בתשובה לרון בן-יעקב, 03/02/02 14:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני אומנם לא זוכר את שיוכו המפלגתי של פרס אבל אני זוכר טוב מאוד שקראתי שהוא ניסה עד הרגע האחרון למנוע מלחמה. אם היה לי פה את הספר הייתי מצטט לך. אני לא סתם זורק שמות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יסלח לי כבוד בורותו, אבל פרס היה אז מחוץ לממשלה, חבר כנסת זוטר של מפלגה אופוזיציונית שמנהיגה הנערץ, דוד בן-גוריון, הוכה שוק על ירך בבחירות 65 על ידי יורשו הנעבך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תגיד נעבך על האדם שהתגעגע כל ימיו הפוליטיים לרפת, לקח מפרס את הפרוייקט הגרעיני והעמיד את עצמו בראש הוועדה לאנרגיה אטומית, ועוד אי-אלו דברים. (בזמנו שודרה בשידור המחזורי של ערוץ 23 התוכנית מסדרת "הכל אנשים" עם מודי בראון על אשכול. הם מסבירים שם, בין השאר, את עניין הגמגום בנאום הרדיופוני ערב מלחמת ששת-הימים. מומלץ בחום!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעבך כמובן בסרקסטיות. לאט לאט מתברר להרבה עד כמה הוא היה ראש ממשלה ושר אוצר מהמעלה הראשונה. אפרופו שר אוצר, נהוג לאמר עליהם שהם מסיימים את הקרירה שלהם בתפקיד הזה. הדיבור הזה התחיל אולי עם אחד הגרועים שבהם, ארליך, אבל אשכול מראה שאפשר גם אפשר להצליח בתפקיד הזה ולעבור ממנו לראשות הממשלה. (הוא לא שר האוצר היחיד שעשה עבודה טובה, ספיר, ופרס גם ברשימה) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |