בתשובה לתשע נשמות, 02/11/11 12:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שלשום הזמנתי משטרה, הרעש הסטנדרטי השתנה וצרחות של אשה נוספו, קול של מהלומות והטחת רהיטים הדליק את ההזעקה, זה לא סתם רעש, זה גבר מכה אשה. טלפנתי לאחד אפס אפס, שיחה חסרת תכלית של כדקה וחצי הובילה למסקנה שאני מדבר עם תל אביב ומיד אועבר לתחנת אילת, קיבלתי את דיזינגוף, שם הוברר לי שעדיין לא הגעתי לאילת, השוטר נתן לי מספר טלפון רב ספרתי ואז הגעתי לתחנת אילת. והם באו. שתי ניידות. שוטר ושוטרת. מכבי אש. אמבולנס. האשה הלכה בכוחות עצמה לאמבולנס, הגבר הובל בלי התנגדות לניידת. הילדים חזרו לשחק במגרש החניה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שני סיפורים מהבית המשותף: א. לפני כשנתיים הסתיימו השיפוצים בבניין, וזוג צעיר עבר להתגורר מתחתי. אחת לכמה זמן, בעיקר בסופי השבוע, היו נשמעות טריקות דלת חוזרות ונשנות וצעקותיו של גבר דרך פתחי האיוורור המחודשים. בתגובה הייתי תוהה אם מדובר באלימות משפחתית שיש לדווח עליה, ומסתפקת בלברך את השכנה בלבביות יתר ולהמשיך בהתחבטויות פנימיות. יום אחד החבטות נעשו עזות והצעקות עוד יותר רמות. אני המשכתי במנהגי. לאחר מכן התופעה נפסקה. המשכתי להתקל בשכנה ולברך אותה בלבביות, והגעתי למסקנה שהיא "עשתה את הצעד הנכון". עד שלפני כשבועיים נתקלתי בבחור שוב. כנראה שהם פתרו את הבעיות בדרכם הם. אני בכל מקרה סתם יצאתי שכנה חטטנית. ב. פגשתי היום זוג שכנים פנסיונרים. "שמעת מה שקרה ביום ראשון? היו צריכים להזמין את המשטרה." השכנים מתחתיהם השמיעו "מוסיקה נאצית אסורה בקולי קולות והשכנים שממול הזמינו בסוף את המשטרה, והם אפילו לא פתחו להם את הדלת". "זה היה נורא, הם השמיעו רוק נאצי מחריש אוזניים, רמשטיין, או משהו כזה." לא שוכנעתי שהשכנים מלמטה נאצים. עם זאת, חיבתי לשכני הפנסיונרים גברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה מקרה דומה. כשגרתי בבית הכרם שבירושלים שמעתי פעם צרחות ממושכות של ילד. חשתי החוצה כדי לחפש את המקור אך לא הצלחתי לאתר את הבניין לפני שפסקו הקולות. לאחר כמה ימים התופעה חזרה והצלחתי לצמצם את האפשרויות. אחרי עוד פעם פעמיים איתרתי את הבניין ואת הדירה בזמן "אירוע". צילצלתי בפעמון ואת הדלת פתחה אישה צעירה, כאשר היא משוחחת בטלפון. לאחר שהסברתי לה מדוע באתי היא אמרה, על רגע צרחות מחרישות אוזניים, שאלו הקולות שהילד לפעמים עושה כשהוא משחק. ביקשתי בעדינות לבדוק זאת והיא הכניסה אותי לחדר של הילד, שם הוא נהג במכונית פלסטיק גדולה תוך צרחות איומות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמא שלי מספרת בשעשוע מתובל במבוכה על הפעם, לפני כ35 שנה, שבה דפקה השכנה *אצלה* בדלת והציעה להסיע אותה ואת הילדה למיון, לאור צרחותיה מחרישות האוזניים של הפעוטה. היא הלכה רק אחרי שאמא שלי הראתה לה שאני בריאה ושלמה, רק ממש ממש לא רוצה לחפוף ראש. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |