 |
א. אתה כמובן צודק. בעקבות טים הרפורד, עשיתי ''הקצנה'' של הרעיון כדי להבהיר את העקרונות. למשל כאשר מאפשרים חלוקה שונה מחצי-חצי בין לימונים לאפרסקים מקבלים תוצאות פחות דרסטיות. בכל מקרה אקרלוף חשב על הדילרים של המגרשים למכירת מכוניות יד שנייה (שם באמת המכוניות הם לימונים הנמכרים במחירים נמוכים) ולא על שוק המשומשות כפי שהוא מתנהל בארץ (עם בדיקות מוסך וכו').
ב. מה שחשוב בניתוח הזה הוא שהוא חושף פגם בסיסי בהנחה שהשו''ח יכול לנהל ביעילות את משק ביטוחי הבריאות. שותפיו של אקרלוף לפרס נובל, ספנס וסטיגליץ, הציעו כל מיני שיטות איך לטפל בבעיית המידע הא-סימטרי מבלי לחרוג מעקרונות השוק החופשי, אלא שהתברר שהשיטות האלו לא עבדו או שלא היו ישימות לשוק הביטוח הרפואי האמריקאי.
ג. היום גם המודלים שמציעים חסידי השו''ח, מכילים מרכיב משותף והכרחי והוא מעורבות הממשלה המרכזית. תפקיד הממשלה המרכזית הוא לאלץ בדרך כזו או אחרת ובמידה כזו או אחרת, את כל האזרחים לרכוש לעצמם ביטוח רפואי ''עיוור'' (או באמצעות מימון ממשלתי מלא כמו בבריטניה וקנדה, באמצעות מס כמו בישראל או ע''י תמיכה ומימון ''סוציאלי'' באלו שידם אינה משגת כמו בגרמניה וסינגפור ואני חושב שזה גם הכיוון של ממשל אובמה).
ד. לכן האבסורדיות והטירוף אינן נחלתו של כל מי שמתנגד לרפורמה הספציפית של אובמה, אלא רק של מי שסבור שבכלל אין צורך ברפורמה (בארה''ב).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש