות לחיים מוגנת ע"י החוקה או החוק במידה כמעט מוחלטת (למעט סייגים מהסוג של הגנה עצמית). זכות הקניין מוגבלת קצת יותר, ועל־כך אתה מלין. אלא אם כן תסכים איתי שזכות הקנין מובטחת גם היא. או שתראה היכן בדיוק מופרת שאיפתך לחיות. להזכירך: אתה חי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אמנם טורח להגיב על ההודעות שלי, אבל בכלל לא מתייחס לתוכנן. אז מעכשיו גם אני אעשה כך. הנה אני מתחיל: גם אם נניח שיש דבר כזה "האינטרס הציבורי" (והרי אין דבר כזה, בפועל יש רק אנשים נפרדים ולכל אחד האינטרס הפרטי שלו, שלאו דווקא מתיישב עם האינטרס של חברו), זה לא הגיוני לחשוב שהממשלה תפעל לקידומו, ואפילו לא צריך להניח כוונה זדונית לשם כך. מכיוון שיש מחלוקת סביב השאלה מהו בדיוק האינטרס הציבורי, ולכל דעה אפשר למצוא פוליטיקאי שמחזיק בה, תמיד יימצא הפוליטיקאי שדעתו במקרה תואמת את האינטרס העסקי של איזה איש עסקים עשיר. הפוליטיקאי מחזיק בדעתו בתום לב, אבל ההצלחה שלו כבר אינה תמימה: איש העסקים, שזיהה את הפוטנציאל שגלום באותו פוליטיקאי, מתחיל לתרום לו כסף ומגדיל את סיכוייו להיבחר. וכשהפוליטיקאי לבסוף נבחר בזכות כספו של איש העסקים, הוא מתרגם את דעתו למדיניות ומחוקק איזה חוק ששווה לאיש העסקים הרבה מאוד כסף. לדוגמה, איש העסקים יכול להיות יצרן קסדות והפוליטיקאי מקדם החוק שמחייב חבישת קסדות כשרוכבים על אופניים. או איש העסקים יצרן אפודים זוהרים והפוליטיקאי מקדם החוק שמחייב החזקת אפוד זוהר במכונית. לכאורה הכול נעשה במסגרת כללי המשחק המקובלים ומדיניות הממשלה היא ביטוי לגיטימי של האינטרס הציבורי, אבל בעצם פועלת כאן הטיה, ביטוי לגיטימי מסוים של האינטרס הציבורי מקבל יתרון מלאכותי על פני ביטויים אחרים שלו רק משום שהוא תואם את האינטרסים של איש עסקים כלשהו. ואין מנוס מהאבולוציה ההרסנית הזאת, וגם אי אפשר להתנחם בכך שהיא נותנת אותותיה רק בשוליים - היכולת של הממשלה וכלי התקשורת וכל מיני סוכני תרבות להשפיע על דעת הקהל לכיוונים מנוגדים ממש, כולל בשאלות ה"גדולות", היא אינסופית כמעט, והאקדמיה מייצרת כל הזמן תאולוגיה משוכללת יותר ויותר שמשכנעת אנשים לעשות דברים מופרכים יותר ויותר - כמו למשל לכבות את האור בבתיהם ב"שעת כדוה"א". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתנהגות שאתה מתאר אינה חוקית. מערכת השלטון אמורה למנוע אותה. בפועל קיימת הרתעה ניכרת כנגד יוזמות מהסוג הזה. אם אתה מסתכל על דברים שיכולים לקרות במערכת שלך כשהבלמים והאיזונים לא מתפקדים היטב: יכולים לקרות דברים דומים. עשיר מקומי משחד את הקהילה ומשתלט עליה. הוא רק צריך להחתים חלק מספיק גדול מהם על חוזה דרקוני ומכאן הם משועבדים לו. יכול להיות שהוא מציע דירות בזול בזמן משבל כלכלי. יכול להיות שהוא מנצל את טפשים. התוצאה: הוא קיבל עבדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האבולוציה שאני מתאר מתרחשת כולה במסגרת החוק וגם אין שום אפשרות לתקן את החוק כדי למנוע אותה. לפוליטיקאי לא היתה שום כוונה זדונית, הוא עשה רק מה שחשב שנכון לעשות למען הציבור, ושום חוק לא עצר אותו ולא היה יכול לעצור אותו. איש העסקים תרם לו רק במסגרת החוק, ולמען האמת אפשר להניח, גם אם בדוחק מסוים, שאפילו לו לא היתה כוונה זדונית - למשל, שהן הבחירה שלו איזה מוצר לייצר והן הבחירה שלו לאיזה פוליטיקאי לתרום נבעו שתיהן מהשקפה שתפוצה רחבה של המוצר מועילה לציבור. או שאפשר להשתמש גם כאן בהסבר אבולוציוני: רק אנשי עסקים שתורמים לפוליטיקאים שמקדמים את האינטרסים שלהם שורדים לאורך זמן. >> עשיר מקומי משחד את הקהילה ומשתלט עליה לא הייתי מצליח לנסח פרודיה על המחשבה הסוציאליסטית יותר טוב! זה הרי בסך הכל תיאור מסולף של עסקה שכולם מרוצים ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם עסקת הקסדות חוקית, מוטל על ציבור האזרחים למנוע אותה. בפועל, נמנעים המקרים הקשים ביותר. יש שחיתות, אולם הצדדים נאלצים להחביא אותה. מי שמתעסק עם שוחד יודע שקיים סיכוי שהוא יכנס לכלא. ולגבי העסקה שתארתי: תארתי איך יזם שולל את החופש של אזרחים. זה לגיטימי בעיניך? זכות הקניין חשובה יותר מהחופש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שכל מיני רעיונות הזויים ממוחם הקודח של חסידי המדינה המתערבת, שחושבים שחיי אדם הם משחק משעשע לשחק בו, גורמים לנזק בלתי ייאמן. למשל, הרעיון האווילי של להגן על אדם מעצמו, שמוליך לאבסורד כמו האיסור על שימוש בסמים מסוימים (שהרי גם הצביעות חוגגת כאן, וסמים אחרים דווקא מתירים). תקפצו ותגידו: הי, זה לא רק להגן עליו מעצמו, זה גם למנוע את כל הפשע שנלווה לסמים. אבל הרי הפשע נלווה לסמים רק מפני שהם אסורים ונדחקים לשוק השחור. אילו נמכרו כחוק בחנויות נורמליות, המחירים היו צונחים דרסטית (היום הדברים העיקריים שמגולמים במחירי הסמים הם הקושי והסכנה שכרוכים בסחר בהם והשליטה שיש לפשע המאורגן בשוק) ולא היה שום צורך לגנוב כדי לממן סמים, בדיוק כפי שאנחנו לא גונבים כדי לממן גזר. והבעיה לא מסתכמת רק בפריצות אקראיות למכוניות: הפשע המאורגן מתחזק, המשטרה צריכה לגדול, התל"ג יורד... וכל האסונות האישיים, החברתיים והכלכליים האלה, שהם חמורים לאין שיעור יותר מהבעיה - שממילא איננו מצליחים למנוע - של אנשים שמסממים את עצמם עד אובדן שיקול דעת, היו יכולים להימנע בלי שום מאמץ. אבל לא, להסיר את האיסור המטופש על סמים לא יעלה על הדעת, לשחרר חלקה שהמדינה כבר כבשה ממש לא ייתכן, רק לכבוש עוד ועוד חלקות, רק ליצור עוד ועוד בעיות כדי שיהיה אפשר להתערב גם בשביל לפתור אותן, והכול כמובן לטובת הציבור ולטובתו בלבד - איך ייתכן בכלל אחרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. לא צריך להגן על אף אחד מעצמו. החוזה כולל גם termination clause: אם החייב לא עמד בתנאים, ולא הצליח לשלם, הוא ישלם בחייו. כלומר: לא רק החופש אלא גם החיים עצמם במפורש. זהו כמובן אבסורד. איפה בדיוק הבעיה, לשיטתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה - זה בדיוק מה שמתואר בסיפור יוסף. רק ששם היזם הוא פרעה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |