בתשובה לרון בן-יעקב, 02/09/11 14:27
ספרות ואזרחות 580571
שוקי שמאל • בתשובה לרון בן-יעקב יום ו', 2/9/2011, 15:08
לדעתי אתה טועה כאן טעות גדולה.
א. אני מסכים אתך שנראה שלימודי האזרחות דהיום מזיקים יותר מאשר מועילים, אבל להבנתי הסיבה לכך אינה עצם הלימוד אלא מה שלומדים. לימודי האזרחות דהיום מיוסדים על ספר יסוד שכתבה בשעתו עו"ד שולמית אלוני (משהו כמו "האזרח והשלטון"). ספר היסוד הזה מתבסס בין היתר על 2 יסודות שהנזק שגרמו לחברה הישראלית הוא בל יתואר. יסוד אחד הוא תפיסה משפטנית (לגאליסטית במובן של הבירוקראטיה של עו"דין) של החיים והיסוד השני הוא מה שנקרא שיח הזכויות האזרחיות ההופכים את המדינה ללשכת סעד אחת גדולה.
ב. ההבנה האזרחית שתלמידים יוצאים אתה היום מן החינוך הממלכתי תופסת את המדינה והשלטון כ"אמא" של כל אזרחיה. כאשר האזרח הטרי מגלה שהמדינה שלו היא לא ממש אותה אם רחומה וקשובה שהבטיחו לו היא הופכת בעיניו לאם מתעללת. לטעמי, על אף כל ההכחשות, שנאת אזרחי ישראל לשלטון ולפוליטיקאים אינה אלא לשון נקייה לשנאת המדינה בכלל. כל מידה של "אהבת הארץ" שיקנו לתלמידים דרך לימוד התנ"ך, המורשת, ידיעת הארץ ומה עוד, תתנפץ ככלי חרס על חומת האטימות והאדישות של בירוקרטיה שלטונית של מדינה מודרנית.
ג. שולמית אלוני אמנם ציינה את המושג של "חובות אזרחיות", אבל דוקא הפרק הזה לא תפס, בעיקר מפני שאפילו תלמידי ביה"ס מבחינים שהוא בבחינת מילים ריקות.
ד. בצד כל הדברים היפים שציינת, אזרח בן זמננו, צריך להיות מצוייד בידע בסיסי של ההיסטוריה, מבנה, אופן הפעולה והרציונלים של חברה דמוקרטית כשם שהוא נדרש להבין מדוע יש בנקים וכיצד הם פועלים. דבר זה נדרש בכל חברה דמוקרטית מודרנית. הוא נדרש בפרט בחברת מהגרים ושבטים המורכבת מפרטים אשר מה שמחבר אותם הוא "שנאתם" איש לרעהו ו"שנאתם" כולם יחד ל"דמוקרטיה".
ספרות ואזרחות 580572
אלמונית • בתשובה לשוקי שמאל יום ו', 2/9/2011, 17:53
לא אפליג כאן במניית תרומותיה של אלוני לחברה הישראלית ולתודעת זכויות האזרח (הלוקה בחסר, עדיין, אבל משהו כבר זז בכל זאת). ברצוני רק להעמיד דברים על דיוקם: ספרה של אלוני, "אזרח ומדינתו; יסודות תורת האזרחות", יצא לראשונה ב-‏1957. כיון שהיה הספר המסודר הראשון בארץ ללימודי אזרחות, הוא יצא אחר כך במהדורות רבות (10, על פי הרשת), אך זה שנים רבות שלא מלמדים אותו במערכת החינוך. עם עליית הליכוד לשלטון, ב-‏1977, מונה זבולון המר ז"ל לשר החינוך והכניס בתוכנית הלימודים שינויים רבים - לימודי מורשת, תוכנית "העמקת החינוך הערכי (היהודי-מסורתי, כמובן)", יוזמת הקמת רשת בתי"ס 'תל"י' ("תגבור לימודי יהדות") ועוד כיו"ב. גם רוב שרי החינוך שבאו אחריו (אולי להוציא את אלוני עצמה, שהיתה שרת החינוך פחות משנה), לדורותיהם, כולל שר החינוך הנוכחי, לא החזירו את הזמנים ההם.

כך שהדברים שאתה אומר היו אולי בעלי תקפות כלשהי מנקודת הראות של מי שסיים את לימודיו התיכוניים לפני כ-‏30 שנה או למעלה מזה, אך כיום הסיבות לחוסר האמון במוסדות השלטון ולייאוש הישראלי האופייני מזה ש"אף אחד לא יצליח לשנות כאן משהו", הן כבר סיבות אחרות לגמרי.

ספרי לימוד האזרחות דהיום עוסקים בקצרה במבנה מוסדות השלטון, ובאריכות - במעין "מקצוע לימוד" שרבים היו בודאי מכנים אותו: "הערבים בישראל - רע הכרחי".
ספרות ואזרחות 580634
טווידלדי • בתשובה לאלמונית יום א', 4/9/2011, 9:49
לפי מה שנאמר, הקביעה השערורייתית של הספר החדש לגבי הפליטים היא במקרה לגמרי הפניה לדבריו של פלוני מחמוד עבאס.
ספרות ואזרחות 580672
האייל האלמוני • בתשובה לטווידלדי יום א', 4/9/2011, 19:22
לא הבנתי. אתה יכול לתת מראה מקום?
ספרות ואזרחות 580940
שוקי שמאל • בתשובה לאלמונית יום ג', 6/9/2011, 12:55
ניכרים דברי אמת ואהיה בעיניי מגוחך אם אכחיש את דברייך. רוב דברייך אמת ובכל זאת:

א. איני בא לבטל את תרומותיה של אלוני לחברה הישראלית ולתודעת זכויות האזרח. טענתי היא פשוטה וברורה: תפיסת עולמה של שולמית אלוני נסמכת בין היתר על שני יסודות שאני רואה בהם פגם ומכשלה. הראשון הוא התפיסה שהפורמאליסטיקה והבירוקרטיה המשפטית היא מזור לכל הבעיות האזרחיות שיש לאדם במדינתו ולא כלי שמטרתו להבטיח מצב שווי משקל מסויים של חוק וסדר. השני הוא התפיסה כאילו המדינה היא מסגרת של זכויות וחובות (כמו בהסכם נוטריוני בין שני צדדים) ולא תבנית חברתית וכוחנית המאפשרת קיום ושליטה במציאות הפוליטית.

ב. לפי תפיסת עולמך, נראה לי שלא אצטרך לשכנעך הרבה שכל אותם לימודי מורשת העמקת החינוך הערכי ותגבור לימודי היהדות בהקשר של לימודי האזרחות הם בבחינת בוקי-סריק ושמיטה אצל הר סיני. אני חושב שאפילו הרב עובדיה יתקשה להפוך את "דינא דמלכותא - דינא" לתפיסה אזרחית מלאה בחברה דמוקרטית. ולכן מתחת לכל הקש והגבבא הזאת החומרים היחידים שיש למורה האזרחות החילוני הם עדיין המארג שטוותה לו שולמית אלוני.

ג. דומני שעניין ערביי מדינת ישראל, דוקא הוא מבליט את החולשה שבתורה האזרחית מבית מדרשה של הגב' אלוני. בתפיסת עולמה השאלה הזו היא תחת הכותרת של "האזרח הערבי וזכויותיו". במציאות קשה שלא לראות שהבעיה הישראלית היא לא כל כך ב"זכויות" אלא יותר ב"אזרח". מנקודת מבטם של ערביי ישראל כל הנושא של אזרחותם מתמצה בזכויות שהם מקבלים או לא מקבלים מן המדינה. ואני סבור שבעמדתם זו הם אינם שונים הרבה מיתר אזרחי המדינה הזו.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות