 |
עוד אחת מהכתבות שאומרות מעט מאד. אני מרגיש שהיינו מוכנים, כולם ידעו על הכל, היה לנו קל לתת את סל האמצעים ליחידות. עשינו את המיטב בלהצליח להשיג את מה שאפשר במסגרת המגבלות (כמה צמצומים של תחולת הדברים מתחבאים במשפט אחד?). הפער בין הזמן שלקח להם לחפור את המנהרות לזמן שלקח לנו להרוס אותן היה בלתי נתפש. וואללה. אגלה לו סוד, לקצין האופטימי: גם הפער בין הזמן שלוקח לגדל ילד מלידתו ועד שהוא הופך ללוחם בבית הספר למ"כים לבין הזמן שלוקח למחבל שיוצא ממנהרה שלא הושמדה עד הסוף להפתיע ולהרוג אותו הוא בלתי נתפש. להרוס תמיד הרבה הרבה יותר מהיר מלבנות; במושגים של הרס, שלושים יום להרוס מנהרות שכבר זיהו אותן זה משך זמן עצום, בלתי נסבל. אלה שלושים יום שבהם חיילים בשטח צריכים להילחם בהתמדה כדי להגן על מאמץ ההריסה הזה, אלה שלושים יום שבהם הישובים הקרובים מופגזים בפצמ"רים והרחוקים ברקטות, אלה שלושים יום שבכל אחד ואחד מהם מעמדה של המדינה מתערער עוד קצת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש