בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי, 15/09/13 11:59
אמפתיה 622015
אתה מכיר את השיר "דונה דונה"? פרה כתבה אותו.

ברצינות לרגע, מה אתה מצפה מהתודעה בהקשר הרגשי?

לפי מיטב ידיעתי ההדיוטית שני הרבדים הבסיסיים בהבנת הרגש משותפים לפחות איכותית לכל היונקים. הרובד הרפלקסיבי, התת תודעתי, גירוי שגורם לאמוציה כלומר תגובת השרירים והפרשת הורמונים. אחר כך הגוף מדווח על מצבו, וזה כבר הרובד התודעתי, הרגשה שאנחנו מודעים לה, כלומר המערכת הקוגניטיבית יכולה לעבד את הנתון הזה ואפילו לזכור אותו בהקשר של הבנת הארוע שגרם לתגובה האמוציונלית. זו תודעה בסיסית.

תגובות הגוף משמשות גם לתקשורת, ולכן לבעלי חיים בעלי מערכת חברתית פשוטה יש אולי גם רגשות פשוטים, ולכן הרובד התודעתי הבסיסי שלהם יהיה פשוט. לשם המחשה הייתי מצפה שלקופים שיש להם מערכת חברתית מורכבת, שפת גוף והבעות פנים, תהיה תודעה בסיסית מתוחכמת יותר מלחתולים.

הרי סביר לחשוב שתודעה היא אוסף מנגנונים שהאבולוציה בנתה אותם רובד על רובד, וככל שהיצור מתוחכם יותר וחברתי יתר, גם התודעה שלו "עשירה" יותר. לא נוח לי עם הקטע שהאדם הוא כאילו יחיד ומיוחד, כאילו היחיד בעל תודעה, או התבוני היחיד. במצב של ידיעה חלקית, השערת אפס שליונקים יש תודעה בסיסית, גם מעבר לתחושות גוף, סבירה יותר מההשערה שאין להם תודעה כלל.

נניח שלפני שחייל נכנס לפעילות מסויימת הוא חש פחד. בנוסף לכך שהוא מודע לתגובות הגופניות שלו (ומשתדל לרסן אותן, כדי שאיש לא יבחין), הוא חושב על מותו האפשרי הקרוב, על איך זה יהיה, על תקוות שלא יתגשמו, משפחתו וכולי. האם לכך אתה מתכוון בתודעה? זה רובד נוסף ומתוחכם של תודעה, רובד מעל התחושות הגופניות שגם הן חלק מהתודעה. נניח שילד קטן צריך לקבל חיסון, ונניח שמפרידים אותו בכוח מאימו, ונוהגים בו בברוטליות כפי שנוהגים בעגל שבשיר. הילד לא חושב מחשבות מסובכות כמו החייל, הוא לא מבין שלא נשקפת לו סכנה, ולפי עניות דעתי ההדיוטית והספקולטיבית הוא חש אימת מוות שרמת התודעה המעורבת בה דומה לזו של העגל.
אמפתיה 622032
לוז המחלוקת הוא הפסוקית האחרונה שכתבת: "לפי עניות דעתי ההדיוטית והספקולטיבית הוא חש אימת מוות שרמת התודעה המעורבת בה דומה לזו של העגל". אני לא חושב שעגל יכול לחוש אימת מוות. "תודעה בסיסית", מה שהיא לא תהיה, שאינה כוללת את הכרת ה"אני" לא מאפשרת להכיר את המוות, ולפיכך גם לא את "אימת המוות" במובן שאנחנו מכירים אותה. ברור שלכל בעל חיים יש "פחד מוות" שהוא השם שאנחנו נותנים למכלול ההתנהגויות שלו, מכלול שבלעדיו הוא לא היה יכול להתקיים.

ספציפית לעניין הפרות, במידה שיש להם איזושהי תודעה בסיסית (אני נוטה להאמין לעניין "התודעה הנדבכית"), ובמידה שאותה תודעה לא כוללת את הכרת המוות, אני לא יודע איך אפשר להחליט שמוטב לה לפרה לא להיוולד כלל מאשר לחיות שנתיים ואז לההרג ולהאכל. ברור ש*אני* הייתי מעדיף לא להיוולד על פני האפשרות השניה, אבל אני לא פרה.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים