בתשובה לצפריר כהן, 14/10/12 13:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למה שיהיה אכפת ללקוח מהאופטימיזציה של בטר פלייס? כמובן, הנחת העבודה היסודית של המודל העסקי היתה שהטעינה תהיה תמיד דרכם, מה שהם כינו "המודל הסלולארי" - תשלום על קילומטראז' כמו על זמן-אוויר. ההגיון היה אומר להמשיך את זה צעד אחד הלאה ולא למכור כלל את המכוניות אלא לעבוד מול הלקוח בצורה של ליסינג מלא, שיוריד מהלקוח את הדאגה לשרידות החברה ולמחיר המכירה של הרכב. זה אתגר מימוני הרבה יותר גדול - מן הסתם זו הסיבה לכך שהם לא הלכו בכיוון הזה. מה שכן, הטעינה רק דרך עמדה יעודית יכולה לאפשר למדינה למכור בעתיד חשמל לטעינת כלי רכב במחיר אחר מחשמל לצריכה ביתית - תופעה שהיתה עשויה להתממש אם וכאשר היה מתרחש מעבר מאסיבי של נהגים לרכב חשמלי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שלמטעין הקטן אכפת. כל מה שכתבתי הוא שבטר פלייס יכלו לממש את זה אם הם היו רוצים, ולא הייתה שם מגבלה טכנולוגית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שלא היתה מגבלה טכנולוגית, אבל כל חברה תעדיף יותר שליטה על פחות שליטה אם יש לה אפשרות כזו. השאלה האמיתית היא האם הרגולטור משתף פעולה עם השאיפה הזו. ניתן להניח שטעינה רק דרך עמדות של בט"פ יותר נוחה לה מכל מיני בחינות - למשל, מערכת הטעינה יכולה להבנות כך שהיא תתאים בדיוק למאפייני הסוללה של החברה. אם החברה צריכה לתמוך בעמדת טעינה גנרית אז מישהו אחר יקבע לה מה יהיו מתח וזרם הכניסה של המערכת. כנ"ל לגבי המאפיינים הפיסיים של ממשק/מנשק הטעינה (התקע, סוג וגודל הכבל וכו'). כיוון שגם לא קיים תקן בינ"ל אחיד בתחומים אלה, כל מדינה עלולה לקבוע תקן משלה וגם לזה החברה תצטרך להתאים את עצמה. כאב ראש מיותר. לעומת זאת, האינטרס של הלקוח הוא שתהיינה כמה חלופות (כולל אופציה לטעינה פרטית ולא דרך חברה כלשהי) ותהיה תחרות. הרגולטור אצלנו העדיף את האינטרס של בט"פ - לא שנראה שזה ישנה הרבה, כאשר החברה קרובה לעצירת פעילותה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |