 |
לא דיברתי על תודעה פרתית. אין לי מושג מה הפרה חושבת אם בכלל, מזמן לא קראתי דקארט. אני חושבת שאחרי לידה היא מתוכנתת הורמונלית לחוש ייסורים (מילה של איזי שאני מאמצת) כאשר מפרידים אותה מהעגל, ועובדה שהיא מגיבה בהתאם. אני חושבת שזה לא מוסרי לעשות את ההפרדה הזו כדי להמשיך לחלוב את הפרה חודשים ושנים.
את כל אלה כבר כתבתי, ואני לא חושבת שמכאן נובע שיש לפרה תודעה מפותחת כלשהי. איפה כתבתי שאיכפת לי מאובדן נעוריה? התכוונתי שמן הסתם ניסתה להתנגד בראשית חייה ברפת, וכשראתה שאין לה סיכוי השלימה עם מצבה. זה יכול לקרות גם באינטליגנציה נמוכה מאוד מאוד, ואולי גם אצל חיפושיות, מי יודע. אם הפרה מבכה את עברה או חולמת לדמות לג'ולייטה מסינה כשתגדל, זו בעיה שלה. אני לא פה כדי לסייע לה להגיע למדרגה רוחנית גבוהה יותר ולקבל תקשורים מישות כלשהי שינחו אותה להפוך למאמנת אישית - מותר להפליג גם כאן בביטויים צבעוניים או שמא תחשבי שוב שאני רצינית?. אבל הייתי שמחה להפחית את כמות הכאב והייסורים המכוונים והשיטתיים *שבני אדם גורמים*1 לה, ללא צורך חיוני.
נדמה לי שגם את וגם צפריר קוראים דברים שאתם רוצים לקרוא ומגיבים לאנשי קש. נדמה לי גם שאת לא מכירה אותי כלל, למרות שחיי ומעלליי גלויים באינטרנט לאורכה ולרוחבה (ודאי יותר מאלה שלך).
1 דובר פה הרבה על סבל החיות, לא דובר על צד התודעה של בני האדם בגרימת הסבל הזה. אני מניחה ששוחט למשל פיתח איזה מנגנון שמאפשר לו לשכוח את עבודתו כשהוא מגיע הביתה ומתקלח. בדומה לרופא מנתח או פתולוג. אבל יש בכל זאת איזה הבדל ביניהם. וצייד פרוות, נניח, או מפטם אווזים, איזה מנגנונים הם צריכים לאמץ כדי לעסוק בזה? אני מניחה שקל במקרים כאלה להמשיל את בע"ח לחיטה או לתירס.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש