בתשובה להאייל האלמוני, 12/04/11 21:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
רוב המפלגות שציינת כאן נמצאות באופוזיציה. למפלגות שוליים יש שיעור גבוה יותר של מצביעים אידאולוגיים. יש להם גם פחות השפעה מתוך הממשלה ולכן פחות מה להרוויח מ''לעשות מה שבא להם''. מה שלא משאיר להם ברירה אלא להיות מוסריים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם שהן (המפלגות) היו בקואליציה הם (רוב חברי הכנסת שלהן) לא עשו מה שבא להם. זה לא קשור לקואליציה או אופוזיציה, זה לא קשור למידת ההשפעה, זה קשור למצביעים שאכפת להם מהנבחרים שלהם, או לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מדובר, כאמור, על שיעור קטן יחסית מהמצביעים שבוחר בנבחרים ה"טהורים" יותר. שאר הנבחרים מבינים שהם צריכים ללכלך את הידיים בפוליטיקה. הנה דוגמה קטנה ממקום אחר. ארץ עם שתי מפלגות: חבר כנסת צריך לדעת לפעמים להתפשר כדי להצליח להשיג הישגים חלקיים. מה יגרום לחבר הכנסת לתמוך בתקציב? או שהוא ינסה להפיל את הממשלה בכל מחיר (למרות שהקרב כנראה אבוד)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללכלך את הידיים זה לא לעשות את מה שבא לך, יש גם חברי כנסת ממפלגות גדולות (ובעבר הם היו הרוב המוחלט, והם הרוב המוחלט ברוב הדמוקרטיות בעולם, כולל ארה''ב) שלא עושה מה שבא לו. החבר כנסת שעושה מה שבא לו וממשיך בקררירה הפוליטית כאילו כלום הוא המצאה של השנים האחרונות, גונן שגב ואפרים גור, למשל, סיימו את הקריירה שלהם אחרי בקדנציה אחרי שהם קיבלו את האתנן שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גונן שגב [ויקיפדיה] היה חדש בפוליטיקה. הוא היה מאותם "נערי רפול" של צומת. רובם פרשו מהפוליטיקה די מהר. צומת הייתה שגיאה של הבוחרים, ונעלמה כמעט לחלוטין לאחר מכן. אבל האם זהו המקרה הטיפוסי? האם כך מתנהגים רוב חברי הכנסת? ההרגשה האישית שלי, מהמעט שאני מכיר אישית ורואה, הוא שהם איפשהו על הציר הזה. הם רוצים לקדם מטרות. הם מבינים שצריך לשם כך לעשות דברים שונים. כמוכן המטרות של לפחות חלקם הן (לפחות גם) מטרות סקטוריאליות. ויש גם קצת (או קצת יותר מקצת) דאגה לכיס. אבל עדיין כשצלי רשף או משה פייגלין רוצים לקדם את האידאולוגיה הקיצונית יחסית שלהם, הם פועלים במסגרת מפלגת מרכז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שחברי הכנסת עושים מה שבא להם היא לא שלי. אם אתה לא מסכים איתה אין לך ויכוח איתי. אני טוען שחברי הכנסת עושים מה שהבוחר רוצה שיעשו (מלבד מספר יוצאי דופן שנעלמים מהר מאד) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, גונן שגב ואלכסנדר גולדפרב הם מקרים קלאסיים של "עושים מה בא להם". הציבור שבחר ברפול, בחר ברפול. יותר מדי אנשים בחרו ברפול. רפול יותר מדי מנדטים מכפי שציפה. התוצאה היתה גולדפרב ושגב (בקיצוניות המבישה) ועוד כמה חברי כנסת מהזן הלא מאוד פעיל. כן, כמובן שגולדפרב ושגב עפו בסוף. אבל באותה הקדנציה, גולדפרב הביא לנפילתו של חוק שריון הגולן, על חודו של קול (שלו)1. 1 זכורתני שהוא טען אז ש"אשתי אמרה לי 'תעשה מה שטוב לשלום"'. תזכיר מאיזו מפלגה נבחרת? שלום זה באמת מה שמעניין את קהל הבוחרים שלך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכורת: גונן שגב, אלכס גולדפרב ואסתר סלמוביץ פרשו מצומת על רקע חילוקי דיעות עם רפול. כשקהלני וזיסמן החליטו להצביע עם הימין, רבין נזקק לקולותיהם של שגב וגולדפרב (סלמוביץ הצביעה עם הימין) שלא שירתו את צומת אבל כן שירתו את המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע, יש לך איזו נטיה להניח שמה שאתה מאמין בו משרת את המדינה. וכשהציבור לא מצביע כפי שנראה לך, אז הציבור מטומטם. ואז, יש למנוע ממנו בכל דרך אפשרית לטעות. כי הרי אתה יודע מה טוב, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מקרה קלסי. זה מקרה קיצוני. צומת התנפחה ומיד (כלומר: בבחירות שלאחר מכן) חזרה לממדיה הטבעיים (נבלעה זמנית בתוך הליכוד). גור הוא מקרה יותר קלסי: הוא הגיע מהמנגנון של מפלגה גדולה. אבל גם הוא לא הצליח יותר מדי, בסופו של דבר. המקרים הקלסיים נמצאים במפלגות הגדולות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ח''כים שעושים מה שבא להם הם תולדה של שיטת הפריימריז, ובעקיפין של העלמות הפוליטיקה האידאולוגית בישראל ובמדה רבה בעולם המערבי בכלל. שני הדברים האלה רוקנו את המפלגות בישראל מתוכן, והפכו אותן לרשימות לכנסת ולא מפלגות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוכן לפרט כמה חברי סנט או קונגרס או פרלמנט עושים מה שבא להם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שלא מעטים, אבל בכל מקרה אי אפשר להשוות. חברי הסנט והקונגרס נבחרים לתפקידם בבחירות אישיות. אצלנו ח"כים נבחרים במסגרת רשימה; הם רוכבים על גבם של מנהיגי הרשימות או של התדמית שלהן אל הכנסת, בלי קשר לתפקודם האישי. זה מצב שונה מאד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשכתבת "בעולם המערבי בכלל" על איזה מדינות חשבת? לא חסרות מדינות מערביות עם שיטת בחירות יחסית: הסנט באוסטרליה, אוסטריה, בלגיה, דנמרק, פינלנד, גרמניה, יוון, איסלנד, אירלנד, איטליה, לוקסנבורג, מלטה, הולנד, ניו זילנד, נורווגיה, האסיפה הלאומית בסקוטלנד, ספרד, שבדיה, שוויץ והאסיפה הלאומית בוולס. בכמה מהמדינות האלה, לדעתך, אין לאזרחים השפעה על מדיניות הממשלה בגלל שחברי הפרלמנט "עושים מה שבא להם"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיטה יחסית איננה אנטיתזה לבחירות אישיות לחברי פרלמנט. ההבדל הוא בין בחירות איזוריות לבין בחירות ארציות. פשוט בבחירות יחסיות המנצח אינו לוקח את כל הקופה, אבל הוא אחראי בפני בוחריו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשכתבתי ''בעולם המערבי בכלל'' התיחסתי לשקיעתה של הפוליטיקה האידאולוגית, לא לכך שחברי פרלמנט עושים מה שהם רוצים. בשום מקום לא קבעתי שבארץ או במדינה אחרת אין לאזרחים השפעה על מדיניות הממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ח"כים שעושים את מה שבא להם איננו דבר כל כך גרוע; מה שחסר הוא הדין וחשבון שהם אמורים להיות חייבים לבוחריהם. חבורות של חותמות גומי אינן טובות יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בישראל אני לא בוחר בח"כ אלא במפלגה; אני מצפה שהח"כ יפעל בהתאם למדיניות של המפלגה בה בחרתי. זו הדרך היחידה בה אני יכול לדעת למה לצפות ממי שבו אני בוחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ברור . כנראה שבלתי אפשרי לדרוש אחריות ממפלגה על ח''כיה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |