 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם נתעלם מהריסת הרגשת המתח והציפייה שביצירות אומנות בידיעת ספוילרים, עדין יש הרבה יצירות שמתבססות על חוסר הידיעה של הצופה/קורא כדי לגרום לו לציפיות מסוימות ואז לנפץ לו אותן בפנים או לגרום לו להתייחס לדמות או למצב כלשהו על פי הדעות הקדומות שלו ולהראות לו שלפעמים זה אחרת. כלומר יש לחוסר ידיעת הסוף, ערך חינוכי ואמצעי להעברת מסר בצורה חזקה יותר. אני יכול להסכים שיצירה תיהיה יצירה חזקה או טובה יותר אם יהיה ניתן לראות/לקרוא ולאהוב אותה גם כשיודעים את הסוף, אבל לפעמים האהבה הזאת יכולה לגבור בעקבות ההתרשמות הראשונה והבנת חוסר הידיעה הראשוני והצורה שבה הוא נוצר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מכירים את הבדיחה עם הירצו יאכלו לא ירצו לא יאכלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו היתה בדיחה של דן בן-אמוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל המתכון של איך להרוס אותה הוא של קישון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח? למיטב זכרוני המתכון להרס היה ב"שלושה בסירה אחת", עם בן אמוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אם שניים אומרים לי שאני שיכור, אז אני הולך לישון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, בהחלט. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |