 |
אני משתדל בכל נושא לא להיגרר אלא להתבונן במציאות, ולגבש דעה בכחות עצמי.
בעניין הנשק הכימי בסוריה, האירוע שעברנו היה שימוש בנשק כימי במאבקים פנימיים בתוך סוריה. אובאמה שרואה עצמו ממשיך מסורת מסויימת של "שמירת מוסר מלחמה" בעולם, התחייב בהתבטאות בעבר להתערב אם יופעל נשק כימי, ואמר שזה יהיה קו אדום מבחינתו. כשהנשק הזה הופעל בצורה מסיבית, הייתה אצלו התחייבות מוסרית לפעול כפי שהבטיח. יש אומרים שמבין האלטרנטיבות של המשטרים השונים בסוריה משטר אסד הוא הגרוע ביותר עבורנו, וייתכן מאד שזה נכון. אבל אובאמה גם אמר וגם בודאי התכוון לכך, שיעדה של פעולה צבאית אינה הפלת אסד ושינוי המשטר שם, אלא מעין הענשה שתגרום לאסד לא לחזור על מעשים כאלה במאבקים הפנימיים בסוריה. אני מעריך שאכן הפעולה הצבאית לא הייתה מביאה להפלה של המשטר אלא שהייתה גורמת לו נזק ניכר. לו הייתה מתממשת הפעולה הצבאית, המצב היה נשאר כפי שהוא היום כשמשטר אסד אולי מוחלש במעט. אבל כל ארסנל הנשק הכימי שמבחינתו הוא "ערכות מגן" ובלבול מוח לא קטן היה נשאר. הסיכוי לחסל את המאגר הזה שמיום ליום נראה ריאלי יותר, הוא אינטרס שלנו הרבה יותר מאשר מכה כזאת או אחרת לאסד. לכן מרגע שהוצעה ההצעה ע"י הרוסים והסורים ראיתי בכך הליך שיועיל לנו שבא כתוצאה של מאבקים שאינם קשורים בנו, וראיתי בכך הזדמנות שצריך לצפות להתממשותה. אין כאן שום סתירה עם איזו דעה שלי בעבר. אני בעד עצמנו.
בעניין הקמת מדינה ערבית נוספת שתחזיר אותנו ל"גבולות אושויץ" כפי שהתבטא פעם אבא אבן, ותגרום לעקירת מאות אלפי תושבים יהודים מבתיהם, מעין "התנתקות" ענקית, אני חושב שאכן מדובר באסון. לא השתמשתי בביטוי "סכנה קיומית", אם כי גם זה ייתכן. אני מעריך שאם יקרה דבר כזה נתגלגל במוקדם או במאוחר שוב לגבולות הנוכחיים, בגלל האופי הבלתי יציב של שכננו שבו אנו חוזים בעת האחרונה בכל כוון שאליו נפנה מבטנו.
בשני המקרים דעותי באות, כאמור, מהתבוננות במציאות, ואני עקבי ביותר. מי שמאמין ב"שתי מדינות לשני עמים1", אחרי שעברנו מה שעברנו כולל אוסלו המהוללת הוא זה שאינו מסיק מסקנות מהתבוננות במציאות אלא מחזיק באמונות הבל שאינן מבוססות על שום הגיון.
1 וכבר למדנו רבנו עזמי בישארה שהפלשתינים כלל אינם עם, אז מי הם "שני העמים" ?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש