בתשובה לא. מ, 01/04/02 15:13
מסכים 63967
מהכיוון הראציונאליסטי, ניתן להשתמש ברמב"ם לדוגמא. הרמב"ם טען כי אלוהים אינו קיים. אין זאת משום שהיה אתאיסט, כמובן. ראציונאלית, אלוהים הוא לא "אין" ולא "יש", אלא פשוט הראשית להכל.
עם תחילת האקזיסטנציאליזם, הוסיף סרן קירקגור - ובעקבותיו אקזיסטנציאליסטים דתיים אחרים - את הטיעון הרגשי והחווייתי, שהסיר מעל חלק גדול בעולם הדתי את שאלת "קיומו" של האל. 'האם הכלה האוהבת את חתנה צריכה הוכחה לקיומו ולמדוד את גובהו, או שמא חום אהבתו אליה מספיק לה?' שאל.
לא כ''כ מסכים 63977
הטעות של קירקגור נטועה אולי בעובדה ש''חום אהבתו'' הוא אחד מהדברים המדידים, ואהבתו קשורה בהחלט לגובה החתן.
כיצד נתן למדוד את אהבתו? 64022
אהבה היא דבר מורגש, וזה אשר חש את אלוהים ואת אהבתו אליו, לא צריך למדוד אותו.
באשר לגובה החתן - כדי לדעת שטוב לה, לא צריכה הכלה למדוד את גובהו, כשם שלא צריך המאמין לאשר את קיומו של האל.
כיצד נתן למדוד את אהבתו? 64054
מדוע אתה חושב שהכלה התאהבה בחתן אם היא לא "מדדה את גובהו". האם יש בכלל דרך אחרת?
את גובהו מדדה כדי לדעת אם הוא 64103
מושך אותה. היא יכולה להתאהב בו כבר בשיחת טלפון, בצ'אט באינרנט, או כשהם ישובים על כסאות בבית הקפה, שעה שגובהם זהה.
את גובהו מדדה כדי לדעת אם הוא 64167
כמו בדיונים מקבילים, שוב אנחנו מתגלגלים מבלי ברירה לבעית הגופנפש, או למחקר הקוגנטיבי. כשאתה כותב "מושך אותה" או "היא יכולה להתאהב" ומשאיר את הפעלים שבמשפטים האלה עמומים ובלתי מוסברים, הרי שלא עשית כלום.

רק הפועל "מושך" לבדו מסמן למעשה תהליך מנטלי מורכב, שבו בין השאר יש "מדידה" של אובייקט האהבה ונסיון התאמתו לשלל תכונות, דחפים, רצונות, הדמיות, תפישות וכו' שקימים בנפש. אם אתה מתאהב דרך הטלפון הרי שאתה מתאהב ברעיון או דמיון ולא באובייקט, אבל הרעיון הזה נובע מאילו אובייקטים קודמים לו, או משילוב בין דברים ורעיונות שונים. אתה יכול לדמיין לעצמך את מי שאתה משוחח עמה בצ'ט כאחת בעלת תכונות כאלו או אחרות. האם זה לא סביר להניח שכשתפגשו יתחולל תהליך מנטלי שמשווה בין מה שחשבת שתפגוש ובין מה שפגשת למעשה. השוואה פרושה מדידה בין אובייקטים או בין רעיונות על אובייקטים.

להגיד שאהבה היא פרפורי הלב שלא ניתנים לבחינה מדעים מהיותם מסתוריים, היא תפישה רומנטית (בר' רבתי, לא תחושה רומנטית) שאנחנו בעוונותינו צאצאים לה. כאילו שאם נבין קצת כיצד פועלים רגשות אז יש סכנה שהם יעלמו ואיתם יעלם טעם החיים (מה שזה לא יהיה).

מה, לא ניתן לכוון _וללמד_ אדם להתאהבות במשהו? למשל מי שמלמד עצמו לאהוב מוסיקה של אום כולתום, או לשתות יין, או לאהוב רעיון ששמו אלוהים.
זה כבר דיון אחר 64198
היות ואמרת הכנף של קירקגור לא הייתה אמורה לשמש מדד לשום דבר, אלא רק להתוות עקרון - כאשר אתה חש משהו נעים לך, אין צורך למדוד את גובהו ואת משקלו.
לא, זה אותו הדיון 64237
מה שרק מראה את הסכנה בגלישה לשרלטנות כשמצטטים אנקדוטות במאמץ לשכנע. אמונה היא דבר נרכש ונלמד, תשאל כל מחזיר בתשובה, מסיונר או ג'יהאדיסט. כשכזו, לנפנף ידים ולאמר, זאת אמונתי ואין אתה יכול להכחיש או לבטל אותה, זו אמירה ריקה. היהדות והאסלם הכירו בכך כשכפו על המאמינים לימוד ושניה כדרך להתקרבות לאל. לא אהבה סנט. אוגוסטינית.
נו באמת 64951
אימרת הכנף הזו נאמרה כאימרת כנף, שמטרתה להציג את הגישה האקזיסטנציאליסטית הדתית - אם האמת הפנימית מורה על האמונה, די בכך. אתה כמובן יכול לטעון כי היא אינה נכונה אמפירית, אולם השאלה היא מהי האמפיריות מחוץ לשיח האמפירי, שאחרי התבונה ההגליאנית, אבדה ממשמעותה בעידן הפוסט-מודרני.
באשר ללימוד ביהדות - ראשית, ''כפיה'' היא דבר מגוחך בהתחשב בעובדה שכוח פיסי נעדר מהחברה היהודית, והכוח הכלכלי היה בעיקר בידי הנשים. באשר ללימוד - גם אם נתעלם מהעובדה שאתה מתעלם מהזרמים החסידיים ומתנועת המוסר (ששמים את הדגש על הרגש והמוסר, ולא בהכרח על הלימוד), נא לזכור כי גם בקרב ה''מתנגדים'', מי שאינו מסוגל ללמוד, רצוי שיעבוד ויכלכל את חברי הקהילה.
באמת 65045
מדוע יש התעקשות חוזרת ונשנית שלא לקרוא את מה שכתוב. היהדות כפתה על המאמינים ללמוד - והגית. ואם לא לשנות אז ללמוד את המצוות - מתוך שלא לשמה וגו'. יש יהדות שטוענת שהאמונה היא לא העיקר אלא קיום המצוות, שאותם ניתן ללמוד. לא צריך לקפוץ כל כך מהר למסקנות, ולגזור כוח מכפיה. יסודות האמונה היהודית וגם המוסלמית היא הלימוד, ותמיד יש מי שילמד בעבור זה שלא יכול ללמוד. לא נולדים מאמינים אלא מתחנכים לאמונה, או מגיעים לזה על ידי הסקת מסקנות עצמית, שגם זו דרך לימודית. וכאן, הולך וסובב ושב לנקודת הפתיחה שהצגתי כנגד קירקגור.
את אותם הדברים בדיוק 65166
ניתן לטעון על הפילוסופיה היוונית, הספק הקרתיזיאני והתבונה ההגליאנית. כשם שלאמונה אין שום חיזוק מחוץ לה, כך גם לאמפיריקה.
שמחתי להסכים 65167
זה מה שאני טוען כל הזמן.

(אגב, איפה דני המקורי?)
אז מה היה כל הרעיון? 65304
מכניקה של הקוונטים 63996
הבעיה שהעלית בשמו של הרמב"ם דומה לשאלה מה היו חוקי הפיסיקה לפני המפץ הגדול. ניתנו לך, למיטב ידיעתי, שתי תשובות:

א. המצב אז היה ייחודי, סינגולרי, (sui generis) ובמצב כזה אין חוקים.וזאת תשובה דומה לתשובה שאתה הבאת.

ב. עקרונות המכניקה של הקוונטים חלו גם אז והם שחוללו את המפץ הגדול. על פי מודל זה נתתי תשובה שאלוהים קיים.

לפי הפיסיקאים העוסקים במשמעות המכניקה של הקוונטים כמו מארי גל-מן (ספרו "הקוורק הויגואר"תורגם לעברית) אנחנו עדיין איננו מבינים את מלא המשמעות של התיאוריה הפסיקלית הזאת אך הניסויים מלמדים שהיא מבוססת. הרמב"ם וקירקגור בוודאי שלא היו מודעים לסוג הזה של חשיבה.
אני חושב שאנו מדברים על דברים 64023
שונים.
טיעוניו של קירקגור אינם מדעיים ואינם ראציונאליסטים, כי אם רגשיים לחלוטין; ליהפך, קירקגור אף קורא לנטוש את האינטלקט הראציונאלי המעוור את האדם ולקפוץ אל הדת, שמעצם היותה אבסורד, הינה החוויה העילאית (בנקודה זו אינני מסכים איתו כ"כ).
באשר לרמב"ם - אני לא בטוח שלכך התכוון הרמב"ם, אולם אלוהים, מעצם היותו מקור הכל, לא יכול להיות "אין" ולא יכול להיות "יש". כיוון שאלוהים מתבסס על אמונה ולא על ידיעה, הגדרתו כ"קיים" מחטיאה את הכוונה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים