בתשובה לדב אנשלוביץ, 16/03/10 13:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
על הגותו האמונית של זוהר אני יודע עוד פחות. אני מנחש שהוא מכיר את הפסוק "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". אתה מכיר אותו, אז תגיד אתה מה הוא היה אומר לך אם היית מבקש ממנו קלסתרון של היצור שאיתו משה נפגש. או עזוב את זוהר. תנסה אתה לתאר את הייצור ההוא. מה המימדים שלו? מה צבעו, ריחו, גוון קולו? יש לו זקן?, לבן? ארוך? אתה יכול להגיד לי "לא יודע, לא הייתי שם". אבל אם נדמה לך שמשה היה יכול היה לענות על השאלות האלו לגבי היצור שאיתו הוא נפגש, אז אתה מאמין באלילים. אם הוא לא יכול, אז זה בטח היה יצור מופשט, לא? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קרא את ספרו של אורי זוהר. עדותם של ה 600 אלף שעברה אחר כך מדור לדור, היא המרכיב העיקרי ב"הוכחה" ששכנעה את אורי זוהר בקיומו של האל. עוד לא נתקלתי בדתי שכופר במעמד הזה ובכך שמשה אכן ראה את אלהים (ולו היה נשאל היה אולי יכול גם לתארו)(1), והדתיים שאני נתקל בהם נושאים בדרך כלל תארים אקדמיים במדעים (עד תואר שלישי), כלומר בפרוש אינם נבערים, וביניהם גם מישהו שהוא מוסמך כרב (ומאד לא אוהב את ליבוביץ ודרכו). אתה מרבה להזכיר את הרמב"ם. כמעט כל מה שאני יודע על הרמב"מ הוא גם כן דרך דברים של ליבוביץ. ואחד הדברים המעניינים שאותם מצטט ליבוביץ מפי הרמב"מ הוא שכאשר יש מחלוקת בין חכמים בעניינים שקשורים באמונות ודעות, ולא במעשה (כלומר מצוות), מובאות הדעות אבל לא מובאת הכרעה, כלומר, לא מספרים לנו מי צודק. כיוון שאמונה באלוהים למרות שהיא מצווה היא גם כן סוג של אמונה, אולי יש כאן רמז על חשיבות (או יותר נכון אי חשיבות) מהותה, מבחינת חובותיו של היהודי. (אבל כאן מדובר בפרוש בפרשנות של ליבוביץ, ואני מניח שזו לא הפרשנות הרווחת בקרב הדתיים) (1) אגב, כיוון שכתוב שהאדם נברא בצלמו של אלוהים, אולי המאמינים יכולים גם לנחש מה בערך ראה משה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) אחד מעיקרי האמונה היהודית (שנוסח ע"י הרמב"ם) הוא שלאל אין גוף ואין דמות הגוף, או כמו שזה כתוב בסידור "אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֵינוֹ גוּף. וְלֹא יַשִּׂיגוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף. וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל" כך שלאחר הרמב"ם אף אורתודוקסי לא מאמין שלקב"ה יש דמות הגוף. 2) ישנו פסוק "כי לא יראני האדם וחי" כך שזה לא פרשנות מרחיקת לכת להגיד שמשה לא ראה את אלוקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למדתי משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שלא פנה אלי קודם, הייתי חוסך לו הרבה טירחה. "וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, עַל-שָׁפָן הַסֹּפֵר, סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי, בְּבֵית יְהוָה; וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת-הַסֵּפֶר אֶל-שָׁפָן, וַיִּקְרָאֵהוּ. ט וַיָּבֹא שָׁפָן הַסֹּפֵר, אֶל-הַמֶּלֶךְ, וַיָּשֶׁב אֶת-הַמֶּלֶךְ, דָּבָר; וַיֹּאמֶר, הִתִּיכוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בַבַּיִת, וַיִּתְּנֻהוּ עַל-יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, הַמֻּפְקָדִים בֵּית יְהוָה. י וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר, לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, סֵפֶר נָתַן לִי, חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן; וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. יא וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ, אֶת-דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה; וַיִּקְרַע, אֶת-בְּגָדָיו. יב וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת-חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן וְאֶת-עַכְבּוֹר בֶּן-מִיכָיָה וְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר, וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד-הַמֶּלֶךְ--לֵאמֹר. יג לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת-יְהוָה בַּעֲדִי וּבְעַד-הָעָם, וּבְעַד כָּל-יְהוּדָה, עַל-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא, הַזֶּה: כִּי-גְדוֹלָה חֲמַת יְהוָה, אֲשֶׁר-הִיא נִצְּתָה בָנוּ, עַל אֲשֶׁר לֹא-שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה, לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַכָּתוּב עָלֵינוּ." מלכים ב, כב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו מאז 2500 שנות גלות לתרץ את הקושיה. לא לדאוג: מצאו דרכים. (דוגמה קטנה: המסורת שבה "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים (שופטים) וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה" היא מסורת מסוף תקופת בית שני אשר מדלגת במכוון על תפקידם של הכהנים בשרשרת המסורת) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |