בתשובה לאילה זמנית, 12/02/14 20:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
על רוב הדברים איני יכול לחלוק. הרקליטוס הפילוסוף היווני אמר ש''ידע איננו הבנה'' והוא וגם את בטח צודקים. הבעיה היא שכבן הדורות הקודמים הצופה נניח על חה''כ הצעירים (בוגרי מחאת הקיץ, לפיד, בנט, איילת שקד) אני לא מוצא שם הבנה מיוחדת וחוששני שגם לא ידע מרשים. התרשמותי היא שהם עברו שעות רבות של ויכוחים על ענייני דיומא והרבה פחות שיעורים של רכישת ידע. יסולח לי אם כן שאיני מתרשם מתכניות חינוך מתוחכמות המבטיחות לייצר צעירים בעלי הבנה ויכולת חשיבה עצמית. בשלב ראשון הייתי רוצה להיות בטוח שהידע המינימלי הנדרש מבוגר מערכת החינוך נמצא שם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שמה שלא ברור לי זה הקו שאתה מותח בין אקטואליה לבין ידע. אפשר להיות בורים ולהתעניין באקטואליה, ואפשר להיות מאוהבים בידע אנציקלופדי ואפאתיים לגמרי כלפי מה שמתרחש סביבך. חינוך טוב, להבנתי, הוא בדיוק זה שמסוגל לשלב בין השניים, במיוחד לאור העובדה שאזרחות (אם לחזור על עצמי בפעם השלוש מאות ושש) זה לא תחום ידע אנציקלופדי ומנותק, אלא משהו שקשור בטבורו למציאות החברתית והפוליטית וממילא ניזון ממנה. השאלה היחידה היא אם התזונה היא מזינה או ג׳אנק. אני חושבת שורטה הלך על המזינה, ושסבח - ותומכיה בכנסת ומחוצה לה - הלכו בעיקר על הג׳אנק. ושוב, אין לזה קשר לשמאל וימין - אני מכירה אנשי שמאל שבשבילם ורטה הוא אולטרה-שמרני בוגד, ואנשי ימין ליברליים שבשבילם ורטה הוא מופת למה שצריך לעשות מחנך עם אינטגריטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמיקדת את העניין בדרך הנכונה. לידע אין שום ערך אם אין לו את ההקשר האנושי והמוסרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי הגעתי בויכוח לנקודה בה אני בעצמי כבר כמעט שכחתי נגד מה יצאתי ולכן בואי ננסה לגלגל קצת את הסרט אחורה. כוונתי לא היתה לצאת נגד אדם ורטה ובודאי לא לומר שאם מורה הוא שמאלני מאד אז צריך לסכור את פיו. מה שאני חושש ממנו הוא בזבוז זמן רב מאד בחדר הכיתה בויכוחים על ענייני דיומא שאינם הולכים לשום מקום ואינם מועילים דבר. טענותי הם לפיכך כך: א. תנאי הלימוד היקף החומר וקוצר הזמן במערכת החינוך הישראלית הם כאלו שיש אפשרות סבירה שהבוגר הממוצע יהיה אדם בעל ידע מינימלי, חסר מידע בסיסי הנדרש לאזרח מועיל בחברה ומבוצר בדעותיו הקדומות ובזכויותיו האמיתיות והמדומות. אני קצת סקפטי לגבי היכולת לבדוק את עומק ההבנה ויכולת השיקול העצמאי של בוגר המערכת. הייתי מתחיל בבדיקה אם התוצר אינו נבער מכל דעת שאינה כלולה בויכוחים פוליטיים עכשויים. ב. את צודקת שאין לנתק את הידע העובדתי מן הרקע האנושי-מוסרי. השאלה היא אם הקונטקסט המוסרי של ערכי האזרחות הדמוקרטיה והחברה הפתוחה נמצא ברובו או בחלקו הגדול במחלוקות הפוליטיות הנחבטות הלוך ושוב בתקשורת ההמונים. האם תפקיד מערכת החינוך הוא לבלוע ולהקיא שוב את המזון הלעוס ממילא של ענייני הדיומא, או להציע לתלמידים את האפשרות לדון ברובד האנושי-מוסרי של המציאות לאו דוקא בהקשרים העדכניים ביותר שהם ממילא הטבועים עמוק והקשים לשינוי יותר מכל. אני פשוט לא מצליח להתלהב מכך שמערכת החינוך תהיה "עשירה" יתר על המידה במחנכים רדיקליים השבויים בדעותיהם עוד יותר מן התלמידים. בהיות החברה הישראלית מקוטבת ומפולגת עד מאד, הרדיקלים הללו באים מכל המחנות. הצפת המערכת ברדיקלי כל המחנות רק תביא לידי כאוס ואנרכיה את המערכת הרב-אתנית והרב-תרבותית שלנו. מתי הראדיקאלים של כל המחנות נושאי דברה של הסובלנות, המתינות ושיקול הדעת העצמאי? ג. קשה מאד להתיחס ברצינות לאנשים בעלי דעות מאד מאד מגובשות בעניין אחד כאשר הם מתגלים כבורים גמורים בכל עניין אחר. באופן טבעי אנשים כאלו מצטיירים כשרלטנים. את עצמך אומרת ש"חינוך טוב, ... מסוגל לשלב בין השניים [ידע אנציקלופדיסטי ואקטואליה]". OK, אבל הידע צריך לבוא קודם. יש כדברייך "מאוהבים בידע אנציקלופדי ואפאתיים לגמרי כלפי מה שמתרחש סביבך" אבל הם עדיפים על בורים ועמי ארצות המכירים בע"פ את שמות חה"כ של מרכז הליכוד. ד. אם ברצונך לחנך תלמידים להבנה, העמקה, ביקורת ושיקול דעת, הדרך לשם אינה עוברת בהתנגשות חזיתית עם דעותיהם הקדומות המושרשות ביותר אלא דוקא בהזמנתם לעיין שוב בדעותיהם המושרשות פחות. ברגע שהתלמיד לומד לבדוק ולשקול את דעותיו ככלל, יש סיכוי שהוא יהיה מוכן לשקול מחדש גם את המושרשות ביותר שביניהן. ואם כבר מדברים על דרכים מוטעות, הרצאת דעתך שלך כניגוד לבחינת דעות תלמידיך היא כמעט תמיד הדרך השגוייה. בימי עלומי הרחוקים, את השנים האחרונות של חינוכי ביליתי בתיכון חילוני. פעם אחת הביאו המורים לביה"ס סטודנט חבר מצפן (תנועת שמאל רדיקלית שדעותיה משהו משמאל ל"אנארכיסטים נגד גדר" וכאלו) להסביר את עמדתה לתלמידים. זכור לי שדוקא הערכתי מאד את המורים שלי על שגילו את הפתיחות הזאת של נכונות להאזין. כל זה עד הרגע שאחד מן המורים פתח את פיו וניסה לענות לו. ה. אסתכן בחזרה על שאמרתי כבר ואשאל מה הרבותא במילוי חדרי המורים בפעילים פוליטיים אקטיביים? הדבר משול לאיוש דלפקי הבנקים בחובבי קזינו והימורים מכל הסוגים (למשל במניות). דוקא אנחנו בשמאל צריכים להסתייג ממילוי שורות המחנכים בכהניסטים וליברמניסטים למיניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה. אתה רוצה לאסור על בעל דעות פוליטיות חריגות ללמד? זו שאיפה לא מעשית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה מה זו דעה פוליטית חריגה? אם מישהו תומך בנקרופיליה, מן הסתם זה מעשי מאד לאסור עליו ללמד. אני לא קורא לאסור על בעלי דעות חריגות ללמד. אם אותו מורה לא יטיף לדעות אלו בכיתה, איני רואה סיבה לאסור עליו ללמד. אני פשוט רוצה לטעון שבעלי דעות פוליטיות חריגות אינן בדיק המודל ממנו צריך לגזור את דמות המורה האידיאלי. ועוד אני טוען שהמאבקים החברתיים בתוך ישראל לא חייבים להתרחש דוקא בחדרי הלימוד של מערכת החינוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט האחרון שלך נראה לי פשוט לא ריאליסטי. המאבקים החברתיים בתוך ישראל הם חלק בלתי נפרד מחיי היום יום של תלמידים, אם הם עולים חדשים שההורים שלהם לא גומרים את החודש, להט״בים בחברה דתית, ערבים שנבחנים על הרצל וביאליק, וכו׳ וכו׳ וכו׳. אני חושבת שמה שאתה חושש ממנו הוא ששיעורים יהפכו ל״פופוליטיקה״ שבהם עיקר העניין הוא רטורטיקה ודציבלים ופחות הקשבה. אבל יש מקום שבו אפשר לתרגל הקשבה, זה בדיוק בבית הספר. זה דורש, כמובן, מורים מתאימים ותכניות לימוד (ובעיקר שיטות לימוד) מתאימות, אבל יש כאלו. זה לא משהו על הירח. ואם לא תאמן ילדים באופן יזום להקשיב אחד לשני בדיוק במצב שבו הם נדרשים להתמודד עם דעות ותפיסות שלא עושות להם נעים בגב, קשה לראות איפה הם ילמדו את הכישור הזה *לבד* אחר כך. התרבות הדמוקרטית הישראלית שבירה מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסעיף ג' צ"ל "מתי הראדיקאלים של כל המחנות הפכו להיות נושאי דברה של הסובלנות, המתינות ושיקול הדעת העצמאי?" | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |