בתשובה לזהר מיכלובסקי, 31/01/02 4:39
בעית היישומים המרובים 55180
אם את טוענת שקאנט תיאר את התבונה כמחשב, היינו כמערכת שיש לה קלט, רצף פונקציות עיבוד ופלט, אז נראה לי שיש בילבול בין "יכולת חישובית" ל"מערכת חישובית".

אין עוררין על העובדה שהמוח מבצע חישובים, ולתרומה הגדולה של תאוריות פונקציונליות להבנת הפעילותו הקוגניטיבית. אבל אם מתארים את המערכת כולה ככזו, נתקלים למשל בהפרכה שנובעת מהחדר הסיני של סירל.

הנפש mind פועלת על סמנטיות (משמעויות) ולא על סינטקס (סימנים). למשל, את חושבת believe ש"יורד עכשיו גשם" למעשה יש שמצב התכוונותי intentional שהתוכן שלו הוא "יורד גשם" והתוכן מייצג שת מזג האוויר. המחשבה הזו גרמה causality למחשבה נוספת שצריך לקחת מטריה, ולא למחשבה שצריך לבוש את הבגד החדש. התהליך המנטלי מונע על ידי תכנים מייצגים, משמעויות. תוכנה, משוכללת ככל שלא תהיה, לא גוררת שהיא מייצרת משמעות.

כמו כן, היישום המרובה אומר שאם יש תוכנה אז היא ניתנת להרצה על כל חומרה שהיא. יתרה מכך, אפשר להריץ אותה במדיום לא-חומרי, תוכנה נטו. משמע, שוב נפלנו לתוך התהום הקרטזיאנית המפרידה בין הנפש לגוף.

כבר כתבתי לא פעם על brain in a vat כי אי אפשר להפריד בין העובדה שאנחנו חומר ביולוגי בעל הרכב מסוים, מבנה ופונקציות מסוימות. אבל זה, להבנתי, מה שקאנט מנסה לעשות עם הקריטריונים האוניברסליים והאפריוריים שהוא מציע.

אם תרצי, אוכל להרחיב מעט יותר בנושא היישום המרובה (למשל מכונות טורינג).
בעית היישומים המרובים 55215
אין לי מושג במונחי מוחשב אלמנטריים, ולכן נדמה לי שיהא נכון להגיד שקאנט מתאר מערכת חישובית בעלת יכולת חישובית.

בעניין תאוריות פונקציונליות, קוגניטיביות ונוירולוגיות (אולי בעתיד) - וכן תוכנות מחשב- ראוי לציין כאן שהיות כולם מערכות חישוב- מותרם ומבוסס על ידי *מחשבה*- שהמבנה שלה ואופן הפעולה שלה יצרו את המערכות כמו את התיאוריות- בהתאם לאופן שבו היא מבינה דברים, וחשוב יותר- בהתאם למה שהיא מסוגלת ליצור ולהבין. (כלומר- לפי המבנה של עצמה). משל טריויאלי לזיקה הכרחית זו: מחשב ומערכות חישוביות הן על השורש ח.ש.ב.

התוכנה אשר אינה מייצגת משמעות, עליה אתה מדבר- היא תוכנת מחשב.
המשל שלי לתוכנה- מבחינת המבנה שאפשר להמשיל אליו את ביקורת התבונה הטהורה של קאנט, הוא משל להיות התבונה- מבנה.
ישנו הבדל מהותי מבחינת זה שתורתו של היא איננה םיזיקלית, אלא מטאפיזית- ולכן הפירוט הצורני שלה ,כלומר, כיצד הצורניות שמתאר קאנט מעבירה בפועל משמעות- היא איננה שאלה שנשאלת באותו המישור (כמו זה הפיזיקלי:ניתן לכימות ולמיקום).
עכשיו- כשאנו איננו אמורים לחפש את האפסים והאחדות באופן הפיזיקלי, נמצא אותה בצורה שונה:
משמעות אצל קאנט מתורגמת לצורניות.
צורניות של הקלט, שעליו אין טעם לדבר (יותר מדי ואריאנטים, כפי שתיארת)
וצורניותה של ההכרה- כמערכת חישובית מפורטת בעלת יכולת חישובית- שכולה מתבססת על צורות קבועות - שמתבטאות במושגים=הקטיגוריות. אלה כבר כאן נושאות משמעות (באופן אפריורי).
(הכרחי כאן ציטוטים והדגמות, שאינני זוכרת אותם כראוי- שאותם אביא ביום שבת- כשאחזיר את הביקורת- אותה השאלתי.)

עד כאן זה מאשר את הקביעה שהמוח פועל על סמנטיקה ולא על סימנים.
כלומר- המערכת מקיימת משמעות באופן אפריורי.

כן. קאנט הוא לא אפיפנומנליסט הפוך, או ברקליאני: כלומר- הוא לא מצא ואשרר את הקשר בין גוף לנפש, וגם לא את הגוף עצמו (הרי זה דבר כשלעצמו.)
מי הטעה אותך למציאת פתרון בעיית גוף ונפש ע"י קאנט?
העניין הוא, שכתיאוריה מטאפיזית- היא קוהרנטית לגמרי- ומתיישבת עם כל נסיון רגעי של privileged access, או חוויה בלתי אמצעית- היכרות בגוף ראשון בהיעדר אפשרות של טעות (החוויה כנקודת ייחוס).

זה כנראה עניין פסיכולוגי אם מרגישים בתהום מזה או לא, ואני ממליצה על יראה ו/או התפעלות ממורכבותם, חידתיותם ויופיים של חיי התבונה.(כל עוד לא יבוא המאנייק-גאון שיפתור את זה)

קאנט לא מתייחס בכלל לגוף, ולא מנסה בכלל לקשור בין הגוף לנפש, אלא מתייחס לרוח התבונה בלבד. (שוב- באופן מתודי בלתי אפשרי, וגם מיותר לשאול שאלות על מה שלא ניתן לדעת. (אביא ציטוטים נהדרים ומחנכים בעניין זה כשהספר יהיה בידי בשבעס.)
מה שממחיש זאת- קאנט מדבר על יצורים בעלי תבונה- ולא על בני אדם. כלומר- הוא לא שולל תבונה בכלבי ים,פילים, חייזרים, ובהקצנה(שאף פעם אינו אמר אותה)- עננים ובננות
(now that's silly).

הקריטריונים האפריורים והאוניברסלים הם נכונים לכל בעל תבונה- שמוכרת לנו בהיותינו בעלי התבונה עליה הוא מדבר.

מכונת טיורינג, מניחה יחס הוליסטי ובלתי מוסבר = טענת זהות )בין גוף לנפש (לפי עקרון הסופרווניות: no mental change without phisical change). אין שום דרך לבדוק את ההליך עצמו- מכיוון שאין לנו יחס ידוע, מוגדר וממופה *סיבתית* בין אובייקטים פיזיקליים לנפשיים. כלומר- מכונת טיורינג מניחה בהנחה מובלעת את הפתרון (נובל!) העלום לבעיית הגוף והנפש. מיותר כמעט להוסיף שזה נסיון די שטותי (למרות הטענה לפונקציות אינסופיות ואינסוף המאמרים שנכתבו על זה), בעיקר לאור זה שקאנט הזהיר אותם מראש לא לדבר שטויות על מה שהם לא יכולים להוכיח.

המקום שבו (באופן היפותטי) המבחן נכשל, הוא בשאיפתו להראות כי אכן האדם פועל כפי שמחשב פועל- והאדם ימצא כמערכת חישובית פונקציונלית, ואז המבחן יוכיח את ההיפך- כשימצא הבדלים משמעותיים בין הפלט האנושי לפלט של המחשב. נקודת הכשל, היא שהמחשב נכשל בשאלות הנוגעות לחוויות נפשיות.
("כמה אתה אוהב את אמא?"..)

בעיה נוספת שממחישה את הכשל של טיורינג, היא בעיית היפוך הספקטרום- חוסר יכולת לדעת מהי איכות החוויה הפנימית (חווית ירוק לדוגמא). בעיה זו היא דוגמא לאפשרות היחידה של אישור לתבונה: שהוא באינטרוספקציה. (אין אובייקטיביות בענייני ה'גישה המיוחדת' כמו שאין בענייני חוויה אסתטית או מוסרית).

(בדוק ב kim:p.80-85)
גם קריפקה מתעסק בהפרכת טיעוני type type phisicalism. אפשר להתדיין עליו, אם תרצה.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים