בתשובה לרונן אלטמן קידר, 08/01/11 18:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעיניי זה מעט מאוד. הבחירה להבליט ולטשטש אלמנטים יכולה להיות מקורית, עשויה בכשרון, ומעבירה מסר, למשל בקריקטורות או בקומיקס. במקרה שלנו - שינוי הפאלט, טשטוש הפנים וקווי המתאר - זה עובר בתור הבלטה של אלמטים? נו. אולי רק במישור הטכני. יתר על כן, לא ברור לי איך טשטוש הפנים וקווי המתאר הופכים סיטואציה ניטרלית ונקייה ליותר מלוכלכת ואנושית. בעיניי זה בדיוק הפוך. מצד שני, גם ה"ציורים" של אנדי וורהל לא ממש מדברים אליי, ואני מודה שבציור הזה יש הרבה יותר... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, בעיני לא מדובר דווקא על הבלטה אלא על טשטוש של האלמנטים המסחריים והמיניים בצילום. זה מתחבר בעיני לדבריה של 'היא' שכתבה בהמשך. אני גם מתחבר להקשר שנוצר לתמונות אינפרה-אדום. עם זאת, בנקודה זו נדמה לי שהוויכוח נעשה עקר. אני מאמין קטן מאוד באפשרות של 'הסבר' לגרום למישהו לשנות את דעתו על יצירה אמנותית, אפילו לגבי השאלה הנצחית של 'כן אמנות/לא אמנות', ומסתפק בכך שבציור הזה יש לדידך יותר אמנותיות מאשר אצל וורהול (-: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שיש פה ''ויכוח'', הרי אנחנו לא מנסים להגיע לאיזשהיא אמת אובייקטיבית. כל אחד מבהיר על מה מדבר אליו ומה לא. אני בהחלט יכול להבין כיצד טשטוש אלמנטים כאלו ואחרים, בחירות של פאלט וכדומה מדברות אליך במישור מסויים. אני מעדיף יצירות עם יותר מבנה ומובהקות, אם אתה מבין למה אני מתכוון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |