בתשובה לאילה קלטית מודאגת, 28/11/11 22:17
עשית פשטידה מהשמאל הישראלי 588362
התאוריה אותה תיארתי במאמר היא אגנוסטית מבחינה פוליטית. קרי, אין כאן צד זה או אחר (ימין שמאל בדיבור הישראלי). לפי זה, הנטיה להתקבץ סביב סמלי הקבוצה חוצה מחנות אידאולוגיים, לא תלויה באיזה פתק שמת בקלפי. יכול להיות, וזה טעון בירור מעמיק, שתפישת העולם האינדיבידואלית יכולה למתן או להגביר את הנטיה להאחז בסמלים המשותפים, אבל אני שם לב שבשנים האחרונות ישנה נטיה בפני דוברים שונים להתחיל ראיון בהדגשה ש''אני ציוני והאופי היהודי של המדינה חשוב לי'', כאילו זה רלוונטי או לא מובן מאיליו כפי שהיה בזמנים אחרים.
עשית פשטידה מהשמאל הישראלי 588383
אני חושבת שזה סוג של "entry clearance", בבחינת "זה מה שאני צריך להגיד בשביל שיקשיבו לי". לי דווקא נראית הרבה יותר גישתו של רזי ברקאי, שאמר שנמאס לו שמחלקים לו ציונים על כמה הוא ציוני וכמה הוא פטריוט. הנטייה להצטדק היא באמת לא לעניין בהקשר הזה.
עשית פשטידה מהשמאל הישראלי 588401
קשה מאוד לנהל ויכוח פוליטי מבלי שמכירים את מטרות העל של המווכחים. אם מאן דהוא נאבק על זכויות האזרח כדי לשפר את ביתו הלאומי של העם היהודי, הטיעונים שלו נשמעים אחרת באוזני יהודי לאומי, לעומת הטיעונים של ארגון שמטרתו החשאית היא ביטול הבית הלאומי הזה.

מצד שני ההקדמות האלה משעממות ולא אינטיליגנטיות.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים