 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. הראתי לך שכל המשאבים שנחוצים לאדם (נפט, מים מגרשים) כדי להתקיים נתונים במחסור. כמובן שזה בגלל הממשלות - סציליסטיות או אחרות - שהרי הן אלו שמסדירות ואוכפות את זכות הקניין. העניין שאתה מפספס (או מסרב להודות בו) הוא שגם ממשלה חופשית לא פועלת בתנאי שפע. גם אם תיכון בתל-אביב ממשלה חופשית לא יהיו אינסוף מיגרשים ליד הים. וגם אם לא תהיה ממשלה בכלל, לא יתווספו שם מיגרשים, אלא שאז נלחם עליהם באלימות במקום בדיון על זכות הקניין. 2. נכון שבמדינה הסוציאליסטית שלנו יש מחסור במגרשים. השאלה היא אם אתה מבין שגם במדינה עם משטר אחר יהיה בדיוק אותו מחסור. 3.אני מבין את האידיאל שלך (ושלי). עכשיו אני רוצה ליישם אותו בממשלה הכי חופשית שאפשר. ממשלה כזו תגיד לכל אחד "תפוס כמה שאתה צריך לשימוש ממשי". ואחרי שכל אחד יתפוס מה שהוא חושב שהוא צריך לשימושו, ולא ישאר "די ובאותה איכות" לאחרים, הממשלה הזאת תשלח פקחים כדי לבדוק אם מה שכל אחד מאיתנו תפס הוא באמת שימוש ממשי. הם ישאלו את ירדן כמה דגים ביום הוא אוכל ולמה הוא מיבש יותר מדי דגים לימי החורף. זה נראה לך חופשי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. אולי עלי להסביר את משמעות המילה מחסור בעיני. מחסור איננו כל כמות מוגבלת, אלא כמות מועטה שאינה מספיקה לכולם. למיטב ידיעתי יש בעולם מספיק שטח, מים ומזון כדי שכולם יוכלו להתקיים בלי דוחק. 2. אני לא מבין זאת. אני חושב על כל המרחבים בנגב שאיש אינו מנצל, על כל השטחים החקלאיים שמשמשים לגידולים לא כלכליים ועל כל שאר השטחים הבלתי מיושבים לשווא ולא מבין זאת. 3. ייבוש דגים לחורף הוא בוודאי שימוש ממשי. גם דיג לשם הספורט הוא שימוש ממשי. שימוש ממשי לא אומר שימוש חשוב, או משהו כזה, אלא שימוש ממשי, להבדיל משימוש לא ממשי, דמיוני, כמו זה שנעשה בדבר שאתה מצביע עליו ואומר שהוא שלך, בלי ששום דבר השתנה בפועל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אבל אני לא גרה "בעולם" ולא רוצה לגור "בעולם" על שטחיו הנרחבים. אני רוצה לגור בישראל, על שטחיה הלא ממש רבים. ואם כבר, אני רוצה לגור בישראל ליד הים, על שטחיו הממש לא רבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסי קרוואן בואדי ליד החוף הדרומי באילת, אם תהיי בשקט היעלים יבואו לאכול שאריות ירקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את בוודאי מבינה שלא כל מי שרוצה לגור בישראל ליד הים יכול לעשות זאת, בדיוק כמו שלא כל מי שרוצה שיהיה לו אי טרופי פרטי משלו, בית קיץ אחד בטוסקנה ושני בצפון מדינת ניו יורק, שלושה מטוסים פרטיים, צי של מכוניות רולס רויס ופיקאסו מקורי על הקיר - לא כל מי שרוצה את כל אלה יכול שיהיו לו. זה לא קשור להסדרים פוליטיים כאלה או אחרים, אלא למגבלות ממשיות, שגם המדינה שלך לא הצליחה להתגבר עליהן, ואכן - לא כל מי שרוצה לגור בישראל ליד הים עושה זאת. במחשבה שנייה, יכול להיות שלא מדובר במגבלות ממשיות, אלא במגבלות מלאכותיות שהמדינה שלך מציבה. אם למשל יבנו לאורך כל קו החוף של ישראל גורדי שחקים, האם הם לא יספיקו לכל תושבי ישראל? נראה לי שכן (למרות שלא טרחתי לעשות אפילו לא חישוב מקורב), ואם כן זה אומר שדווקא המדינה שלך מונעת מאנשים להגשים את חלומותיהם שהיו יכולים להתגשם. כמובן, על כך תשיבי, תוך כדי הפגנת היגעלות צדקנית, שבשם כל מיני ערכי טבע וסביבה - ולמען הציבור, כמובן, רק למענו - לא עולה על דעתך להרשות בנייה לאורך כל קו החוף. אבל את המחיר על בחירתך הזאת את משאירה לאחרים לשלם, ואילו לך דווקא אין שום כוונה למנוע מעצמך מגורים ליד הים אם רק יעלה בידייך לממנם. נכון אמנם שגם במדינה שלי היית יכולה לגור ליד הים, אבל למה להסתפק בלגור ליד הים אם אפשר גם לגור ליד הים וגם למנוע זאת מאחרים? לכן את בוחרת במדינה הסוציאליסטית. הוא שאמרתי: אין הסוציאליזם אלא דפיקה הדדית אחת גדולה, כולם דופקים את כולם - ולכן גם כולם נדפקים. ומי שבמאזן הסופי יוצא נשכר הם הפוליטיקאים וקומץ מקורביהם בעלי ההשפעה שקובעים את כללי המשחק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אם יבנו לאורך כל קו החוף של ישראל גורדי שחקים, תסתיר את הנוף לים לכל יושבי ישראל שאינם גרים *ממש* על קו החוף, ומה שיותר חמור, תגמור לכל דרי אזור החוף שאינם גרים *ממש* על החוף על הרוח המערבית. גם ככה קו המלונות ימ"ש גמר על הבריזה של תושבי תל אביב. ב. *כל* מי שגר בסמוך לים מונע זאת מאחרים, הואיל והיצע המגורים ליד הים מוגבל בעליל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה הייתה שאלת השפע, זוכר? בסך הכל הדגמתי איך בישראל *אין* שפע קרקעות רלוונטיות למגורים, עם כל הכבוד למדבר יהודה והאזור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שאם ההגדרה שלך לקרקע מתאימה למגורים היא רצועת החוף של מדינת ישראל, אז אין מספיק קרקע מתאימה למגורים (טוב, בעצם זה לא ברור, אבל נניח). פשוט ההגדרה שלך שגויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו הולכים סחור סחור ולא מצליחים להבהיר את עצמנו. אז אני אנסה לפרק את זה לשלבים. 1.א. נראה שאנחנו מסכימים שכמות המשאבים היא סופית ולא אינסופית, נכון? 1.ב. אנחנו וודאי מסכימים שיש מספיק משאבים כדי שכולם יוכלו להתקיים בלי דוחק. 1.ג. אבל אם חלק מהאנשים יקחו הרבה יותר ממה שהם צריכים כדי להתקיים בלי דוחק, אלא יקחו מספיק כדי להתקיים ברווחה כמו זו של הנסיכים הסעודים, אני חושב שלא יהיה מספיק לאחרים להתקיים בלי דוחק. האם אתה מסכים עם זה? 2. האם אתה חושב שהממשלה הסוציאליסטית שלנו מונעת מאנשים להתיישב בנגב? האם לדעתך תחת ממשלה חופשית יותר אנשים יעברו להתיישב בנגב? למה? 3. אבל זה לא נראה לך עניין כמותי? כלומר, אם הוא מייבש 10 דגים לחורף אז זה ממשי, אבל אם הוא לוקח פועלים ומייבש מיליון דגים לחורף, ומוכר אותם, אז זה גם ממשי? כי לי נראה שאז אני יכול לתפוס את כל הים ולעשות בו שימוש ממשי על ידי פועלים. אגב, בדיוק ככה תפסו נסיכים אירופיים את כל אפריקה. הם עשו בה שימוש והפיקו ממנה משאבים ומכרו אותם. אז אם לא עוצרים את ה"שימוש המעשי" בנקודה כלשהיא, אפשר לתפוס את כל העולם ולהשתמש בו. ואם כן עוצרים, אז מי ואיך יקבע באיזה נקודה לעצור (10 או 20 דגים לחורף)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1.א. בוודאי שאני מסכים. 1.ב. בוודאי שאני מסכים. 1.ג. בוודאי שאינני מסכים. הרי גם במציאות שלנו, שיש בה נסיכים סעודים ואילי נפט טקסניים ומשפחות הון ישראליות, גם בה עדיין יש מספיק לכולם, למרות שכל אלה ושאר חבריהם שמנהלים את העולם השתלטו על כל מיני דברים בלי שעשו בהם שום שימוש ממשי, אז על אחת כמה וכמה במדינה חופשית שבה הפקר לא הופך לקניין אלא כאשר נעשה בו שימוש ממשי. אתה מן הסתם רואה לנגד עיניך אפשרות שכל אדם יצבור רכוש בסדר הגודל של העשירים המופלגים האלה, אבל זה כמובן לא ייתכן, שכן כדי להפוך הפקר לקניין יש לעשות בו שימוש ממשי, ואילו המשאבים מוגבלים מאוד ולכן אינך יכול לעשות שימוש ממשי ביותר מדי דברים. זמנך מוגבל, כוחך מוגבל, חוכמתך מוגבלת, המשאבים החומריים שלך מוגבלים - לכן לא תוכל להשתלט על יותר מדי הפקר ולהפוך אותו לקניינך. וגם כל האנשים ביחד לא יוכלו להשתלט על יותר מדי הפקר, כי גם המשאבים של כולם ביחד מעטים מדי - ואמנם המציאות היא שהאנושות רחוקה מלהיות מסוגלת לנצל לטובתה את כל השפע שעומד לרשותה. ככל שהטכנולוגיה מתקדמת והכלכלה יעילה יותר, אנחנו מסוגלים לנצל יותר מהשפע הטבעי שעומד לרשותנו, ולכן אפשר לצפות שבמדינה החופשית ינוצלו יותר משאבי טבע. אבל מצד שני, ככל שהטכנולוגיה מתקדמת היא גם הופכת משאבי טבע שקודם לכן לא ניתנו לניצול לניתנים לניצול, וכן מייצרת תחליפים מלאכותיים למשאבי טבע, כך שקשה להתייחס ברצינות לאזהרות שיבוא יום ולא יישארו לנו מספיק משאבים טבעיים. וממילא, גם המדינה הלא חופשית אינה מונעת התפתחות טכנולוגית כליל, כך שאם העתיד צופן לנו מחסור אמיתי, הבעיה הזאת אינה ייחודית למדינה החופשית דווקא. 2. בוודאי שהיא מונעת מאנשים להתיישב בנגב - האם אתה יכול ללכת לנגב, לתפוס שם איזו חלקה נטושה ולהקים לך חווה? אם אתה לא מקורב כמו אריק שרון, התשובה שלילית. 3. אתה לא יכול לתפוס את כל הים ולעשות בו שימוש ממשי כי אין לך מספיק משאבים בשביל זה, כפי שהסברתי בסעיף 1. וגם הנסיכים האירופאים שתפסו את אפריקה לא הצליחו לעשות שימוש ממשי בכל מה שהיה לה להציע, אלא רק בחלק זעיר. שימוש ממשי והשלטת חוק בכוח הזרוע הם שני דברים שונים בתכלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז בוא נתרכז ב-1.ג, ששם נתקלנו באי ההסכמה הראשונה. ואני מציע שלרגע - רק לצורך הדיון - נפסיק להתייחס למצב של המדינות הסוציאליסטיות הנוכחיות - זה מצב שעליו אנחנו מסכימים שהוא גרוע. אני מתעניין בהגדרה של "שימוש מעשי" שמצדיק תפיסת שטח במדינה חופשית. אז אנחנו מדמינים מצב של מדינה חופשית שאיש עוד לא תפס בה שטח. ואני מגיע ומגדר לעצמי את כל שפת הים של תל-אביב ומציב לאורך הגדר שלטים "כאן בונים". כמובן שכוחי וזמני מוגבלים ואינני יכול לבנות בעצמי עשרות בניינים ובטח לא לגור בהם. אבל אני יכול לשכור פועלים ולשלם להם תמורת עבודתם, ואז להשכיר את המבנים בתנאים שנראים לי. וזה מה שאני עושה. 1. האם להגדרתך אני עושה שימוש מעשי בשטח? 2. האם השימוש הזה מקנה לי זכות קניין על המשאב שנקרא "מגרשים לאורך החוף של ת"א"? 3. האם זה משאיר "די ובאותה איכות" לאחרים? 4. האם שימוש באמצעות עבודה שכירה איננו שימוש שמצדיק קניין? 5. האם לצפיפות השימוש יש השפעה? כלומר, אם אני בונה חדר אחד על דונם זה שימוש פחות ממשי משני חדרים לדונם? 6. ואם אבנה לעצמי חדר אחד (עם ג'קוזי) לאורך החוף כולו,ובשאר החוף אשתזף, האם זה שימוש ממשי? אפשר לספר סיפור דומה על הים והדגים. או על בארות הנפט ומאגרי המים. אבל קח את הדוגמה הזאת כדי שאוכל להבין איך הקניין עובד באותה מדינה חופשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. נראה לי שכן, בהסתייגות שאינך יכול לכלוא שטח רב בתוך גדר ולטעון שעשית שימוש ממשי בכל השטח. במקרה הזה הייתי אומר שלגיטימי לאחרים לדלג מעל הגדר שלך לתוך השטח הכלוא. אבל אתה מדבר על רצועת חוף צרה, אז נראה לי סביר לומר שבניית גדר סביבה והתחלת עבודות בנייה מיד לאחר מכן הן בגדר שימוש ממשי בשטח כולו. 2. הוא מקנה לך זכות קניין על הקרקע שגידרת ובנית עליה בניינים. אם הקרקע הזאת מקיפה את כל מה שאתה מכנה מגרשים לאורך החוף של תל אביב, אז כן. 3. כן. אם חוף הים של תל אביב חסר להם כל כך, איך זה שלא השתמשו בו קודם? 4. בוודאי שמצדיק, אין שום חשיבות לשאלה מי עושה את השימוש הממשי. אפשר, אם תרצה, להסתכל על זה ככה: השימוש הממשי שהפועל עושה בחוף הופך אותו לקניינו, אבל במסגרת חוזה ההעסקה שלו איתך הוא מעביר את החוף לידיך. 5. השאלה שצריך לשאול היא איזה שטח בדיוק נחשב לשטח שנעשה בו שימוש ממשי כשבונים בית. נראה לי סביר להשיב שהשטח שהבית עומד עליו ועוד קצת שוליים, כך שיתאפשר שימוש נורמלי בבית. 6. אם פעם אחת הגעת לאיזה חוף והשתזפת בו, לא נראה לי סביר לומר שעשית בו שימוש ממשי. אבל אם אתה פוקד את אותו מקום בדיוק באופן קבוע ומשתזף בו, אז אולי כן. זה גם תלוי בשאלה אם הוא משמש אנשים אחרים מלבדך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. השתמשו בו. לרחצה. בבנייתך על חופי רחצה בתל אביב אתה מפקיע בפועל את זכותם של מליון ויותר אנשים להשתמש בו. שימוש ממשי. גם אם זה הביא כסף רק למוכרי הארטיקים ומשכירי הכסאות שעל החוף ובעלי המסעדות שלאורכו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. אם השתמשו בו, זה כבר סיפור אחר. ההנחה היתה שקודם לכן הוא היה הפקר. אם הוא לא היה הפקר, ודאי שאי אפשר לתפוס אותו. זה צריך להיות ברור לכל מי שעוקב אחרי הדיון. אין לי אלא להסיק שאת לא מתרכזת מספיק. אני מבקש ממך להתרכז יותר, גם ככה אני נדרש להשקיע בדיון הזה די הרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מוכרי הארטיקים ומשכירי הכסאות לא נמצאים שם כל יום כל היום. מה מונע ממני לתפוס את השטח בלילה, כשאין שם אף אחד ולגדר אותו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפיסת קניין זה לא משחק הכיסאות, זה לעשות שימוש ממשי במשהו שהיה קודם לכן *הפקר*. אם נעשה בחוף שימוש ביום, זה אומר שהוא לא הפקר, והוא לא חוזר להיות כזה בלילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לפי זה אתה לא יכול להשתמש באף חוף בארץ. כי בכולם משתמשים ואף אחד מהם לא הפקר. הם כולם חופי רחצה / סגורים (יעני מישהו כבר השתלט עליהם) / שמורות / בשימוש צבאי או תעשייתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בעיה כללית של מעבר ממדינה כמו שלנו למדינה חופשית, שכן במדינה כמו שלנו אין באופן רשמי הפקר, ומצד שני הקניין נתפס בצורה לא הוגנת. אין לי פתרון מושלם לבעיה, אם כי המשך המצב הקיים איננו צודק יותר מכמה פתרונות לא מושלמים שאני מסוגל להעלות על דעתי. לכן קיומם של חופי רחצה סגורים, למשל, אינו רלבנטי, הקושי שחוף כזה מעלה איננו עקרוני, אלא פרקטי. אם וכאשר אשכנע אתכם שמדינה כמו שלי רצויה ונגיע לשלב שבו נצטרך להקים אותה, אז נחליט מה לעשות בחופי רחצה סגורים. עד אז, דיה לצרה בשעתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. את זה קשה לי להבין. אולי תוכל לפרט. אחרי שהפכתי את *כל* החוף של תל-אביב (ואפשר גם את כל חופי הארץ) לקנייני הפרטי, אתה אומר שנשאר "די ובאותה איכות" מהמשאב הזה גם לאחרים?! אשר לשאלה "איך זה שהם לא השתמשו בו קודם?", נגיד שאני רץ יותר מהר והגעתי לפניהם, או שהם עלו לארץ אחרי, או שהם היו חולים באותו יום שהמכרז נפתח, או שהם עוד לא נולדו אז. מה זה משנה? אני תפסתי ראשון והתחלתי לבנות מיד. עכשיו זה שלי. 5. גם נראה בעייתי במדינה חופשית. מי יחליט כמה "קצת שוליים" זה ממשי? אני מעדיף בית קטן ושטח פתוח גדול. אחרים מעדיפים בית גדול עם שטח קטן. האם במדינה החופשית יהיה מיניסטריון שיגדיר קריטריונים לשימוש ממשי ויפסול את הקושאן של מי שלא עומד בהם? 6. לא מדובר על שיזוף אקראי. אני תופס לי 100 דונם של רצועת חוף, בונה לי צריף על 2 מ"ר, ובשאר אני משתמש כשטח שיזוף פרטי. זה אומנם שימוש דליל אבל בהחלט ממשי. הרי לא ייתכן שבמדינה חופשית יגידו לי כמה שטח אני צריך בשביל להשתזף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. המשאב המדובר איננו "חוף הים של תל אביב" אלא "קרקע". אם היינו רואים בכל מגרש, או לצורך העניין בכל מולקולה, משאב נפרד שאין לו תחליף, אז ברור שלא יכולנו לדבר על שפע. 3.5. אין שום מכרז, ולא מדובר בתחרות ריצה. המקרה הרלבנטי היחידי הוא של אדם שעלה לארץ אחריך. ובמקרה זה באמת אין שום סיבה שתתחשב בו, הוא בכלל לא היה קיים לגביך קודם! 5. למה זה בעייתי רק במדינה חופשית? אכן, יש בעיות במציאות, והן לא ייחודיות למדינה חופשית. הבעיה כאן היא שאין לנו קריטריון חד כדי לקבוע כמה קרקע דרושה לבית מסביבו כדי לומר שאפשר לעשות בו שימוש נורמלי. היה טוב אילו היה, אבל לצערנו אין, וזה גם יכול להשתנות עם הזמן לפי התקדמות הטכנולוגיה. 6. כן, כל הקטע בשימוש ממשי הוא שאתה לא יכול להצביע על משהו ולומר שעשית בו שימוש ממשי כשלא עשית בו. אבל כל השאלות האלה די מיותרות. הרי קריטריון השימוש הממשי איננו שרירותי, הוא בא מאיפשהו, מהצורך של אדם בזכות הקניין ומהשאלה מה הוא צריך שייחשב לקניינו. בכל מקרה של ספק, אפשר לחזור לבסיס ולשאול אם יש צורך בקניין או לא. למשל, ברור שאין צורך במאה דונם בשביל להשתזף, ולכן לא תוכל לצפות שהזולת יכיר בזכותך על כל השטח בשביל להשתזף. כן תוכל לצפות שהזולת יכיר בזכותך על מטר מרובע בשביל זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחשב בעובדה, שכמדומני לכל אדם בישראל כ-0.3 מ"ר חוף, גם בזה לא אוכל להכיר לו כ*שלו*. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון: אליבא דאדם טבע ודין, לכל אדם בישראל פחות מ-2 ס"מ רבוע של חוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. אתה צודק. חוף ת"א זה "באותה איכות" כמו כל קרקע אחרת בישראל. ובכלל, אם אתה מרשה לי לגדר 100 דונם חוף, ולבנות שם באמצעות פועלים, אתה גם תרשה לי לגדר את כל הארץ ולהשתמש ביותר פועלים. השאלה היא רק כמה פועלים אני יכול לגייס כדי לתפוס את כל הארץ. ואז לגבות בנמל דמי כניסה מכל עולה חדש. 6. כאן אולי משתמע משהו קצת יותר הגיוני. עכשיו נראה שבלי הכרת הזולת לא יהיה לי קניין. אם זה המצב אז בשביל מה כל הבלאגן עם תפיסה וגידור ושימוש ממשי? פשוט נשאל את הזולת (או את כל הזולתים) באיזה שטח הוא מוכן להכיר כקנייני - ובזה אאלץ להסתפק. אני חושב שכדאי שתבדוק אם תעודת התש"חניק שלך עדיין בתוקף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. אתה דיברת על "באותה איכות", לא אני. וכן, אם יש לך את המשאבים העצומים הדרושים כדי לעשות שימוש ממשי בשטח הפקר כה גדול כמו כל שטח מדינת ישראל, לא רק שמותר לך לעשות זאת, זה גם רצוי מאוד: זה אומר שאתה מכלכל מספר עצום של אנשים (הפועלים, המהנדסים, וכל שאר העובדים שלך), מביא לפיתוח מדהים בהיקפו, יוצר מקפצה לזינוק אדיר ברמת החיים... אני כמעט מתפתה לומר שאם יש לך את היכולת, צריך להכריח אותך לעשות זאת :-) 6. ברור שאתה לא צריך הסכמה, אבל נראה לי שכבר הבנת את זה לבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שבדיון הזה יותר חשוב לך לצאת "גבר" מאשר לברר את הדברים לאשורם. אבל אלו מגבלות האתר החופשי הזה. וצריך לחיות עם זה. הנה, לסיכום, איך שאני מבין מה שאתה מציע כאידיאלי: 1. מותר לאדם - או להתאגדות של כמה שותפים -לתפוס שטח הפקר גדול ככל שירצה - ובלבד שיעשה (או ייתכוון לעשות) בו "שימוש ממשי". 2. התפיסה הזו היא קניינו לדורות - הוא יכול להוריש את הארץ (השטח) לצאצאיו ולהדיר ממנה כל אדם אחר, או לגבות כל תשלום שירצה (בהיותו מונופול שם) עבור השימוש בה והמשאבים שהוא מפיק ממנה (מצבו טוב: אפילו לפאודלים ולקיסרים לא היו פריבילגיות כאלו). 3. את פירוש המונח הקריטי "שימוש ממשי" אתה משאיר פתוח. לא ברור אם בית אחד לדונם, או דג אחד מכל הים, זה מספיק ממשי בעינך (ואם כן או לא, מאיזה נימוקים?). 4. לא ברור גם מי יקבע את ממשותו של השימוש. אם כל אחד יקבע זאת לעצמו, אז הקריטריון ריק מתוכן ומיותר (הכלב שלי מסמן טריטוריה כשהוא מרטיב את גבולותיה - שיקבע הוא?). מאידך, אם יש איש או גוף מוסמך/מוסכם (ריבון?) שקובע, אז מושג הקניין הפרטי מתרוקן מתוכן, וכל התיאוריה...על הפנים. בקיצור, יש לך רעיון בכיוון הנכון - חופש - אבל הפסקת באמצע הדרך. עד שתביא משהו יותר מגובש ונקי מסתירות פנימיות, אני פורש ומצביע "אמת" - גם הם לא יודעים מה הם רוצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון הקניין שלי הוא פשוט וטבעי. הוא אומר שאם יצרת משהו או תפסת משהו שאיש לא השתמש בו קודם לכן, הוא שלך. הזולת אינו מפסיד דבר, שכן הדבר שהוא עכשיו קניינך לא שימש אותו קודם לכן או כלל לא היה קיים. והיות שהזולת אינו מפסיד דבר מהרעיון הזה, ולך הוא מועיל, על כולם לקבלו. מסיבות השמורות עמכם היה לכם חשוב מאוד לשלול את הרעיון. תחילה נטפלתם ל"הזולת אינו מפסיד דבר" ויצרתם מצג שווא כאילו יש מחסור אפקטיבי במשאבים טבעיים, אחר כך עטתם על "לא שימש אותו קודם" וניצלתם את יחסיותו כדי לטעון שאין לו מובן בכלל. למה שלא תשללו באותו אופן את הרעיון של רצח? הנה, זה לא כל כך פשוט כמו שנדמה: זרובבל מעשן ליד שמחה, אחרי עשרים שנה שמחה חוטף סרטן ריאות ומת. זרובבל רצח אותו או לא? קשה לומר. מה המסקנה? לפי ההיגיון שלכם המסקנה היא שצריך להיפטר מכל הרעיון הזה של רצח. אבל לפי ההיגיון שלי הרעיון של רצח הוא טוב, גם אם הוא מייצר מקרי קצה אפורים שכאלה, וכך גם הרעיון של קניין. ובשני המקרים מאותה סיבה - יש לי עניין מובהק שבמדינה שאני חי בה יהיה חוק פלילי שיאסור על רצח ויש לי עניין דומה שתהיה בה זכות הקניין. לא הייתי מתנגד לקבל הצעות כיצד להגדיר "לא שימש אותו קודם" בצורה מדויקת יותר, אבל אתם אינכם טורחים להציע הצעות כאלה כפי שאינכם טורחים להציע פתרונות לבעיית הקניין בכלל, ולכן אסתפק לעת עתה ברעיון שהצעתי אני, שגם אם אינו מושלם, הוא הטוב ביותר שנתקלתי בו עד כה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. החקלאי מגדל את גידוליו ומתפרנס מהם. מי אתה שתגיד לו אם מה שהוא מגדל כלכלי או לא? 3. גם דיג לשם ספורט אינו ממש ממשי. לא אם אתה לא אוכל את הדגים (סתם עשית להם פירסינג בלחי להנאתך הפרטית). ואם כבר - אני יכולה לראות איך אותו "ספורט" עצמו מוחלף באמצעים מלאכותיים בספורטקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. איך בדיוק הוא מתפרנס מהם אם הם לא כלכליים? 3. שימוש ממשי כשמו כן הוא - שימוש כלשהו שמשנה משהו במציאות, ממשי להבדיל מדמיוני או תאורטי. לעשות לדג פירסינג זה בהחלט דבר ממשי (קודם לא היה לו פירסינג, עכשיו יש לו). אולי הדרך הטובה ביותר להבדיל בין שימוש ממשי לשימוש לא ממשי היא ששימוש ממשי מצריך השקעת משאבים (זמן, חומר וכד') ביחס להיקף השימוש. אבל אני לא מתחייב שהקריטריון הזה עובד תמיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. אם הוא מתפרנס מהם, סימן שהם כלכליים. 3. אם תחביבך הוא לרסס בספרי באוויר, הרי שאמנם פלטת פריאונים לחלל, ואמנם צרכת תרסיסי ספרי והשקעת זמן. אבל משהו ממשי לא יצא מזה. כנ"ל, להבדיל, אם תחביבך הוא טניס שולחן. או מטקות. שולחן יש, מחבטים וכדור גם. וגם הוצאת זמן. אבל שום דבר *ממשי* אין כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. במדינת ישראל זה לאו דווקא נכון, במדינת ישראל יש האפשרות שהמדינה מפרנסת אותו, במישרין או - מה שיותר סביר - בעקיפין. 3. אני לא רואה איך מה שכתבת סותר משהו מכל מה שטענתי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |