בתשובה ליהונתן אורן, 19/07/09 21:28
אם כבר בלוגיקה 517169
אני אכן חושב שהסדר הציבורי קודם ל"צדק", יהא זה מה שיהא. יש לעתים שלטון של סדר ציבורי ללא צדק, אבל אין שלטון צדק ללא סדר ציבורי.
שלטון החוק משמעו ראשית וקודם לכל שמירת הסדר הציבורי. רק אחר כך בא מושג הצדק המתבטא למשל בכך שאנו שואפים למנוע הרשאה בטעות של זכאים או לגלות התחשבות בנסיבות מקילות. לו ההיפך היה נכון, מן הראוי היה לחדול לחלוטין מענישת עבריינים רק בשל הודאות הקרובה שמדי פעם נאשמים מורשעים על לא עוול בכפם.
מדינה שאינה מפעילה "אלימות" על אזרחיה היא מדינה פושעת בעצמה. במונח "אלימות" אני מתכוון לכליאה, מעצר, מסי בצורת וקנסות למיניהם.
הייתי רוצה לשאול אותך שאלה החורגת במקצת מגוף תגובתך. האם אינך חש, שכל אותה "הזדהות והבנה" כלפי המצוקות החרדיות, לא הביאה במקרה זה דוקא לפגיעה בציבור החרדי הרחב הנקי מעוון? מרוב רגישות ואיפוק, במקום להעניש את המתפרעים והואנדלים, הענישו דוקא את החפים מפשע.
אם כבר בלוגיקה 517183
אני לחלוטין לא מסכים שהסדר הציבורי קודם לצדק. זה נכון במדינות טוטאלטריות. באחרות, הסדר הציבורי אמור לשרת את הצדק. וכשהוא לא עושה זאת, אפשר לתהות על ערכו.

מדינה יכולה להפעיל אלימות על אזרחיה. לפעמים חייבת. אבל רק כמוצא אחרון. אני לא מבין את הרעיון ''לשבור את ידם'' של מתפרעים כמוצא ראשון. בטח לא כשהבעיה היא בעיה חברתית ולא בעיה של סוציומאט בודד.

הציבור החרדי הרחב סובל שלא בצדק. גם בגלל המתפרעים וגם בגלל תגובת השריף החדש בירושלים. אני מסכים עם מה שרמזת בתגובתך הקודמת, שהמקור לעניין הוא איזו יראת כבוד לא מוצדקת כלפי העדה החרדית. אני רק יכול להצטער על כך שהחילוניות הישראלית לא העמידה אלטרנטיבה ראויה שתבטל את יראת הכבוד הזאת.
אם כבר בלוגיקה 517229
אתה נגרר לקיצוניות ההפוכה.

הגרעין של המפגינים אינם כל החרדים בירושליים אלא אנשי "העדה החרדית" הקיצונית (המוכרת ילנו בעיקר בגלל הבד"צ המחמיר שלה). אלא שבמקרים רבים הם שוחפים איתם צעירים חרדים אחרים. זה היה המצב בשיא הפגנות השבת השנה.

להזכירך, לפתיחת החניון בכיכר העיריה קדם תהליך הידברות ארוך של "השריף החדש" עם ראשי החרדים בעיר. המיקום בחניון העיריה נועד למנוע גביית כסף בשבת.

אבל קיצוני העדה החרדית חיפשו תרוץ למהומה והציתו תבערה. ראשי הציבור החרדי בכלל, וראשי העדה החרדית בפרט, לא טחו לגנות את המתפרעים.

הם סובלים המסכנים? מה בדבר אנשי צפון העיר שהכביש נחסם להם ע"י מתפרעים?
אם כבר בלוגיקה 517241
שוקי שאל אותי לגבי ''הפגיעה בציבור החרדי הרחב הנקי מעוון'' ולזה התייחסתי.
אם כבר בלוגיקה 517255
אוי לרשע ואוי לשכנו. אני חושב שאת זה החרדים יכולים להבין, במיוחד מאחר וחיי הקהילה ("העדה") הדוקים בקרב הציבור המדובר, שאם לא היה סובלני כלפי הפרחחים שלו היה מבער את התופעה באותה קלות בה הוא משתלט על עניינים אחרים כמו מקלטי טלויזיה בבתים וכדומה.

ענישה קולקטיבית אינה פסולה א-פריורי, בטח לא במקרים בהם הקולקטיב מסרב, כעקרון, לקבל את תנאי החיים במדינה דמוקרטית. אנחנו מכירים גם מקרים אחרים: סגירת המים ליישוב שלא שילם למקורות פוגעת גם באותם תושבים שכן שילמו ארנונה וחשבון מים כנדרש. זה לא אידיאלי, אבל האלטרנטיבה גרועה יותר.
אם כבר בלוגיקה 517263
סגירת מים ליישוב לא עוברת בשקט. אפילו ביישובים בעלי מעמד ציבורי נמוך יחסית כמו כפרי הדרוזים. אתה מוזמן לראות מה קרה במקומות אחרים שבהם מקורות איימה לסגור את הברז.
אם כבר בלוגיקה 517264
ענישה קולקטיבית כן פסולה א-פריורי במדינה דמוקרטית. רק שלפעמים החיים חזקים יותר מהאידיאלים.

אני חושב שהחרדים אכן מבינים את זה. אני גם חושב שהחרדים - בהכללה גסה - לא רואים את הסדר הציבורי כערך כל כך חשוב ומעדיפים לשים במקומו את המוסר הציבורי (לשיטתם, כמובן).
אם כבר בלוגיקה 517313
שני הבהרות: אולי הייתי צריך לדייק ולומר שבעניין הסדר הציבורי והצדק לא מדובר במי קודם למי אלא בכך שאי אפשר לבנות ממסד של משפט צדק שאינו מיוסד על בסיס של סדר ציבורי (לכן נאמר שלטון החוק ולא שלטון הצדק). במדינת הפקר, לית דין ולית דיין ואין אפקטיביות לא למשפט צדק ולא למשפט עוול.
שנית, לא רציתי לומר שהפעלת כח ואלימות היא מוצא ראשון. מה שרציתי לומר הוא שקיומה של "אלימות" השלטון היא שיוצרת את אפשרות הקיום של הדרכים האחרות שאפשר לנסות לפני המוצא האחרון.
אם כבר בלוגיקה 517580
לאור הערכתו של הפסיכיאטר וייל, שהאם ''המרעיבה'' בריאה בנפשה ואינה מסוכנת לילדיה, נראה אפשרי שהיא לא הרעיבה את בנה והחרדים צדקו לפחות בטענותיהם (אם כי, כמובן, לא בדרך הבעתן). מפחיד לחשוב שייתכן שהייתה כאן פשלה ענקית של הדסה.
אם כבר בלוגיקה 517585
כי רק אנשים חולים בנפשם מרעיבים את ילדיהם?
אם כבר בלוגיקה 517587
כי לפחות לטענתו של וייל, היא לא מסוכנת לילדיה. נראה לי שאם שמרעיבה את בנה עד כדי להחלותו היא מסכנת מאוד לילדיה.
אם כבר בלוגיקה 517589
לטענתו של וייל הוא לא יאמר כלום עד שיגיש את הדו''ח שהכין לביהמ''ש מחר.
אם כבר בלוגיקה 517593
אז כנראה הטענה שאני שמעתי הייתה מאוחרת יותר מזו שאתה שמעת.
אם כבר בלוגיקה 517596
שים לב שדיווחים שאומרים שהפסיכיאטר קבע וכו' - לא באים מהפסיכיאטר וייל עצמו. בנענע נאמר שהוא "קבע ככל הנראה", ו"גורמים בעדה החרדית" הביעו שביעות רצון מהמשהו שהוא "ככל הנראה", בוואלה החדשה הזאת באה מ"מקורבי האם המרעיבה", ובווינט בכלל אין חדשה כזאת ועדיין יש את החדשות מלפני יממה, שהאם והפסיכיאטר נפגשו בלילה ושמעריכים שיהיה צורך בעוד בדיקה.

אם כבר בלוגיקה 517597
עניין הולך ומסתבך. ברדיו מסרו על קביעותיו של וייל ללא שום הגבלה של ''מפי מקורבים'' או ''ככל הנראה'' ואף הודיעו שנערכה כבר פגישה שנייה בין האם לפסיכיאטר והקביעות נמסרו אחריה.
מחפשים בזבל 517655
והנה כתבה שלא ברור לי מקומה:
"שופטיו של פדופיל: חוות דעתו של וייל - תמוהה"
הפסיכיאטר הביא חוות-דעת רפואית שכנראה לא מצאה חן בעיני העורך של ynet, ומיד חפרו פס"ד משנת 2005 ובו יש קביעה "תמוהה" של וייל. מעניין אם כתבה זו הייתה מתפרסמת אם חוות הדעת של הפסיכיאטר היתה "נכונה".
מילא בסיפור של השופט דרורי, אז היה מדובר בערעור שמתברר בבג"ץ בלי קשר למינויו או אי-מינויו של השופט לבית המשפט העליון, כאן פשוט מדובר בפסק-דין ארכיוני שלא ברור מה מקומו בכתבות מסוג "מי אתה יעקב וייל?"
מחפשים בזבל 517663
כן, ראיתי את הכתבה. חוות הדעת בפס''ד שהיא דנה בו אכן תמוהה - אולי אפילו יותר מזו הנוכחית - אבל אם לא חשבו עליה (וגם על העובדה שהוא פוטר השנה מהדסה) לפני שביקשו את שירותיו, זה באמת נראה קצת בעייתי להעלות אותה עכשיו.
אם כבר בלוגיקה 517637
מבלי להיות פסיכולוג גדול, יש לי ספק גדול אם יש בדיקה פסיכולוגית כלשהי היכולה לאשר או לסתור בודאות סינדרום מינכהאוזן (בדומה לעוד הרבה מאד בעיות פסיכולוגיות).
אם נכונות הידיעות הקודמות, לפיהן האם נתפסה במצלמה וכיוב', הרי הדבר תקף פי אלף מכל חוות דעת פסיכולוגית.
יש לי הרושם שהידיעה שהתבססת עליה הודלפה ע''י חוגים חרדים אינטרסנטיים. בפועל מה שנאמר שם הוא שהאם אחראית למעשיה, מה שמקביל באמריקאית ל''יודעת להבדיל בין טוב לרע''. וזה נשמע באמת מסוג הדברים שפסיכולוג עשוי לקבוע. משמעותו היא שהאם, במידה ויוכח שעשתה כך וכך, לא תוכל לפטור עצמה מן הדין בגין אי שפיות. קביעה זו כלל אינה קשורה לשאלה האם לאם יש או אין את התסמונת המדוברת, דבר שכאמור ספק רב אם פסיכולוג יכול לקבוע בודאות (וגם לא נאמר שהוא קבע כך).
מתוך הכרות עם מערכת הבריאות, קרוב לודאי שטיפול המערכת הרפואית במקרה היה לקוי מהרבה בחינות. וגם זה לא צריך לסייע לטענות העדה החרדית. בסופו של דבר, מערכת הבריאות והרווחה היתה חייבת להתערב, כדי להציל את הילד מסכנה פיזית של ממש לכאורה. עצם טיפול המערכת במקרה היה הכרחי ונכון, בין אם היא עשתה זאת באופן מיטבי או מירעי.
אם כבר בלוגיקה 517638
אתה צודק. רק עכשיו בדקתי שוב וראיתי שהדיווח על חוסר מסוכנות לילדים בא רק מהעורך דין שלה ומחוגים חרדיים, ושהפסיכיאטר טען שיש הרבה "טעויות" בדיווח התקשורתי. עדיין לא ברור לי מה עומדים לעשות עם הילד לאחר שישוחרר מבית החולים? איפה הילדים האחרים ומדוע המשטרה לא עומדת על כך שיש לראיינם? ובעיקר - מה תפקידו של האבא בכל אלה? בסופו של דבר, הוא הרי אמור לראות את בנו מדי פעם, ולהבחין במצבו, לא? ואם האם מרעיבה אותו, מדוע אביו איננו מאכיל אותו? האם על האב לא מוטלת כל אחריות לבריאות בנו?
בקיצור, כל הפרשה הזאת נראית לי נפתלת ביותר.
אם כבר בלוגיקה 517659
גם לי יש תחושה לא טובה מחוות הדעת של ד"ר וייל-עוד לפני שהביאו את הסיפור עליו. אין כאן מקרה של רשלנות רפואית של רופא מסויים; המקרה מיקד סביבו את תשומת הלב של הרופאים בהדסה ואני מניח שהיו לא מעט דיונים על הילד- זה כבר לא רופא אחד שפישל. התגובה של המערכת היתה איטית וכזאת היא-איטית. על פי הצימס שהחרדים מנסים לעשות מכל העניין לפי מה שראיתי בטלויזיה- הטענות שלהם אינן ענייניות.
אם כבר בלוגיקה 517653
אני לא יודע מה יקבע לגבי האם. אבל בנפרד ההליך המשפטי, אני חושב שהסוגייה אם החרדים צדקו במקרה הזה היא לא מעניינת, כי אם הם צדקו זה היה במקרה. לחרדיות אין דרך לבירור האמת. הם בנו תרבות שלמה על הימנעות מהאמת - על לא לשמוע, לא לראות ולא לדעת דברים, עניין שלא מאפשר להם להגיע לאמת כשהיא באמת משנה. אז ''החילונים'' אולי יחקרו את הדסה ויסיקו מסקנות לעתיד. החרדים יראו בזה ניצחון ויחמיצו את העובדה שהניצחון הוא זה של התרבות הפתוחה שדוחפת לחקור ולהגיע לעובדות.
אם כבר בלוגיקה 517656
זה נכון מאוד, וגם די מבלבל. מה שמעניין אותי הוא לפי מה הם קובעים מה האמת לדעתם. כלומר, לפי מה קובעים זאת הרבנים הגדולים - האחרים ממילא רק מקבלים את דעתם.
אם כבר בלוגיקה 517661
אם הייתי יודע הייתי רב גדול בעצמי. אבל כדי לא לזלזל בהם סתם, ומעבר לדברים הברורים מאליהם (סמכות המסורת, התנגדות לחידוש, חשדנות כלפי מה שבא מבחוץ), אני מניח שאפשר לחשוב על תפיסה שבה האמת נתפסת כעניין קונצנזואלי-תרבותי ולא כעניין מנותק-הקשר ועל הרעיון של אמון (trust) כדרך לברור בין דעות. אני יודע שזה לא עונה על התהייה שלך, אבל זה סתם נשמע לי מעניין לבדוק את הרעיונות שעומדים מאחורי התפיסה החרדית. אולי כשאסיים עם הכפפה שדורון הפיל בבוקר.
אם כבר בלוגיקה 517666
אשמח לשמוע את תוצאות בדיקתך, הן מעניינות גם אותי.
איזו כפפה הפיל דורון?
אם כבר בלוגיקה 517667
תגובה 517557
אני מרים רק את הכפפה, כי לא אכפת לי לעזור. את הפרויקט שמישהו אחר כבר יעשה.
אם כבר בלוגיקה 517668
אה, טוב שאמרת, כי חשבתי כבר על מישהו להעביר לו את העבודה. אני מקווה שהכפפה עצמה לא הייתה כבדה מדי.
אם כבר בלוגיקה 517669
לא קלה. היה חם, אני כבר לא כל כך צעיר וגם לא היה מספיק אור לעבוד. אבל אני לא מתלונן.
אם כבר בלוגיקה 517702
אני לא מתלונן, אמנם לא היה אור אז ישבתי לבד בחושך וגם אתה אף פעם לא מתקשר, אבל באמת לא היית צריך.
אם כבר בלוגיקה 518006
אני חושב ששאלת "מה האמת לדעתם" היא השאלה הכי פחות מעניינת כאן.

א. די ברור מה לפנינו. יש לנו כאן קבוצה דתית שנתפסה לחרדה קיומית בפני האתגר של השתנות הזמנים. מאחר והקבוצה הזאת איבדה את האמונה בעצמה ובסגולותיה, היא התמכרה לאורתודוקסיה אירציונלית משולשת שכבות ומקווה שכך תבטיח את המשך קיומה. לא זו בלבד שהיא מסמיכה את בחירותיה והחלטותיה מסיבות טרנסצנדנטיות על כתבים עתיקים וקודקסים דתיים, ומבטלת את החשיבה הפרטית בפני החשיבה הקולקטיבית של העילית הקלריקלית, אלא שהיא מבטלת גם את יכולת החשיבה של בני הדור בפני החשיבה של דורות קודמים. אחת מתופעות הלואי של החשיבה הזו היא ביטול מוחלט של מושגי האמת והמציאות. כל מה שלא מסתדר עם התבנית הקפואה שיש להגן עליה, הוא בהכרח מציאות מזוייפת ואשלייה מלאכת ידו של הצד האחר השטני. כל מה שאנשים אלו יאמרו הוא בבחינת התחכמות מילולית והתנשאות אינטלקטואלית שמטרתה להכות את היריב בכליו שלו.

ב. דומה שהשאלה המעניינת באמת היא מהי האמת לדעתנו. הרי יש כאן קנוניה רדיקלית של ממש להמיס ולפורר את האמת הפשוטה והיומיומית ולהחליפה באוסף של אמיתות סובייקטיביות שאו שכולן שוות (כמו אצל הפוסט מודרנים ההטרודוקסיים) או שהבחירה ביניהן היא טרנסצנדנטית (כמו אצל הדתיים האורתודוקסיים).

ג. פרשת הדו"ח של הפסיכיאטר וייל היא מקרה בוחן מצויין של הויכוח הזה. אני טוען שהפסיכיאטר הנ"ל הוא חסר אחריות ושרלטן. והרי כל מי שטוען זאת הופך מייד למאכל מלכים בפי טועני הצד האחר: כיצד זה אדם חסר כל ידע והכשרה בתחום מתימר לשפוט את כישוריו של אדם מוסמך ובעל הכשרה רשמית? והרי כל הטענות האלו באו רק לאחר שהתגלתה דעתו של הפסיכיאטר המוסמך. אם היה פוסק להיפך לא היו מפקפקים בכישוריו.

ד. ובכן לא מינה ולא מקצתה. האדם המשכיל ורחב הדעת, אינו משתחווה בפני תארים ודיפלומות מקצועיות ואינו נאלם דום בפני חוות דעת מקצועיות. החיים מלמדים אותנו שלכל עמדה סובייקטיבית ימצאו אנשי המקצוע שיסמכו אותה בתאריהם. ולא זו אף זו: יותר מכל זמן אחר, נכונה אבחנתו של סוקרטס כי החכם האמיתי רק יודע עד כמה אינו יודע. איננו מדברים כאן על מיעוט קטן של נוכלים מקצועיים ומאחזי עיניים. קרוב לודאי שחלק גדול מאותם עדים מקצועיים, עושים שקר בנפשם ומתימרים לדעת את מה שאינו ידוע.

ה.בידוע שיש הפרדה בין המדעים המדוייקים לבין מדעים אחרים כמו הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה הקרובים יותר לאומנות מאשר למדע. לא שמספר השרלטנים ומאחזי הדעת בקרב המדעים המדוייקים קטן יותר, אלא שאמות המידה והקריטריונים בתחומים אלו פשוטים יותר ולכן קל ושכיח שם יותר למצוא פסיקות נוסח "האיש טועה לחלוטין", ו-"האיש אינו יודע מה הוא סח".

ו.בתחומי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה כפי שאפרט מייד, ידוע שהעד המקצועי מסתמך יותר על הנסיון המקצועי המצטבר של המקצוע והאישי שלו מאשר על ראיות מדעיות ספציפיות. ולכן בית המשפט הנבון לא יבקש מן המומחה הנפשי מה שאין ביכולתו לדעת בודאות. למשל ראיות משפטיות ואבחנות פסיכיאטריות חד משמעיות. ביה"מ צריך לצפות מן העד המומחה לחוות דעתו בנוגע למשמעות ולרלאבנטיות של אבחנות, טיפולים ותרופות נפשיות שקבל הנחקר בעבר ולגבי שאלת מידת היכולת לשאת באחריות משפטית למעשיו ויכולתו להבחין בין טוב לרע.

ז. ההיסטוריה המשפטית מספרת לנו על מקרים רבים שבהם יוחסו לחשודים מחלות נפש קיצוניות ביותר (כמו פיצול אישיות, מחלת רדיפה או שכחה). היו מקרים בהם התברר שהנאשמים ביימו תופעות אלו והערימו אף על פסיכיאטרים ישרים והגונים. אך אין ברצוני כאן לסמוך את השכיח על החריג. ברוב המקרים היה ברור מלכתחילה שאין לעד המומחה יכולת לקבוע משפטית את האותנטיות של מצבו הנפשי של הנבדק. העד יכול להעיד מנסיונו האישי ולהסתמך על סימנים מזהים והעדרם, אך עדותו אינה בבחינת עדותו של מומחה משפטי היכול להעיד על סמך ראיות חד משמעיות, היה או לא היה. עד המנסה לעשות זאת רק מערער את סמכותו המקצועית.

ח. בכל מקרה נדרש האדם המשכיל להערכה אישית של מה ניתן לדעת ומה לא. הנה כי כן, דעתי היא שפסיכולוג או פסיכיאטר אינו יכול לאבחן באופן חד משמעי מחלות וסטיות נפשיות שלא במסגרת עובדות של מעשים שהיו. פסיכיאטר המתחייב לגבי אדם אותו ראיין במשך כמה שעות ושאין לו היסטוריה רשומה בתחום הנפש, לגבי קיומו או אי קיומו במונחים מוחלטים של מצב נפשי חריג הוא שרלטן ונוכל, ללא קשר עם הסמכתו ותאריו האקדמיים או הרקורד המקצועי שלו. קל וחומר כאשר כלפי הנחקר יש טענות עובדתיות בנוגע למעשיו. מה היינו חושבים על מוסכניק שהיה קובע חד משמעית שהרכב שלנו תקין, כאשר רק עתה הגענו אתו ועם הגרר?

ט. לפני עינינו אנו רואים ילד מוזלמן לכל הדעות. האם הפסיכיאטר הנכבד קבע גם חד משמעית כי הילד הורעב ע"י צוות בית החולים ולא ע"י האם, כטענת העדה החרדית? האם הפסיכיאטר המומחה אינו יודע עד כמה הטענה הזו היא חריגה ובלתי סבירה? היכן הטמין אותו פסיכיאטר את מידת הספק המתבקשת מטענה כל כך יוצאת דופן? האם אנו חייבים לאטום את אוזננו בפני זעקת האמת הפשוטה, היומיומית ולהשתיק אותה בפני התואר האקדמי של הפסיכיאטר הנחרץ או האג'נדה של כת דתית פאנאטית?

י. עד כמה שאני מבין ביה"מ פסק שיש לשחרר את האם ולהחזיר לרשותה את ילדיה. האם משמעות הדבר היא שביה"מ סמך ידו על חוות הדעת של הד"ר וייל? לא בהכרח. אולי אפתיע, בכך שאומר שהחלטה זו סבירה בעיני. ככל שהבנתי מגעת תסמונת מינכהאוזן אינה מדבקת. לאחר שהחשד הזה עלה ומאחר שיש להניח שהילדים נמצאים במגע מתמיד עם בני משפחה אחרים, סביר שהללו ישגיחו בשבע עיניים על הנעשה איתם. אם אני טועה ומדובר בכת מטורפת שכל באיה מוכנים להקריב את ילדיהם על מזבח הארגומנטציה הדתית שלהם, ירחם האל על נשמות הילדים הללו ולהציבור הכללי לא נותר אלא לזבוח פרה אדומה ולומר כי לא ידנו שפכה את הדם הזה.
אם כבר בלוגיקה 518028
ייתכן מאוד שאנחנו מתעניינים בדברים שונים, אבל למען הסדר הטוב אציין שאותי לא מעניין מה האמת לדעתם אלא כיצד הם קובעים אותה.

א. על אלה שלוש שכבות אתה מדבר?

ז. "אין לעד המומחה יכולת לקבוע משפטית את האותנטיות של מצבו הנפשי של הנבדק"? וזה עוד היה "ברור מלכתחילה"? על מה בדיוק אתה מסתמך? הרי אם באמת זה היה המצב ברוב המקרים כבר מזמן היו מוותרים על שירותיהם של פסיכיאטרים בבית המשפט.

ט. כללית דברים מוסכמים עליי. רק הייתי רוצה לציין שלא הצלחתי לראות את הילד, מוזלמן או לא. כשאמרו ב"מבט" שהם עומדים להראות "תמונות ייחודיות" שלו מה שהופיע על הצג שלי, לפחות, היו כמה נערות שרקדו ריקוד משונה סביב עריסה שלא ראיתי מה יש בתוכה.

י. אני מקווה שאתה צודק.
אם כבר בלוגיקה 518101
א. כפי שכתבתי: הסתמכות על קודקסים וכתבים דתיים במקום על חשיבה והנמקה, ביטול החשיבה האישית בפני החשיבה של מנהיגי העדה וביטול החשיבה של הדור החי בפני חשיבתם של דורות קודמים.

ז. כתבתי שעד מומחה בתחום הפסיכיאטרי יכול לפרש לביה"מ את משמעותו של הרקורד הטיפולי (אישפוזים, טיפולים, תרופות) של הנבדק ואת ההקשר שלהם למעשה בו נחשד הנבדק. כמו כן הוא יכול להביא את חוות דעתו על דרך הסביר והנפוץ, בשאלות כלליות כמו מידת האחריות המשפטית של הנבדק למעשיו ומידת המסוכנות שלו. אני לא חושב שמצפים ממנו לאבחנה חד משמעית ע"ס ראיון של חריגות ובעיות נפשיות כפי שמצפים ממומחה פלילי לומר אם טביעת האצבע מתאימה או לא. אילו הפסיכיאטר אמר רק שלא גילה שום אינדיקציות נוספות לתסמונת מינכהאוזן ו/או שהפרופיל של הנבדקת אינו תואם את הפרופיל המקובל של הלוקים בתסמונת, היה זה דבר סביר.

ז.1. בקריאה שנייה עולה שוב עניין ההצגה המגמתית של הדו"ח. חלק מן הדברים סבירים, אבל עדיין נותר עניין הקביעה המוחלטת לגבי הנורמטיביות. יש פער בלתי סביר בין אמירות מסוג "לא מצאתי ליקוי נפשי אצלה ולא כל תמיכה במינכהאוזן ... מעולם לא נבדקה פסיכיאטרית" לבין הקביעות "אין הבדל בינה לבין כל אם אחרת ... היא אישה בריאה ככל ההורים".
באמירות הללו העד המומחה במשתמע פוסל את אמינותן של עדויות עובדתיות סותרות שנמסרו ע"י עדים אחרים, דבר שכמובן אין לו שום דרך לעמוד מאחוריו. הוא בעצם קובע כי משקל מומחיותו מכריע את משקלן של העדויות הללו, מה שיוצא עוד יותר מוזר לאור העובדה שהמומחה כלל אינו מומחה: http://rotter.net/forum/scoops1/16953.shtml

ט. http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/917/862.html.
אם כבר בלוגיקה 518102
מה הקשר בין עדויות עובדתיות ל*מעשי* האם לבין קיום או אי קיום סינדרום פסיכיאטרי מסויים?
אם כבר בלוגיקה 518148
זוהי נקודה עקרונית ביותר.
בניגוד לבדיקות מעבדתיות של רפואה קונבנציונלית, בה תתכן אבחנה רפואית של מחלה עוד לפני הופעת הסימפטומים, בפסיכופתולוגיה כמעט תמיד מדובר באבחנה ע''פ סימפטומים, לעניין זה התנהגות ומעשים בפועל של החולה. כמעט כל האבחנות הפסיכיאטריות אינן אלא שם כולל לאוסף של התנהגויות חריגות אשר בד''כ משתרעות ע''פ מגוון רחב למדי.
אני רוצה להדגיש שוב שאין לי שום הכשרה מקצועית בתחום, אבל אני לא חושב שאני מסתכן במיוחד אם אני מתאר את תסמונת מינכהאוזן כשם גנרי לאוסף לא קטן של חריגות התנהגות המשתרע בין דכאון שלאחר לידה לפסיכופאתיה של ממש. בסופו של דבר מה שקובע באבחנה הוא מה עשתה או לא עשתה האם.
קביעתו של הפסיכיאטר כי חוות דעתו המומחית יכולה להתייצב ולהכריע את משקל הראיות העובדתיות היא הדבר המשונה והבלתי סביר בעדותו.
אם כבר בלוגיקה 518165
לא הבנת אותי. אם יש עדויות ממשיות שהאם אכן הרעיבה את בנה, קיום הסינדרום אצלה עשוי להשפיע על סוג ההתיחסות אליה וחפותה המשפטית, אבל לא על חפותה העובדתית. לכן, כמו שאמרת בתגובה אחרת, יש לבדיקה הפסיכיאטרית משמעות לגבי הבדלה בין טוב לרע, אבל הבדיקה לא יכולה ולא צריכה בשום אופן להיות עדות משפטית לגבי היתכנות המעשים.
אם כבר בלוגיקה 518166
מה עניין "היתכנות המעשים"? ודאי שאת עניין זה לא קובע הפסיכיאטר אלא ה...מציאות, בד"כ, לא.
אגב, לפני ימים אחדים שמעתי רופא אחד מתוך קבוצת רופאים מחוץ להדסה שקמו להגן על הדסה. הוא אמר שאת תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח מאבחן בד"כ רופא הילדים, לא פסיכאטר.
אם כבר בלוגיקה 518167
נכון. לכן השאלה איך בדיוק קוראים למה שיש לאם היא מעניינת רק כקוריוז.
אם כבר בלוגיקה 518168
לא בדיוק. לולא זיהה את התסמונת רופא הילדים המטפל במקרה זה, לא היו מרחיקים את האם מבנה ולא היו מצליחים להציל אותו.
אם כבר בלוגיקה 518170
ממש.
האינפורמציה שלי היא שרופא הילדים ''זיהה'' סרט בו רואים שהיא מתעסקת עם האינפוזיה של בנה.
אם כבר בלוגיקה 518172
ומי לדעתך החליט לצלם את הסרט הזה?
אם כבר בלוגיקה 518174
חשדו ש*מישהו* מתעסק עם האינפוזיה. זאת יכלה גם להיות האחות שונאת החרדים או הסניטר רפה השכל או הסטז'ר שמוכר את האינפוזיות בשוק השחור.
אם כבר בלוגיקה 518176
לא בדיוק. האמא ישבה שם כל היום, הם לא היו יכולים לעשות את זה.
אם כבר בלוגיקה 518177
"כל היום"? אז מתי הכניסו את המצלמה?
אם כבר בלוגיקה 518191
סביר שבזמן ביקור הרופאים הוציאו אותה משם.
וברצינות - לאחר מעשה, וכשרואים את התמונות, קל להיות חכמים ולחשוב שזה אבחון מיידי. אבל מלכתחילה, מחלות והליכי תטיפול לא מתנהלים תמיד לפי תרחיש צפוי. רופאים רגילים לחשוב קודם כל שאולי לא אבחנו נכון את המחלה (של הילד, לא של האם). גם לחשוד ש*מישהו* מתעסק עם הזונדה זה לא טריוויאלי. אחות שונאת חרדים? סטאז'ר בעייתי? למה דווקא לילד הזה מתנכלים? החסרים חרדים בהדסה?
והאמא? היא נראית ומנהגת כאם השנה. איך יחשדו בה? תסמונת מינכהאוזן זאת היא נדירה למדי. סביר מאוד שזו הפעם הראשונה שנתקל בה אותו רופא. לי נשמע שאותו רופא מהרדיו שאמר שהתסמונת קשה מאוד לאבחון צודק בהחלט.
אם כבר בלוגיקה 518194
הוא שאמרתי. הם חשדו שמשהו לא בסדר, ולא ידעו מה. לאחר הצילומים הם גם ידעו מה. גם אם יתברר בהמשך שהאם הופנטה על ידי דלעת עצומה מאלפא קנטאורי, זה לא משנה. ה"אבחנה" של הרופא היתה עשויה להיות שימושית *גם אם לאחר מכן היא התברר כלא נכונה*.
אם כבר בלוגיקה 518205
שיהיה. אישית נראה לי שאלוהים אמר לה שהוא מועיד את הילד הזה לגדולות בתנאי שהיא תרעיב אותו. אולי הוא אפילו ישקול לארגן בשבילו מעמד הר סיני חדש בפארק הירקון.
אם כבר בלוגיקה 518307
היום התראיין ברדיו "קרוב משפחה מדרגה ראשונה" (ככל הנראה הבעל) וטען שהרופאים הם שהורו לא להאכיל את הילד. תרחיש אפשרי: אי הבנה מצערת. הרופאים לא הבהירו לאם את אורך הצום המבוקש, והיא פשוט מילאה את הוראותיהם כמיטב יכולתה.

ואם תתהה מה בקשר לאותם צילומים מפלילים, אם אמנם הם קיימים ומראים בבירור את מה שנטען, ייתכן שהאם חשבה שמי מהאחיות אינה יודעת את שציוו הרופאים, ומיהרה לתקן את המעוות. כל האשמת האם, עפ"י התרחיש הזה, לא באה אלא כדי לנקות את הרופאים מאשמת רשלנות רפואית על שלא הבהירו לאם את כוונתם, ועל שלא הבחינו בהדרדרות מצבו של הילד עד כדי סכנת חיים ר"ל. אנשים שאין אלוהים בליבם לא יבחלו בשום מעשה נבלה כדי להציל את נפשם.

אבל מדובר באם חרדית, והחרדים אינם אלא טפילים פרימיטיביים במיוחד אם הם מקהילת נטורי קרתא, ולפיכך כל עלילת דם תזכה לאמינות מיידית בידי הציבור היזראלי "הנאור".

הכותב אינו חרדי אבל שונא גזענים מכל סוג.
אם כבר בלוגיקה 518309
יזראלי? מזל שיש לך דוא"ל.
אם כבר בלוגיקה 518310
אפילו לא שמתי לב לזה, ובכל זאת ניחשתי כמוך, בזכות המשפט ''אנשים שאין אלוהים בליבם לא יבחלו בשום מעשה נבלה כדי להציל את נפשם.''
אם כבר בלוגיקה 518316
לא. זה דווקא נקודה לטובתו. היה אמור להיות ''אין א-לוהים''.
אם כבר בלוגיקה 518319
לא, זה לא הסגנון שלו. פשוט מדי ובהיר מדי.
אם כבר בלוגיקה 518970
ש' נמצאת ליד ז' במקלדת.
ממש כמו חילופי א' וע', ב' וה', ב' וס', וכו'.
אם כבר בלוגיקה 518321
אם היא לא הבינה שאי אפשר להרעיב ילד ללא גבול והיתה צריכה שהרופאים יספרו לה את החדשה המרעישה הזאת, אז בין אם יש או אין לה תסמונת פסיכיאטרית כזו או אחרת - יש לה בכל מקרה בעיית הבנה קשה שמסכנת את הילד/ים שלה לא פחות ממחלת נפש או מבנה אישיות בעייתי. קרי: הנזק הוא אותו נזק, גם אם על רקע שונה. ולגבי הצילומים המפלילים, אם ישנם באמת כאלה שמראים במפורש משהו, אתה ברצינות מנסה למכור ש"ייתכן שהאם חשבה שמי מהאחיות אינה יודעת את שציוו הרופאים, ומיהרה לתקן את המעוות"? תגיד, אתה חושב שאנחנו מפגרים? אמהות שנכחו במחלקה מספרות שהיא אמרה למתנדבת ללחוץ על ידי הילד "עד שייצא לו דם", זאת נראית לך הוראה של רופא?

אם כבר בלוגיקה 518333
מצא חן בעיניי הביטוי ''מחלה בריאותית קשה''...
אם כבר בלוגיקה 518335
פגשתי בבלוגים גם:
הפרעת אישיות היסטוריונית.
מחלת נפשות פרוטסטנטית.
אם כבר בלוגיקה 518354
וואו! רוצים לינק!
אם כבר בלוגיקה 518520
אם כבר בלוגיקה 518322
אני מקווה שלא באמת ניסית לשכנע עם התרחיש הזה, שהוא באמת מגומגם להפליא. מצד שני, אם זה לא היה ניסיון שכנוע, מעניין מה זה היה.
ואגב, אם קראת גזענות בדבריי, זה אתה שהכנסת אותה לשם.
אם כבר בלוגיקה 518326
היי, ברוך שובך אורי פז. יופי שלא נגמלת
אם כבר בלוגיקה 518419
שמת לב באיזה משקל היה הילד? הוראה זמנית שלא להאכיל את הילד? אי הבנה של האם? אם הרופא אמר לא להאכיל את הילד ושכח לבטל את ההוראה אז האם צריכה להרעיב את הילד למות כי "הרופא אמר"? הנסיון להבין את האם מאד מרגש- מרגש עד מות.
אם כבר בלוגיקה 518501
אגב - כבר מזמן רציתי לשאול: מה טווח המשקל הנורמלי בגיל הזה?
אם כבר בלוגיקה 518426
שונא כושים, מרוקנים, כופרים וגזענים מכל סוג.
אם כבר בלוגיקה 518173
אם אדם מזיק רפואית לזולת מתוך כוונה למצב עצמו כמטפל בו, יבוא הפסיכיאטר ויאבחן אותו כלוקה בסינדרום מינכהאוזן. לכן כאשר בא ד''ר וייל ופוסק כי האם אינה לוקה בתסמונת ויתר על כן מרחיב וקובע כי אין שום סיכון באינטראקציה בינה לילדיה, הוא בעצם קובע נחרצות כי כל הראיות העובדתיות הן שקריות.
אני מניח ששנינו מסכימים שבעניין זה אין לו שום מעמד וסמכות לקבוע. הבעיה היא שברגע שהסקסולוג הנידון עשה את המעשה התמוה והבלתי סביר הזה, באופן טבעי מתעורר החשד שכל דבריו של המומחה הזה נגועים בשרלטנות. גם כאשר הוא פוסק בעניינים שכן היו בתחום התמחותו (לו היה פסיכיאטר המתמחה בהפרעות התנהגות מסוג המינכהאוזן) כמו אינדיקציות משניות, מידת הסכנה לילדים ומידת השליטה והאחריות למעשים, עדותו היא עדות של חרש שוטה וקטן גם יחד.
אם כבר בלוגיקה 518175
לא. אם אתה כבר יודע מראש את האבחנה, אל תשלח אדם לקבל אבחון. חבל על כספי משלם המיסים.
אם כבר בלוגיקה 518178
אני חושב שהבעיה היא שלא ידענו מראש מה תהיה האבחנה.
אם כבר בלוגיקה 518179
אבל שוקי מתרגז מהאבחנה שלא מתאימה לדעתו.
אם כבר בלוגיקה 518180
למה "אבל"? שוקי אכן ידע מה הפסיכיאטר היה אמור לקבוע.
אם כבר בלוגיקה 518184
כלומר התכוונת שאתה ואני לא ידענו מראש מהי האבחנה, אבל שוקי ידע מראש?
אם כבר בלוגיקה 518186
אנחנו לא ידענו?
אם כבר בלוגיקה 518188
אני לא ידעתי. תסמונת מינכאוזן על ידי שליח היא סופר נדירה.
אם כבר בלוגיקה 518189
אני מוחה בתוקף על מה שאתה וצפריר עושים לעמדתי.
טענותי היו זהות לפני ואחרי שידעתי מה בדיוק כתב הסקסולוג הנ''ל. לא שיניתי את דעותי בעקבות האבחנה שלו.
מלכתחילה יצאתי מנקודת המוצא שאיני פסיכולוג ואין לי שום מושג מה אמור פסיכולוג ולקבוע במקרה כזה ובאיזו דרך עליו לבדוק ולהגיע למסקנות.
מלכתחילה פקפקתי ביכולת של הפסיכולוג לקבוע אבחנת קיים או לא קיים לגבי הפרעות פסיכיאטריות במנותק מעניין הדברים שהתרחשו או לא התרחשו.
אילו קבע הפסיכולוג כי לא גילה שום אינדיקציות לתסמונת ולנבדקת אין שום היסטוריה רפואית-נפשית היכולה להעיד על תסמונת כזו, לא הייתי יכול לבוא אליו ביותר מדי טענות גם אם היה מתגלה שתחום התמחותו הוא סקסולוגיה ולא פסיכופתולוגיה.
אני בהחלט מכיר בתחום בו יש לביה''מ עניין בחוות דעת מקצועית של פסיכולוג, כמו למשל בשאלת האחריות המשפטית, מידת הסכנה הפוטנציאלית ובכלל התרשמות אישית של עד מומחה.
העצם של הכלב הוא שהסקסולוג במקום לעסוק בחוות דעת מקצועית (שכלל אין לי דעה מה היא היתה צריכה להיות) הפך עצמו לפוסק משפטי ועד פארנזי הקובע בהחלטיות אם היה או לא היה ומזכה את האם מכל חשד.
איך הגעת מכאן למסקנה שהדבר שמפריע לי הוא שהאבחנה סותרת את ה''אבחנה'' שלי. לי בכלל אין הבחנה. לא אופתע יותר מדי אם יתגלה שמצבו של הילד נובע מטיפול רפואי לא נכון ולא ממעשי אימו ועדיין אטען שהעד הלא-מומחה הוא שרלטן ונוכל.
אם כבר בלוגיקה 518197
אני עדיין לא מבין מה אוכל אותך. שלעד מומחה אין זכות לקבוע אם האם אשמה או לא? מוסכם, אבל האם הוא *באמת* הודיע שהיא זכאית? הוא רק אמר שכרגע איננה מסוכנת מבחינה פסיכיאטרית. בית המשפט כנראה מספיק חכם להבין למה הכוונה, השופטת אמרה ( על פי NRG )
"נמצאים בה פגמים לא מעטים על דרך ניסוחה ופרטים בלתי רלוונטיים הכלולים בה". אז גם אם הפסיכיאטר מרשה לעצמו להשתפך, השופטת יודעת לסנן.
אם כבר בלוגיקה 518200
אתה טועה. אביא שוב את הציטוטים מן הדו"ח: "היא אינה חולה פסיכיאטרית, היא אישה נורמטיבית ככל האמהות בקהילתה, לא מצאתי ליקוי נפשי אצלה ולא כל תמיכה במינכהאוזן... היא איננה סובלת מתסמונת מינכהאוזן, אין הבדל בינה לבין כל אם אחרת... האישה מעולם לא נבדקה פסיכיאטרית והיא אישה בריאה ככל ההורים ... לאורך הזמן הממושך בו התענה הילד בבתי החולים, הייתה האם מקובלת ומעורבת מאוד בטיפולים. היא בילתה לידו שעות ארוכות, וזכתה לאמון מלא של הצוות הרפואי והסיעודי",

הפסיכו-סקסולוג הזה הוא שרלטן, לא מקצועי וחסר אחריות.

מה "אוכל" אותי? כיצד זה הסכימה התביעה לעד מומחה מוסכם שכזה? ממתי צריך להיות עד מומחה מוסכם בין התביעה להגנה? אם כל מסכת התביעה הוגשה בקפדנות ובזהירות כזו, מה עוד צפוי להתגלות בתיק הזה?
אם כבר בלוגיקה 518202
אני חוזר. גם אישה נורמטיבית‏1 יכולה להתעלל בבנה. היא לא צריכה אישור מפסיכיאטר שהיא חולה. לא כל גנב הוא קלפטומן.
אתה צודק שהתביעה יצאה פריירית כאן, אבל תמיד יש הימור כשאתה לוקח ממוחה בלתי תלוי.

1 מבחינה פסיכיאטרית.
אם כבר בלוגיקה 518208
פה אבדתי אותך לגמרי. אשה המתעללת בבנה היא נורמאטיבית? המילים "מבחינה פסיכיאטרית" אינם מוסיפים כאן כלום. הפסיכיאטריה מגדירה את המחלות, החריגות והסטיות שלה ע"פ החריגה מן הנורמה. אין לה כלי אחר.
האם דכאון לאחר לידה הוא תופעה נורמאטיבית? לא. אילו רוב האמהות סבלו מדכאון לאחר לידה, איש לא היה מתיחס לכך כאל תסמונת פסיכולוגית. אף אחד לא טוען שכל אם עם דכאון לאחר לידה מסוכנת לתינוק שלה או חולה במחלת נפש חשוכת מרפא, אבל אף אחד לא מתיחס לכך כאל דבר נורמאטיבי שאינו מצריך טיפול או תשומת לב מיוחדת.
העד המומחה כאן, במקום לעסוק בתחומו ולהשתמש בידע המקצועי שככל הנראה אין לו, הפך עצמו לאינסטנציה שיפוטית וקובע עובדות משפטיות. "אם נורמאטיבית" משמע לא היו הדברים שנטענים נגדה מעולם.
אם כבר בלוגיקה 518228
אם המתעללת בבנה יכולה להתעלל בו מכל מיני סיבות. הפרעת אישיות אינה תמיד אחת מהם. אני לא פסיכיאטר ולא פסיכולוג, אבל מטרידה אותי ההנחה שכל מי שעושה משהו לא נורמטיבי הוא משוגע. פושע כן, אבל לא משוגע. האם כל רוצח הוא בעליל חולה נפש?
אם כבר בלוגיקה 518230
חולה נפש נורמטיבי שעומד לדין.
אם כבר בלוגיקה 518231
מי, הרוצח?
אם כבר בלוגיקה 518233
הוא גם עומד לדין נורמטיבי?
אם כבר בלוגיקה 518234
מלכוד-‏22 הפוך?
אם כבר בלוגיקה 518237
האם יכול מישהו להסביר לי איך הגיעה האם הנורמטיבית הזאת שלנו לדיון על חוק הנכבה?
אם כבר בלוגיקה 518259
לא כל כך מסובך. הדיון על החוק התגלגל לדיון על הדמוקרטיה הישראלית והסכנות הנשקפות לה, ועל האלמנטים הדמוקרטיים בתרבות היהודית-חרדית. מכאן הוסט הדיון לעניין האלימות מצד החברה החרדית, והועשר באירועים אקטואליים.
אם כבר בלוגיקה 518260
נו טוב. ככה זה איילים:)
אם כבר בלוגיקה 518239
בודאי שלא כל מי שעושה משהו לא נורמאטיבי הוא משוגע. ההומוסקסואל הוא בודאי לא נורמאטיבי, אבל הפסיכולוג הממוצע (לפחות זה החילוני) לא יראה בכך בעיה נפשית.
"האם כל רוצח הוא בעליל חולה נפש?" בודאי שלא. אבל כל רוצח הוא לא נורמאטיבי. "אם המתעללת בבנה יכולה להתעלל בו מכל מיני סיבות." בודאי, אבל בכל מקרה היא לא תחשב כנורמאטיבית.
אין לי מושג מה קרה בחדרי החדרים של המשפחה החרדית והדסה עין כרם. דבר אחד, כן ברור לי: מי שחושב שהאם נורמאטיבית אע"פ שאולי הרעיבה את בנה, אינו מייצג את הקהיליה הפסיכולוגית הקונצנזוסיאלית.
אם כבר בלוגיקה 518280
השאלה היא האם היא לא שפויה. בניגוד לדעתך, פסיכיאטר לא קובע ''נורמות חברתיות'' אלא ''נורמות פסיכולוגיות'' - כלומר האם תהליכי החשיבה הם בסדר, והיא לא שומעת קולות, דברים כאלו.
אם כבר בלוגיקה 518351
לא הפסיכולוג קובע ''נורמות חברתיות'', אלא הנורמות החברתיות קובעות את הפסיכולוגיה. דווקא יש בסביבה לא מעט טיפוסים ששומעים קולות ומתקשרים עם עולמות, ובמקום להגיע לפסיכיאטר, הם אפילו מצליחים להתפרנס מכך. הפסיכולוגיה מרימה את ראשה רק אם הקולות אומרים לך להטביע את התינוק באמבטיה.
אז אמרו. 518369
באמת חסר משהו בתאור "הקולות אמרו לי לעשות את זה". כנראה שזה לא רק שאתה שומע קולות, אלא שיש לך *כורח* גם לעשות את מה שהקולות אומרים לך לעשות. הכפיה הזאת יותר מוזרה מעצם שמיעת הקולות.
אז אמרו. 518402
מה, לו הייתה מדברת אליך יישות שאיננה אדם חי, לא היית מרגיש שיש לה כוח על-טבעי כזה שאינך יכול להתנגד לציוויה?
אז אמרו. 518405
לא יודע. שלח לי דוא''ל ואני מבטיח לעדכן אותך.
אז אמרו. 518420
החייגן האוטומטי של צה"ל מנצל את אותו כוח על־טבעי. אבל אני חושב שלא כולם מצייתים לו.
אז אמרו. 518455
חייגים אוטומטיים יש הרבה, ךהרבה גופים. כללתי אותם בין אלה שהם באופן ודאי לפחות יצירת אדם. אני מדברת על קולות שמדברים לתוך ראשך (יש להניח, הפרוצדורה המדויקת לא ידועה לי) ללא כל תיווך טכנולוגי או אחר.
אז אמרו. 518459
הוא יודע.
אז אמרו. 518464
לא סברתי אחרת.
הכל מתחיל בתוכי. 518356
יכול להיות שהקולות שהם שומעים מקורם בתוכי‏1
___
1 במקור של התוכי.
אם כבר בלוגיקה 519341
אמא גוררת ילד ברצועה בחנות באלבמה. לפי ההערות היא נעצרה.
אם כבר בלוגיקה 519533
כבר לא.
עד 1973 - כן.
אם כבר בלוגיקה 520152
לא הבנתי למה את מתיחסת.
אם כבר בלוגיקה 520191
לשינוי הקטלוג ב-DSM מ"הפרעה נפשית" ל"הפרעה בנטיה המינית".
אם כבר בלוגיקה 518277
לא כל רוצח הוא בעליל חולה נפש (נניח, מחסל מקצועי), אבל הטענה שיש מעשי רצח שעצם ביצועם מעיד על אי שפיות של מבצעם היא לא טענה מאוד חריגה.
לדוגמא, סנגורו של אסף גולדרינג אשר רצח בסוף השבוע את בתו בת השלוש טען טענה כזאת על מרשו (אני לא בטוח אם הוא טען זאת בפני בית המשפט או רק בפני העיתונות).
אם כבר בלוגיקה 518278
מכיוון שה*טענה* אינה חריגה, יש מקום לבדיקה פסיכיאטרית, ומכיוון שלא כל רוצח הוא בעליל וגו, יש אפשרות שהבדיקה הפסיכיאטרית לא תאשש את הטענה.
אם כבר בלוגיקה 518281
הטענה של עורך הדין (כמו ששמעתי אותה שלא מפיו, ברדיו) לא היתה "יתכן שמרשי אינו אחראי למעשיו, אבקש לשלוח אותו לבדיקה פסיכיאטרית שתקבע האם הוא אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין." אפילו לא "קרוב לוודאי שמרשי אינו אחראי למעשיו, אבקש לשלוח אותו לבדיקה פסיכיאטרית שתקבע האם הוא אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין." אלא משהו בסגנון (אני לא מתחייב לנוסח, אבל בהחלט לרוח הדברים) "ברור לכולם‏1 שמי שמבצע מעשה כזא אינו שפוי, ומשכך אינו אחראי למעשיו ואינו כשיר לעמוד לדין, ולכן אבקש לבטל את ההאשמות נגדו."
כאמור, אני לא משוכנע שאת הטענה הזאת הוא העלה בפני בית המשפט.

___
1וד"ר ו. היה אומר "מן המפורסמות הוא"
  אם כבר בלוגיקה • ראובן
  אם כבר בלוגיקה • דורון הגלילי
  אם כבר בלוגיקה • easy
  אם כבר בלוגיקה • דורון הגלילי
  אם כבר בלוגיקה • האיילים הקטנים
  אם כבר בלוגיקה • ראובן
  אם כבר בלוגיקה • האיילים הקטנים
  אם כבר בלוגיקה • איציק ש.
  אם כבר בלוגיקה • אנטילופה
  אם כבר בלוגיקה • האייל האלמוני
  אם כבר בלוגיקה • האייל האלמוני
  אם כבר בלוגיקה • איציק ש.
  אוכל • האייל האלמוני
  אוכל • ראובן
  אוכל • שוקי שמאל
  אם כבר בלוגיקה • האייל האלמוני
  אם כבר בלוגיקה • האייל האלמוני
  אם כבר בלוגיקה • האייל האלמוני
  אם כבר בלוגיקה • שוקי שמאל
  אם כבר בלוגיקה • .
  אם כבר בלוגיקה • שוקי שמאל
  אם כבר בלוגיקה • האייל האלמוני
  אם כבר בלוגיקה • איציק ש.
  אם כבר בלוגיקה • האייל האלמוני
  אם כבר בלוגיקה • צפריר כהן
  אם כבר בלוגיקה • שוקי שמאל
  שכנעת אותו • האייל האלמוני
  אם כבר בלוגיקה • תשע נשמות
  אם כבר בלוגיקה • האייל האלמוני
  אם כבר בלוגיקה • דורון הגלילי
  אם כבר בלוגיקה • האייל האלמוני
  אם כבר בלוגיקה • יהונתן אורן
  אם כבר בלוגיקה • האייל האלמוני
  אם כבר בלוגיקה • תשע נשמות
  אם כבר בלוגיקה • האייל האלמוני
  אם כבר בלוגיקה • תשע נשמות
  אם כבר בלוגיקה • יהונתן אורן
  אם כבר בלוגיקה • שוקי שמאל
  אם כבר בלוגיקה • יהונתן אורן
  אם כבר בלוגיקה • שוקי שמאל
  אם כבר בלוגיקה • יהונתן אורן
  אם כבר בלוגיקה • שוקי שמאל
  אם כבר בלוגיקה • יהונתן אורן
  אם כבר בלוגיקה • תשע נשמות
  אם כבר בלוגיקה • יהונתן אורן
  אם כבר בלוגיקה • תשע נשמות
  אם כבר בלוגיקה • יהונתן אורן
  אם כבר בלוגיקה • שוקי שמאל
  אם כבר בלוגיקה • תשע נשמות

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים