בתשובה לאפופידס, 18/02/10 22:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא מדויק בכלל. א' פרנקפורט לא פחות רדיקלית, ורובה לא רואה את רצון הכלל כדבר מטופש. אבל איך בכלל אפשר להעביר ביקורת חברתית מהותית בלי לטעון שרצון הכלל הוא מוטעה? ויותר מעניין: איך אפשר לטעון שיש "טוב" אסתטי, מוסרי ואפיסטמולוגי בלי להיות אליטיסט וביקורתי כלפי "רצון ההמונים"? אלא אם כן אתה מוכן להצהיר על רלטיביזם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בטענה שהכלל טועה אין רבותא, את זה עושים הוגים מכל הכיוונים, והתש"חים לא פחות מאחרים (שהרי הם לא יכולים לחלוק על כך שכמעט כל האנשים רוצים מדינת רווחה). אני חושב שמה שמייחד את הטענה השמאלנית שנגדה המסביר יוצא, הוא שהכלל *מוטעה*, כלומר שיש מי שמטעה אותו, אולי בכוונה, כדי לשרת אינטרסים או מבנה חברתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זאת הטענה שנגדה המסביר יוצא. אני לא יודע. אבל, (א) הטענה הזאת לא קשורה לאסכולת פרנקפורט. הם עוסקים בתודעה כוזבת, אבל אין אצלם "מי שמטעה". היחס שלהם לתרבות ההמונים הוא כאל "מערכת" או "שיטה" שיש לה דרכים לתחזק את עצמה. למשל, הביקורת שלהם על ניתוחים פוזיטיביסטיים של תופעות חברתיות מדברת על כך שלמעשה הפוזיטיביסטים יוצאים מנקודת מבט אידיאולוגית, שאומרת שמה שקיים הוא מה שאפשרי, ולכן תורמים בבלי דעת להנצחת השיטה. החוקרים אינם מכוונים לכך, אלא משתמשים בהגיון של החברה התעשייתית (תבונה אינסטרומנטלית) ובכך מזינים את השיטה התעשייתית. לא יכול להיות אצל א' פרנקפורט "מי שמטעה" כי הם אינם מסכימים עם מרקס ש"ההווייה קובעת את התודעה", אלא מייחסים חשיבות מכרעת לבניין-העל. ההווייה התרבותית של בניין-העל חלה על כל בני-החברה ולא רק על ההמונים. (אגב, גם לייחס למרקס את הטענה שיש "מי שמטעה" זאת וולגריזציה של התיאוריה: אצל מרקס זרם ההיסטוריה קובע את ההתרחשויות ולא המעמד הבורגני). (ב) אני גם תמה על ייחוס הרעיון שיש מי שמטעה דווקא לשמאל. אורי רדלר טען פעמים רבות שאנשי תרבות ואקדמיה הם בעד מדינת רווחה כי כך הם מוצאים מקום להגותם ומשרות נוספות במערכת. הימין טוען כי "התקשורת והאקדמיה נשלטים בידי השמאל" ולכן העם לא רואה את המציאות נכוחה. אני רואה כאן תודעה כוזבת לא פחות מאשר בשמאל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד לדיון ב"אסכולת פרנקפורט" שהוגיה כבר לא איתנו זה מכבר, לדיון "באסכולת המסביר לצרכן" כדאי ואפשר לצרף את ההוגה המקורי. לכן אני מרשה לעצמי (אחרי התאפקות צנועה) להדחף. ירדן לא מדייק במה שהוא מייחס לי ולכן הביקורת שלך על דברי איננה מדויקת. הטענה של המרקסיסטים-העכשוויים או השמאל-הרדיקאלי, שנגדה אני יוצא, איננה שיש "מי שמטעה" במובן קונקרטי - כאילו הם מאשימים את ביל גייטס או שרי אריסון (או מיקל מור) בזריית חול בעיניהם. יש, אפילו כאן, מרקסיסטים וולגאריים שטוענים גם את זה, אבל לא בהם עסקינן. מה שייחסתי לאסכולת-פרנקפורט וממשכי דרכה הוא: "אלו מפרנקפורט - שבוכים למה הקפיטליסטים מסממים להם את החיילים ב"לחם ושעשועים". איך אפשר להילחם על קיבה מלאה? הם כמעט מאשימים את הקפיטליסטים בפשעי מלחמה ושימוש באמצעים לא קונבנצונאליים". אם אתה טוען שזה לא קשור לא' פרנקפורט, אז נדמה לי שאתה טועה. אולי אם נחליף את המילה "קפיטליסטים" (שאפשר לייחס לה אנשים קונקרטיים) במילה "קפיטליזם" או "התרבות הקפיטליסטית הצרכנית במערב", תוכל לזהות את הקשר לאסכולה ביתר קלות. האם להבנתך האסכולה לא מביעה פסימיות ("בוכים") על אפשרות השינוי של החברה הקפיטליסטית, בגלל האופי הצרכני הממכר שלה? עכשיו, לעניין ההתייחסות להמון כאל בהמות (שנראה לי שהקפיץ כמה פיוזים). גם אתה, נדמה לי, מקבל את עובדת ההתנשאות האליטיסטית של האסכולה על ההמון. אני חושב שהעמדה הזו מאוד מתסכלת, משום שחברי האסכולה זקוקים להמון שאיננו "המוני" שיהיה חסין (כביכול כמוהם) לבנין-העל הצרכני. אבל התקווה להמון שאיננו "המוני" (או בסגנוני המתגרה - בהמי) היא מסוג התקוות לבואו של משיח - לא רואים שהוא מתקרב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. המשפט שאתה מביא מתגובתך המקורית אכן קשור לאסכולת פרנקפורט (אם נחליף את "הקפיטליסטים" ב"תרבות ההמונים"), אבל הוא קשור יותר במובן של פרודיה על דבריהם. לאסכולה יש טענות שמתרכזות בשינוי מושג התבונה מימי הנאורות למושג התבונה בימינו, בשינוי מושגי החוויה האסתטית ותפקידי האמנות במעבר לחברת ההמונים, והם נלחמים בתיאוריה הפוזיטיביסטית ובתיאוריות פרגמטיסטיות שמוותרות על מושג האמת המסורתי. ניתוח התרבות הצרכנית וההצבעה על האופי הממכר שלה נעשים כדי להסביר מדוע השינויים הללו התאפשרו ומדוע המערכת החברתית (שהיא, לדעתם, בעייתית) מחזיקה מעמד. להציג את ניתוח התרבות הצרכנית כעיקר דבריהם, זאת פרודיה. אפשר לעשות זאת לכל תורה וזה בעיקר חסר טעם. ב. האסכולה אכן פסימיסטית בנטייתה, אם כי זה תלוי במי מחברי האסכולה מדובר. לא דומה אדורנו לבנימין. הפסימיזם שלה לא נובע מניתוח התרבות הצרכנית, אלא משינוי מושגי התבונה. ועוד הערה, האסכולה בכללה אינה שואפת למהפכה. שוב, זה תלוי במי מדובר, אבל הורקנהיימר, למשל, שהוא "האבא הגדול" של האסכולה, התנגד בכל ליבו למהפכות, התנגד בכלל לדבר על אוטופיה 1, וטען שיש להתרכז בתיקון עוולות ובעיות חברתיות נקודתיות יותר. ג. ברור שכל מי שמבקר את תרבות ההמונים הוא אליטיסט. הם לא טענו שהם "חסינים לבניין-העל הצרכני". הם טענו - כמו כמעט כל הפילוסופים מאז אפלטון - שהיצמדות לתבונה מאפשרת לבחון באופן ביקורתי את המבנה החברתי. זה לא הם, זאת התבונה. ובמובן עמוק יותר, אני חושב שיש נקודה מאוד לא אליטיסטית בהגותם. הם לא חשבו - כמו שמקובל להניח היום - שמסעודה משדרות צריכה לקבל את הישרדות וכוכב נולד כי זה מה שמתאים לה. הם הניחו שלמסעודה יש את אותם הכישורים כמו לפרופ' אדורנו כדי להנות מאמנות גבוהה, מהפעלת התבונה ומעשיית הטוב, ונקודת המוצא שלהם היא השאלה מדוע בני אדם אינם משתמשים בתנאים החברתיים והטכנולוגיים החדשים כדי להגיע לאמנציפציה ולהשיג אותנטיות. זה אליטיזם, כי הוא מניח שהבחירה שלנו לראות כוכב נולד היא פחות ראויה מהבחירה לצרוך אמנות גבוהה או להגשים את עצמנו. אבל זה אליטיזם הומניסטי, ברוח תנועת הנאורות. 1 מעניין, שלפעמים מתייחסים לאסכולה כ"גרסה מחולנת של היהדות". הורקנהיימר אמר על דיבורים על אוטופיה "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה היה לנו שם: א. שדברי קשורים לאסכולת פרנקפורט, אבל הם פרודיה, הם לא עמוקים, הם לא מייצגים את מגוון הדעות בה ואפשר לחדד את הקשר אם נחליף "קפיטליזם" ב"תרבות המונים". ב. האסכולה אכן פסימיסטית בנטייתה ("בוכים"). שוב, זה לא כל מה שהיא ויש בה מגוון של דעות. גם הפסימיזם איננו נובע מהתרבות הצרכנית אלא משינוי מושג התבונה (שעומד כמדומני, בייסודה של התרבות הצרכנית). ג. חברי האסכולה הם אליטיסטים ("מתייחסים להמון כאל בהמות"), אבל במובן הפילוסופי של הצמדות לתבונה - "אנחנו נצמדים לתבונה וההמון, למרות שהוא יכול, איננו נצמד אליה". זו התנשאות הומניסטית/נאורה. אני מודה בכל האשמות, מקבל את הרוב המכריע של הביקורת ומצהיר: לא התיימרתי (וגם אין לי את הכלים) להציע כאן ניתוח מעמיק של הגות האסכולה - למרות שנראה לי שזה יכול להיות דיון מעניין. הצעתי ביקורת צינית ולעגנית (אבל לדעתי רלוונטית) למרקסיסטים עכשויים שנשענים על תמות שהאסכולה ידועה בהן - תודעה כוזבת ובניין העל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מעניין מאוד. למי מהאנשים האלה יש ספר קל יחסית להבנה שתורגם לעברית. אני מפנה את השאלה הזו לכל מאן דבעי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מקורות ראשוניים סבירים בעברית, והשאלה העיקרית היא מאיזה תחום אתה בא ומה בהגותה של האסכולה מעניין אותך. לאחרונה יצא בהוצאת מרכז שלם ספר של הורקנהיימר שנקרא "ליקוי מאורות התבונה" (http://www.shalempress.co.il/catalog/product.asp?id=...), שנראה נקודת התחלה טובה להכרת הרעיונות של האסכולה על התבונה וההיסטוריה (והוא גם מקור ראשוני, בלי פרשנויות מוטות). האסכולה עוסקת הרבה באמנות ובאסתטיקה, אבל כאן אני פחות יודע להמליץ. בנימין מענג, אבל קשה להבנה. צוקרמן מעניין, אבל דחוס מאוד. אולי "היא" מכירה מקור סביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''האדם החד-ממדי'' של מרקוזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אוהב אותו אז לא ממליץ עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשרות אלפי היפים בשנות השבעים היו חולקים עליך (אבל עכשיו הם כבר הפכו ליאפים, אז לא משנה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הוא לא אהב אותם. אולי באמת עדיף להתחיל איתו. הוא ופרום כותבים בצורה הנגישה ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, לא מכירה מקורות בעברית. אסופת המאמרים העיתונאיים של קרקאואר משנות ה20 בשם Mass Ornament יצאה באנגלית. בגלל הפורמט העיתונאי השפה לא כבדה, ומצד שני זה מהווה רקע טוב להבנת הכותב. יש מי שטוען על בניימין, שלא חשוב על מה הנושא, הוא תמיד כותב על אותו הדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התשובה. אני הדיוט סקרן, מתעניין מאוד בהיסטוריה ותרבות. כל הזמן השם של הקבוצה הזו צץ אבל בבורותי תמיד עירבתי אותם עם כל ההוגים הצרפתים הפוסט-משהו, שאף פעם לא ממש הצלחתי להבין. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |