בתשובה להוגג, 01/03/10 18:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לטעמי אתה מייצג כאן את העמדה הקלאסית של השמאל-מרץ ובעמדה זו יש פגמים בסיסיים בלתי ניתנים ליישוב. א. כאשר ישראל מפסיקה לספק עבודה, מוצרי מזון, מים, חשמל ואנרגיה, נטען שהיא "חונקת מיליוני אנשים בגלל מעשי מעטים". מדוע ישראל בכלל חייבת ברווחתם של תושבי עזה יותר מאשר תושבי סודן? הראשונים אולי קרובים יותר אבל השניים לכל הפחות אינם יורים רקטות על שדרות. ב. בהגיון הזה יש מקום לטענה שהובאה נגדך כי מצבם של תושבי עזה לאחר ההנתקות רע יותר מלפניה. ע"פ ההגיון השמאלני אסור היה לישראל לצאת מרצועת עזה (שהרי היא חייבת בשלום שכניה "דורשי טובתה"). וכיצד ישראל תוכל לסייע להם טוב יותר, מבחוץ או מבפנים? האם ההנתקות אינה אלא זניחת אחריותה המוסרית של ישראל לרווחתם ההומאניטארית של שכניה? בהזיות האלטרואיסטיות האלו השמאל האופוזיציוני מגיע לאבסורד בה הוא תומך בהמשך ה"כיבוש" שאת עוולותיו הוא טורח לפרט לנו אחת לאחת. ג. ישראל צריכה לשאוף למנוע אסון הומאניטרי בגבולה משיקולים של מדיניות, יחסי חוץ, טובה עצמית וכיוב'. אין לכך שום קשר לרדיקליזם האולימפי הצבוע של היחסים הבינלאומיים, אמנסטי וגולדסטון. ד. הרושם שקיבלתי מהמצב ברצועת עזה דומה למדי לרושם שלך. ומאחר שהמתיישבים שם עשו כל מאמץ כדי למנוע כל מידע אובייקטיבי על מצבם, אני לא בטוח שהיו בכלל 3000 מתישבים מבוגרים ברצועה. הבעיה היא שהפרשנות שלך למצב (המשוער) שם היא מאד מגמתית. אביא לך שתי דוגמאות. ה. זה נכון שרוב תושבי הרצועה היו רשומים כמובטלים לפני 67 (לדעתי האחוזים היו גבוהים יותר ממה שצויין כאן). אלא שבאופן מעשי (אם תזכר במצב הממשי ששרר שם) ספק אם היה שם אפילו מובטל אמיתי אחד. הרישום כמובטלים היה לצרכי הסיוע של UNRA. במציאות רמת החיים היתה נמוכה כל כך והשרותים הסוציאליים (מלבד סוכנויות האו"ם) היו בלתי קיימים, כך שאף משפחה לא יכלה להתקיים מבלי שכולם בה יתרמו לפרנסתה בזמן כזה או אחר. העבודה בישראל רק שפרה את תזרים המזומנים שם. היא לא יצרה מצב חדש ובלתי מוכר. למעשה לפני 67 הרבה מצעירי הרצועה היו להלכה ולפעמים גם למעשה "עובדים" בצש"פ (2-3 גדודים של צבא פלשתיני שפעל בחסות הצבא המצרי). ו. אני מניח שרוב מוחלט של מתישבי הרצועה התפרנסו מקרן השפע של הממשלה הישראלית ולא ממפעלי פוטיומקין הזויים של חממות מלונות, אתרי נופש וכפרי דייגים. (לא אופתע אם זהו המצב היום ביו"ש). אלא שהמצב הזה הוא "טבעי". באופן מעשי ממשלת ישראל מממנת בדרכים כאלו ואחרות את ההתישבות בשטחי 67. למעשה גם אם אני טועה לחלוטין במשקל הכלכלי של ההתיישבות שם, הרי מחיר האבטחה הבטחונית שם כבר עולה כמה מונים על כל מה שמופק שם. אפשר להתווכח אם זו מדיניות נכונה או לא. אפשר גם לשאול אם המדיניות הזו קונסנסואלית-מתוכננת או מפלגתית-פרטיזנית. אבל זה לא יכול להיזקף לרעתם של המתיישבים שם. המימון הזה אינו שונה במהותו מן המשכורות למשטרת ישראל או הפטורים לתלמידי ישיבות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. ישראל לא חייבת ברווחתם של שכניה. איש לא מצפה מישראל לספק עבודה, מוצרי מזון, מים, חשמל ואנרגיה ללבנון או לסוריה, ואפילו לא למצרים או ירדן. ישראל יכולה שלא לספק לרצועת עזה את כל אלו, אלא שהיא לא יכולה (כלומר, היא יכולה, לפחות חלקית, אבל זה לא ראוי) לעשות זאת כאשר היא מונעת מהעזתים לייצר לעצמם צרכים אלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, גם ההצעה להודיע שאנחנו מסתלקים מכל אחריות לגבול הרצועה-מצרים ולהפסיק לפקח עליו נתקלת בהתנגדות גם מאותן סיבות וטענות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן שני נושאים: 1. פרט לגבול הרצועה-מצרים, ולגבול הרצועה-ישראל (שעליו נמשיך לפקח מסיבות מובנות) יש לרצועה עוד גבול: הגבול הימי. האם ההצעה האמורה מתכוונת להסיר גם ממנו כל אחריות? 2. לאחר כ 40 שנות שליטה, בהם מנענו מהעזתים לפתח תשתיות כלכליות ראויות לשמן1, הטענה "שיסתדרו בעצמם" היא קצת מתחסדת. ___ 1 ורק לשם השוואה: מה הורישו לנו הבריטים לאחר 30 שנות מנדט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא אשר אמרתי. את החץ ירית (צריך לסייע לעזה, ישראל נושאת באחריות, וזהו זה), עכשיו השאלה באיזה נימוקים. 1. לא יודע, ולא רלוונטי. ברגע שיש גבול אחד לפחות שאין לנו *שום* שליטה בו, אזי הסגר ימי למניעת הברחות איננו פגיעה בריבונות או הטלת אחריות. אם היית שואל אותי, דווקא הייתי מסיר ממנו את רוב האחריות, אבל משאיר פטרול לחיפוש קבוע בספינות משא בדרכן לעזה. 2. אחרי כמות הרקטות והנזקים האחרים שהחבר'ה האלה חוללו ועדיין מחוללים, הטענה "אנחנו חייבים לדאוג להם" גם היא קצת מתחסדת. וגם הבריטים, שלא לדבר על הצרפתים, נטשו בלי הינד-עפעף ובלי יותר מדי השקעה בתשתיות מושבות שמצבן היה בהחלט גרוע יותר מאשר עזה ב-2000. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קדם למה, הסגר על עזה או הקסאמים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קסאמים, כמובן. היה כידוע כיבוש כשנורה הקסאם הראשון. ושערי תירוצים לא ננעלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה הבטחון שלך מדהים. הסגר בצורותיו השונות קיים מתחילת הכיבוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרתי, שערי תירוצים לא ננעלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצועת עזה יש תחנת כוח, חקלאות ומפעלים לעיבוד מזון ובארות מים. הסיבה שהם בחרו שלא להמשיך לפתח את התחום הזה, בזמן שהם נותנים לנו את כל הסיבות להפציץ להם את תחנת הכוח (כי החשמל משמש אותם לייצר אמצעי לחימה נגדנו) ובארות המים (שאיבה לא אחראית שממליחה את האקוויפר) שמורה עימם. מרגע שכל האחריות האזרחית בשטחי A היא על הרשות, הם לא צריכים רשות כדי לשלם ליפנים שיבנו להם תחנת כוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנסה לענות לדבריך "דבר דבור על אופניו", אבל אין להסיק מכך שאיני מסכים עם שום דבר מדבריך - בחלק מהמקרים אתווכח, ובחלק יש לראות בדברי הערות שוליים. א:- לגבי החנק: -- אם ישראל בוחרת "להיפטר" מעזה, יש לה חוב מוסרי לעשות זאת בתנאים ובמצב בו העזתים יכולים לעמוד על רגליהם. באנלוגיה (אני לא אוהב אנלוגיות - אפשר "להוכיח" בעזרתן מה שרוצים) נניח שאתה משחרר אסיר. אין זה ראוי "לשחרר" אותו על אי בודד בלי דרך לדאוג לעצמו או לרדת מהאי ולרחוץ בנקיון כפיך: "האיש כבר לא ברשותי - למה באים אלי בטענות לגבי מצבו". -- יתירה מכך: בדברי על "חנק" כיוונתי לא רק לסניקת אספקת החשמל והמים שישראל נוהגת בה, אלא לעובדה שישראל שולטת שליטה כמעט מלאה על מעבר סחורות, שירותים ואנשים מתוך ולתוך הרצועה. ישראל שולטת בדרכי הים, היבשה והאויר. אם יבנה מחר החמאס נמל תעופה ברצועה, האם תתיר ישראל למטוסים מערב הסעודית, קטאר, דובאי ותימן להמריא ולנחות באין מפריע? האם מרשה ישראל לאניות לעגון בנמל עזה, להעמיס ולפרוק נוסעים וסחורה ולהפליג בשלום? ישראל לא מנסה לשלוט על היוצא ובא בסודן, וזו הסיבה הנוספת ש "ישראל בכלל חייבת ברווחתם של תושבי עזה יותר מאשר תושבי סודן". ג': "ישראל צריכה לשאוף למנוע אסון הומאניטרי בגבולה משיקולים של מדיניות, יחסי חוץ, טובה עצמית וכיוב'." כאן איני מסכים אתך בשתי נקודות: 1) לקרוא לעזה "בגבולה" זה ניסיון למחוק את אחריותה של ישראל לאוכלוסיה של מיליונים שחיו 40 שנה בשליטתה ישירה של ישראל, וגם היום נשלטת למעשה מבחינות רבות על ידי ישראל. 2) איני מבין למה השיקול ההומניטרי לא נספר. האם חיות אנחנו? במשך עשרות שנים הצליח הכיבוש לשחוק שכבה אחרי שכבה מאנושיותנו. כצעד ראשון סימנו מי שהעלה שיקולים אנושיים בתור "יפה נפש", ובשלב שני הפכו את "יפיות הנפש" לתכונה בזויה של צבועים ושוטים. בעולמי שלי "יפה נפש" היא מעלה שיש לשאוף אליה, לא תווית שיש להתבייש בה ולהתרחק ממנה. אני בז למי שפוסל משהו או מישהו כ"יפה נפש". ישראל מחויבת לעשות כל שביכולתה למנוע אסון הומניטרי בעזה *מסיבות הומניטריות*. כל שיקול אחר (יחסי חוץ וכן הלאה) הוא משני. ו': אני מצטער על אמירה לא זהירה שהביאה לדיון ארוך בשאלה "כמה פרזיטים יכולים לרקוד על חודה של מחט". באופן כללי אני עדיין מחזיק בדעתי, החרטה היא משום שזה דיון טפל שלא יכולות להיות ממנו מסקנות או השלכות רלוונטיות לשום דבר אחר. .... אבל כיוון ששאלת, בכל זאת אתייחס - פגם אופי הוא בי שמתקשה אני לעזוב ויכוח טוב באמצע אפילו כשאני מודע לעקרותו: הסיבה שקראתי לאנשים אלו "פרזיטים" אינה רק המספר העצום והלא סביר של מקבלי משכורות מהמדינה, אלא העובדה שרבים מהם *לא עשו את העבודה עליה קיבלו משכורות אלו*. ההשוואה למשכורות למשטרת ישראל אינה במקומה משום ששוטר שאינו עושה את עבודתו לא נשאר שוטר (ובמידה ויש שוטר כזה אין לי בעיה לקרוא גם לו פרזיט). לגבי תלמידי הישיבות: אם בנוסף לפטורים הם מקבלים גם הקצבות מהמדינה הרי שגם הם, בעיני, פרזיטים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |