 |
ההקדמה לספר The Mechanical Mind של טים קריין (אחד מספרי הפילוסופיה הבודדים שקראתי) מתחילה במשפט:
A friend remarked that calling this book “The Mechanical Mind” is a bit like calling a murder mystery “The Butler Did It”.
אז הנה, ספר עיון שמספיילר את עצמו על המשפט הראשון...
אתמול הייתי (שוב) בהופעה של גרוניך, ופתאום הבנתי שאפילו להופעה מוזיקלית יתכנו ספוילרים. אז לטובת הספוילרפובים שמתעתדים לראות את גרוניך בהופעה בקרוב - עצרו כאן!
כפי שכתבתי בתגובה 588017, גרוניך מריץ בזמן האחרון הופעה מעולה עם שלושה נגנים צעירים ותותחים (בואו ניתן להם קרדיט: עומרי אגמון על הגיטרה, אייל מזיג על הבס, ורון אלמוג על התופים), שמלווים אותו בגרסאות אנרגטיות חדשות של השירים הישנים שלו, וגם בקטע אחד חדש (הם עובדים על אלבום שלם - יש!).
ההדרן של ההופעה מתחיל בזה שכולם עולים לבמה, גרוניך מתיישב ליד הפסנתר, שלושת הנגנים נעמדים (בלי הכלים שלהם) ליד מיקרופון אחד, והם מתחילים לשיר בקול צפצפני ופרודי את "המסע לארץ ישראל", שיר שגרוניך ביצע במקור עם זמרים ילדים אתיופיים, ושמספר על הגעגועים של ילד אתיופי לאמו שמתה במהלך המסע לארץ. זה היה תיאור מאד יבש, אבל מה שהולך על הבמה קורע מצחוק. באיזשהו שלב הנגנים תופסים את הכלים שלהם והשיר הופך לביצוע בן-זונה של Mother של ג'ון לנון, שבסיום שלו גרוניך שוזר קטע מהסיום של "אל נא תלך" (השיר שפתח את ההופעה), וסוגר את העסק עם ציטוט אינסטרומנטלי מ-Let it Be.
שרשרת החיבורים המפתיעה והמקורית הזו עשויה באופן מבריק. כשראיתי את ההופעה בפעם הראשונה, לפני שנה או שנתיים, כמעט נפלתי מהכסא מרוב התפעלות. גרוניך ידוע ביחסים המורכבים שהיו לו עם ההורים שלו, וקראתי או שמעתי פעם בראיון אתו שהוא נהג לנגן בהופעות את Mother עוד בתחילת שנות השבעים, לפני שהוא התפרסם, ושהוא מרגיש שהשיר נכתב בול עליו (מי שלא מכיר - שיקשיב למילים הלא קלות). הידיעה הזו הפכה את החוויה עבורי למשהו מאד חזק. את השירה הפרודית של הנגנים אני, לפחות, פירשתי בתור לגלוג עצמי של גרוניך על התקופה המוזיקלית (הדי מבאסת, לטעמי) שהוא עשה בעשור-שניים האחרונים, ושהנה, הוא חזר לבעוט כמו שרק הוא יודע.
כשראיתי את ההופעה בפעם השנייה, לפני שבועיים, זכרתי את הקטע עם השירה הצפצפנית, אבל לא זכרתי את Mother (כמובן שכשהחלק הזה התחיל, נזכרתי), ובוודאי שלא זכרתי את הפרטים המוזיקליים של מה שקורה בסיום. כשראיתי את ההופעה בפעם השלישית, אתמול, זכרתי לא רע כמעט את הכל.
מתי הכי נהניתי? בהופעה הראשונה והשנייה. גם אתמול מאד נהניתי, והיות שהייתי "משוחרר" מההפתעה, הבחנתי בכמה פרטים בביצוע שלא שמתי אליהם לב קודם, וזה היה גם כן כיף. אבל חד משמעית - לא הייתי רוצה שיספרו לי מראש מה הולך להיות בהדרן, כי זה היה מחרב לי חלק גדול מההנאה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש