בתשובה לאריק, 22/05/11 10:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זכויות יוצרים לא מגינות על רעיונות אלא על הביטוי שלהם. מותר לי לכתוב ספר לימוד שמתבסס על רעיונותיו של ספר אחר, כל עוד הוא לא מתבסס עליו ישירות. יש לי הרגשה שאתה כותב את זה על פטנטים, אשר אכן חלים על רעיונות (אם יש לי פטנט על "לימוד אנגלית לפי טכניקת היימליך" (ונניח לצורך הדיון שאפשר לקבל על זה פטנט ושהפטנט הזה הוא אכן טוב וכו': לא על זה אני רוצה לדון), הרי שכל מי שרוצה ללמד אנגלית לפי שיטת היימליך משתמש בפטנט שלי וחייב לקבל ממני רשות. סוד מסחרי הוא ההפך של הפטנט (פטנט = "גילוי"). יש לחברה עניין שמדענים יפרסמו את תגליותיהם ולא ישמרו אותם בכספות. תחשוב איך הייתה נראית תעשיית התרופות אם כולה הייתה מבוססת על סודות מסחריים ולא היית יכול לבדוק בעצמך (אתה, עיתון מסוים, משרד הבריאות) האם התרופה Dihydrogen monoxide אכן מכילה את החומר הפעיל שאמור להיות בה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא מגינים על רעיון מדוע מגינים על מנגינה? מנגינה היא כמו פטנט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גישתך הכללית היא פשטנית ונאיבית, ובשל כך במקרים רבים שגוייה. אין בכך כל פשע, ולא מוציאים על כך להורג או מענישים בעונשי גוף, אבל זה הופך את הוויכוח אתך קשה. הנקודה הראשונה בה גישתך הנאיבית מקשה היא הקביעה ש"מושג הקניין, ברגע שהוא מוכל על עצמים חומריים הוא פשוט וטבעי". כשמישהו הביא לך דברים שאמר למשל מרקס, ניפנפת זאת בלי התייחסות רצינית, "כי הקומוניזם מנוגד לטבע האדם". הנה מבזק חדשות: גם הציביליזציה "מנוגדת לטבע האדם", ונושא הקניין כולו אינו "טבעי". למשל: בתרבות שלנו, אנחנו מקבלים כמובן מאליו שקיימת זכות קניין על קרקע ("נכסי דלא ניידי"). תרבויות שלמות רואות זאת כאבסורד מוחלט - הארץ לא שייכת לאדם, האדם שייך לארץ. מה דינו של ממצא ארכאולוגי שחפרתי והוצאתי מן האדמה בעצמי? האם הוא קנייני כי אני חפרתי במו ידי? (משה דיין ישמח לשמוע זאת, שימחה תת-קרקעית). מה דינו של חפץ שייצרתי בעצמי מחומרי גלם שאספתי ברשות הכלל? מה דינו של חפץ שמישהו איבד ומישהו אחר מצא? מה קורה כששניים אוחזין בטלית? מה דינו של אוצר טבוע שאמודאי שלה? אם הספינה טבעה לפני אלף שנה? לפני שלוש מאות שנים? לפני חמישים שנה? ומה אם הספינה טבעה בשבוע שעבר? אחרי שתבין שנושא הקניין כולו אינו "טבעי" ואינו "מובן מאליו", יהיה לך קל יותר להבין שההבדל בין "קניין רוחני" ל"קניין חומרי" אינו מהותי. בשני המקרים מה שקובע הן קונבנציות חברתיות, בשני המקרים יש תחומים אפורים נרחבים, ובשני המקרים השאלות הן תרבותיות ומשפטיות - אין כאן שום דבר "טבעי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, אוקיי, לא צריך לנגב לי את האף בזה. ואני גם מסכים איתך (ועם אותן תרבויות שציינת) שהבעלות על נדל''ן אינה טבעית (וכמו שכבר הוסכם במעלה הפתיל- אין בעלות על קרקע אלא רק זכויות בקרקע). ההבדל בין קניין מוחשי לבין קנין רוחני הוא מהותי, ולו משום שבקניין רוחני זה נהנה וזה לא חסר. ולא הייתי ממהר להסכים שהציביליזציה מנוגדת לטבע האנושי, כי טבענו הבסיסי הוא שבטי, וזה כולל ציות לסמכות. הגישה ה''פשטנית'' שלי נובעת מסוג של אידאולוגיה בה האמנות אינה סחירה, וראוי להרחיק אותה מהעולם המסחרי ככל שניתן. לכן אין לי בעיה עם זכויות על הסימן המסחרי של קוקה קולה, אבל יש לי בעיה עם זכויות על כתבי ח.נ. ביאליק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |