בתשובה לאריק, 04/12/13 8:07
טיב הנראטיב 625359
להבנתי הפתילון התחיל מהגדרה לא ברורה של ״ידע משמעותי״ (וכן של כל אחד מהמרכיבים - גם ״ידע״ וגם ״משמעותי״). שאלתי את הפונז למה הוא קורא ״ידע״ ולמה הוא קורא ״משמעותי״. עד עכשיו לא ברור לי מה *הוא* חושב או איך *הוא* מגדיר את שני המונחים האלה. איך אפשר להתקדם הלאה כשאין הסכמה, או לפחות הבנה לגבי ההגדרות הכי בסיסיות של הדיון?
טיב הנראטיב 625362
אני לא עוסק בפוליטיקה.
את מוכנה להתייחס לתגובה שלי? הפונז הסכים שאני בסביבה, אם גם את מסכימה מצאנו בסיס, צר ככל שיהיה, שניתן להתקדם ממנו.
אחרי שנברר על מה אתם מסכימים שאתם מדברים יהיה קל יותר לדבר על הדברים הפחות ברורים.
טיב הנראטיב 625365
אתה מתכוון לתגובה 625350? אני לא עובדת על מסך רחב, אז רק רק רוצה להיות בטוחה ששנינו מדברים על אותה תגובה (האופציה השנייה היא להקטין את הפונט עד כאב ראש).
טיב הנראטיב 625371
כן
טיב הנראטיב 625378
טוב, אני מעתיקה ומדביקה, מטעמי מסך לא-רחב:

״ההסתייגות שלך היא מהמילה "משמעותי" ואם משמיטים אותה היא הופכת לשאלת כן/לא טריוויאלית שאת יכולה לענות עליה בחיוב?
ההתנצחות ביניכם היא סביב האפשרות (או העדרה) לכמת את משקלו של חלק זה תחת הגדרות שונות של 'ידע ספרותי'.
עד כאן אני בסביבה?״

אני חושבת שאתה בסביבה. מה שהיה עוזר לי למשל היה הדגמה של ״פירמידת הידע״ של הפונז שאומרת משהו בסגנון ״מי אמר למי - 20% של ידע בספרות. היכרות עם יצירות דומות - 30%. היכרות עם המכניזמים הלשוניים - 15%. יכולת להבין את הקשרים החברתיים וההסטוריים - 25%״, וכו׳ וכו׳. האחוזים המוחלטים לא חשובים בעיני, וממילא מאוד קשה לדייק בכימות כזה (למרות שכל תכנית לימודים בכל תחום עושה משהו דומה). אבל כן יהיה מועיל להבין למה הפונז מתכוון בטענה שמזהה בין קורא ספרים לבין בעל ידע בספרות. באיזה סוג של ידע מדובר? על זה נסוב כל הדיון, להבנתי.
טיב הנראטיב 625368
אני רוצה להעלות רעיון חדש באשר לסיבות בגללן ראוי ללמוד ספרות בביה"ס, ודרכו גם לענות לך מהו לדעתי "ידע משמעותי" בספרות. הוא כמובן לא מקורי שלי: שמעתי אותו מבוטא לראשונה על ידי פרופ' ארנולד ווינשטיין, ואימצתי אותו בחום.

דיברו כאן על לימודי ספרות כאמצעי לרכישת הון-תרבותי, ועל ספרות כעל תחום בעל "ערך אסתטי אינהרנטי" שפוטר אותו מהצורך בהצדקות נוספות (רעיון שזה כאן לאהדה רבה – אך אני לא מקבל אותו כלל).

אבל יש סיבה טובה נוספת ללמודי ספרות: היא מנגישה לקורא חווית קיום-אנושי רחבה ועשירה בהרבה מזו הבלתי-אמצעית, שמטבע הדברים מוגבלת לנסיבות חייו המיקריות, ולמקום ולזמן המסויימים בהם הוא חי. דרכה נחשפות הרגשות, התגליות, התבונה, הטעויות, הפגמים, הלך הרוח – ובאופן כללי – החיים של אנשים אחרים, בתקופות אחרות ובמקומות אחרים. וכל זאת מנקודת המבט שלהם, ודרך הפריזמה המנטלית שלהם. בראייה הזו הסופר הוא מעין מדיום, והספרות כולה היא מפעל אקזיסטנציאלי.

לבני אדם יש הזדמנויות מעטות להחשף לעולם דרך עינייים זרות שלא באמצעות קריאה. במידה מסויימת , אולי, דרך מערכות היחסים שלהם (אבל אלה מאד מוגבלות גם כן בזמן ובמקום, יש בהן הרבה אלמנטים שמעפילים ומערפלים התבוננות טהורה, ולרוב האנשים מסוגלות נמוכה הרבה-הרבה-הרבה יותר בהבעת עולמם הפנימי האמיתי, מיכולתו של סופר טוב לבטא את עולמה הפנימי המומצא של דמות פיקטיבית). במידה מסויימת דרך מדיה חדשות אחרות, כמו קולנוע או טלוויזיה. אבל ספרות הייתה ונותרה בעלת מעמד מיוחד מבחינה זו.

קשה להפריז בחשיבות הפרספקטיבה, האמפתיה והידע על מגוון חוויות הקיום האנושיות והקבועים האוניברסליים שבהן, שרוכשים באמצעות קריאה – רק קריאה - בלי תאוריה ובלי הקשר היסטורי. כמובן, שיש צורך בבסיס מסויים כדי לגשת כך לספרות בהצלחה. הבסיס הזה – שאידיאלית אותו בית הספר אמור להבטיח - אינו ממש "ידע" (עובדות, הגדרות וכו'), אלא דומה יותר להכוונה מוטיבציונית ובגרות ריגשית, אותן אפשר כנראה לרכוש באמצעות קריאה מרובה ומודרכת (ואפשר גם לבד).
טיב הנראטיב 625369
זה סוג של ידע ״חוץ ספרותי״ במובן מסויים, לא? אגב, אם זה קו מחשבה שמעניין אותך, נסה את ״צדק פואטי״ של מרתה נוסבאום.
טיב הנראטיב 625374
למה את מתכוונת?

(ותודה על ההמלצה).
טיב הנראטיב 625377
אם הבנתי אותך נכון, אתה מכוון לכך שספרות עוזרת לנו לשים את עצמנו בנעליים האפיסטמולוגיות של מישהו אחר ודרך זה להבין משהו עמוק יותר עליו, על עצמנו ועל מה שמשותף לנו בתור בני אדם. אני חושבת שסוג הידיעה שנובעת מהיכולת הזו, שמאוד קשורה לחוש האמפתיה האנושי, היא עניין רחב יותר מאשר היכרות עם גלגולו של הרומן המודרני או עם האופנים שבהם שירה אוראלית יוצרת תמונות מנטליות באמצעים רטוריים כאלו ואחרים (אפיתטים, אליטרציות וכו׳). בתלות בחווייה הרגשית, אנחנו נוגעים כאן בפילוסופיה של המוסר דרך הפילוסופיה של ההכרה, וזה דיון מרתק בעיני (ושוב, ההמלצה על נוסבאום).
טיב הנראטיב 625379
הבנת אותי נכון. אבל אני עדיין לא יורד לסוף דעתך. למה מדובר ב-"ידע חוץ ספרותי" או ב-"עניין רחב יותר"? הייתי אומר שלהפך: זו ה-raison d'etre של הספרות. הפואנטה. הליבה. שאר הדברים - ההיסטוריה של סוגות ספרתיות, טכניקות ספרותיות והפסיכולוגיה מאחוריהן, אסכולות של תאוריה וביקורת - הם ה-"עניין הרחב יותר" והם הראויים לסיווג כ-"ידע חוץ ספרותי" (או בעצם "מטא-ספרותי"). לא הייתי מהסס להעניק את התואר "בקיא בספרות" לאדם שקרא מספיק ספרים מהקאנון והבינם היטב (במובן האנושי הבסיסי), גם אם אין לו מושג בפורמליזם הרוסי, או מה זה בדיוק סינקדוכה.
טיב הנראטיב 625381
יכול להיות שצריך להבחין בין ״בקי בספרות״ לבין ״בקי בספרים״. אתה יודע מה, תן לי לחשוב על זה לילה (כאן עשרים לשתיים לפנות בוקר). אני אחשוב על זה שוב בבוקר.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים