בתשובה לאריק, 20/12/13 21:26
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 625888
אוקיי. האם אתה מעביר את הנקודות החשובות לך גם בטוקבקים? כלומר גם במקום שבו הצד השני לרוב די בבירור לא באמת מעוניין בדיון?

כן, אני מסכים שמבחינת הדיון עצמו המגיב שמאשים אחרים בבורות נכשל. אבל מה בנוגע לתרבות הדיון עצמה. האם אתה מבין למה מגיבים שלא רואים את עצמם כברווזים עלולים לפרוש מדיון כזה? האם אתה חושב שהם בהכרח טועים?

נכון מלחמה (מהסוג הזה) יכולה להיות נחמדה. אבל דווקא אהבתי את דבריו של דן כהן על כך שהוא נהנה יותר מויכוחים שהוא מפסיד בהם.

מקובל עלי. הויכוח הפך רק בהמשך למלחמתי. אגב, גם אני מזדהה עם התסכול עצמו, אבל לא עם התגובה אליו‏1.

אני בספק גדול אם אני יכול לתרגם. אבל אני מוכן לנסות ולהסביר את תגובה 625378 כפי שהבנתי אותה: האיילה מאשרת שיש שתי בעיות בשאלה "האם הטקסט של יצירה ספרותית‏ מהווה חלק משמעותי מה'ידע הספרותי' שלנו בנוגע ליצירה הזאת". הבעיה הראשונה והפשוטה היא שאם משמיטים את המילה "משמעותי" נותרים עם השאלה "האם טקסט של יצירה ספרותית הוא חלק מה'ידע הספרותי' שלנו בנוגע ליצירה הזאת". זאת שאלה כן או לא (ואני אוסיף שדי מובן מאליו שהתשובה היא כן) וכזאת היא משעממת ואולי אפילו חסרת ערך. הבעיה השניה, והמעניינת יותר, היא מה הכוונה ב"משמעותי". האיילה השתמשה בדוגמא של רומיאו ויוליה, אני אשתמש במעט שאני יודע על המלך ליר.:

א. ברמת הפשט המלך הפגוע יוצא מהטירה אל הסערה שבחוץ כשהוא רוטן על היחס המחורבן של בנותיו. כלומר קורא שמתייחס לטקסט ברמת המי אמר למי, יכול לסכם את הסצנה במילים "המלך כועס על בנותיו ונמלט מהטירה אל הסערה שבחוץ". נקרא להבנה כזאת של הטקסט רמה א'.

ב. קורא נבון יותר (לא בהרבה, האמת) יציין שהסערה שבחוץ מסמלת את סערת רגשותיו של המלך ליר ואת נפילתו לתוך טירוף הדעת. אפשר לומר שזו פרשנות מסויימת על הטקסט, אבל בעיני זו פרשנות ברמה נמוכה יחסית הנדרשת מכל אדם מבין שטקסט הוא לא רק טקסט. כלומר, אני לא אומר בהכרח שחייבים לקבל את הפרשנות שהסופה מסמלת דווקא את טירופו של המלך ליר, אבל היא בהכרח נמצאת שם לצורך ספרותי מסויים. אחרת למה היא שם? לאיזה צורך מתואר פתאום מזג האויר? זו כמובן רמה ב'.

ג. קורא נבון עוד יותר (או כמוני, סתם אדיוט שיצא לו ללמוד את המלך ליר בתיכון) יציין שהסופה היא בכלל חלק מקריסתה של שרשרת הקיום האליזבתנית. מצבם הטבעי של המלך, משפחתו והממלכה השתבש והטבע עצמו (שהרי האל מחובר אל המלך, או השד יודע מה) מתמוטט סביבם. והרי לך רמה ג'.

עכשיו, לאיזו מהרמות הפונז קורא ידע משמעותי? מצד אחד לא ניתן בכלל (או לפחות לא ראוי) לדבר על המלך ליר בלי לקרוא אותו. כך שרמה א' היא הכרחית לדיון על המלך ליר. מצד שני כל אדם בעל יכולת קריאה בסיסית אמור להיות מסוגל להגיע לרמה א'‏2. אז אם זה נחשב ידע משמעותי בספרות כל בוגר יסודי אמור להיות מסוגל לצבור ידע כזה. אני חושד שכשהפונז מספר כמה ספרים הוא קרא ומציג את זה כידע ספרותי, האיילה מאמינה שהידע שבאמת יש לו נמצא ברמה הזאת.

רמה ב' אמנם מעט יותר מורכבת, אבל לדעתי אמורה להיות בסט הכלים של כל אדם שאוהב לקרוא. אם *אני* הייתי צריך לנחש למה מתכוון הפונז בידע משמעותי הייתי אומר שהוא מכוון לרמה הזאת. אני מניח שזו כמה מספקת לשיחה בין חברים המחליפים רשמים. או אולי לאיזה מועדון קריאה. אבל אני חושב שאני מסכים עם האיילה שזה לא מראה על הבנה בספרות מעבר לרמה הבסיסית ביותר‏4.

רמה ג' כבר מצביעה על הבנה עמוקה יותר, או לפחות מעניינת יותר של שייקספיר. היא דורשת איזה ידע מוקדם על התקופה. יכולת לזהות את העובדה שהמחזה מתייחס בכלל לשרשרת הקיום הגדולה. והבנה שקריסת אחת מחוליות השרשרת היא זו שגורמת לקריסה כללית. זו הבנה, שלדעתי אין לרוב האנשים ש"רק" אוהבים לקרוא, אלא לאנשים שלומדים את התחום‏3. זה כבר ידע שהייתי מכנה משמעותי כשמדברים על שייקספיר, ולו מכיוון שהוא מראה על הבנה מעבר לטריוויאלית.

ומובן מאליו שיש עוד אלף רמות נוספות. אישתי, שלומדת כתיבה, יכולה בהיסח הדעת לציין שהיא בדיוק הגיעה אל שיא המערכה השניה בספר שהיא קוראת (או גרוע יותר מבחינתי, בפרק של Person of Interest שאני צופה בו), ובאופן כללי שמה לב לערימה של טריקים ספרותיים שעוברים לי לגמרי מעל הראש.

וזה, אם תרצה, פירוט לדוגמא של פרמידת ידע שהאיילה מבקשת מהפונז. בתחתית (לדעתי) נמצאת רמה א' ומעליה אפשר לבנות את הרמות הנוספות. האיילה ציינה את הרמה של מי אמר למי שמקבילה לא' שלי, רמה של הקשרים היסטוריים שאולי מתאימה לג' שלי ושתי רמות שלא חשבתי עליהן של היכרות עם יצירות דומות, והיכרות עם מכניזמים לשוניים, וביקשה שהיא יכמת אותן. כמה משמעותית היא רמה א'? 10% מכלל ההבנה הספרותית? 20%? 30%. וב'? וג'? וד'? והאלף שאחריהן?

וזהו, מקווה שעזרתי ושקלעתי לדעתה של האיילה.

1 טוב, על מי אני עובד? גם לי יצא להגיב בצורה חריפה לתסכול. אבל זה עדיין לא לעניין.

2 אולי לא במקרה של שייקספיר, אפילו בתרגום לעברית זה נראה לי כמו ג'יבריש.

3 רק כדי להבהיר, זה קצה קצהו של קרחון הניתוח הספרותי. זה שיש לי ידע אנדוקטלי על יצירה ספרותית אחת לא הופך אותי למומחה לספרות, ובטח לא לשייקספיר. זו רק רמה אחת נוספת מעל רמה ב' שבמקרה יצא לי להכיר.

4 בסדר! לא הבסיסית ביותר, רמה א' היא הבסיסית ביותר, אבל אני מסרב להתייחס לכישורי קריאה של כיתה ד' כידע ספרותי.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 625889
עולם ומלואו, תודה.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626034
על לא דבר.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 625890
קלוע קלעת. רוב תודות.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626035
הידד! על לא דבר.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 625896
מצטרף לשבחים על הניסוח הנאה והמפורט.

אכן הייתי אומר שמשהו בין רמה ב' ל-ג' שלך הוא הידע הסביר שקורא נבון יקבל על היצירות שהוא קורא. א' כמובן טריויאלי מדי. סביר אגב שמי שקרא רק את היצירה הזו של שייקספיר יהיה קרוב לב' בעוד מי שקרא את הקורפוס כולו יתקרב יותר לג'‏1.

1 מבחינה עקרונית אפשר לשאול בדיוק אותו דבר על מאיר שלו ולא על שייקספיר, שאז קורא ישראלי נבון בקלות נמצא ברמה ג'.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626033
תודה רבה.

אני מסכים שהקורא הנבון‏1 נע על טווח מסויים. אבל הרושם שלי הוא שאתה טועה במינונים. נדמה שאתה חושב שרמה ג' לא מאוד רחוקה מב', ושקל יהיה לקורא להגיע אליה. לדעתי הקורא הסביר נמצא בדרך כלל ברמה ב', כשהוא מקפץ לו מידי פעם לרמה ג' או לשאר הרמות הגבוהות יותר או צונח לרמה א' כשהוא נתקל במשהו מורכב יותר‏2. ואסביר מדוע:

רמה ג' שלי‏3 דרשה היכרות עם רקע היסטורי שאותו אולי באמת יהיה לכל קורא ישראלי בנוגע לספריו של מאיר שלו‏4. אבל היא דרשה גם יכולת לזהות את ההתייחסות בטקסט ולהבין איך התופעה המדוברת מתייחסת אליו. וכמו ששייקספיר לא כתב בשורה הראשונה של המלך ליר "ועכשיו נדבר על שרשרת הקיום הגדולה" גם מאיר שלו לא מודיע מראש על מה הוא הולך לכתוב.

כך שידע היסטורי לא מספיק על מנת לקפוץ לרמה ג' באופן קבוע. הוא מספיק לביקור קצר אם במקרה שמת לב שהרומן החביב עליך מתייחס לאיזו תפיסה רווחת משנות העשרים בארץ ישראל, והיית חכם מספיק להבין שהגילוי מקנה לרומן רובד נוסף. אבל האם אתה יכול לומר ברצינות שזו חוויה שאתה חווה בכל פעם שאתה פותח ספר?

כך שלדעתי על מנת שקורא ימצא בקביעות (יחסית) ברמה ג' הוא צריך לגשת לכל טקסט שהוא קורא ברמה ניתוחית. הוא צריך לחפש באופן אקטיבי את ההתייחסויות ההיסטוריות, לנסות לאתר משמעויות נוספות, לזהות אלגוריות ומטאפורות ולהבין איך הן משנות את כל הסיפור. בקיצור, הוא צריך לנתח את הטקסט באופן שכלתני ולא רק אינטואטיבי.

וזו צורת קריאה שונה לחלוטין משל רוב האנשים שאני מכיר (ויעידו הפרצופים ההמומים של סטודנטים בשיעור הספרות הראשון שלהם). למעשה זו צורה כל כך שונה, שעד שהגעתי לקולג' תעבתי אותה וחשבתי שהיא מעקרת את הספרות. בדיוק בגלל שהיא מסרבת לעצור בהבנה האינטואטיבית והמהנה של הספר ומתעקשת להמשיך לחפור ולחפש בתוכו תכנים שעלולים (לפעמים) להרוס את אותה ההנאה.

אני לא יודע מה איתך, אבל כשאני קורא את "אדם טוב קשה למצוא‏5”, יש לי אמנם הבנה אינטואטיבית שהסבתא, ההורים, ואפילו הילדים הם אנשים מחורבנים במיוחד, אבל בכל זאת לא מגיע להם למות. אני יכול לראות ולהנות מהאירוניה מכך שהרוצח בסיפור מזהה התנהגות טובה עם פחד מעונש, וההקבלה שהוא עושה לכך עם אמונה באלוהים. אבל גם עם אקדח לרקה לא הייתי מבין שהסופרת בכלל התכוונה לכתוב סיפור שמראה משהו חיובי על חסד ואמונה, ובטח לא שהרוצח הוא דמות חיובית בעיניה‏6. בשביל זה אני צריך לקרוא את מה שהיא כתבה על הסיפור.

האם יוצא לך לקרוא לעיתים קרובות טקסט שכתב סופר על מנת להסביר את הסיפור שלו? האם כשאתה מסיים סיפור אתה שואל את עצמך: מדוע הסיפור שמתחיל בטון הומוריסטי מדרדר במהירות לטרגדיה אלימה? או כותב חיבור קצר בנושא "פחד מעונש כגורם לאמונה דתית"? סתם מעביר ערב בהירהורים בסוגיה איך ראוי להגדיר טוב ורוע? או אולי עורך סקירה היסטורית/תרבותית קצרה בנושא הנצרות והצורה שהיא מתמודדת בשאלות של אמונה?

אם אתה עושה את הדברים האלו בקביעות, אתה כנראה נמצא גבוה בהרבה מעל רמה ב'. אם לא, ואני מהמר שרוב הקוראים לא משקיעים כמות כזאת של זמן בסיפור קצר, כנראה שאתה נמצא ברמה ב'. וככזה אין לך‏7 הבנה בספרות, וגם אם תקרא במקרה את כל הספרים שקרא חוקר הספרות לא תתקרב אליה במידה משמעותית.

1 אולי עדיף שאקרא לו קורא מיומן או מנוסה.
2 לי למשל זה קורה כשאני מנסה בטעות לקרוא שירה. לא שאני דוגמא לקורא נבון במיוחד, כן? אני סתם אוהב לקרוא.
3 שהיא סתם המצאה כמובן. אני לא מכיר דירוג אמיתי כזה לרמות. אבל נוח לדבר עליהן כך.
4 לי, למשל, כנראה שאין אפילו את הידע הזה.
5 נדמה לי שזאת הפעם השניה שאני מזכיר את הסיפור הזה באייל. מה שאולי מראה עד כמה ההיכרות שלי עם ניתוח ספרותי מוגבלת. או עד כמה קל לשכוח את הניתוחים האלה אם הסיפור עצמו לא הותיר בך רושם.
6 הוא בעצם האדם הטוב, או לפחות זה שיוכל להיות טוב. אם הבנתי נכון את הניתוח של הסופרת.
7 או לי.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626037
ניטפוק: אם היית חייב לקרוא את מה שכתב המחברת כי להבין את זה, אולי זה לא באמת נמצא ביצירה.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626039
מקובל עלי. למרות שאני חושב שיש גם ערך לידיעה מה ניסתה המחברת לעשות ונסיון להבין איפה היא נכשלה.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626058
שאלת "האם יוצא לך לקרוא לעיתים קרובות טקסט שכתב סופר על מנת להסביר את הסיפור שלו?" ובכן, אני לא יודע לגבי כלל המגיבים, אבל לי (למיטב זכרוני) לא יצא מעולם לקרוא טקסט שכתב סופר על מנת להסביר את הסיפור שלו (או, אם יצא לי אי פעם, זה עד כדי כך לא הרשים אותי, ששכחתי מכך לחלוטין).
אבל זה רק אני.
מצד שני יצא לי פעם לקרוא מה כתב מישהו שבהחלט נחשב לסופר, מה דעתו על הפניה לסופר כדי שיסביר את הסיפור שלו. אני לא זוכר את הניסוח, אבל רוח הדברים היתה שזאת שאלה מעליבה, את הסופר ו/או את השואל. הרי הסופר עיסוקו במילים ומומחיותו היא בהעברת המסר באמצעות הסיפור. אז אם צריך שמישהו יסביר את הסיפור שלו, הוא כנראה נכשל במשימה.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626063
הבעיה עם טיעון ה״שאלה מעליבה״ היא שהוא לא מתייחס לכך שטקסט תמיד נוצר בהקשר כלשהו. אחד מהתארים שלי הוא בבלשנות כללית, ושם נדרשנו לקרוא ספרות במספר לא קטן של שפות ממקומות שונים, ז׳אנרים שונים ותקופות שונות (יפאנית מודרנית, וולשית בינונית, אנגלית עתיקה וכו׳). הרבה פעמים דברים שנראים סתומים הם קונבנציות של זמנם, ודברים שנראים חסרי חשיבות הם דווקא מאוד טעונים. זה נוגע לא רק לרמת המילה או הדקדוק, אלא לעולם התרבותי (חברתי, פוליטי, דתי) של הטקסט באופן כללי. איך ולמה עלילה בנויה בצורה מסויימת, השכבות הסיפוריות ונקודות המבט, אופי הדמויות המרכזיות והמניעים לפעולתן, וכו׳. יצירה ספרותית טובה היא תמיד על-זמנית, אבל זה לא מאיין לחלוטין את אותו האלמנט הזמני שכן מתקיים בה כברירת מחדל, ושחיוני להבין אם רוצים להבין את הטקסט באחת הרמות הגבוהות יותר כפי שווילסון הדגים יפה כל כך.

אגב, עוד דוגמה טובה לזה היא קולנוע: יש יצירות קולנועיות מהמזרח, למשל, שאני פשוט לא מבינה אבל שמכרים מהאזור מוצאים ברור לחלוטין. כשלמדתי קולנוע בזמנו, דיברנו קצת על הקולנוע היפאני והקוריאני של אמצע המאה העשרים והלאה, וכבר שם היה לי די ברור שיש רקע תרבותי ורגישות לאלוזיות כאלו ואחרות שפשוט אין לי.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626090
אה, ברור. גם אני לא קורא באופן קבוע הסברים כאלה. אבל אני מנחש שחוקר ספרות אמור לקרוא אותם‏1.

נראה לי הגיוני שיהיו סופרים שיעלבו משאלה כזאת. במקרה של פלנרי אוקונור היא אולי באמת מעליבה כי נראה שהיא באמת נכשלה. ויותר מזה, נראה שהאמונה הדתית שלה הכשילה אותה. אני חושב שיש גם מנתחי ספרות שיעלבו מהשאלה הזאת. יצא לי לקרוא יותר מפעם אחת אנשים טוענים בזעף שבכלל לא משנה מה התכוון הסופר/המשורר, חשוב רק מבין הקהל. אני חושב שאם כבר עוסקים בניתוח של יצירה, מעניין מאוד לדעת מה התכוון היוצר עצמו. אבל אולי זה רק אני.

1 במידה והם קיימים. סביר להניח שרוב הסופרים באמת לא מנתחים את היצירה שלהם בעצמם.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626121
זה לא רק אתה, ויש אי שם באייל איזה פתיל ישן שמוכיח את זה!
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626077
הקורא הישראלי הנבון של מאיר שלו יבין היטב כשהוא מצטט ביטויים מקראיים, ואת ההקשר וההתיחסות שלהם, וכשהוא כותב על התמוטטות ערכי העבודת האדמה והעלייה על הקרקע לטובת ערכים של חומרנות ותועלת אישית, אותו קורא יבין שלא מדובר רק במושב הספציפי שבסיפור אלא בסיפורה של ההתיישבות החקלאית העובדת כולה. לדעתי זה עונה בקלות על רמה ג' שלך.
ובשביל זה הוא לא צריך לבוא אל הספר מצויד באיזמל ניתוח אנליטי, באותה מידה שאני מניח שהוא יבחין פה ושם בהומור השזור בדברים, גם ללא איזמל ניתוח הצחוק והחידוד.

ואני מסכים שניתן לעשות ניתוח אנליטי שכזה ברמות מעמיקות וגבוהות יותר, ועל כן יושבים מומחים לספרות ומוציאים מאמרים למיניהם.
(אני מצטרף גם למה שכתבו אחרים באשר למיותרות של לשאול את הסופר על מה הוא כתב. אז אני מדלג על ההתייחסויות הנגזרות מזה)

אז אם כן לצורך המשך הדיון נניח שהקורא הנבון נמצא ברמה ג' (לשיטתי), או בין ב' ל-ג' (לשיטתך)‏1.

עכשיו השאלה היא איזה חלק מהווה רמה ג', שמומשה עבור מאות ספרים, מהידע הספרותי של בוגר תואר ראשון. או בניסוח שלך - כמה הבנה ב'ספרות' זה נותן לך.
זאת שאלה קשה לכימות, כמו שכתבת בתגובתך הקודמת. אבל אני מוכן לפרוש טווח נרחב כלשהוא.
בקצה האחד של הטווח עומד אחד המגיבים בפתיל (יואב כמדומני), שטוען שכבר רמה א' נותנת לך 50% מהידע.
אני מוכן להיות הרבה יותר מתון, ולומר שמבחינתי, עבור רמה ג', כל מספר בין 20% לבין 50% הוא מספר סביר.
למשל: אם נסתכל במה מפרטת אוניברסיטת ת"א כמטרות לימודי הספרות נמצא שם מטרות כמו "היכרות עם הספרות העברית בעבר ובהווה" וכן "ידע של פרקים בספרות המערב", שנראה לי שקרובות להגדרת רמה ג' (או אפילו ב') שלך.
בנוסף אגב שמחתי לגלות שם מספר פעמים את המושג "תורת הספרות", שכנראה קרוב מאד למה שהגדרנו בדיון כספרות(דיסציפלינה), וגם הוא כמובן חלק חשוב מהנלמד בתואר (אותו חלק שעליו כולנו מסכימים אני מקווה איננו מנת חלקו של הקורא הנבון אך החובבני).

אז אני מוכן אפילו ללכת לכיוון המקל ביותר ולתת לקורא הנבון שלנו 25% 'הבנה בספרות‏2' כפי שהיא נלמדת בתואר ראשון‏3.

1 אני רוצה גם לחבר כאן לתגובה אחרת שלי, בה גם ציינתי שהידע נקבע גם על ידי הכמות (כמה ספרים קרא אותו קורא) ולא רק היכולת או הפוטנציאל שלו להבין סיפור בודד כמו דוגמת המלך ליר שלך.
2 או 'הבנה בספרות עברית' כל עוד אנחנו מדברים על מאיר שלו ודומיו. יש אגב מסלול כזה באותה אוניברסיטה בקישור לעיל.
3 יש כאן עוד מסע-שניים גג, אבל אני רוצה שנסכים קודם על כל שלב.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626088
עם הפסקה הראשונה שלך אני פשוט לא מסכים. כלומר, אני מסכים שיש קוראים שיבינו ויראו את ההקשר הזה. אני לחלוטין לא מסכים שהם הרוב (הנבון), או שהעובדה שהם מצליחים לעשות זאת עם סיפור בודד שלו אומרת שהם מסוגלים לעשות זאת עם כל הסיפורים שלו, ועוד פחות שאם הם הצליחו עם סופר ישראלי אחד הם יצליחו גם עם סופר ישראלי אחר. אולי זה סתם הנסיון המר שלי בשיעורי הספרות למתחילים, אבל הרושם שלי הוא שאנשים באמת לא כל כך מבינים את העומק והלקחים של סיפורים שהם קוראים‏1.

אני לא בטוח איך להמשיך מכאן את הדיון בנושא הרמה הממוצעת של הקורא הישראלי. כלומר אין לי איזו הוכחה חותכת שאני צודק, ונדמה לי שגם לך אין.

נו, בדיוק, המומחים לספרות עורכים ניתוח אנליטי מעמיק יותר שנוגע ברמות גבוהות יותר. רמות שלרוב לא ניתנות לקליטה באמצעות האינטואיציה בלבד. ולכן, לאותם מומחים יש הבנה ספרותית גבוהה משמעותית מלהדיוט שאוהב לקרוא ספרים. לא?

בנוגע לרמה ג' כחלק מלימודים אקדמים - אני מוכן לקבל שהיא 25% או כל מספר אחר, אבל כאמור אני לא מקבל את זה הקורא הסביר נמצא באופן קבוע ברמה ג'. כך שאני לא יכול להסכים עם ההנחה שלקורא כזה יש מראש עשרים וחמש אחוזים מהידע הדרוש להשלמת תואר ראשון בספרות.

1 ואני כולל כאן את עצמי, כמובן. למשל שמתי לב שאם אני קורא את אותו ספר שוב ושוב‏2 אני מגלה בו עוד רבדים שהחמצתי בפעמים הראשונות. כך שבהכרח בפעם הראשונה שקראתי אותו לא הבנתי את הסיפור לעומק, או לא לפחות לא מספיק לעומק.
2 דבר שאני עושה כמעט עם כל הספרים שקראתי מסיבה לא לחלוטין ברורה.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626093
תראה, צריך לא להיות דקדקניים מדי כאן, הרי ברור שהרמות הן לא מדויקות כמותית, וכל ספר אתה מבין יותר או פחות, וכל קריאה שלך גם עשויה לחשוף בפניך פאן חדש. לצורך הדיון הנחתי שרמה ג' היא לא מוחלטת לכל הספרים שאתה קורא, אלא שבתור קורא נבון שמאחוריו נסיון קריאה עשיר, אתה נוגע באזור רמה ג' לא פעם, לפעמים קצת מעל ולפעמים קצת מתחת.
אני אגב הייתי מניח שרמת ההבנה של ספרי מאיר שלו של קורא מסוים לא משתנה כל כך משמעותית מספר לספר, מאחר והרקע התרבותי, המילולי, ההיסטורי וכו' של ספריו לא כל כך שונה מספר לספר‏1.

בכדי להמשיך בכל זאת את הדיון אזכיר ראשית שלא דיברנו מראש על הרמה הממוצעת של הקורא הישראלי אלא על קוראים בעלי אינטליגנציה ונסיון קריאה גבוהים מהממוצע (לצורך הענין בוגרי תואר ראשון במתימטיקה+ כאלה שיש להם נסיון קריאה עשיר, דומני שבימינו אפילו זה כבר נחשב מעל לממוצע), ושנית אומר שאין לי בעיה לומר שאנחנו נעים אי שם בין רמה ב' ל-ג', או מתקרבים ל-ג' גם אם לא 'נמצאים ברמה ג' באופן קבוע' (שכן אין בכלל דבר כזה באופן קבוע, אפילו המומחה שבמומחים, עומק הקריאה שלו בטקסט מסוים משתנה מן הסתם בין טקסטים שונים. אנחנו מדברים פה כל הזמן על תחומים ואזורים סטטיסטיים או כאלה שאינם מדויקים על המילימטר.)

אז אם אתה מוכן שנסכים על 'באזור רמה ג' מינוס' ועל 'באיזור 25%' נוכל להמשיך מכאן.

"נו, בדיוק, המומחים לספרות עורכים ניתוח אנליטי מעמיק יותר שנוגע ברמות גבוהות יותר. רמות שלרוב לא ניתנות לקליטה באמצעות האינטואיציה בלבד. ולכן, לאותם מומחים יש הבנה ספרותית גבוהה משמעותית מלהדיוט שאוהב לקרוא ספרים. לא?" - בוודאי, על זה שנינו מסכימים, אם זה לא היה ברור עד כאן.

1 וכמובן שניתן לחזוב על דוגמאות נגדיות, 'ילדים זיג זג' ו'עיין ערך אהבה' של גרוסמן בהחלט שונים מכל האספקטים לעיל ובהחלט יכול להיות שמישהו יקלוט היטב את ההקשרים של הראשון ויפספס את אלה של השני.
2 כבר הנחתי שם הקלות מראש, אז אני לא מוסיף פה את המינוס.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626098
אבל אני לא מסכים שאני באיזור רמה ג' מינוס. אני ‏1 נמצא בקביעות ברמה ב', ורק עולה לפעמים לרמה ג' אם במקרה הסיפור שאני קורא מתכתב עם ידע קודם שלי, וחשוב לא פחות, כשאני מזהה שהסיפור עושה זאת. אפילו אם הייתי יכול לומר שזה קורה בכל סיפור שאני קורא (וזה לא) גם אז הזיהוי לעיתים קרובות יהיה חלקי (כלומר אזהה הקשר מסויים ואפספס עשרה אחרים).

המומחה שבמומחים חייב להמצא ברמה ג' (לפחות) בכל טקסט שהוא מנתח. בדיוק בגלל שהוא לא קורא את הטקסט כמוני, אלא מנתח באופן שכלתני את הטקסט. אפילו אם נקבל את ההנחה הסבירה שעומק הקריאה של המומחה בטקסט משתנה, מבחינתי מומחה שהתחיל לנתח סיפור, ולא טרח לבדוק את ההקשר ההיסטורי שלו ולו ברמה המינימלית - נכשל.

"בוודאי, על זה שנינו מסכימים, אם זה לא היה ברור עד כאן." - אז עכשיו אני קצת מבולבל. אני הבנתי מהדיון שהטענה שלך כלפי ארז היא שבניגוד לחוקר ספרות שלא יכול לצמצם את פערי הידע בינו לבין חוקר המדעים המדוייקים‏2 בקלות, המדען יכול לעשות זאת. וזאת מכיוון שגם המדען יכול לקרוא את כל מה שקורא חוקר הספרות. התגובה של האיילה ושלי היא שהפער לא יכול להצטמצם בקלות מכיוון שמדובר ברמות וסוגים שונים של קריאה. האם אתה יכול להסכים לטענה שגם אם המדען יקרא את כל הספרים שקרא חוקר הספרות פער ההבנה בינהם נשאר משמעותי‏3?

כן, ברור לי שאנחנו מדברים על קוראים נבונים ובעלי נסיון בקריאה. וגם אותם לא הייתי שם בקביעות (יחסית) ברמה ג'.

1 אישית. ולדעתי גם הקורא הנבון הממוצע.
2 להל"ן המדען, לצרכי קיצור.
3 מה שכמובן לא מחייב אותך ואותי לקבל את דעתו של ארז שהפער הזה מקנה חוקר הספרות איזה ידע עלום על נפש האדם.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626101
"האם אתה יכול להסכים לטענה שגם אם המדען יקרא את כל הספרים שקרא חוקר הספרות פער ההבנה בינהם נשאר משמעותי‏?" וודאי שאני מסכים לטענה הזאת. אבל היא לא סותרת את הטענה "המדען יכול לצמצם (חלקית) את פערי הידע בינו לבין חוקר הספרות (כאן אתה שוב מקשה עלי, הטענה הראשונית היתה מול בוגר תואר ראשון בספרות ולא פרופסור עתיר ניסיון)".

ואני אתן דוגמה כי נראה שכשלתי להסביר את הנקודה הזאת עד כה - ובד בבד אסע את המסע הבא:

נניח שקיבלנו את ה-‏25% שהגדרתי בתגובות הקודמות‏1. זה אומר שהמדען, בכלים לא פורמליים ועקב השכלה כללית גרידא, צמצם ב-‏25% את פער הידע בינו לבין הבתר"ס‏2.
ועדיין: נותר ביניהם פער משמעותי (אני מקווה שלא נתווכח על זה) של 75%.
והנה שתי האמירות מהפסקה הראשונה חיות זו לצד זו בשלום.

אבל כעת נחזור לטיעון הראשוני: חוסר הסימטריה בין הבתר"ס לבין הבתר"מט‏3.
לטענתי הבתר"ס, רחב אופקים ונבון גם הוא - ההשכלה הכללית שלו לא נותנת לו אפילו 5% מהידע של הבתר"מט. האמת, הרבה פחות מזה. 25% שקול כמעט לכל השנה הראשונה של התואר. כבר אחרי שבועיים של שיעורים הבתר"מט נתקל - לא חלקית, לא בנוסף, אלא עוסק במלוא זמנו ומרצו - במושגים כמו שדה, חבורה, התכנסות בהחלט, מרחב וקטורי, ועוד יצורים שאינם נכללים בשום ידע של מי שלא למד את הנושא, גם אם חלקם נשמעים כלקוחים מעולם החקלאות, חבורות הרחוב וילדי האנרכיה.

ולכן לסיכום: הבתרמ"ט הנבון וחובב הקריאה רכש חלק משמעותי - 25% לדעת המחמירים בדיון כאן, יותר לדעת אחרים‏4 - מהידע של בתר"ס. הבתר"ס הנבון והמשכיל, יש לו ידע מזערי ביותר על החומר שלמד הבתר"מט.
וזה לא מעיד עליו שום דבר לרעה כמובן, פשוט יש לו דברים יותר מעניינים בחיים.

1 אני מבקש לא להזדעק, הטיעון יעבוד גם ל-‏20 וגם ל-‏40 אחוז
2 בוגר תואר ראשון בספרות.
3 בוגר תואר ראשון במתמטיקה. שיפור על הגרסה של בתר"ם שיצאה כל כך דומה לבתר"ס שהחלטתי לשפר אותה לרווחת הדיון, גם ככה אנחנו מתבלבלים.
4 לדעתי האישית באזור ה-‏50%, גם כי אני מעריך אחרת ממך את ההגעה לרמה ג', וגם כי אני חושב ש-א. ידע יותר בסיסי, חלקו במשמעות הכוללת יותר גדול מידע מתקדם יותר, ו-ב. במבט על הספרות כאמנות, הטקסט והבנה סבירה שלו מהווים את עמוד התווך שסביבו סובבים כל השאר.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626102
2 + ‏3: B.A לעומת B.Sc? (לי אישית יש תואר BA באחד מהמדעים)
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626104
הייתי אומר כן, אלא אם אתה עושה כאן הכללה שרק תסבך אותנו עוד יותר. הבה נשאר כרגע בספרות מול מתימטיקה.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626107
אבל אתה מבין שמה שאתה בעצם אומר הוא שאם אתה מתחיל מחר תואר ראשון בספרות, לדעתך יש לך כבר עשרים וחמישה אחוז מהידע הדרוש? זה נשמע לך סביר?

הסיבה היחידה (לדעתי) לחוסר הסימטריה היא שיש יותר אנשים שיכולים לומר שהתחביב שלהם הוא קריאה מאשר אנשים שיצהירו שהתחביב שלהם הוא מתמטיקה. שהרי אם יש לנו איזה בתר"ס נודניק שאוהב מאוד מתמטיקה וקורא ספרי מדע פופולרי או מה שתהיה המקבילה של ספר מדע שאינו ספר לימוד, כמה זמן יקח לו לצמצם פערים מול הבתר"מט? גם הוא יכול להגיע באותה הקלות ל-‏25%?

בנוגע ל-‏4 שלך ובכלל לאחוזים ומידת הידע. אני ממשיך להאמין שהידע של בתר"ס שונה באופן מהותי מהידע של הקורא ההדיוט. בגלל שגם אם הבנה סבירה של הטקסט היא הבסיס, המבנה שהוא בונה עליו שונה לחלוטין מזה שבונה עליו סתם קורא מיומן. ובכך אני מחזיר אותך לשאלות ששאלתי בנוגע ל"אדם טוב קשה למצוא" שעליהן חייב בעל תואר כזה לענות ושרוב האנשים השפויים שאני מכיר אפילו לא היו חושבים עליהן.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626108
כן, זה נשמע לי סביר.
בדיוק כמו שחלק מלימודי הספרות, ואף יותר, ההיסטוריה, בתיכון, כללו חומר שכבר ידעתי.

וודאי שיש יותר אנשים שהתחביב שלהם הוא קריאה - זה כל הענין שהתחלנו איתו אי אז לפני כמה שבועות. מאחר וקריאה היא נגישה, זמינה, ועוסקת בחומרים שכולנו עוסקים בהם בחיי היומיום שלנו, רגשות, שמחות, אסונות, אהבות, וחיות אחרות. זה לא 'במקרה' שיש יותר (לשון המעטה, יש הרבה הרבה יותר, שני סדרי גודל לפחות). זה אינהרנטי בהבדל בין מה שעוסקים בו שני התחומים המאד שונים האלה.
אי לכך גם דוגמת הבתר''ס הנודניק לא ממש מעניינת, תמיד ניתן למצוא אדם אחד מוכשר במיוחד שיבין כל מה שהוא ירצה, זה לא מייצג כלום.

ולסיום, מאחר ולא קראתי את ''אדם טוב קשה למצוא'', קשה לי להתייחס בצורה נאותה לשאלות הרלבנטיות לגביו.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626116
אני הסכמתי איתך לאורך כל הדיון - אבל עכשיו אני לא מסכים איתך. אני לא חושב שלאדם, נבון ושקרא הרבה, יש ידע של שנה ראשונה בתואר בספרות.
מה שיש לו, זו הבנה רחבה בספרות. ספרות, לא "תואר בספרות".

אני טוען שלמי שקרא במשך 20 שנה, יש יותר ידע בספרות ממי שסיים תואר בספרות, אבל מחוץ לתואר לא קרא ספר מימיו.
בקיצור - שאין קורלציה בין "ידע בספרות" לבין "ידע אקדמי בספרות". (טוב, לא שאין קורלציה בכלל, אבל מעטה ביותר. אני לא אסמוך על המלצות קריאה של מישהו רק בגלל שיש לו תואר דוקטור בספרות, ולא אאמין שהוא יכתוב סיפורים טובים יותר רק בגלל זה).
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626118
תראה, צריך להיזהר פה שלא ליפול להגדרות טאוטולוגיות. אם אין קורלציה בין "ידע בספרות" לבין "ידע אקדמי בספרות", ו_ידע אקדמי בספרות" הוא אך ורק מה שנלמד באקדמיה בפקולטה לספרות, אז האמירה:
"אדם שלא הלך לאקדמיה לספרות אין לא שום 'ידע אקדמי בספרות"' היא טאוטולוגיה, כי היא נכונה מעצם הגדרתה.

כל הדיון מסתמך על זה שיש חפיפה כלשהיא בין 'ידע ספרותי' (מה שהוגדר במקום אחר בדיון כ'ספרות(אמנות)') לבין 'ידע אקדמי בספרות'. אם האחרון מקביל ל'ספרות(דיסציפלינה)' או אולי המינוח הנכון הוא 'תורת הספרות'‏1, אז אני מסכים איתך שלקורא הנבון אך החובב אין ידע ב'תורת הספרות'.

ןניטפוק: לא אמרתי שיש לו ידע של שנה ראשונה, אלא שההכרות שלו עם טקסטים ספרותיים יכולה להיות דומה להכרות של תלמיד ספרות, וכן שאותה הכרות היא חלק מהידע הנרכש על ידי תלמיד ספרות.

אז בסה"כ אנחנו מסכימים, עד כדי ההגדרות.(בעצם אתה הרבה יותר מחמיר ממני, המשפט שלך על מי שקרא 20 שנה הרבה יותר קיצוני מהעמדה שאני מייצג לאורך הדיון).

1 למדתי את זה מאתר אונת"א שהזכרתי לעיל, שלא יגידו שאני לא לומד דברים חדשים.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626133
1) ידע אקדמי בספרות הוא באמת ידע. אפשר ללמוד אותו גם מחוץ לאוניברסיטה. אבל (לדעתי) לא מקריאה.
2) טוב : אז מה הקשר בין "ידע ספרותי" ל "ידע אקדמי בספרות"/ "תורת הספרות"?
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626134
2) לאורך הדיון, ההנחה (לפחות מצידי) היתה שידע ספרותי מכיל הן את 'תורת הספרות' והן את הספרות כאמנות - משהו שאתה קורא, חווה ומחלק עם אחרים גם כשאתה לא עוסק ב'תורת הספרות'.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626138
יש הבדל די משמעותי בין "כללו חומר שכבר ידעתי" לבין ידעתי כבר חמישים אחוז מהחומר, או אפילו בין ידעתי כבר עשרים וחמש אחוז מהחומר.

נשאל את זה אחרת - ציינת שאתה אוהב קולנוע ומוסיקה. האם היית אומר שיש לך עשרים וחמש אחוז (או חמישים) מהידע הדרוש לתואר בקולנוע או במוסיקה? האם העובדה שאתה כותב פורה באייל אומרת שיש לך חמישים אחוז מהידע הדרוש לתואר בכתיבה יוצרת?

אני לא מדבר על אדם אחד בודד ומוכשר במיוחד. לאנשים יש תחביבים. בדיוק כמו שיש אנשים שהתחביב שלהם הוא קריאה יש אנשים שהתחביב שלהם הוא מתמטיקה או אסטרונומיה או כל מדע מדוייק אחר שתבחר. זה לא באמת משנה אם יש מליון כאלה או רק שלושה. נניח שיש רק אדם בודד כזה. הוא לא עילוי, הוא לא גאון, סתם בנאדם שנהנה ממתמטיקה באותה הצורה שאתה נהנה לקרוא - האם יש לו עשרים וחמש אחוז מהידע הדרוש לתואר ראשון במתמטיקה?

קשה לי להאמין שאתה באמת חושב שאני מתייחס דווקא ל"אדם טוב קשה למצוא" אבל למקרה שאתה רציני - נתח לי את השיר הבא:

Solace

There was a rose that faded young;
I saw its shattered beauty hung
Upon a broken stem.
I heard them say, "What need to care
With roses budding everywhere?"
I did not answer them.

There was a bird, brought down to die;
They said, "A hundred fill the sky-
What reason to be sad?"
There was a girl, whose lover fled;
I did not wait, the while they said,
"There's many another lad."

Dorothy Parker

מכיוון שמדובר בשיר באנגלית אני מוכן לוותר לך על הבנה של חמישים אחוז שאתה טוען שיש לך ואסתפק בהבנה של עשרים וחמש אחוז. הניתוח שלך צריך להתייחס למבנה השיר, לתפקידה ותפקודה של הדוברת, לטון העולה מהשיר, ללקחים שאפשר להפיק ממנו וכיוצא בזה. השימוש בגוגל אסור, כמובן.

אשמח גם אם קוראי האייל יתיחסו לזה כאל משימה ללא השתתפות קהל, לפחות עד שתענה.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626140
חבל שאתה גולש לפסים אישיים אנקדוטליים‏1, מראש כל הטיעונים פה היו סטטיסטיים ולא דיברו על איש זה או אחר. לא אמרתי 'כל בוגר מתימטיקה יכול' בניגוד ל'כל בוגר ספרות לא יכול', אלא אמרתי משהו יותר כללי וממוצע.

ובקשר לשאלה שלך לגבי ההוא עם 25% ידע במתימטיקה - אתה צוחק עלי, כל הטיעון שלי הוא שסביר שאין לו ידע כזה כי מתימטיקה היא לא ספרות. מה, זה מן ניסיון לבלבל אותי ולגרום לי לסתור את הטיעון שלי לאורך כל הדיון?

ובאשר לבקשה לגבי השיר: נו באמת, הפעם הגזמת. אין לי שום רצון לקבל מטלות אישיות מעל גבי האייל, גם כי זמני מוגבל, וגם מאחר שלו אבצע את המטלה בציון 100 או בציון 0 זה לא יוסיף שום מידע‏2 לטיעונים לכאן או לכאן.

1 אפילו אם אני מניח שבקשר למוסיקה יש לי הרבה יותר ידע משיש לבוגר מוזיקה במתימטיקה.
2 כי תמיד אפשר יהיה להכריז שהמטלה נמצאת בצד של ה-‏25 או בצד של ה-‏75, לפי עמדת הטוען, למשל.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626148
אין כאן שום דבר אנדוקטלי. אתה טוען, משלב יחסית מוקדם בדיון, שהקורא הסביר הנבון הממוצע מחזיק בעשרים וחמש אחוז מהידע הדרוש לתואר כזה. מכיוון שאתה קורא כזה אני שואל אותך אם אתה אישית מחזיק בידע. אם לא, וזה באמת בסדר, האם היית אומר שצופה הקולנוע הנבון הממוצע, שהוא כנראה גם קורא נבון ממוצע, ואולי גם שומע מוסיקה בצורה נבונה וממוצעת, מחזיק בעשרים וחמישה אחוזים מכלל הידע הדרוש לתואר בכל אחד מהתחומים האלו.

לא, אני לא צוחק. אני חושב שהסיבה היחידה שאתה חושב שלא יהיה לו ידע כזה הוא שאתה מסרב להכיר באפשרות שאפשר לעסוק במתמטיקה כתחביב. הרי הסיבה היחידה שהקורא הנבון הגיע לרמה טובה של קריאה היא כי הוא עוסק בזה ונהנה מזה (או שאתה טוען שעצם זה שהספרות עוסקת בבני אדם ובנסיון האנושי היא תנאי מספיק לידע כזה? שאז כנראה גם אנלפבית גמור מסוגל להגיע לתואר בספרות). ולכן אני מנסה לגרום לך לדמיין בנאדם שנהנה ממדע מדוייק (שוב, אם דווקא המתמטיקה מפריעה לך אפשר לדבר על אסטרונומיה) באותה המידה שבה אתה נהנה מספרות, ולשאול אותך אם זה מקנה לו מספיק ידע לרבע מתואר ראשון בתחום. ואם אתה שואל באמת למה אני מנסה לעשות זאת התשובה פשוטה מאוד: אם תכיר בעובדה שעיסוק בתחביב לא מקנה לך ידע עד כדי כך משמעותי כשאתה עוסק במדעים, יש סיכוי לא רע שהוא לא יקנה לך ידע כל כך משמעותי גם בספרות.

בוודאי שזה יוסיף מידע לטיעונים. הטענה שלי לאורך כל הדיון הזה הוא שאתה לא מבין מה נחשב ידע ספרותי משמעותי, אלא מאמין שהבנה אינטואטיבית של טקסט היא ידע כזה‏2. מכיוון שמצאתי בגוגל ניתוח די סימפטי של השיר הזה חשבתי נוכל להשוות בין ההבנה האינטואטיבית שלך לבין ניתוח ספרותי רציני יותר‏1. בחרתי דווקא שיר גם בגלל שהוא מאוד קצר, וגם בגלל שרמת ה"מי אמר למי" די נמוכה בשירה. קיויתי זה יעזור לך לראות עד כמה הרמה הזו לא מעניינת/חשובה בניתוח ספרותי.

1 גם הוא אגב די בסיסי. מסתבר שזה שיר שלומדים בארה"ב בתיכון.
2 וניתוח כזה, של שיר כל כך קצר, לא אמור לקחת לך יותר מעשר דקות.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626159
1. אני רוצה להזכיר לך שהטיעון הראשוני שלי תגובה 625155 שהינו השוואתי תקף גם לגבי עשרה אחוז ולא עשרים וחמישה. וכבר עניתי שלהערכתי זה טווח ה'ידע הספרותי' שאני מחזיק בו. אתה חושב שפחות, ולעומתך יואב מפתיל מקביל היום מעריך כנראה שהידע ברשותי (מה שהוא הגדיר קורא עם וותק של 20 שנה) גדול לאין ערוך מהידע הספרותי של בתר"ס שלא הרחיב את השכלתו מעבר לאקדמיה.
אז נראה לי שאני במקום סביר באמצע בין שלל הדעות האלה, וזה בסדר.

2. "אם תכיר בעובדה שעיסוק בתחביב לא מקנה לך ידע עד כדי כך משמעותי כשאתה עוסק במדעים, יש סיכוי לא רע שהוא לא יקנה לך ידע כל כך משמעותי גם בספרות.". אני מנהל כבר עשרות תגובות דיון על זה שהחלק הראשון של המשפט הזה לא גורר את החלק השני. אתה שוב מנסה לגרום לי לסתור את עצמי? שיהיה ברור: אני לא מכיר בעובדה הזאת, כי לדעתי היא שגויה. ומעבר לזה, מאחר הטיעון שלי היה סטטיסטי, אז אם 2% מהבתר"סים חובבים מתימטיקה, ולעומתם 70% מהבתר"מטים חובבי קריאה, ונסכים שכל מי שחובב משהו מספיק בסוף דווקא כן יצליח ללמד עצמו חלק מהידע של תחום תחביבו, עדיין הטיעון הראשוני שלי יהיה תקף (ואף מחוזק בתוקפו לאחר שקיבלנו את המספרים האלה).

3. הבנה שנצברה בחשיפה של אלפי שעות למדיום מסוים היא רחוקה מאד מ'הבנה אינטואיטיבית', וחבל שאתה מאשקש אותי בכיוון הזה. אישקש נוסף הוא החזרה שלך על רמת ה"מי אמר למי" שכבר חשבתי שמזמן עברנו אותה (בעזרתן האדיבה של רמות ב' ו-ג' שלך, אחרי שכבר הצלחת לחנך אותנו אתה חוזר אחורה?). מאות מילים לאורך הדיון עסקו בדעתי, דעתך ודעתם של אחרים על מהו ידע ספרותי משמעותי. לי ולך יש כנראה דעות שונות בנושא, וכמו שאמרתי לאחרים יש דעות אחרות, קיצוניות משלי. אז מותר לנו לא להסכים על מה כולל המושג, זה שאני לא מסכים בדיוק להגדרה שלך לא הופך אותי ל"לא מבין".

2 התגובה הילדותית - תכונה שבה כבר הכתרת אותי - היתה להשוות את ההבנה שלי במובאה שלך להבנה שלך במובאה הזאת. מאחר שאפילו אני חושב שזאת תחרות ילדותית ושאינה מוסיפה לפורום הזה, אני דוחק אותה כאן למחסן.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626239
1. הוא תקף גם לחצי אחוז, אז? אני לא חושב שיש בדיון הזה מישהו שאומר שלקורא מנוסה יש אפס הכרות וידע בספרות. השאלה היא בדיוק עד כמה הידע שלו משמעותי בהשוואה לידע של בוגר תואר ראשון בספרות.

2. אני בסך הכל מנסה להראות לך שאתה טועה, או לכל הפחות לא עקבי. ולכן שאלתי (ואני לא חושב שקיבלתי תשובה) האם עיסוק בקולנוע, מוסיקה, אמנות, פילוסופיה, או כל תחום אחר שאינו דווקא מתמטיקה מקנה ידע משמעותי (ברמה אקדמית, כן?) בתחום. אם התשובה שלך היא כן, אפשר לעבור ולשאול את השאלה למה בכל התחומים האלו התחביב מלמד אותך משהו ורק במתמטיקה ההגיון הזה מאבד פתאום את תוקפו. אם התשובה שלך היא לא, ושרק העיסוק בספרות מקנה ידע כזה, אפשר לשאול מה כל כך מיוחד דווקא בספרות.

איזה חלק מהטיעון שלך הוא סטטיסטי? הטיעון שלך, כפי שאני מבין אותו, הוא שאדם נבון שקורא מספיק ספרים צובר ידע משמעותי שמאפשר לו לצמצם פערים מול בעל תואר ראשון בספרות. מה זה משנה כמה אנשים כאלה יש? ומה זה משנה אם יש יותר או פחות אנשים שמתעניינים במתמטיקה?

3. אין כאן שום איש קש. ביקשתי ממך לנתח את השיר בדיוק על מנת לעמוד על ההבדל בין הבנה אינטואטיבית לבין הבנה שנובעת מניתוח של הטקסט. כן, גם להבנה האינטואטיבית יש רמות, וסביר שאחרי אלפי שעות חשיפה ההבנה האינטואטיבית שלך שונה מההבנה האינטואטיבית של אדם שלמד לקרוא רק אתמול‏1. אבל זו עדיין הבנה אינטואטיבית בניגוד להבנה שכלתנית. ההבנה הנדרשת מבעל תואר בספרות קשורה הרבה יותר להבנת מהסוג השני מאשר לראשון. ואת זה אני חושב שאתה אכן לא מבין (או שאולי אתה מבין, אבל לא חושב שזה חשוב. ואז הייתי שמח להבין למה).

1 ניסיתי להסיר את רמת המי אמר למי כדי שנוכל מראש להתחיל מרמה ב'. למשל כדי שהניתוח שלך לא יכלול דברים כמו: "השיר מדבר על פרח שנבל, ציפור שמתה וסיפור אהבה שהסתיים" או "זה שיר עצוב" (שעכשיו כשאני חושב על זה באמת לא שייך לרמה של מי אמר למי אלא לתחתית של התחתית של רמה ב').

2 אני יכול לגלות שהראיתי את התגובה הזאת למישהו חכם ממני - וכנראה פחות נאיבי או אופטימי - והוא אמר לי שמי שבאמת היה מזהה שההערה שלו היא אינפנטילית, היה נמנע מכתיבתה. אז אני מקווה שלא תעלב אם אחשוד בך שאתה לא באמת מבין מה ההבדל בין המובאה שאני הבאתי ולבין המובאה שלך.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626245
1. לא, הוא לא. מאחר והטיעון הראשוני שלי היה השוואתי, והחלק המקביל במתימטיקה הוערך על ידי ב-‏2%, אז כל מספר מעל 10% עדיין גורם לטיעון "הידע הראשון גדול הרבה יותר מהידע השני" להיות תקף בקלות.

2. התמקדתי בספרות כי הוא נראה לי התחום הנגיש ביותר. הרחבת הטיעון לשאר התחומים שהבאת נראית לי מחלישה אותו, למשל בגלל שפילוסופיה אכן פחות נגישה (הרבה יותר אנשים קראו והבינו את שייקספיר מאשר את קאנט), ומוסיקה היא שפה בפני עצמה ולכן גם היא פחות נגישה. לכן התשובה היא בעצם - מה שמיוחד בספרות שהיא עוסקת בחוויות יומיומיות וכאלה שנוגעות בחייו של כל אדם, ולכן היא נגישה מאד. ייתכן שגם היסטוריה קרובה, אבל לא נראה לי שזה יוסיף לדיון.

3. למרות שהפרקטיקה של להעלות אותי ללוח בשביל לפתור תרגילים מול פורום האייל נראית לי לא לעניין - למשל בגלל שהערכה של תרגיל כזה, לא כמו מתימטיקה, היא סובייקטיבית וסתם פתחת פתח לצלוב אותה רק בגלל שלמישהו יש פרשנות אחרת - השתעשעתי לי אתמול בערב בפתרון עצמי של התרגיל כשיעורי בית. לאחר מכן הראיתי את הניתוח שלי למישהו אחר, וכמו כן גם נתתי לו הפניה ל'פתרון בית הספר' - ניתוח של מורה ספרות שגוגל בדיעבד, בכדי שישמש לו כרפרנס. ההערכה שהוא נתן לניתוח שלי היתה בין 80 ל-‏90, מה שנקרא בחוף המזרחי‏1 עובר ב-Flying colors מעל הרף של 25% שהצבת לי.
לאחר מכן היססתי אם בכל זאת להעתיק ולהדביק את הטקסט שכתבתי כאן, או אולי לשלוח לך אותו באימייל כדי שתוכל באמת להעריך מה היכולת של קורא מנוסה ונבון - וגם בוגר תיכון, מן הסתם‏3 - לנתח טקסט בצורה שהיא גם אינטואיטיבית אבל גם שכלתנית, צורנית, תוכנית ועוד ועוד. אבל הטון של‏2 שלך לעיל פתר לי את ההתלבטות הזאת, והבהיר לי ששום טובה לא תצמח מכך.

1 מקריות משעשעת היא שאבירי ההגנה על הפקולטה לספרות בדיון כולם מסתבר מתקבצים שם תגובה 626168.
3 אני לא מתעלם מכך שגם בתיכון וביסודי למדנו משהו על ניתוח ספרותי, גם אם ברמה הבסיסית וגם אם זה היה מזמן. מכל מלמדי השכלתי.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626251
1. ניחא. כנראה פספסתי את ההערכה של שני אחוזים.

2. בוודאי שזה יוסיף לדיון. זה יסביר, אולי בפעם הראשונה, *למה* אתה חושב שעיסוק חובבני בספרות מקנה ידע, בזמן שעיסוק חובבני במתמטיקה לא עושה זאת. אתה מציין מכשול שפה אפשרי. זה טיעון שאפשר לדבר עליו. העובדה שהספרות נגישה יותר לכל אדם אולי מסבירה למה יש יותר אנשים שעוסקים בה מאשר במתמטיקה. היא לא מסבירה למה עיסוק חובבני במתמטיקה לא מקנה ידע כזה.

3. אוקיי. אני שמח לשמוע שהצלחת כל כך במטלה‏1. אבל אני מקווה שגם אתה מבין, שעצם העובדה שאתה רואה ב"מטלה" הזאת תרגיל אומרת שאתה לא עושה זאת באופן קבוע‏2. כלומר, שוב, אלא אם בכל פעם שאתה קורא שיר או סיפור אתה יושב בערב, מנתח אותו, ואז שולח אותו לחבר כדי שיעריך את רמת ההבנה שלך. בדיוק ההבדל בין קריאה מהנה כתחביב, לבין קריאה וניתוח כמקצוע.

1 אם כי שוב חטאת באינפנטיליות.
2 ואני מקווה שבפעם השלישית שאני מסביר זאת תבין שמטרת ה"תרגיל" לא הייתה להראות שאתה לא מסוגל להבנה שמעבר לאינטואטיבית (שאז הייתי מחפש איזה שיר נוראי באמת ולא שיר שלומדים בתיכון) אלא לפתוח דיון בחשיבותה הפחותה ביחס של ההבנה הזאת (תוך שימוש בדוגמא ששנינו קראנו).
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626337
2. אם כבר הסכמנו לאחר דיון ארוך ורווי טיעונים שעיסוק חובבני בספרות נותן 25% (או 15%, או 50%, תלוי לדעת מי), זה בדיוק מה שמראה שהוא מקנה ידע, או חלק כלהוא מהידע של תלמיד ספרות, אני די מתפלא למה אתה רוצה שוב שאני אסביר את זה‏2.
בהמשך, אתה עדיין לא מצליח להבין את הטיעון הסטטיסטי, שבגללו זה שיש (הרבה) יותר חובבי ספרות (חובבנית) מחובבי מתמטיקה זה משמעותי לטיעון הראשוני.
אולי אני אביא דוגמא 'נגדית' שמראה עד כמה הטיעון היחידני ולא הסטטיסטי הוא מופרך:
הנה יש לנו סטודנט, נקרא לו אדי, שסיים ב-‏1971 BA בהיסטוריה ובלשנות באוניברסיטת ברנדיס שליד בוסטון. יש לי יסוד סביר להניח שאותו סטודנט, לו היה פותח ספר בחשבון אינפיניטסימלי א', להנאתו, היה מבין את קריטריון קושי להתכנסות טורים יותר מהר ממה שאני ואתה נבין שמיץ פטל הוא ארנב. ולמה יש לי יסוד סביר כזה? כי הסטודנט הנ"ל הוא אד וויטן, זוכה פרס פילדס המקביל לנובל במתימטיקה ולטענת רבים פיזיקאי המיתרים המוביל בעולם. אז אין לי ספק שעיסוק שלו בנושא, אפילו חובבני, היה מקנה לו ידע רב מאד במתימטיקה.

הענין הוא שהדוגמה הזאת, עד כמה שהיא משעשעת לדעתי, לא מוסיפה כלום לטיעון שלנו, לא בעד ולא נגד. בגלל שהטיעון היה סטטיסטי, ודיבר על הבוגר הממוצע, ולא על אדוארד וויטן ירום הודו.

3. זה שאני לא עושה את זה באופן קבוע אכן מראה שאינני עוסק בספרות לפרנסתי. אבל אם אני יודע לעשות את זה, זה אומר שיש לי את הידע לעשות את זה‏1. זה שאני יודע לחשב סכומים של טורים גיאומטריים לא אומר שאני עסוק כל יום בחישובים כאלה, ואפילו לא אומר שאני אטרח לעשות את החישוב הזה כשפקיד המשכנתאות יספר לי כמה החזר חודשי אני אמור לשלם, או כשסוכן הפנסיה יחשב לי מה אמורה להיות הפנסיה שלי‏2, למרות ששני החישובים הנ"ל בהחלט משתמשים בחישוב הטורים הנ"ל. אבל הידע הזה נמצא ברשותי, וזה מה שבאנו להראות.

1 התנצלות קלה על כתיבת טאוטולוגיות, לפעמים זה כנראה הכרחי.
2 אלא אם אתה מסכים שהספרות יותר נגישה, ועכשיו פותח דיון על הסיבה לכך שהיא יותר נגישה. זה אולי דיון מעניין בפני עצמו, אבל הוא הסתעפות מהדיון הנוכחי.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626377
2. אוקיי, אבל מכיוון שבשום שלב שהוא לא הסכמנו‏1 שעיסוק חובבני בספרות נותן 15-50% מהידע של בוגר תואר ראשון אתה יכול בכל זאת להסביר? את הדיון בשאלה למה הספרות יותר נגישה בעיניך פתחתי רק כחלק מנסיון להראות לך כמה מגוחך לטעון שיש לך ידע של 25% (או 10%) בתחום שלא למדת ברגע שמחילים את אותו ההגיון על כל הידע האנושי. ושמחתי לראות שגם אתה מודה שאין לאדם הממוצע ידע כזה כשזה מגיע למוסיקה או פילוסופיה.

בנוגע לטיעון הסטטיסטי - אני עדיין לא מבין אותו. למה העובדה שיש יותר חובבי ספרות מחובבי מתמטיקה משמעותית לטיעון הראשוני? נניח שיש לנו תשעים אנשים שעוסקים בספרות כתחביב, ורק עשרה אנשים שעוסקים במתמטיקה כתחביב. איך זה אומר לנו משהו על רמת ההבנה שלהם את החומר?

3. אוקיי, כאן אנחנו כבר נכנסים לבלבול בין סוגי ידע (שזה חלק ממה שהאיילה ניסתה להבין, נדמה לי). אתה אומר שיש לך את הכלים הטכניים לעשות ניתוח ספרותי. נניח שגם לשמוליק יש. אתה קראת את Solace וניתחת אותו באמצעות הכלים האלו. שמוליק רק קרא אותו בהסח הדעת וסיכם שמדובר בשיר מעט מדכדך. עכשיו, למי משניכם יש ידע שאפשר לכנות אותו כמשמעותי בנוגע לשיר? מבחינתי רק לך יש. זה ששמוליק *יכול* למצוא בו עוד רמות לא אומר שיש לו ידע ספרותי בנוגע ל-Solace.

והידע שיש לך ולשמוליק, הידע הטכני, הוא ידע שרוכשים בתיכון. בעיקרון הוא הידע המקביל לזה שאמור להיות לבוגר ארבע או חמש יחידות מתמטיקה‏2. ידע, שעל הנייר, אמור לאפשר לך להתחיל ללמוד את התחום שבו אתה מתעניין. כך שלבוגר תואר ראשון בספרות אמורים להיות שני יתרונות עיקריים (לפחות) על פני שניכם: הידע הטכני שלהם אמור להיות מקיף יותר‏3, והידע הספרותי בפועל הנובע מהפעלת הכלים הטכניים על יצירות שונות אמור להיות גדול משלכם בכמה סדרי גודל‏4.

1 ואם יצרתי איכשהו רושם אחר, אני מתנצל.
2 וזו לא הזמנה לפתוח דיון על כשלי מערכת החינוך והעובדה שאולי גם בוגרי חמש יחידות במתמטיקה לא מוכנים כראוי לתחילת התואר הראשון שלהם.
3 מה שאפשר אולי להקביל ללמידת שפה מקצועית.
4 שוב, בהנחה הסבירה שגם כקורא חובב אתה בדרך כלל לא מנתח את היצירות הספרותיות שאתה קורא.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626390
ברשותך רק אפריע באוף-טופיק קטן: אהבתי מאוד את הספר ששמו כשמך, אבל אני לא זוכר אותו לפרטיו. האם לדעתך הוא מתאים לילד נבון בן עשר?
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626391
(מבחינת ההבנה הנדרשת, אסתפק ברמה ב')
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626397
אני לא בטוח. אני מתאר לעצמי שגם ילד נבון יבין את הסיפור הבסיסי, אבל אני לא משוכנע שהוא יהנה ממנו. הקצב, ההומור, וסוג הטרגדיות המוצגים בו‏1 לא בהכרח מתאימים לילד בן עשר. אני זוכר שקראתי אותו בגיל צעיר, אבל אני לא זוכר מתי בדיוק. שלוש עשרה נשמע לי קרוב.

1 כאב משפחתי, מקצועי, גועל הנפש של העבדות באופן כללי, וכיוצא בזה.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626416
תודה!
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626421
2. כל הרעיון בטווח של 15%-50% הוא לא שתסכים לטווח, אלא שתסכים לחלק ממנו. נניח 15% מאחר ואתה הכי מחמיר בדיון. ואת זה שיש את הידע הזה הראינו באותות מופתים וסילבוסים. הגדרנו רמות, הסכמנו על טווחי רמות (ב'-ג'), הסתכלנו בתוכן התואר ומכאן שאבנו את ההגדרה הכמותית למחצה הזאת. כדי לתת לה דוגמה הפוכה הבאת את השאלון בתגובה 626138 שבו אף הצהרת שאתה מוכן לוותר לי על ה-‏50% ותסתפק ב-‏25%. ואז קיבלת 80%. וזה לא הספיק לך, מה שכנראה אומר שאתה חוזר בך ממה שאמרת בתגובה 626138. אז אחרי שניסינו לאורך מאות מילים לתת איזה טווח כמותי, ששוב, אני מוכן שנדבר על הגבול התחתון שלו של 10% - אתה שוב חומק לטיעון הבלתי כמותי של "טוב, לא מעניין אותי, לא הסכמתי על כלום ותסביר לי למה זה נכון, כי זה נראה לי מגוחך". לא נראה לי שיש מכאן הרבה לאן להתקדם, אלא במעגלים.

כל הדיון היה עד עכשיו על האם זה נכון, ולא למה זה נכון, לא 'מהן הסיבות שאנשים מתעניינים בספרות ולא במתימטיקה'. אפשר להיכנס לדיון הזה, אם לפחות נסכים שכך הוא הדבר. מהתגובות שלך נראה שאתה אפילו לא מסכים לזה, אז זה קצת משונה שאתה רוצה עכשיו שאני אסביר משהו שלשיטתך כלל לא נכון.

4. באשר לטיעון הסטטיסטי שאכן נראה לי שלא הובן: הטיעון מתייחס ל'בוגר וקורא הסביר/הממוצע', כמו שגם אתה מתייחס אליו בתגובה 626148. מה זה אומר סביר או ממוצע? - זה אומר שמתוך 100 בוגרים שכאלה, הטיעון נכון לרובם. זהו טיעון סטטיסטי. ולכן אם 90 מהם חובבי ספרות, אזי הבוגר הסביר הוא חובב ספרות. ואם עשרה מהם חובבי מתימטיקה, אז הבוגר הממוצע אינו חובב מתימטיקה. אני מאד מקווה שעכשיו זה יובן.
כי ההמשך הברור הוא שאם לחובב (ספרות/מתימטיקה) יש יותר ידע ממי שלא חובב(ספרות/מתימטיקה), אז מהמשפט הקודם נובע בהכרח שלבוגר הסביר יש יותר ידע בספרות מידע במתימטיקה1.

3. אתה שוב חוזר לענין המשמעותי, ועכשיו אתה גם קצת סותר את עצמך: האם הידע הוא הקריאה של השיר או הניתוח שלו? כי עד עכשיו נראה היה שאתה אומר שהידע הוא יכולת הניתוח - מי שקרא את הטקסט בלבד אין לו ידע, אבל מי שיכול לנתח יש לו ידע. עכשיו פתאום שמואל קרא את השיר, אבל לא ניתח אותו, למרות שיכול היה - אז מכאן שאין לו ידע על השיר?
והערה אחרונה לגבי 'משמעותי'. אני רואה לאורך הדיון שהמילה הזאת מאד מקשה עליך. אני מתישהוא הייתי מוכן להחליף אותה ב'כמותי'. יש לו 10 (או 20 מספר אחר) אחוזים מהידע. כל הרעיון לעבור לכימות כלשהוא היה כדי להימלט ממלכודת המילה הזו.
ואני מוכן לנסח את הטיעון הראשוני כ"יש לו ידע חלקי בספרות (10/25/50%, תלוי באת מי שואלים)", ולא לדבר על משמעות.

פשוט כי נראה לי שטיעון המשמעות לא ניתן לפתרון. הרי יכולת לבוא ולהגיד‏2: "הקורס במטה-תורת הספרות למתקדמים שנלמד בשנה ג' הוא הקורס היחידי המשמעותי להבנת הספרות בתואר. כל השאר משקלם כנוצה. אז מה אם הם נזכרים בסילבוס של האוניברסיטה ירום הודה". וזה טיעון שעליו ניתן לומר שהוא Not even wrong. אי אפשר אפילו לומר עליו שהוא נכון או לא נכון. יוסי חושב שהקורס ב'תורת הספרות ההשוואתית הרב ממדית' משמעותי יותר, הפונז חושב שהקורס ב'בואו נקרא כמה מחזות של שייקספיר כדי שלא נהיה בורים גמורים באשר ליצירתו' משמעותי, וכן הלאה.

אז על זה אין לי כוונה להתווכח, אני לא רואה שום טובה שתצמח מזה שאתה תגיד ש-A יותר חשוב מ-B ואני אגיד ש-B יותר חשוב מ-A, זאת נראית לי טענה בלתי כריעה.

ולסיום איש הקש היומי:"לבוגר תואר ראשון בספרות אמורים להיות שני יתרונות עיקריים (לפחות) על פני שניכם: הידע הטכני שלהם אמור להיות מקיף יותר‏, והידע הספרותי בפועל הנובע מהפעלת הכלים הטכניים על יצירות שונות אמור להיות גדול משלכם בכמה סדרי גודל‏". נכון, כל זה כבר נכלל ב-‏75% שכבר הסכמתי עליהם אי שם במעלה הפתיל.

1 מש"ל.
2 וזה לא כל כך רחוק עקרונית ממה שאתה אומר בעצם
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626442
2. "טוב, לא מעניין אותי, לא הסכמתי על כלום ותסביר לי למה זה נכון, כי זה נראה לי מגוחך" - לא ביקשתי שתסביר למה זה נכון לספרות, אלא למה זה נכון לספרות בזמן שאיכשהו זה לא נכון למתמטיקה. זו כמובן שאלה אחרת לחלוטין. שאלה שאני שואל כחלק מנסיון להגדיר לעצמי כמה יודע החובבן על ספרות לעומת כמה יודע החובבן על מתמטיקה.

אבל אני חושב שאפשר לזנוח לרגע את השאלה הזאת, כי נראה שחוסר ההבנה ביננו משמעותי הרבה יותר. כל הדיון הזה, מתחילתו, עוסק בשאלה כמה ידע יש לבוגר המדעים המדוייקים בספרות. הדיון הוא בדיוק בשאלה האם יש לו 15-50% מהידע הדרוש לתואר‏1. כל האותות המופתים והסיליבוסים הראו במקרה הטוב שיש לבוגר כזה איזהשהו ידע. והשיר שהבאתי לא הועלה כטיעון כנגד העובדה שיש לחובב הספרות איזשהו ידע, אלא על מנת להבדיל בין סוגי ורמות ידע. ה-‏80%‏2 שקיבלתי ממך, וזו הפעם החמישית שאני מסביר זאת, לא רלוונטים. כי אמנם ניסוח השאלה היה מעט מתגרה, אבל את הדוגמא הבאתי על מנת להראות לך שקריאה "רגילה" אינטואטיבית שונה משמעותית מניתוח של הטקסט, ושהקורא הסביר הממוצע אינו עוסק בניתוח טקסט כתחביב‏3.

אמנם משמח אותי שאתה מוכן לדבר על גבול תחתון של 10% אבל אני לא מוכן לדבר על גבול כזה. על זה בדיוק אנחנו מתווכחים. מתחילת הדיון. לא על עצם קיומה של הבנה, אלא על קיומה של הבנה משמעותית. ואם כפי שאמרת גם אחרי דיון של מאות מילים אתה עדיין לא מבין את נושא הדיון‏4 אולי אין בו טעם.

"חובב (ספרות/מתימטיקה) יש יותר ידע ממי שלא חובב(ספרות/מתימטיקה), אז מהמשפט הקודם נובע בהכרח שלבוגר הסביר יש יותר ידע בספרות מידע במתימטיקה‏" - קודם כל, זאת הפעם הראשונה שאתה מאשר שלחובב מתמטיקה יש ידע במתמטיקה. עד עכשיו בכל פעם שהעלתי את השאלה הזאת קיבלתי את התשובה שעילויים יש בכל תחום ויכול להיות שלחובב מתמטיקה יהיה ידע במתמטיקה, אבל זה לא אומר כלום על קבוצת חובבי המתמטיקה‏5. שנית, גם אם נקבל‏6 ההנחה שחובב משיג ידע מסויים בתחום, הטענה הסטטיסטית שלך יכולה אמנם לומר לנו ש"לבוגר הסביר יש יותר ידע בספרות מידע במתימטיקה" אבל לא אם הידע הזה משמעותי‏7. גם אני יודע שלוש מילים בערבית, ובכל זאת אני לא חושב שיש לי ידע משמעותי כשזה מגיע לתואר בערבית ומזרח תיכון. ההבדל בין הטענה "לבוגר ממוצע יש ידע משמעותי בספרות" לבין הטענה "לבוגר ממוצע יש איזהשהו ידע בספרות" ברור?

3. אני לא מבין מה כל כך מבלבל. אתה חולק על כך שאדם שמודע לאירוניה שבשיר יודע על השיר יותר מאדם שלא מודע אליה? אתה חולק על כך שאדם כמו שמוליק, שיש לו את הכלים לניתוח ספרותי, אבל לא השתמש בהם, יפספס את האירוניה הזאת?

בסדר, אפשר לדבר על אחוזים. הבעיה שגם כשמדברים עליהם אנחנו נתקלים בשאלה מה מרכיב את אותם האחוזים (כלומר מה זה ידע בספרות, כמה רמות יש לו, ואיך מכמתים אותן). ואז אנחנו חוזרים לשאלה מה בדיוק אתה חושב שלומדים כשלומדים ספרות. כי הרושם הדי עקבי שלי הוא שאתה חושב שיש שם קורסים בסגנון 'בואו נקרא כמה מחזות של שייקספיר כדי שלא נהיה בורים גמורים באשר ליצירתו' שבהם קוראים כנראה מחזה של שייקספיר ומי שהצליח לסיים אותו מקבל מאה.

איש הקש הוא איש קש רק אם אתה מתעלם מחלקה הראשון של הפסקה. אתה יודע, החלק שבו הקבלתי את הידע שיש לך ולשמוליק בספרות לידע המתמטי של בוגר חמש יחידות. חלק שאני מקווה שגם אתה תסכים לא מהווה 25% מתואר במתמטיקה, אלא במקרה הטוב 1-2%.

1 מה שבמקור כינית ידע משמעותי.
2 רק בגלל שאני קטנוני - לא קיבלתי 80%. קיבלתי סיפור שלך על איך חבר שלך נתן לך 80%.
3 וכאן אני חייב לשאול, מה בשני המשפטים האלו כל כך לא ברור שאתה ממשיך להתייחס לדוגמא שלי כנסיון לבדוק את רמת הידע שלך?
4 ואני כמובן נושא בלפחות חמישים אחוז מהאשמה בכך. נראה שמשהו בכתיבה שלי מאוד לא ברור.
5 כך אני מבין את "אי לכך גם דוגמת הבתר"ס הנודניק לא ממש מעניינת, תמיד ניתן למצוא אדם אחד מוכשר במיוחד שיבין כל מה שהוא ירצה, זה לא מייצג כלום." מתגובה 626108.
6 ואני כמובן מקבל.
7 שזה, שוב, נושא הדיון.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626459
"כל הדיון הזה, מתחילתו, עוסק בשאלה כמה ידע יש לבוגר המדעים המדוייקים בספרות." - על זה אנחנו מסכימים. אלא שאתה באותה תגובה סותר עצמך כי אתה גם אומר:
"אני לא מוכן לדבר על גבול כזה. על זה בדיוק אנחנו מתווכחים. מתחילת הדיון. לא על עצם קיומה של הבנה, אלא על קיומה של הבנה משמעותית."

אז לשאלת ה"כמה" אני מסכים, וגם טוען שהראינו ככל הניתן שהכמה הזה הוא אי שם בין 10 ל-‏25 אחוזים, נאמר.
אבל במשפט השני שלך אתה טורף את הקלפים, משליך את ה"כמה" לפח, וחוזר לשד ה'הבנה משמעותית'.

ועל זה באמת שכבר אין לי מה לדון, כי אפילו אם אביא לך מאה בוגרי מתמטיקה שיענו על כל תרגילי הבית של סמסטר ראשון בספרות - בציון ממוצע של 25‏1, ומולם מאה בוגרי ספרות שיענו על כל תרגילי הבית של סמסטר ראשון במתימטיקה - בציון ממוצע של 2‏2, אז למרות שענינו על שאלת ה"כמה" בצורה נחרצת ושאינה משתמעת לשני פנים, עדיין תוכל לטעון שכל הידע הזה הוא 'חסר משמעות'.
ומכאן והלאה באמת אין טעם לדיון, כי מול טיעון כזה אין לי שום סיכוי לשכנע, כמו שלא אטרח לשכנע אותך שיש או אין אלוהים או שאסטרולוגיה לא עובדת. אדם באמונתו יחיה.

מכאן סתם ניטפוקים ופרפראות:
"לבוגר הסביר יש יותר ידע בספרות מידע במתימטיקה" איננו גורר שיש לו ידע במתימטיקה. אפילו מבוגר ספרות סביר אני מצפה לדעת שאם הסכמנו ש-A גדול מ-B, זה לא אומר ש-B שונה מ-‏0. ומעבר לזה, כל הטיעון הסטטיסטי היה שבוגר הספרות הסביר (ממוצע לפי השפה, עדיף חציון כפרמטר מדידה יציב יותר) הוא לא חובב מתמטיקה. ז"א A(חובב ספרות) גדול מ-B(חובב מתמטיקה) גדול מ-C(בוגר הספרות הממוצע).

ואיש הקש היומי: "אתה חושב שיש שם קורסים בסגנון... שבהם קוראים כנראה מחזה של שייקספיר ומי שהצליח לסיים אותו מקבל מאה".

____
שתהיה שנת (אזרחית) חדשה טובה ומוצלחת לכולנו.

1 או 15, או 50.
2 או 1, או 0.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626477
" וגם טוען שהראינו ככל הניתן שהכמה הזה הוא אי שם בין 10 ל-‏25 אחוזים" - אני באמת ובתמים לא יודע איפה הראנו את זה. וגם אם אניח לרגע שהצלחת להראות את זה, אני לא יודע איפה אישרתי שגם אני רואה כך את הדברים.

"אבל במשפט השני שלך אתה טורף את הקלפים, משליך את ה"כמה" לפח, וחוזר לשד ה'הבנה משמעותית'." - אלא אם אתה באמת לא מבין שרבע מהידע הדרוש לתואר הוא ידע משמעותי (מאוד) אני לא מבין מה אתה מנסה לומר. מבחינתי עשר אחוזים, עשרים וחמישה אחוזים, ובוודאי ובוודאי שחמישים אחוזים הם הבנה משמעותית של ספרות. ואני מנחש שלא סתם קבעת גבול תחתון של 10% ולא, נניח, של 2%.

וזה אמור לענות גם על הדוגמא שלך. אבל רק למקרה שזה עדיין לא ברור - הטענה שלי היא לא שעשרים וחמישה אחוזי ידע הם לא משמעותיים אלא בדיוק להפך.

"לבוגר הסביר יש יותר ידע בספרות מידע במתימטיקה" איננו גורר שיש לו ידע במתימטיקה. - ואיפה אמרתי שיש לו?‏1. ובפרט, איפה בתגובה 626459 אמרתי משהו כזה?

בנוגע לאיש הקש‏2 היומי - אם תטרח לקרוא כמה מילים קודם לכן תוכל לקרוא שאני לא טוען שזה מה שאתה באמת אומר, אלא שזה הרושם שאני מקבל מהתגובות שלך. למשל האמירה 'בואו נקרא כמה מחזות של שייקספיר כדי שלא נהיה בורים גמורים באשר ליצירתו' או תגובה 626160 שבה כתבת 'שהבה נדייק, במסלולים של אונת"א יש מסלול שמתמקד אכן בתורת הספרות, מול מסלול של ספרות עברית וספרות כללית, שמן הסתם כוללים גם ספרות 'סתם'.'. אתה יכול כמובן לתקן את הרושם הזה ולהסביר נניח מה זאת ספרות 'סתם' ואיך לומדים אותה, אבל עד אז אני יכול לסמוך רק על הפרשנות שלי.

______
שנה טובה!

1 אני כן אומר עכשיו שברור שיש לו. לבוגר הממוצע יש בגרות במתמטיקה. אפשר לומר שיש לו ידע מינימלי. אפשר לומר שיש לו ידע חסר ערך כשזה מגיע לתואר. אפשר לומר שהוא שכח תשעים אחוז ממעט הידע שהיה לו. אבל יש לו איזהשהו ידע.
2 You keep using that word, I don't think it means what you think it means
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626253
מחלקה. ה*מחלקה* לספרות.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626156
אני מסכים עם וילסון.
אני אוהב להאזין למוזיקה ויש לי הכרות נרחבת מאוד עם מוזיקת הפופ והרוק מ 60 השנה האחרונות.
אני גם מכיר את היצירות הקלאסיות המפורסמות - קצת מוצארט באך ובטהובן, והנושאים הראשיים מהאופרות והבלטים המפורסמים.
אני אפילו יודע קצת תווים ולמדתי‏1 נגינה בפסנתר בילדותי.

מה בין זה לבין תואר ראשון במוסיקולוגיה?
בטח אפילו לא מתקרב ל 10%

1 אה (עם הלשון בצד)
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626160
אולי לא לחינם התואר הזה נקרא תואר במוזיקולוגיה והתואר בספרות לא נקרא 'תואר בתורת הספרות'‏1.

1 או שהבה נדייק, במסלולים של אונת"א יש מסלול שמתמקד אכן בתורת הספרות, מול מסלול של ספרות עברית וספרות כללית, שמן הסתם כוללים גם ספרות 'סתם'.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626176
הלחנים‏1 הם אוסף התצפיות של המוסיקולוגיה כשם שהסיפורים‏1 הם אוסף התצפיות של הספרותד וכשם שתופעות הטבע הן אוסף התצפיות של הפיסיקה.

ומה חלקה של הספרותד בלימודי ספרות ? מבחינתי היינו הך, כי למרות שאנו אומרים החוג לספרות שמו המלא הוא החוג ללימודי ספרות.

1 פלוס ההיסטוריה האנושית
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626240
"שמן הסתם כוללים גם ספרות 'סתם'."

מה זו ספרות 'סתם'? איך נראית מטלה בלימודי ספרות כזו? המרצה מבקש שלשיעור הבא כולם יקראו את מלחמה ושלום?
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626095
1 אני מוסיף לגבי הערת הרגל שלך - נראה לי שאתה מקטין בערכך, זה שקריאות נוספות מגלות לך רבדים נוספים לא מראה שהקריאה הראשונית שלך היתה 'שטוחה'. בהחלט סביר שהיא היתה ברמה נאה (ג' לצורך הענין), וקריאות נוספות הביאו אותך לרמות גבוהות יותר ויותר של הבנה. הרי בשום מקום לא טענו ש-ג' הוא קצה הסקלה, רק מקום טוב באמצע והרחק מעל הטריויאליות של דנה קמה וחברותיה.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626388
אני רק באמצע קריאת הדיון, אז אולי אמרו את זה, ובכל זאת: אחרי שמגיעים לרמת מיומנות מסוימת של ניתוח ספרותי (או קולנועי), כבר פחות ופחות "רואים את התפרים". הניתוח פחות מצליח להרוס את ההנאה. או שהפרשנות כבר מוטמעת עמוק לתוך הצפייה, לעתים אפילו לצפייה הראשונה. וכך מבינים שהדימוי החוזר X הוא מוטיב מהותי ליצירה, מה שמגדיל שבעתיים את ההתפעמות כשמצליחים לזהות אותו מוזכר שוב בדף האחרון.

(אם כי לי לא ברור מלכתחילה למה שהוא יהרוס את ההנאה: האם כשאתה רואה קשת יפהפיה תלויה בשמים, הידע שלך על קרני האור ועל מנסרות מפריע לך ליהנות מהמראה? אבל נניח שהוא הורס את הרגש המיידי שמעלה היצירה).
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626399
במהלך שיעורי ספרות בתיכון הניתוח הרס לי מאוד את ההנאה‏1 בעיקר בגלל שהוא תמיד הרגיש מנותק מהסיפור עצמו. התחושה שלי הייתה שהתבלול בעינה של הבלנית‏2 יכול לסמל את התעוורותה ההולכת ומתקרבת באותה המידה שהוא מסמל על עליתו של היטלר לשלטון או את חיבתה של המספרת לגלידת וניל. בקולג' נדרשתי כבר לבסס את הניתוח על הטקסט עצמו‏3 בין השאר ע"י ציטוט מתוכו וזה גרם לי להנות הרבה יותר מניתוחים ספרותיים.

בנוגע לשאלה האחרונה שלך - אני מכיר אישית אנשים שפשוט לא נהנים מסרטים בלי השלב הניתוחי שלהם. בעיני חסר להם משהו בבלוטות הרגש.

1 שמראש הייתה די מוגבלת עקב הגישה שמזהה ספרות טובה עם סיפורים מדכאים עד עפר.
2 אני לא זוכר באיזה סיפור או שיר יש בלנית עם תבלול או מה הפירוש הנכון, אני רק זוכר שכשלתי לחלוטין בניתוח שלו.
3 אני לא רוצה להוציא את דיבתה של המורה שלי לספרות לרעה. יש סיכוי טוב מאוד שהיא דווקא רצתה שהניתוח יתבסס רק על הטקסט ואני סתם לא הבנתי איך עושים את זה.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626401
דבלול כמובן, ולא תבלול.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626402
אולי בכל זאת תבלול (קטרקט)?

אבל אני לא זוכרת לאיזה סיפור אתה מתכוון.

לו היית מגיע לפרשנות כלשהי (לאו דווקא ה"נכונה") בכוחות עצמך ובהתבסס על מה שאתה מצאת בטקסט, האם היית נהנה יותר? אם כך אולי האשם הוא בדחיפה בכפית של המונחים הפדגוגיים, על חשבון תמיכה בפעולות שיסייעו לקורא המצוי להגיע להבנה מעמיקה (מכל סוג) של הטקסט.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626404
יופי באמת. מרוב מאמץ לא לצאת דביל יצאתי עוד יותר דביל.

כנראה שהייתי נהנה יותר, כן. אבל יש סיכוי טוב שהייתי טוען שהתבלול סתם נמצא שם ואין בו שום צורך‏1, כך שאולי דרושה גם מידה של בגרות נפשית. אילו פעולות למשל היית מציעה לתלמיד תיכון?

1 ואולי אפילו הייתי צודק, אבל אם הייתי עונה כך על כל שאלה ספרותית לא הייתי לומד הרבה.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626407
לא יודעת מה הייתי מציעה לתלמיד תיכון אומלל. אני כן יודעת, שלא מעט יצירות שלומדים (או למדו) בתיכון הן פשוט מעל יכולתו של בן העשרה הממוצע. הכוונה היא ליכולתו הרגשית ומידת ניסיון החיים שלו, לא ליכולת האינטלקטואלית. כך למשל קראתי את אנה קרנינה (ואפילו צפיתי בסדרה שהוקרנה אז), בלעתי כל מילה, אבל לא היה לי כל מושג מה הבעיה של אנה ומדוע קורה לה מה שקורה לה בסוף‏1. כשהמורה אמרה בכיתה את "התשובה הנכונה", הנהנתי תוך בהייה. כנ"ל הזקן והים שממש תיעבתי.

כך שאולי היית מפספס את משמעותו של התבלול, אבל ביצירה שיותר מתאימה למידת בגרותך הרגשית היית נהנה למצוא סמלים ומוטיבים.

ומצד שני, מה זאת אומרת "אין בו שום צורך"? קח יצירה שאתה ממש אוהב, ותראה שיהיה לך הרבה יותר קשה לומר על אלמנט כלשהו שם ש"אין בו שום צורך". למעשה הדימוי של תבלול כסמל לעיוורון מנטלי כל כך שקוף, שהוא האינטואיטיבי ביותר ואולי הוא כבר בחזקת קלישאה.

1 ראיתם איך נמנעתי מספוילר?‏2 ממש אזרחית צייתנית במדינת אנטיספוילריה הדרומית.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626408
אני מסכים לחלוטין.

בנוגע לאין צורך - את כמובן צודקת, ניסיתי לדמיין מה הייתי אומר כתלמיד תיכון.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626420
לעניין הבגרות הנפשית
הייתה לי אותה הבעיה בשיעורי היסטוריה. כל ה"פרט נמק והסבר" היו לי (ולשאר הכיתה, למעט שניים בעלי יותר בגרות נפשית) מכניים לזרא. רק בגיל הרבה יותר מבוגר התחילה ההיסטוריה לרתק אותי.
אם כך אולי עדיף להתחיל את לימודי הספרות וההיסטוריה מאוחר ככל הניתן - אפילו בכיתה י"א, ולהגביר את המקצועות הראליים על חשבונם בגיל הצעיר.
או שאולי צריך לבנות את השכבות של אוריינות לאט לאט? לתת לילדים לקרוא את יצירות המופת המתאימות לגילם (נניח "אי המטמון" בכיתה ה'-ו' "הנסיך הקטן" בכתה ט'-י' ו"פרחים לאלג'רנון" בי"א-י"ב) ולדון בהם בכיתה ברמה שלהם.
ככל שאני זוכר "בעל זבוב" פשוט לא חדר אלי בצעירותי, ובזמן שנכשלתי לחלוטין להתמודד עם אנטיגונה או מה שזה היה, קראתי בשקיקה את "חולית".
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626422
ואולי באמת חולית הרבה יותר מעניין ואפילו רב רבדים מאנטיגונה?
(כמובן שיש כאן גם ענין של שפה וסגנון שמהווים מכשול, לא לחינם מפרידים בינך לבין אנטיגונה אלפיים ומשהו שנים).
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626423
*מפרידות* כמובן.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626427
לדעתי - השיטה השנייה שפירטת.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626444
במקום לוותר לגמרי על לימודי ההיסטוריה בגיל הצעיר, אפשר לבנות אותם בצורה יותר חוויתית - להרבות באנקדוטות וסיפורים מעניינים, ופחות להתמקד בניתוח התהליכים באופן לוגי. משהו בנוסח ספרי ההיסטוריה הנהדרים של סטיב שינקין (חוברות הקומיקס מכוערות להפליא).
אמנם ייתכן שיהיה קצת קשה לעבד באופן דומה היסטוריה קרובה וטעונה כשל מדינת ישראל.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626451
ככל הזכור לי ההיסטוריה הקרובה נלמדת רק בכיתות הגבוהות מאד, כך שלא תהיה כאן בעיה.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626452
יש את גיא אוני, הבכור לבית אב"י ושרה גיבורת ניל"י

ולכיתות נמוכות יותר ניתן לבחור מתוך סדרת ספרי מנהרת הזמן (61 ספרים!) של גלילה רון פלדרמאוס
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626457
קודם כל, הם לא מצחיקים. שנית, למיטב זכרוני הם מתמקדים אך ורק בסיפור האישי ולא נותנים את המסגרת. הספרים של שינקין הם ספרי היסטוריה, האנקדוטות הן התבלינים בהם.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626458
לא קראתי את "מנהרת הזמן" אבל זה נראה לי פחות או יותר כמו Magic Tree House [Wikipedia].
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626425
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626426
(אמנם פיינמן מנסח יפה מאד את התוספת שהידע נותן לחוויה ולהנאה בקישור של השוטה. עם זאת לדעתי בהחלט יכולה להיות פגיעה בחוויה המיידית שנובעת מעצם המעבר התודעתי ל'מישור המנתח' מה'מישור החווה'. ברגע שהצופה עובר למישור המנתח, משהו מהחוויה מתעמעם מיד‏1. אני אהמר בפראות שאפילו סקירה של המח תראה איזורים חדשים נדלקים, ואולי אחרים נחלשים. אז אולי האיזורים החדשים מפיקים הנאה נוספת שנובעת מהידע הנוסף, אבל זאת כבר חוויה אחרת.
למרות כל זה, אני גם חושב שהחווה או המתבונן המיומן יכול לשלוט באם המעבר הזה יקרה או לא. האם להישאר במישור החוויתי או לתת למישור הקוגניטיבי להתערב, לטוב ולרע. האם לשלוף את משקפי המדען או מנסרותיו, או לתת להם לנוח בינתיים בנרתיקם עד שיזדקק להם הצופה החווה. הדבר הזה גם ניתן לתרגול ואימון.)

1 ויכול להיות שזה נכון יותר עבור חוויות חושיות ישירות - כמו מראה של קשת, ריח של פרח וכו' - בניגוד לחוויות כמו קריאה, שמראש מערבות יותר אלמנטים קוגניטיביים ופחות אלמנטים חושיים‏2.
2 אני מתנצל מראש על שימוש במונחים שמן הסתם אינם מדויקים.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626439
אם סקירה של המוח תלמד אותך איזה איזורים נדלקים כי אולי הם מפיקים הנאה, אז הבעיה שלך נפתרה. יבוטלו שיעורי ספרות, תנותק הקריאה מרגש אשמה או התנשאות, ופעם בשנה יחגוג העם את חג הספר (חוץ מן, כמובן, בעלי כשרון הכתיבה).
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626440
לא ברור לי איזה בעיה נפתרה, וזה ממש לא נראה לי הכיוון אליו כיוונתי, אולי נהפוך הוא (אולי כי אני לא בטוח מה אתה רוצה לאמר).
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626467
כיוונתי לסיפור "המקצוע" של אסימוב.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 625897
תודה רבה על התגובה המפורטת.

כזכור, הגענו לנושא הזה מנושא קצת שונה (שעדיין נשמר בכותרת): הטענה המקורית הייתה שלימודי ספרות מרחיבים את נפשו של אדם. תגובה 625043 חצצה בין שני סוגי הדיון. היא ענתה להודעה (של ארז, לא של הזמנית) שבה נכתב שלימודי הספרות מקנים "הבנה בנפש האדם, הבנת החברה של זמנו, הבנת המורכבות של המציאות".

אני מסכים עם טענתך שלימודי הטכניקה יעזרו לך להבין את הטכניקה טוב יותר ולהיות קורא מיומן יותר. אבל האם אתה מוכן לחוות את דעתך על טענתו של ארז שם?
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626032
אתה שואל מה דעתי על תגובה 625038?

אני לא חושב שדווקא לדעה שלי יש ערך מיוחד בנושא. אני לא עוסק בספרות, והרקע "הספרותי" היחיד שיש לי הוא שיעור ספרות בתיכון‏1 ושלושה קורסים בסיסיים בספרות בקולג'‏2.

אבל מכיוון ששאלת: לא ברור לי מה זה אומר שלאדם שלמד ספרות יש "הבנה בנפש האדם, הבנת החברה של זמננו, הבנת המורכבות של המציאות". כמו ששאלה האיילה את הפונז. *מה* יודע הסטודנט לספרות על נפש האדם וכו' וכו'? בלי פירוט כלשהו של אותה הבנה מסתורית איך בכלל אפשר להשוות בינה לבין מה שיודע או לא יודע סטודנט בתחום המדעים המדוייקים?

1 שתעבתי בכל ליבי.
2 שאמנם נהנתי מהם מאוד, אבל היו באמת ברמה בסיסית ונראו כמו שהייתי מצפה ששיעורי ספרות טובים יראו בתיכון.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 625902
גם אני מצטרף לשבחים על התגובה המושקעת והמחכימה.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626036
תודה!
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626041
מעניין.

בכל זאת הייתי אומר שרמה א' היא החלק המשמעותי ביותר בספרות. לפחות 50%.
בלעדיה הרי אין את כל השאר.
וצריך להודות, שהמלך ליר היה נשאר סיפור טוב גם אם היה סתם כתוב שהוא יוצא החוצה ואין סערה בחוץ.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626044
יכול להיות.

אבל את זה אפשר לומר על השלב הראשון של כל דבר. האם היית מתייחס ברצינות לרץ מרתון שכשהיה נשאל איך הוא הגיע להישגיו היה מתחיל את התשובה (ברצינות גמורה, לא בחיוך) במילים "תראה, קודם כל למדתי ללכת"? באותו מובן, מבחינתי, כששואלים אם לחוקר ספרות יש הבנה בספרות אין ערך בתשובה "ברור! הוא יודע לקרוא". גם ילד בכיתה א' יודע לקרוא.

את דעתי על רמה א' כבר כתבתי. היא אמנם הבסיס, אבל היא חסרת ערך לכשעצמה. המלך ליר הופך לסיפור טוב רק מרמה ב' והלאה. מה אכפת לי מאיזה מלך שאף פעם לא היה קיים שרב עם בנותיו? הסיפור מקבל ערך רק אם הוא מצליח לרגש ולומר משהו מעבר לתיאור מצב . אחרת גם משפטי "דנה קמה" הם סיפור טוב.

1 והסופה יוצרת ריגוש/מתח כזה גם בלי פרשנויות מורכבות
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626047
הם סיפור גרוע מאד! הגעתי לכתה א' כשאני יודע קרוא וכתוב, וכשקראנו דנה נמה קמה רמה לא הבנתי מה רוצים לספר לי!
עד היום קמה רמה נשמע לי כמו קטע משיר של ג'ורג' הריסון
והנה דנה נמה
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626056
בעניין המלך ליר שכביכול לא אכפת לך מהסיפור עצמו, ולכן אני מניח שאין ערך לקריאתו סתם. מה שמשתמע הוא שהשפה נהפכת שקופה כאילו היא גורם מתווך שתפקידו מצטמצם רק להעברת מסר ואו מידע שרק הם נותנים משמעות וגורמים לך לרצות לקרוא. אך ביצירה ספרותית, המדיום עצמו, השפה והשימוש בה, להם יש מעמד, ערך, משמעות וכו' בפני עצמם, (אפילו אם המשמעות הסמנטית היא שטוטית - שירי ליר- או לא קיימת - לואיס קארול)
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626084
נכון, גם לשפה עצמה יש ערך ויופי. אבל גם הנאה מהשפה נמצאת בעיני ברמה שונה מהיכולת להבין מי אמר למי ומי עשה מה.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626215
הרבה יותר מיפי השפה. השפה עצמה, השימוש בה וכיוב' מספרים סיפורים בפני עצמם.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626241
אוקיי, זה מעניין. אתה יכול לתת דוגמא לצורה שבה השפה והשימוש בה מספרים סיפור בפני עצמם?
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626064
אתה מבין שעכשיו השוות את "לקרוא את שייקספיר" ל"לדעת ללכת" ו"לדעת לקרוא".
לא סתם אם מישהו אומר לך : "אני יודע לקרוא" ו "קראתי שייקספיר" תיתן לזה 2 משמעויות שונות אחרות לגמרי.
כי "לדעת לקרוא" זה טרוויאלי, וכל בוגר כיתה א' עשה את זה, ו"לקרוא את שייקספיר" לא.

אני חולק עליך בעניין המלך ליר. הסיפור, גם ברמה א', הוא טוב מאוד. הוא מדבר על הסכנה בשפיטה של אנשים לפי מה שהם אומרים ועל ויתור על כוחך והסתמכות על זרים, גם אם הם קרובים אליך.

וכל זה ברמה א', כן? לא הייתי צריך לייחס משמעויות לסופות.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626085
אני חושב שהבהרתי די במפורש בהודעה המקורית שמבחינתי רמה א' שוות ערך ליכולת קריאה בסיסית. ההודעה ההיא דיברה על יכולות הבנה ספרותית שונות והשתמשה במחזה של שייקספיר רק מכיוון שבמקרה אני זוכר ניתוח קצת יותר מורכב מהרגיל שלו‏1. כך שכן האמירה שלי כללית יותר ובהחלט כשאני מדבר על רמה כזאת של קריאה אז "אני יודע לקרוא" ו"קראתי את שייקספיר" נמצא באותה רמה מבחינתי.‏2

כל מה שכתבת על הסכנה שבשפיטה של אנשים לפי מה שהם אומרים, על ויתור על כוחך והסתמכות על זרים גם אם הם קרובים אליך הוא פרשנות. פרשנות ברמה נמוכה, ומתבקשת מכל אדם מרמה ב', אבל עדיין פרשנות. כלומר, כשכתוב "המלך כועס על בנותיו" אתה מבין את המניע שלו לכעס ומזהה את הלקח האונברסלי של הסיפור‏3.

1 וגם הוא לא בדיוק מעמיק, ביננו.
2 אם מה שמפריע לך הוא השפה הסבוכה של שייקספיר, שכמו שרון ציין יש בה יופי ועומק לכשעצמה, אפשר לדבר על הסיפור "אדם טוב קשה למצוא" שהזכרתי קודם.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626065
עוד ניטפוק: לך לא אכפת מאיזה מלך שלא היה. אבל בעבר ליר נחשב אחד ממלכיה הקדומים של בריטניה. נראה לי שכך היה עדיין בזמנו של שייקספיר.

השווה לשיר שכתב משורר שחי כמה מאות שנים לאחר שייקספיר על מה שהיה אמור להתרחש כמה מאות שנים לפני זמנו של ליר.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626086
גם הניטפוק הזה מקובל עלי. אבל הוא לא משנה את הנקודה העיקרית והיא: שמלכיה הקדומים של אנגליה לא מעניינים אותי לכשעצמם (בהקשר הספרותי. בהקשר ההיסטורי אולי כן).
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626075
לדעתי אתה מבלבל בין פוטנציאל לבין ידע. ילד בכיתה א' או ד' יודע לקרוא‏1, אבל הידע שלו ביצירתו של מאיר שלו הוא אפס.
הסיבה שהידע שלו הוא אפס, זה שהוא לא מימש את הפוטנציאל שלו ולא בילה מאות שעות מול מאות ספרים עדיין. לאחר שיבלה את מאות ואלפי השעות הנ"ל, אזי יהיה לו ידע רחב ביותר על יצירתו של מאיר שלו, ולו ידע מרמה א' שלך. סביר מאד להניח שאחרי אותן שעות הילד הנבון ירכוש גם ידע מרמה ב'.

אבל הענין הוא שמה שגרם לו לרכוש את הידע הזה הוא המעשה - עצם הקריאה - ולא העובדה שהוא 'יכול' לקרוא. עובדה זו חסרת משמעות לצורך הידע.
הרי לצורך הענין יכול בוגר ספרות ללכת ללמוד תואר במתימטיקה, ולכשיסיים אותו יהיה לו ידע כלשהוא, לא מועט, במתימטיקה. האם זה אומר שלפני שלמד היה לו שמץ מהידע הזה? כמובן שלא.

1 ואני ארחיק ואומר ש'יכולת' הקריאה שלו זהה לזו של בוגר תואר ראשון, לפחות עבור כיתה ד'.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626087
מה שאני אומר הוא שידע ברמה א' הוא לא ידע. גם אם הילד יממש את הפוטנציאל שלו במלואו ויקרא את כל ספרי מאיר שלו רק ברמה א', הוא לא יודע, ולא הבין דבר מספריו של מאיר שלו. אין ערך לקריאה ברמת ''דנה קמה''. כלומר יש ערך, זו הרמה שמאפשרת את כל השאר, אבל כשהיא עומדת לבדה אין בה הבנה ספרותית.

אני מסכים שאם מישהו שמצליח להבין ספרים רק ברמה א' יהיה נחוש מספיק ויקרא עוד ועוד ספרים במוקדם או במאוחר הוא יתחיל לעבור לרמה ב'. זה לא סותר את העובדה שרמה א' לכשעצמה לא תורמת להבנה בספרות.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626089
האם אתה מכיר את סיפור 'כיפה אדומה'?

אם כן, אני טוען שיש לך יותר ידע על מעשיות האחים גרים מאשר מי שלא מכיר את סיפור כיפה אדומה. ולדעתי ילד ברמה א' יענה גם הוא בחיוב על השאלה הזו.

אבל כל הענף הזה הוא קצת תת-סעיף של הדיון המרכזי, כי שנינו הסכמנו שהקורא הנבון נמצא הרחק מעבר לרמה הזו.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626092
כן, אבל זו טענה ברמת ''האם ילד שזה עתה למד ללכת קרוב יותר ליכולת לרוץ מרתון מילד שעדיין לא למד ללכת''. התשובה החיובית ברורה מאליה, ובכל זאת היא לא אומרת שום דבר אמיתי על יכולתו של התינוק לרוץ מרתון.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626096
אני חושב שהאנלוגיה שלך בין יכולת לידע היא מאד בעייתית ומבלבלת. כשדיברנו על ידע דיברנו על משהו כמותי, ש'נצבר', גם אם קשה למדוד אותו אובייקטיבית במדויק. 'יכולת' זה משהו שנמצא באויר, בשביל למדוד אותו אתה צריך לתת לאותו ילד לרוץ מרתון וכו'.
בשביל לדעת כמה ידע יש לו לא צריך לצאת למסלול הריצה ולעשות עוד פעולות, רק לשאול אותו מה הוא יודע.

אולי תוכל להבהיר לי את האנלוגיה: האם פער הידע בין מי שקרא את כיפה אדומה למי שלא קרא אותו נראה לך טריויאלי בגלל יכולת הקריאה לכשעצמה, או בגלל שכיפה אדומה נראה לך טקסט פשוט, בסיסי ילדותי ובנאלי?

כי אם זו הסיבה השנייה, אתה רשאי לשים במקום כיפה אדומה טקסט ראוי אחר ולענות שוב על אותה שאלה.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626100
גם יכולת ספורטיבית היא נצברת בעיני, אבל לא משנה. אנסה למצוא אנלוגיה ברורה יותר ובינתיים אענה לך על השאלה:

הוא נראה לי טריויאלי בגלל יכולת הקריאה לכשעצמה. האחיין שלי, למשל, קרא את הארי פוטר בגיל צעיר יחסית. הוא בהחלט יכל לקרוא ברמה א' (כמו שהוכיחו ספרי קריאה), והוא בהחלט יכל לקרוא סיפורים ברמה ב' (כמו שהוכיחו סיפורים פשוטים וקצרים יותר), אבל במקרה של הארי פוטר הוא הסתבך כהוגן. הוא קרא בערך חצי ממנו לפני שאחותי (מופתעת מקצב הקריאה המהיר שלו) התחילה לשאול שאלות על הספר. לא משהו מסובך. רק מי זו הדמות הזו וזו, ואיך היא קשורה להארי פוטר, או אולי משהו בסגנון אז למה הארי פוחד מהטיפוס הזה עם השם המוזר. והוא לא היה מסוגל לענות על אף שאלה. הוא בכלל לא הבין את הסיפור.

עכשיו, אם היית בוחר משפט ומבקש שהוא יסביר אותו, הוא כנראה היה מסוגל לעשות זאת. כאמור הוא קרא כבר ברמה א'. אבל הוא לא הבין את הסיפור עצמו. אז גם אם מבחינה טכנית הוא קרא חצי ספר, הוא לא באמת קרא אותו. גם מי שקרא את כיפה אדומה ברמה א' לא באמת קרא אותה ובכך הוא לא שונה מהותית ממי שלא קרא אותה בכלל. כי מה עוזר למי שקרא את כיפה אדומה לדעת שהייתה פעם ילדה קטנה שזאב טרף את סבתה וניסה לטרוף אותה? איזה ערך יש לזה אם הקורא לא מבין שהדיאלוג עם הזאב המחופש לסבתא הוא משעשע ואולי קצת מפחיד? איזה ערך יש לסיפור בלי להבין שכיפה אדומה הסתבכה בגלל שלא הקשיבה לאמא ושיש כאן אולי גם לקח לקורא הצעיר? בקיצור, איזה ערך יש לסיפור שהבנת רק את ההתרחשות העובדתית בו? איזה מין ידע יש לקורא כזה על האחים גרים ששווה להתעכב עליו?
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626103
כנראה אנחנו לא מסונכרנים על מהי רמה א'. אני הנחתי שזאת רמת הקריאה של ילד בכיתה ד' בערך.
ילד כזה, מן הסתם מבין את כיפה אדומה - אותו ילד לו היית מקריא לו את כיפה אדומה בגיל שלוש היה מבין היטב את כל הלקחים שפירטת. אז לא כל כך ברור לי מה קרה לילד שמרגע שלמד לקרוא נתבלעה הבנתו.

(בחלק מהדיון רמה זו הושוותה ל'מי אמר למי', מהתיאור שלך נראה שזאת רמה שאיננה מבינה את 'מי אמר למי'.)

אם רמה א' שלך היא הבנת משפט בודד בלבד, אז אכן ממנה לפסקה, טיעון, דיאלוג ומהלך עלילתי יש מרחק רב. ואז אני אסכים שרמה זו איננה תורמת לידע על האחים גרים בפרט ועל ספרות בכלל.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626106
תראה, רמה א' שלי היא מוקצנת מאוד. בסופו של דבר לדעתי כל אדם שמסוגל באמת לקרוא, מתחיל ברמה ב' שבפועל כנראה אפשר לחלק אותה להרבה רמות נוספות לפני שמדלגים לג'.

אני חושב שיש הבדל מהותי בין קריאה לבין שמיעה של סיפור כך שההשוואה לא במקום. כשמקריאים ליד סיפור הוא מקבל הרבה רמזים בנוגע להתרחשות דרך טון הדיבור של המקריא, ומהמעט שיצא לי לראות הקראות לילדים קטנים - הן כוללות גם הרבה שאלות מנחות (בסגנון: "כיפה אדומה הייתה צריכה להקשיב לאמא, נכון?").

אבל תן לי להסביר שוב את רמה א' שלי (ואולי גם יואב יבין אותה טוב יותר). נניח שאני מספר לך את ה"סיפור" הבא‏1:

"אתמול, כשהלכתי ברחובות ניו יורק, ראיתי אישה מנסה לעצור מונית. למרות שכמה מוניות פנויות עברו אף אחת לא עצרה, וזה עצבן אותי בטירוף".

אם תשאל קורא ברמה א' מה עצבן אותי הוא יענה, ובצדק, שהעובדה שהמוניות לא עצרו עצבנה אותי. אני חושב, ואולי טועה, שזו התשובה המילולית שתקבל מילד קטן. אולי שמת לב, אבל התשובה הזאת לא מתייחסת בכלל לשאלה למה זה כל כך מעצבן שמונית לא עוצרת. לזה אני קורא רמה של מי אמר למי. יש התרחשות, והקורא מסוגל להבין את ההתרחשות עצמה, אבל לא שום דבר נוסף.

קורא מרמה ב' יוכל להסביר למה זה כל כך מעצבן. הוא אולי יסביר שאני מזדהה עם האישה. אולי הוא יחשוב שאני שוביניסט ושהייתי מתעצבן פחות אם היה מדובר בהתעלמות מגבר. אולי מנסיונו זה דווקא בכלל לא כזה עניין גדול והוא יענה שהוא לא מבין למה אני מתעצבן כל כך. בכל מקרה, כל התשובות האלו לא מתייחסות *רק* לטקסט אלא גם הבנה חיצונית שיש לקורא עליו.

אבל בוא נראה מה קורה אם מוסיפים לסיפור הזה מילה אחת נוספת:

"אתמול, כשהלכתי ברחובות ניו יורק, ראיתי אישה שחורה מנסה לעצור מונית. למרות שכמה מוניות פנויות עברו אף אחת לא עצרה, וזה עצבן אותי בטירוף".

קורא מרמה א' לא יחוש בהבדל. הסיבה שהתעצבנתי היא עדיין העובדה שהמוניות לא עצרו.

קורא מרמה ב' אולי ישים לב לעובדה שהאישה שחורה ויבין שיש לזה חשיבות לסיפור. אבל אם נניח שמדובר בקורא מרמה ב' בור במיוחד, גם ההסבר שלו ישאר פחות או יותר אותו הדבר.

קורא מרמה ג' לעומת זאת, כזה שמודע לא רק לגזענות האמריקאית כלפי שחורים אלא בפרט לעובדה שהמוניות בניו יורק נוטות להתעלם משחורים שמנסים לעצור אותן יבין שהכעס שלי נובע אולי גם מהסיבות שב' חשב עליהן, אבל בעיקר מהעובדה שאני מזהה ומגנה התנהגות גזענית.

אז אני מודה שקשה לי לדמיין איך נראית רמה א' כשקוראים את כיפה אדומה. אבל אני מניח שאם תשאל קורא כזה מה הייתה הטעות של כיפה אדומה, הוא יענה שהיא נכנסה ליער, ולא שהיא המרתה את פי אמה.

1 וסלח לי שהוא קצרצר. אפשר להכיל את אותו הגיון גם על פסקה, טיעון, דיאלוג ומהלך עלילתי.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626110
אכן די מוקצנת.
נראה לי שהילד יבין שזה עצבן אותך כי הוא יבין שזה מעצבן שמונית לא עוצרת, ולמרות שהוא לא מבין את המילה 'להזדהות', יש לו הבנה אינטואיטיבית של זה. כנ''ל הוא גם יבין את הענין עם האיסור האימהי. את האישה השחורה הוא יחמיץ כמובן.

ואנקדוטה - גם בבייג'ין, מנסיוני, מאד קשה לעצור מונית למי שאיננו סיני. עם זאת לעולם לא חשבתי על גזענות בהקשר הזה.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626150
הוא יבין למה זה מעצבן שמונית לא עוצרת רק אם הוא יודע משהו על מוניות. וילד קטן באמת לא יודע עליהן כלום. לקריאה אינטואטיבית יש ערך רק אם אתה קורא משהו שקרוב ללבך ושקל לך להבין. אז כן, ספרי המתח שאני קורא לא דורשים שום דבר מעבר לזה‏1 הנסיון שלי לקרוא ספר נסיוני יותר‏2 שהצניח אותי בחבטה מפצפת עצמות לרמה א'. הצלחתי להבין בקושי את הסיפור (את חלקו שקראתי) ובטח ובטח שלא הבנתי משהו עמוק יותר מעבר למי אמר מה למי.

1 ואין יותר מדי מה לנתח בהם.
2 הקנאה של אלן רוב-גריה
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626161
לא היה לי שום ספק אפילו לרגע שיש בנמצא גם ספרים מהסוג שאתה מדבר עליו. (שלא לומר שירים, שמזמן כבר ציינתי אותם כאן כנגישים פחות מפרוזה).
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626119
"מתחיל ברמה ב' שבפועל כנראה אפשר לחלק אותה להרבה רמות נוספות לפני שמדלגים לג'." - בהחלט אפשר. אני בכלל תמה שהחלוקה לרמות עברה בשקט, בלי שאף אחד מערער עליה. בעיני המצב יותר קרוב למעבר רציף, כלומר הבנה מעמיקה יותר ויותר בלי קפיצה קוואנטית מרמה אחת לשניה (אם כי אפשר, אני מניח, לאגד תחום מסויים של עומק ולהתייחס אליו כמכלול - "רמה" - אחד, וזה מה שעשית. האנלוגיה לספקטרום של אור והצבעים הנלוים אליו ממש מתבקשת).

הסיבה שאני מעלה את זה היא שיש לשאלה הזאת חשיבות מסוימת בהקשר עליו מדברים כאן. אם באמת יש רמות שונות מובחנות ומוגדרות היטב, יותר ברורה העמדה של האיילת הזמנית‏1, לעומת זאת, אם מסתכלים בפשטות על העמקה אפשרית הולכת וגדלה, אני מוצא טעם רב בעמדה של הפונז. במקרה הראשון כל נסיון לכמת את רמת הידע, או ההבנה, הספרותית הוא קשה עד בלתי אפשרי, לפחות כל עוד אין הערכה מספרית של הרמות האלה, דבר שנראה לי קשה עד בלתי-אפשרי לעשות. במקרה הרציף יש הרבה יותר הגיון בנסיון לתת הערכה מספרית של אותו ידע יחסי, כפי שהפונז מבקש.
_______________
1- אם כי אני לא מבין למה היא לא ניסתה להסביר אותה במקום להתעטף באותה כסות אניגמטית (סוקרטית, כפי שהעירו כאן בצדק. לדעתי זאת שיטת דיאלוג מאד לא מתאימה למדיה). מאחר והיא הסכימה עם ההסבר שלך, למה היא לא יכלה לתת אותו בעצמה מבעוד מועד?
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626122
אוי, אני רואה לפתע שיש כאן המון תגובות שלא קראתי ואולי התגובה שלי מיותרת/טפשית/לא רלבנטית/ווטאבר - אני מתנצל מראש.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626139
אני מניח (ומקווה) שהחלוקה לרמות עברה בשקט בעיקר בגלל שהיא נותנת בסיס נוח לדיון ולא בגלל שהיא החלוקה האמיתית‏1.

אבל לא הבנתי למה קל יותר לכמת רצף מאשר רמות בודדות. הייתי אומר שאם היינו מצליחים לבודד כמה כמה רמות שונות‏2 היה קל יותר לתת להן הערכה מספרית מאשר להעריך את הרצף, לא?

בנוגע ל-‏1 שלך - אני לא יודע. אני יכול רק לומר שכשכתבתי את התגובה ההסבר שלי הרגשתי שהוא מובן מאליו, ופחדתי שהתגובה אליו תהיה שלילית.

1 הרי אפילו אם נניח שלא מדובר ברצף, למה רמה ג' היא דווקא הבנת הקשרים היסטורים ולא הבנת המבנה התחבירי? לא משנה.
2 ואני לא חושב שזה באמת אפשרי.
ולימודי ספרות הם "נחוצים"? 626154
לא יודע. האם רמה א', רמה ב' ורמה ג' שלך הן בעלות אותו משקל? כלומר, מי ששולט ברמה א' עובר את "מבחן הפונז" (ההוא שמדבר על 25%)? ברור שלא. אם כך תצטרך תחילה לכמת את הרמות, ואז לכמת את השליטה ברמה עליה אתה מדבר, וזה נראה לי יותר חשוף לאי הסכמות, ביחוד בגלל שהחלוקה לרמות היא גם שרירותית וגם לא חד-משמעית. קשה לכמת הבדלים בין מהויות שונות לגמרי, והרמות שלך נראות לי כאלה.

בכל אופן, כשאני קראתי את ההודעות של האילה הזמנית חשבתי שהעמדה שלה נובעת ממחשבה דומה, כלומר שלא ניתן לכמת את הרמות השונות ולכן השאלות של הפונז הן חסרות מובן (בעיניה). מן הסתם טעיתי.
  ולימודי ספרות הם "נחוצים"? • וילסון המוזר
  ולימודי ספרות הם "נחוצים"? • אילה זמנית
  ולימודי ספרות הם "נחוצים"? • שוטה הכפר הגלובלי
  ולימודי ספרות הם "נחוצים"? • אריק
  ולימודי ספרות הם "נחוצים"? • וילסון המוזר

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים