 |
אני חושבת שכל מי שיש לו בנים ובנות יכול להעיד שההבדלים קיימים והם מולדים וזה לא משנה כמה מכוניות תיתן לתינוקת וכמה בובות תיתן לתינוק. אמנם ההתייחסות שלנו אל בן ואל בת הם שונים מרגע הלידה, אנחנו מחזיקים אותם באופן שונה ואפילו מדברים אליהם באופן שונה, אך ההבדלים בולטים כבר מגיל רך מאד ולא מתקבל על הדעת שהם תוצאה של התניה.
מה גם שאנו יודעים שהשפעת הגנים על האישיות ותכונות האופי היא מכרעת והרבה פעמים גדולה מהשפעת הסביבה - תכונות אופי מרכזיות כמו תוקפנות, שמחה, דתיות, ביישנות, ואפילו דברים מפתיעים כמו אהבה למים.
נזכרתי בניסוי שנערך בסדרה הנהדרת "ילד בן זמננו" ואספר אותו אף שהוא לא קשור בדיוק, רק בערך.
אני לא זוכרת בני כמה היו הילדים אבל לבטח לא יותר משנה כי הם עוד לא הלכו. הלבישו את הבנים בבגדי בנות ואת הבנות בבגדי בנים, ונתנו אותם לאחד מההורים האחרים, כל אחד בנפרד, כדי שיעסיק אותם לזמן מה.
כל ההורים בלי יוצא מן הכלל הציעו למי שהם חשבו שהן בנים את המכונית וההליקופטר ולמי שהם חשבו שהם בנות את הבובות. כולם נחלו כשלון והתינוקות בכו ולא נרגעו. כשלא הצליחו להרגיע את ה"בת" עם הבובה הציעו לה את המכונית, אבל לא להפך - אף הורה לא הציע ל"בן" בובה.
אחת מהאמהות - אירית ששכחתי את שמה - היתה אם לשני בנים והיא השתוקקה לבת. היו לה שתי הפלות של בנות ונאמר לה שאסור לה להיכנס שוב להריון בגלל סכנה בריאותית כלשהי. זמן רב היא היתה בדכאון עמוק וגם לאחר שהתאוששה ההשתוקקות לבת לא הרפה ממנה.
בניסוי נתנו לה תינוקת הודית לבושה בבגדי בן. היא הציעה לה כמובן את המכונית וההליקופטר, שנידחו בבוז.
לאחר הניסוי שאלו את ההורים, כל זוג בנפרד, מה לדעתם היתה מטרתו. האירית היססה ולבסוף פלטה משפט מגומגם: זה היה מוזר, אני לא יודעת, אני חושבת שזה לא היה בן.
אף אחד מההורים לא העלה בדעתו שמבלפים אותו, והיא היחידה מכולם שהרגישה משהו (היא לא מהמבריקים שם).
זה היה מפתיע ונוגע ללב וגם מעורר תהייה. הנסיינית שאלה אותה מה גרם לה לחשוב כך והיא אמרה: אני לא יודעת, אני רגישה לדברים כאלה, ילדה קטנה גם אם תלביש אותה באוברול מוסכניקים היא תישאר ילדה קטנה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש