בתשובה לגילית, 24/03/02 16:36
אני בוחש משמע אני קיים 62701
תודה רבה על המילים הטובות.
כשקראתי, קיפצה ציפור הנפש שלי בדילוגים קטנים ועליזים. תודה.

ולעניין,
רגע המוות הוא יחסי,נכון, אבל תביטי בדברים בפרספקטיבה היסטורית:
פעם אם אדם היה חדל לנשום הוא היה *מת*, היום זה לא המצב.
אז מה? האם הוא מת אז או שטעינו והוא בעצם חי?
אולי אנחנו טועים גם היום ומה שנחשב למת ניתן להחיות?
ואולי, אנחנו ממש טועים, והכל בר תיקון ובכלל אין למות, ובאותה נשימה, גם אין לחיות?

לא הבנתי למה "האמונה המלבלבת במקום בו נפסקת ההבנה" אינה רלוונטית.
גם אנשים שאינם דתיים נוטים לפנות לאמונה היכן שתמו ההסברים.

גם את "מותר האדם מהבהמה אין" לא הייתי ממהר להוציא.
אפשר להתייחס למשפט במשמעות חברתית-התנהגותית, ואפשר לגזור ממנו על המבנה הפיסי ואופן החיים הדומה.

כיוונת לליבו הראשון של המאמר,איך אני טוען כי חי ודומם אחד הם?
(בודאי שאני מוחל להדיוטות, גם להדיוט הזה לקח הרבה זמן להבין)
ליבו הראשון של המאמר הוא מה החיים אינם, והשני - מה החיים הינם.

הביטי במה שידוע כיום.
למארק ודארווין הראו לנו כי צורות חיים, יהיה משמעם ברגע זה אשר יהיה, אינם דבר סטאטי אלא תהליך מתפתח ודינאמי,
וכי יש גילגול מצורה לצורה.
למארק, אשר היה הראשון למיטב ידיעתי לטעון זאת, אף הגיע לכך תוך נסיון להוכיח את ההיפך בלא הצלחה.
עם כך יש לנו שרשרת התפתחות יפה וארוכה, אבל בחוליה מסויימת בעבר היא נעצרת ולא ברור לנו מה הוליד אותה.
אם כבר הבנו כי המערכת דינאמית, מדוע נפסיק ונניח כי בנקודה זו (התא הראשון) היא סטאטית?
בחינה מדוקדת של מבנה הוירוסים והניסוי של סטנלי מילר מספק לנו את הרמזים הדרושים לנו בפתרון התעלומה.
הוירוס הוא לכל נושא ועניין "דומם" מוחלט בחלק גדול מקיומו, סתם מולקולה צפה, לא יותר ולא פחות מגרגר אבק, אבל אותו "דומם" יכול באחת "לקום לתחייה". יש בכך מעין גשר בין עולם החי לעולם הדוממים.
גם הניסוי של סטנלי מילר והתובנות שמיניתי אחריו מעידים כי יש סיכוי טוב כי מה שנתפס כחי הוא תולדה של אירועים טבעיים, לא רצוניים המערבים חומר דומם בלבד.
בהנתן כל אלו, אני מבקש להרחיב את היריעה שפרש דארווין על עולם לחי לכלל החומר היקום.

אם תשאלי אותי, היה הרבה יותר קשה לקבל את דבריו של דארווין מאשר את דברי, ואת השלב הזה (רובנו) כבר עברנו.
הוא פתח את הסכר, אני רק נותן למים להציף את הכל...

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים